ספר המדות/שער האהבה/ג
|
< הקודם · הבא > |
עוד תדע כי אין ראוי לאהוב את העוה"ז ולחמוד אותו מצד מהירת חליפתו. כי הוא רק כקיקיון הזה אשר בין לילה היה ובין לילה אבד. אין ביד האדם להבטיח עצמו לקיימו אצלו כפי הימים אשר יבחר. כי אין שמירתו מסור בידו. כי אם ד' לא ישמור עיר שוא שקד שומר. והרבה סבות אל אבדתו. כי אל המזיקים אין מספר. על כל דבר פרטי יש מזיקים ומפסידים הרבה מאד. גם אם תשמרהו ותתן עליו שבעה עינים. נכון הוא למועדי רגל ע"י כמה דברים אשר אינם מסורים בידך. בהתחדשות והתחלפות מקרי הזמן והאויר והגשם והטל או קור וחום וכדומה מן המקרים המזדמנים אשר מהם תצא אש ותאכל כל אשר אצרת ואשר אצרו אבותיך. ואפשר אשר הדברים שאספת אל תוך ביתך יהיו בשלמות כאשר הכינות. ועכ"ז יהיו כנאבדים ממך. כי סוגי האבדה שנים. אם בעצם הדבר. או ע"י הסבות המתגלגלות ובאות. כמו תבואה פעם יקרה מעוט תבואה מפני עצירת גשמים. או טללים או רוחות רעות. ופעם יהיה על השדה תבואות הרבה. רק יקרה מקרה אל האנשים המאספים הביתה שלא יוכלו לקחת אותה מהשדה. ע"י מגור מסביב. וכדומה מן המקרים. או שהתבואה כבר מאוספת אל הבית ויזדמן לו מקרה ברחים ורכב ואי אפשר לטחון התבואה ולעשות לחם להשביע נפשו. או שתזדמן ח"ו מקרה בגופו שלא יערב לו אכילתו. או לא יוכל לאכלו וללועסו או לעכלו ולדחותו אחר אכילתו. וב' סוגי המקרים שוים הם כי מה לו אם האבדה בעצם הדבר. או שהיא ע"י סבות. כי אחר אשר הסבה מבדלת אותו מן הדברים הנה הנם כאבודים. ואם תמצא זאת בתבואות ופירות בשדות וכרמים במקנה הצאן והבקר אשר הם דברים עצמיים מועילים לאדם בעצמיות מציאותם כש"כ שיזדמנו מקרים סבי' בהרחוקים מן ההנאה אשר עצמותם הוא מן הדוממים. הבל ואין בם מועיל. רק הסכמת המדינה עליהם. כמו מטבעות אשר על ידיהם יוכל האדם לקחת מה שהוא מחזיק החיים. והדברים ההם הם היותר חשובים בעולם. וכל המרבה בהם הרי זה משובח. אשר עי"כ בני אדם שמחים מאד בהשגתם רכוש. ומתאבלים באבדתם. חשוב נא כמה יגיעות וכמה מן העמל יהיה על האדם עד אשר יגיע יבוא ויעלה למעלת עשירים. וכאשר הגיע וכאשר אסף בחפניו הרכוש העצום. לא הגיע למאומה. כי אם יזכה לאכול ולשבוע מהונו אז יברך את ד' על מה שעבר. אבל על העתיד אין בידו לשמוח ולא יוכל לשמוח. כמו שכתבנו. וענין זה יכלול כל סוגי מחמדי האדם ותענוגיו בעוה"ז. כמו שמחת אשה ובנים. כי אם תזכה אשה אשר לא תדע קרוא מקרא. אם מצא או מוצא. ואולי לא תוליד בנים. או תוליד ולא תזכה ח"ו לגדלם. או תגדלם ולא תראה בהם נחמה מפני דלותם ושפלותם או קוצר ימיהם. כמו שנזדמן לבני עלי הכהן. דע אשר רבותינו ז"ל אמרו (ברכות ח.) ליבעי אינש רחמי אפילו עד זיבולא בתרייתא שלמא. משל לאחד דר בכפר בין היערים על הדרך במכסת נפשות לא כביר. ויהי בלילה בא אל ביתו גיבור חיל איש עריץ. מסובב בכלי משחית. והכיר בו שהוא גזלן רוצח איש דמים. והוא שיכור. וחמתו בוערת בקרבו. ולא עשה לבני הבית דבר אבל קנה מאתם מאכל ומשקה בכסף מלא. הלא תתבונן ותאמר גם כי לא עשה עמהם רעה ועוד הרויחו ממנו. עכ"ז אין נחת להם מזה. כי אינם בטוחים מפגיעתו עד שיראו פרידתו. עד אשר יראו אתו הולך לדרכו מתרחק מהם ולא ישוב עוד. וטרם יתברר להם זה גם כי ירויחו ממנו הון עתק לא ישמחו בו ולא יערב להם כי אולי בא עליהם במרמה. וסופו יוכיח על תחילתו. כן הדבר בהצלחת העוה"ז. כי המשכיל ידום ויחריש. לא ישמח מאומה במציאותו. כי אם עד אשר שיראה שיעבור את גבולו. ממש עד זיבולא בתרייתא. אז ידע כי כל מה שאכל ושתה הראה את נפשו טוב בעמלו. וכל עוד שלא עבר הגבול. אינו בטוח מן העוה"ז ובטובתו כמאמר (קהלת ה') יש רעה חולה ראיתי תחת השמש עושר שמור לבעליו לרעתו. וירע לו בסופו עד אשר ימר לו על מציאותו. כי יותר טוב היה לו שלא לראות בטוב ולהתגדל בו לראות אח"כ רעתו ומרירותו. כמה שידענו מדברי האומלל שאמר (איוב ג) יאבד יום אולד בו והלילה אמר הורה גבר. ונאמר (ירמיה כ) ארור האיש אשר בשר את אבי לאמר ילד לך בן זכר שמח שמחהו. אחרי ראותו את כל התלאה אשר מצאה אותו. הי' בעיניו העדרו טוב ממציאותו. א"כ אם בעל נפש אתה מה תעלוזי ומה תשמחי בהשגתך העוה"ז אשר אין אתה בטוח בו אם פריו מתוק לחיכך אולי גם פריו שרף מעופף. וזאת לא תדע בלתי כאשר תעבור את גבולו. אחר תום חייתך בעוה"ז. כי בעודך פה אולי יתחדש ח"ו עליך סבה אשר מרירתו יבטל המתיקות שהי' לך עד הנה. ואם יתאספו ויבואו כל הטובות שהשגת יחד גדודים אין די בהם נגד הפלגת המרירות אשר יהיה אז. א"כ יפה אמרנו כל דבר אשר אין אתה בטוח בו מה הוא לך אין לך לשמוח בו. זה שאמרו ז"ל עד זיבולא בתרייתא שלמא. וא"כ איפוא אשר זמן שמחת החיים רק אחר המות. אחר אשר הוא רואה כל טוב העוה"ז בידו. מה אשר הביא ואשר העלה אל גנזי המלך ית'. אין שמחה בהשגת עוה"ז כל מאומה. כי הוא ע"ד אשר בני אדם אומרים על עצים לחים לשפוך עליהם מים מעט ואז ישלוט בהם האש. כן גבלו החכמים זמן אל שמחת החיים אחר המות. ונתבאר בזה יפה פחיתות אהבת הסבל אין לב. אוהב את אשר לא ידעו. חומד את אשר אינו מכיר. והוא כמי שנותנים לו לבחור חפץ מן החפצים. והוא בוחר ביד ואת עיניו הוא מעצים: