ספר הכוזרי/ה/יד
|
< הקודם · הבא > |
אמר החבר: וזהו מה שהייתי מפחד עליך מהפתוי ומנוחת הנפש על דעותם, כי למה שנתברר מהם המופת בחכמות ההרגליות וההגיון, בטחו הנפשות על כל מה שאמרוהו בטבע ובמה שאחר הטבע, וחשבו שכל מה שאמרוהו מופת. ולמה לא תספק בטענותם ביסודות הארבעה ראשונה, ותתבע אותם בעולם האש אשר יטענו ששם האש העליונה אין גוון לו שימנע גוון השמים והכוכבים, ומתי השגנו אנחנו אש יסודית, אבל איכות חמה בתכלית אם תחול בארץ "היתה (נ"א תהיה) גחלת, ואם תחול באויר "היתה (נ"א תהיה) להבה, ואם תחול במים "היתה (נ"א תהיה) מים רותחים. ומתי ראינו גשם אשי ואוירי נכנסים בחומר הצמח והחי, עד שנגזור שהוא מורכב מהארבעה כלם אש ואויר ומים וארץ, אמור שהשגנו המים והארץ "והשתנותם (נ"א בהשתנותם) והכנסם בחומר הצמח, ולאויר ולחמימות השמש עזר בהויה בדרך האיכות, לא בגשם אש ולא בגשם אויר. או מתי ראינו אותם נתקים אל אלה הארבעה בעינם, אם ינתק חלק אל דמות העפר אינו עפר, אבל הוא אפר ראוי לרפואה, והחלק הנתק אל דמות המים אינו מים, אבל הוא סחיטה או לחות ארסי או מזוניי, לא מים ראויים לשתיה, והחלק הנתק אל דמות האויר היה אד או קיטור, לא אויר ראוי להתנשם בו. ואלה גם כן "פעמים ישתנו (נ"א אפשר שישתנו) אל בעלי חיים או "צמח (נ"א לצמחים), או יקפאו בחלקי הארץ, ושבו (נ"א וילכו) מהשתנות אל השתנות, ובפלא יפול בהם השתנות אל יסוד גמור. אמת כי אחר המחקר "יוצא לנו (נ"א יוציאנו) ההכרח להודות בחמימות והקרירות והלחות והיבשות, ושהם איכיות ראשונים לא ימלט מהם או "מאמצעיהם (נ"א ממצועיהם) גשם מהגשמים, ושהשכל יתיך המורכבות אליהם, וירכיב מהם ויניח להם עצמים נושאים, ויאמר אש ואויר ומים וארץ בציור ובמאמר, לא שהם היו כלל פשוטים חוץ לשכל ויתרכב מהם כל הווה. ואיך יאמרו זה והם "יאמרו (נ"א אומרים) בקדמות, אם כן לא סר האדם הווה משכבת זרע ודם, והדם מהמזונות, והמזונות "מהצמח, והצמח (נ"א מהצמחים, והצמחים) כמו שאמרנו מכח זרעי (נ"א זרע), והמים אשר ישתנו לדומה "עצם (בנ"א איננו) להם בעזר מהשמש והאויר והארץ, "ועוד (נ"א אמת) שלכל הכוכבים ומצבי הגלגלים רושם ועזר בו. הנה זה הספק ביסודות על דעתם. ואולם על דעת התורה הנה האל ברא העולם כמו שהוא, ובעלי חיים שלו וצמחיו מצויירים, ולא יצטרך "אליהם אמצעיים והרכבת מורכביהם (נ"א להקדים מצועים ולהרכיב הרכבות), ובהודות בחדוש "קל (נ"א הוקל, ונ"א יקל) כל קשה "והתישר (נ"א ויתיישר) כל מעקש, כשידומה מזה העולם שהוא לא היה "עוד (נ"א ואחר כן) היה בחפץ האל בעת שרצה ואיך שרצה, לא "תצטער (נ"א תיגע) בחקירה איך התהוו הגשמיים ואיך נקשרו בהם הנפשות, ולא תתרחק נפשך מקבול הרקיע והמים אשר מעל "לשמים (נ"א לרקיע), והשדים אשר יזכירום רבותינו, והספורים המקווים מן ימות המשיח ותחיית המתים והעולם הבא, ומה צרכנו אל זאת התחבולה בהשארות הנפש אחר כלות הגוף, והמסופר הצודק המקובל כבר אמת אצלנו "היעודים, הניחם יהיו רוחניים או גשמיים (נ"א החיות הנפש והנח לה שתהיה רוחנית או גשמית), ואם נמשיך דרכי ההגיון לקיים הדעות בם ולבטלם, יכלו החיים בלעדי תולדה, "ומי לנו באמתת (נ"א ומאין לנו בירור) מה שהביאונו בשהנפש עצם שכלי לא יוגבל במקום ולא תשיגהו הויה ולא הפסד, ובמה תוכר נפשי מן נפשך או מן השכל הפועל, ושאר העלות והעלה הראשונה, עוד איך לא יתאחדו נפש אריסטו ונפש אפלטון וידע כל אחד מהם דעת חבירו והאמנתו וסתריו, וכלל הפילוסופים. עוד איך לא ישכילו מושכליהם פתאום כמו שהם אצל האל ואצל השכל הפועל, ואיך תשיגם השכחה, ולמה יצטרכו אל "התבונה (נ"א המחשבה) במושכליהם חלק אחר חלק. עוד איך לא ימצא הפילוסוף "עצמו (נ"א את נפשו) כאשר יישן וכשנשתכר וכשהגיע לו ברסא"ם, כלומר מורסא במוח, וכשמצאה אותו הכאה במוחו, וכשיזקין ויבלה, "ומה אשר נגזר (נ"א ומה הוא הקורה) על מי שהגיע "לקצה מחכמת (נ"א אל תכלית חכמת) הפילוסופיא, וקרהו בלבול שחורי או ברסא"ם ושכח כל חכמתו, האם "אין זה הוא בעינו (נ"א הוא החכם בעצמו), או נאמר שהוא זולתו. עוד נניח שהבריא מחליו בהדרגה, וקבל עליו להתלמד מראש והזקין ולא ישיג המדע הראשון, האם ישובו (נ"א התהיינה) לו שתי נפשות נבדלות, "אחת משתיהן בלעדי האחרת (נ"א האחת פחותה מהשנית). עוד נניח שנשתנה מזגו אל אהבת ההתגברות והתאוות, הנאמר כי יש לו נפש בגן עדן ונפש בגיהנם, ואיזה הוא הגבול מהמדע שתשוב בו נפש האדם נבדלת מהגוף בלתי אובדת, אם היה בכלל מדע הנמצאות, הרבה מה שנשאר על הפילוסוף לא ידעהו ממה שבשמים ובארץ ובים, ואם היה מספיק הקצת, הנה כל נפש מדברת נבדלת, לפי שהמושכלות הראשונות תקועות בה, ואם היה אמנם הפרד הנפש בציור העשרה מאמרים ומה שלמעלה מהם מהתחלות התבונה, ויוכללו בהם הנמצאות כלם כשיקחם הגיוניות מבלעדי השלמה לתכליתם, הוא מדע קרוב יושג מיומו, ורחוק שישוב האדם מלאך מיומו, ואם אי אפשר מבלתי הגעתם לקצה וההקפה בהם הגיוניות וטבעיות, הוא עיון בלתי מושג, והוא אובד בלי ספק על דעתם. והנה כבר נתפתית לדמיונות נפסדות, ובקשת מה "שלא נתן לב יוצרך עליו (נ"א שלא נתן לך יוצרך, ונ"א שלא ירשה אותך עליו יוצרך), ולא הושמה בטבע בשר השגתו בהקשה, אבל הושם זה בטבע הנבחרים מסגולת הבורא יתברך, הזכים מזכי הבריאה, בתנאים אשר הזכרנום, יגיעו אותן הנפשות אשר יציירו העולם בכללו ויראו אלהיהם ומלאכיו, ויראה קצתם את קצתם וידע קצתם סתרי קצתם, כמו שנאמר גם אני ידעתי החשו. ואנחנו לא נדע איך זה ובמה זה, אם לא שיבואנו מדרך הנבואה. ואילו היתה חכמת "הפילוסופיא (נ"א הפילוסופים) בזה אמת, היו זוכרים דברים בנפשות ובנבואה, והם כשאר בני אדם. אמת שיש להם יתרון בחכמה האנושית, כמו שהיה אומר סקראט הראשון לעם, אני לא אכפור חכמתכם האלהית, אבל אני אומר "לא אדעה (נ"א שאינני יודעה), אמנם אני חכם בחכמה האנושית. ויש להם התנצלות למה שנצטרכו הקשיהם, להעדר הנבואה והאור האלהי אצלם "הבטיחו (נ"א תקנו) החכמות המופתיות "בטחון אין תכלית אחריו (נ"א תקון שאין אחריו כלום), והתייחדו בזה. ואין חלוף בין שני אישים בחכמות ההם, וכמעט שאין הסכמה בין שני אישים במה "שיתחלפו אחר זה (נ"א שנחלקו בו אחר כן) מהדעות במה שאחר הטבע, גם בהרבה מהטבע, ואם נמצא כת אחת מסכמת על דעת אחת, הנה אין זה לחקירה ותולדה שעמדה עליהם דעתם, אבל "שהם (נ"א הם) סיעת אחד מהמדברים קבלו ממנו, כסיעת פיתאגורי"ש וסיעת אבנדקלי"ס וסיעת אפוקרא"ט וסיעת אריסטו וסיעת אפלטון וזולתם, ובעלי "החשך והאור (נ"א הצל) וההולכים, והם מסיעת אריסטו, ולהם בהתחלות דעות מפסידות השכלים, יבזם השכל, כהעללתם בסבוב הגלגל שהוא יבקש שלמות יחסר לו "כדי שיהיה נכחי לכל צד (נ"א ולהיות נכח לכל פאה), ולמה שלא יתכן זה תמיד לכל חלק יבקשהו על ההמרה והעקב, וכמו התעצמם בשפעים השופעים מהראשון יתברך, ואיך התחייב מהמדע בראשון מלאך ומן המדע בעצמו גלגל, והודרגו אל אחת עשרה מדרגות, ועמדו השפעים אצל השכל הפועל ולא יחוייב ממנו לא גלגל ולא מלאך. ודברים הם "בספוק (נ"א בהספקה) למטה מספר יצירה, ובכלן יש ספקות ואין הסכמה בין פילוסוף וחבריו, אבל ינוצלו על כל פנים ונתן להם שבח על מה שטענו ממופשט הקשיהם וכוונו הטוב, ועשו הנימוסים השכליים ומאסו העולם, והם על כל פנים מעולים, אחר שלא יחוייב להם קבול מה שאצלנו, ואנחנו יחוייב לנו קבול העדות והקבלה הנמשכת אשר היא כראיה: