ספר הכוזרי/א

ספר הכוזרי א

· הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ספר הכוזרי - מאמר ראשון

פסקה: א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב • כג • כד • כה • כו • כז • כח • כט • ל • לא • לב • לג • לד • לה • לו • לז • לח • לט • מ • מא • מב • מג • מד • מה • מו • מז • מח • מט • נ • נא • נב • נג • נד • נה • נו • נז • נח • נט • ס • סא • סב • סג • סד • סה • סו • סז • סח • סט • ע • עא • עב • עג • עד • עה • עו • עז • עח • עט • פ • פא • פב • פג • פד • פה • פו • פז • פח • פט • צ • צא • צב • צג • צד • צה • צו • צז • צח • צט • ק • קא • קב • קג • קד • קה • קו • קז • קח • קט • קי • קיא • קיב • קיג • קיד • קטו • קטז • קיז

א  [עריכה]

אמר יהודה בן שאול ז"ל
אמר המחבר

שאול שאלו אותי על מה שיש אתי מן הטענות והתשובות על החולקים עלינו מן הפילוסופים ואנשי התורות, חוץ מן הנוצרים, ועל המינים החולקים על המון ישראל, וזכרתי מה ששמעתיו כבר מטענות החבר אשר היה אצל מלך כוזר הנכנס בדת היהודים היום כארבע מאות שנה כאשר נזכר ונודע בספרי דברי הימים, כי נשנה עליו חלום פעמים רבות כאלו מלאך מדבר עמו ואומר לו כונתך רצויה אצל הבורא אבל מעשיך אינם רצוים (נ"א מעשך אינו רצוי). והוא היה משתדל מאד בתורת הכוזר עד שהיה משמש בעבודת ההיכל והקרבנות בעצמו בלב שלם, וכל אשר היה משתדל במעשים ההם היה המלאך בא אליו בלילה ואומר לו כונתך רצויה ומעשיך אינם רצוים (נ"א מעשך אינו רצוי), וגרם לו זה לחקור על האמונות והדתות והתיהד בסוף הוא ועם רב מהכוזרים, והיו מטענות החבר מה שנתישבה נפשו (נ"א נפשי) עליהם והסכימו לדעתו (נ"א לדעתי) (נ"א נפשו לדעתי). וראיתי לכתוב הדברים ההם כאשר נפלו והמשכילים יבינו:

אמרו כי כאשר ראה מלך כוזר בחלומו כי כונתו רצויה אצל הבורא אבל מעשהו אינו נרצה וצוהו בחלום לבקש המעשה הנרצה אצל הבורא, שאל פילוסוף אחד שהיה בדורו על אמונתו. ואמר לו הפילוסוף אין אצל הבורא לא רצון ולא שנאה כי הוא נעלה מכל החפצים ומכל הכוונות, כי הכוונה מורה על חסרון המכוין וכי השלמת כוונתו שלמות לו ובעוד שלא תשלם הוא חסר, וכן הוא נעלה אצל הפילוסופים מידיעת חלקי הדברים מפני שהם משתנים ואין בידיעת הבורא שנוי, והוא אינו יודע אותך כל שכן שידע כוונתך ומעשיך וכל שכן שישמע תפלתך ויראה תנועותיך ואם יאמרו הפילוסופים שהוא בראך הם אומרים זה על דרך העברה, מפני שהוא עלת העלות בבריאת כל נברא, לא מפני שהוא בכונה מאתו, ולא ברא מעולם אדם, כי העולם קדמון ולא סר האדם נולד מאדם שקדמו, מתרכבות בו צורות ומזגים ומדות מאביו ומאמו וקרוביו ואיכיות מן האוירים והארצות והמזונות והמימות עם כחות הגלגלים והמזלות והחיילים בערכים ההוים מהם, והכל שב אל הסבה הראשונה לא בעבור כונה ממנה, אבל היא אצילות נאצלת ממנה סבה שנית ואח"כ שלישית ורביעית, והדבקו (נ"א והתדבקו) הסבות והמסובבות והשתלשלו כאשר אתה רואה אותם. והדבקות קדמון כאשר הסבה ראשונה קדמונית אין לה תחלה. ולכל איש מאישי העולם סבות שבהם יגמר כפי ההרכבות והאיכיות, ויש איש שנשלמו סבותיו ובא שלם, ואיש שחסרו סבותיו ובא חסר, ככושי אשר לא הוכן ליותר מקבול צורת האדם והדבור בתכלית החסרון, והפילוסוף אשר לו נתכנו תכונות יקבל בהם המעלות המדותיות והמדעיות והמעשיות ולא חסר מאומה מן השלמות. אבל השלמות הזה בכח צריך בהוצאתו לידי מעשה אל למוד ומוסר עד שתראה התכונה על הענין אשר הוכנה לו מן השלמות והחסרון. ואמצעיים אין להם תכלית. והשלם ידבק בו מן המין אלהי אור שהוא נקרא שכל הפועל. ידבק בו שכלו הנפעל דבקות התאחדות עד שיראה האיש ההוא והשכל (נ"א שהוא השכל ההוא) הפועל אין ביניהם שינוי. וישובו כל כליו אחדים (נ"א איננו), ר"ל אברי האיש ההוא, ולא (נ"א לא) ישתמשו כולם אלא במעשים היותר שלמים ובעתים היותר נכונים ובטוב שבענינים, וכאילו כל כליו הם כלים לשכל הפועל לא לשכל ההיולי הנפעל שהיה בתחלה משתמש בהם "טרם "הוצאתו "לידי "שלמות "בכח (נ"א איננו) והיה מטיב פעם וחוטא פעמים וזה מטיב תמיד. והמדרגה הזאת היא תכלית ההגעה המקווה לאדם השלם אחרי אשר תשוב נפשו מטהרה מן הספיקות מבינה החכמות על אמתתם ותשוב כאלו הוא מלאך ותשוב גם במדה המלאכותית הנפרדת מן הגופות. והיא מדרגת השכל הפועל, והוא מלאך מדרגתו למטה מן המלאך הממנה בגלגל הירח. והם שכלים מופשטים מחומרים (נ"א מחומר) קדומים עם הסבה הראשונה. ואינם יראים הכליון לעולם. ותשוב נפש האדם השלם והשכל ההוא הפועל דבר אחד, ולא יחוש לכליון גופו ואיבריו. מפני ששב הוא ואותו דבר אחד. ונחה נפשו בחיים. מפני ששב בכת הרמ"ס ואסקלביו"ס וסקרא"ט ואפלטון ואריסט"ו. כי הוא והם וכל מי שיעלה אל מדרגתם והשכל הפועל, דבר אחד עומד לעד. וזהו אשר יכונה ברצון אלהים על דרך העברה או על דרך הקירוב. רדפהו ובקש ידיעת אמתת הדברים עד שישוב שכלך פועל לא נפעל. והדבק בדרכי הצדיקים במדות ובמעשים, כי הם עזר בציור האמת ודבקות הלמידה וההדמות לשכל ההוא הפועל. ותכף לזה תעלה בידך מדת ההסתפקות והשפלות והכניעה וכל מדה מעולה, עם "ההגדלה "שמרוממים "לסבה (נ"א רוממות הסבה) הראשונה, לא כדי שיחנך רצונו ולא להסיר מעליך קצפו, אבל בעבור ההדמות אל השכל הפועל בבחינת האמת וספור כל דבר במה שהוא ראוי לו ודעתו כאשר הוא, ואלה הם ממדות השכל. וכאשר תהיה על התכונה הזאת מן האמונה אל תחוש על איזה תורה תהיה ובאיזה דת ובאיזה מעשה ובאיזה דבור ובאיזה לשון אתה, או בדה לעצמך דת לענין הכניעה, ולרומם ולשבח ולהנהגת מדותיך וביתך ואנשי מדינתך, "אם "הם "סומכים (נ"א הסמוכים) עליך ושומעים אליך, או קח לך לדת הנמוסים השכליים אשר חברו הפילוסופים. ושים מגמתך וכוונתך זוך נפשך. וכללו של דבר בקש זוך הלב באיזה אופן שיתכן לך אחרי אשר תבין כללי החכמות על אמתתם. ואז תגיע אל בקשתך, ר"ל "הדבק (נ"א הדביקה) ברוחני ההוא, ר"ל השכל הפועל. ואפשר שינבא אותך ויודיעך העתידות בחלומות אמתיים ומראות נאמנות:

ב  [עריכה]

אמר הכוזרי: רואה אני דבריך נכוחים ומספיקים, אך אינם מפיקים לשאלתי, מפני שאני יודע בעצמי כי נפשי זכה ומעשי ישרים לרצון הבורא, ועם כל זה היתה תשובתי כי המעשה הזה איננו נרצה אף על פי שהכונה רצויה, ואין ספק שיש מעשה שהוא נרצה בעצמותו לא כפי המחשבות. ואם איננו כן מה לפרס ולישמעאל שחלקו הישוב נלחמים זה בזה, וכל אחד מהם זכה נפשו וכונתו לאלהים ונבדל ונפרש וצם ומתפלל והולך ומגמתו להרוג את חברו, והוא מאמין שהריגתו צדקה גדולה וקורבה אל הבורא יתברך, וכל אחד מאמין כי הליכתו אל גן עדן. והאמן לשניהם זה דבר שלא יתכן אצל השכל:

ג  [עריכה]

אמר הפילוסוף: אין בדת הפילוסופים הריגת אדם, מפני שמגמתם השכל:

ד  [עריכה]

אמר הכוזרי: ואיזה דבר שהוא נוטה מן האמת אצל הפילוסופים גדול (נ"א יותר) מאמונתם שהעולם חדש, ושהוא נברא בששת ימים, ושהסבה הראשונה מדברת עם אחד מבני אדם, עם הרוממות שמרוממים אותו הפילוסופים מידיעת החלקיות. ועם זה היה ראוי כפי מעשה הפילוסופים וחכמתם ואמתתם והשתדלותם שתהיה הנבואה ידועה בהם ונמצאת ביניהם מפני הדבקם ברוחניות, ושיסופר עליהם נפלאות ונוראות וכבוד וגדולה. ואנחנו רואים החלומות הנאמנים למי שלא התעסק ולא בזכך (נ"א בזוך) נפשו, ונמצא הפך זה במי שטרח בה. וזה מורה כי יש לדבר האלהי סוד אחר זולת מה שזכרת אתה הפילוסוף:

אחר כך אמר הכוזרי בלבו אשאל אדום וישמעאל, כי אחד משני המעשים הוא הנרצה מאין ספק. אבל היהודים די לי במה שהוא נראה משפלותם (נ"א מסכלותם) ומיעוטם ושהכל מואסים אותם. וקרא לחכם מחכמי אדום ושאל אותו על חכמתו ומעשהו.

ואמר לו: אני מאמין בחדוש הנבראות, ובקדמות הבורא יתברך, ושהוא ברא העולם כולו בששת ימים, ושכל המדברים צאצאי אדם ואליו הם מתיחסים כלם, ושיש לבורא השגחה על הברואים והדבקות במדברים, וקצף ורחמים ודבור והראות והגלות לנביאיו וחסידיו, והוא שוכן בתוך רצויו מהמוני בני אדם. וכללו של דבר אני מאמין בכל מה שבא בתורה ובספרי בני ישראל אשר אין ספר באמתתם בעבור פרסומם והתמדתם והגלותם בהמונים גדולים. ובאחריתם ובעקבותם נגשמה האלהות, והיה עבר ברחם בתולה מנשיאות בני ישראל וילדה אותו אנושי-הנראה, אלהי הנסתר, נביא שלוח בנראה, אלוה שלוח בנסתר, והוא המשיח הנקרא בן-אלהים והוא האב והבן והוא רוח הקדש, ואנחנו מיחדים אמתתו, ואם נראה על לשוננו השלוש. נאמין בו ובשכנו תוך בני ישראל לכבוד להם, כאשר היה הענין האלהי נדבק בהם, עד שמרו המוניהם במשיח הזה ותלוהו, ושב הקצף מתמיד עליהם ועל המונם והרצון – ליחידים ההולכים אחרי המשיח, ואחרי כן לאמות ההולכים אחרי היחידים האלה ואנחנו מהם. ואם לא נהיה מבני ישראל, אנחנו יותר ראויים שנקרא בני ישראל, מפני שאנחנו הולכים אחרי דברי המשיח. וחבריו מבני ישראל שנים עשר, במקום השבטים, ואחרי כן הלכו עם רב מבני ישראל אחר השנים עשר ההם והיו כמחמצת לאמת הנוצרים, והיינו אנו ראויים למעלת בני ישראל והיתה לנו הגבורה והעצמה בארצות. וכל האמות נקראות אל האמונה הזאת, ומצוים להדבק בה ולגדל ולרומם למשיח ולגדל את עצו אשר נתלה עליו והדומה לזה. ודינינו וחקינו ממצות שמעון החבר, וחקים מן התורה אשר אנו לומדים אותה ואין ספק באמתתה. ושהיא מאת האלהים, וכבר בא באונגליון בדברי המשיח: "לא באתי לסתור מצוה ממצות בני ישראל ומשה נביאם אבל באתי לחזקם ולאמצם":

ה  [עריכה]

אמר הכוזרי: אין בכאן מקום לסברא, אך הסברא מרחקת רב הדברים האלה. אך כאשר "תתאמת (נ"א תאמת) הראיה והנסיון עד שיאמין בו כל הלב ולא ימצא דרך אחרת להאמין בזולת מה שנתברר אצלו יתחכם להקשה וינהלה לאט עד שיקרב הרחוק ההוא, כאשר יעשו הטבעיים בכחות המופלאים אשר הם רואים, שאם יספר להם עליהם מבלי ראותם (היו) מכחישים אותם, וכאשר רואים אותם, מתחכמים ושמים להם סבות מן הכוכבים והרוחניות ולא ידחו הראות. אבל אני אינני מוצא דעתי נוחה לקבל הדברים האלה מפני שהם חדשים לי ולא גדלתי עליהם, וחובה עלי לחקור בשלמות עד שאמצא "העיקר (נ"א האמת):

ואחר כך קרא לחכם מחכמי ישמעאל ושאל אותו על חכמתו ומעשהו. ואמר לו אנחנו מקיימים האחדות והקדמות לאלהים ית', והחדוש לעולם, והיחס אל אדם, ונרחיק הגשמות בכלל, ואם יראה ממנו שום דבר בדברינו נפרשהו ונאמר כי הוא דרך העברה וקירוב לשכלנו, "עם "הודאתנו (נ"א ונודה) כי ספר תורתנו דברי אלהים, והוא בעצמו מופת התחייבנו בקבולו בעבור "עצמו (נ"א חזקו), מפני שאין אדם יכול לחבר ספר אחר כמוהו, ולא "נפרשה (נ"א כפרשה. נ"א נפרש) אחת מפרשיותיו, ושנביאנו הוא חותם הנביאים ומבטל כל תורה "הקדומה (נ"א שקדמה) לו, וקורא כל האמות אל תורת ישמעאל, וגמול השומעו השבת רוחו אל גופו בגן עדן ונעימות, לא יחסר מאכל ומשתה ומשגל וכל אשר תאוה נפשו, וענש הממרה הליכתו אל אש לא תכבה ולא יתמו יסוריו לעולם:

ו  [עריכה]

אמר לו (בנ"א איננו) הכוזרי: מי שרוצין לישר אותו בדבר האלהים ולברר אצלו כי האלהים מדבר עם בשר ודם והוא מרחיק זה צריך לברר אצלו דברים מפורסמים שאין מדחה להם, ולואי שיאמין עם זה כי הבורא דבר עם אדם. ואם ספר תורתכם מופת לכם והוא בלשון ערבי, אין מכיר מופתו והאות שלו לועז כמוני, וכאשר יקרא באזני אינני מבדיל בינו ובין זולתו מלשון ערבי עד שיאמין (נ"א שאאמין) שהוא האות:

ז  [עריכה]

אמר לו (בנ"א איננו) החכם: וכבר נראו על ידו מופתים (נ"א אך) לא הושמו לאות בקבול תורתו:

ח  [עריכה]

אמר הכוזרי: אין הדעת נוחה להודות שיש לבורא חברה עם בשר ודם כי אם במופת שמהפך בו טבע הדברים, כדי שיודע כי זה לא יוכל עליו אלא מי שברא הדברים מאין, ושיהיה הענין ההוא לפני המונים, יראוהו בעיניהם ולא יגיעם בספור ובקבלה, ושיחקרו על הדבר ויבחנוהו בחינה אחר בחינה, עד שלא יפול בלב אדם ספק "כי "יש (נ"א שיש) בו צד דמיון או צד כשפים, ולואי שתקבלנה הנפשות הדבר הגדול הזה, שבורא העולם הזה והעולם הבא והמלאכים והשמים והמאורים יתחבר אל החומר הנבזה הזה, ר"ל האדם, ושידבר עמו וימלא משאלותיו ויעשה בקשותיו:

ט  [עריכה]

אמר החכם: והלא ספר תורתנו מלא מדברי משה ובני ישראל, ואין מדחה במה שעשה בפרעה ושבקע את הים והציל את בחיריו וטבע את אשר קצף עליהם, והוריד להם המן והשליו אשר האכילם אחרי כן ארבעים שנה במדבר, ושדבר עם משה בהר סיני והעמיד השמש ליהושע ועזר אותו על הגבורים בני ענק, ומה שנעשה קדם לכן מן המבול ומהפכת סדום ועמורה. הלא (נ"א כל) זה דבר ידוע ומפורסם ואין בכל זה צד סברא שהיה בתחבולה ולא בדמיון:

י  [עריכה]

אמר הכוזרי: אני רואה שצריך אני לשאול ליהודים, מפני שהם שארית בני ישראל. מפני שאני רואה שהם הטענה והראיה לכל בעל דת כי יש לבורא תורה בארץ. ואחר כן קרא חכם מחכמי היהודים ושאל אותו על אמונתו:

יא  [עריכה]

אמר לו החבר: אנחנו מאמינים באלהי אברהם יצחק ויעקב המוציא את בני ישראל ממצרים באותות ובמופתים ובמסות, והמכלכלם במדבר, והמנחילם את ארץ כנען, אחר אשר העבירם את הים והירדן במופתים גדולים, ושלח משה בתורתו, ואחר כך כמה אלפי נביאים אחריו מזהירים על תורתו, מיעדים בגמול טוב לשומרה, ועונש הקשה לממרה אותה. ואנחנו מאמינים בכל מה שכתוב בתורה, והדברים ארוכים:

יב  [עריכה]

אמר הכוזרי: מסכים הייתי שלא אשאל יהודי מפני שידעתי אבוד זכרם וחסרון עצתם, כי השפלות והדלות לא עזבו להם מדה טובה. והלא היה לך לומר היהודי, כי אתה מאמין בבורא העולם, ומסדרו ומנהיגו, ובמי שבראך והטריפך (נ"א או בבוראך ומטריפך) והדומה לספורים האלה אשר "היא (נ"א הם) טענת כל מי שיש לו דת, ובעבורה הוא רודף האמת, להדמות לבורא בצדקו ובחכמתו:

יג  [עריכה]

אמר החבר: זה שאתה אומר היא הדת ההקשית, מביא אליה העיון, ונכנסים בה ספקות רבות. ואם תשאל הפילוסופים עליה אינך מוצא אותם מסכימים על מעשה אחד ולא על דעת אחת, מפני שהם טענות, יש מהם מה שהם יכולים להעמיד עליהם מופת, ומהם מה שיספיקו בם דבר שתתיישב הדעת עליו, ומהם מה שלא יספיקו בם, כל שכן שיעמידו בם מופת:

יד  [עריכה]

אמר הכוזרי: רואה אני דבריך היהודי טוב מפתיחתו, ואני רוצה עתה שאוסיף לדבר עמך:

טו  [עריכה]

אמר החבר: אבל פתיחת דברי היא המופת, ועוד כי היא הראיה אין צריך עמה לא ראיה ולא מופת:

טז  [עריכה]

אמר הכוזרי: ואיך הוא זה:

יז  [עריכה]

אמר החבר: תן לי רשות להקדים לך הקדמות אבאר לך, כי אני רואה דברי כבדים עליך ונקלים בעיניך:

יח  [עריכה]

אמר הכוזרי: הקדם הקדמותיך ואשמעם:

יט  [עריכה]

אמר החבר: אילו היו אומרים לך כי מלך הדו איש חסד ראוי לרוממו ולתת כבוד לשמו ולספר מעשיו, במה שיגיע אליך מצדק אנשי ארצו ומדותם הטובות, ושמשאם ומתנם באמונה, ההיית חיב בזה להגידו ולהאמינו:

כ  [עריכה]

אמר הכוזרי: ואיך הייתי חייב בו ואני מסופק אם צדק אנשי הודו מעצמם ואין להם מלך, או צדקם מחמת מלכם, או אם משני הפנים יחד:

כא  [עריכה]

אמר החבר: ואם היו באים אליך שלוחיו בתשורות הודיות אינך מסתפק שאינם נמצאים אלא בארץ הודו בארמנות המלכים, בכתב מפורסם שהוא מאתו, ועמו רפואות שהן רופאות אותך מחליך, ושומרות עליך בריאותך, וסמי המות לשונאיך והנלחמים בך, שאתה יוצא להם בהם וממית אותם מבלי כלי מלחמה, ההיית חייב בזה להיות סר אל משמעתו ואל עבודתו:

כב  [עריכה]

אמר הכוזרי: כן הוא, והיה הספק הראשון סר ממני אם יש לאנשי הודו מלך אם לא, והייתי אז מאמין שמלכותו ודבריו נוגעים אלי:

כג  [עריכה]

אמר החבר: ואם ישאלך השואל עליו במה תתאר אותו:

כד  [עריכה]

אמר הכוזרי: בתארים אשר התבררו אצלי, ואחבר אליהם אשר היו ספק אצלי והתבררו באלה האחרונים:

כה  [עריכה]

אמר החבר: על הדרך הזה השיבותיך כאשר שאלתני. וכן פתח משה לדבר עם פרעה כשאמר לו אלהי העברים שלחני אליך, ר"ל אלהי אברהם יצחק ויעקב מפני שהיה דברם מפורסם אצל האומות כי התחבר אליהם דבר האלהים והנהיג אותם ועשה להם נפלאות, ולא אמר אלהי השמים והארץ שלחני אליך, ולא בוראי ובוראך. וכן פתח דבריו אל המון ישראל אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים, ולא אמר אני בורא העולם ובוראכם. וכן פתחתי לך כאשר שאלתני על אמונתי, השיבותיך מה שאני חייב בו וחייבין בו כל קהל ישראל, אשר התברר אצלם המעמד ההוא בראות עיניהם, ואחר כן הקבלה הנמשכת שהיא כמראה העין:

כו  [עריכה]

אמר הכוזרי: אם כן אני רואה שתורתכם אינה נתונה כי אם לכם, ואין חייב בה זולתכם:

כז  [עריכה]

אמר החבר: כן הוא, וכל הנלוה אלינו מן האומות "בפרט (בנ"א איננו) יגיעהו מן הטובה אשר ייטיב הבורא אלינו, אך (באמונתנו) לא יהיה שוה עמנו. ואלו היה חיוב התורה מפני שבראנו היה שוה בה הלבן והשחור, כי הכל בריאותיו. אך אנו חייבין בה (נ"א בהתורה) מפני שהוציאנו ממצרים, והתחבר כבודו אלינו. מפני שאנחנו נקראים הסגולה מבני אדם:

כח  [עריכה]

אמר הכוזרי: אני רואה אותך מתהפך היהודי, וכבר שב דברך רזה אחר שהיה שמן:

כט  [עריכה]

אמר החבר: בין רזה בין שמן הרחב לי לבך עד שאפרש אותו:

ל  [עריכה]

אמר הכוזרי: אמור מה שתרצה:

לא  [עריכה]

אמר החבר: בדין הענין הטבעי נתחיב לקיחת המזון, והגידול, וההולדה, וכחותם וכל תנאיהם. והתיחד בזה הצמח ובעלי החיים מבלעדי האדמה והאבנים והמוצאים והיסודות:

לב  [עריכה]

אמר הכוזרי: זה כלל שצריך לפרוט אותו, אבל אמת הוא:

לג  [עריכה]

אמר החבר: ובענין הנפשי התיחדו בעלי החיים כלם, ונתחייבו ממנו תנועות וחפצים ומדות וחושים נראים ונסתרים ותאוות וזולת אלה:

לד  [עריכה]

אמר הכוזרי: גם זה מבואר אין דרך לדחותו:

לה  [עריכה]

אמר החבר: ובדין הענין השכלי התיחד המדבר מכל החיים. והתחייב ממנו תקון המדות והמעון והמדינה ושאר הנהגות ונמוסים מנהיגים (נ"א מנהגיים):

לו  [עריכה]

אמר הכוזרי: גם זה אמת:

לז  [עריכה]

אמר החבר: ואיזו מדרגה אתה חושב למעלה מזאת:

לח  [עריכה]

אמר הכוזרי: מעלת החכמים הגדולים:

לט  [עריכה]

אמר החבר: איני רוצה לומר אלא מעלה תפריד את בעליה פרידה עצמית, כהפרד הצמח מן הדומם והפרד אדם מן הבהמה, אבל הפרידה ברב ומעט אין לה תכלית, מפני שהיא פרידה מקרית, ואינה מעלה על דרך אמת:

מ  [עריכה]

אמר הכוזרי: אם כן אין מעלה במורגשים יתירה על מעלת בני אדם:

מא  [עריכה]

אמר החבר: ואם ימצא אדם שיבא באש ולא יוזק בו, ויעמוד מבלי מאכל ולא ירעב, ויהיה בפניו זוהר שאין העין יכולה להסתכל בו, ולא יחלה ולא יחלש, וכאשר יגיע אל תכלית ימיו ימות לרצונו כמי שיעלה על מטתו לישן ויישן, בעת ידוע ובשעה ידועה, עם ידיעת העבר והעתיד מה שהיה ומה שיהיה, הלא המעלה הזאת נפרדת בעצמה ממעלת בני אדם:

מב  [עריכה]

אמר הכוזרי: אבל המעלה הזאת אלהית מלאכותית אם היא נמצאת, וזה מדין הענין האלהי לא מן השכלי ולא מן הנפשי ולא מן הטבעי:

מג  [עריכה]

אמר החבר: אלה קצות תארי הנביא שלנו אשר אין עליו חולק, אשר נראה על ידו להמון התחברות הדבר האלהי בהם ושיש להם אלוה מנהיגם כרצונו (ולתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו בנ"א איננו), וכפי עבודתם והמרותם, והגיד להם הנעלם, והודיע איך היה חדוש העולם ויחס בני אדם קודם המבול, היאך נתיחסו אל אדם והיאך היה המבול ויחס השבעים אומות אל שם חם ויפת בני נח, והיאך נפרדו הלשונות. ואיך שכנו, והיאך צמחו המלאכות ובנין המדינות ושני העולם מאדם ועד עתה:

מד  [עריכה]

אמר הכוזרי: גם זה תימה אם יש אצלכם מנין ברור מבריאת העולם:

מה  [עריכה]

אמר החבר: בו אנו מונים, ואין בין שני יהודים מחלוקת מהודו ועד כוש:

מו  [עריכה]

אמר הכוזרי: וכמה אתם מונים היום:

מז  [עריכה]

אמר החבר: ארבעת אלפים וחמש מאות. ופרטם מבואר בספר החומש שלנו מימות אדם ושת ואנוש עד נח עד שם ועבר עד אברהם יצחק ויעקב עד משה, ואלה היו לב אדם וסגולתו, ולכל אחד מהם היו בנים, והשאר כקליפות אינם דומים לאבות ולא התחבר בהם הענין האלהי, ונמנה המנין (האלה) לאלה האלהיים והיו יחידים ולא רבים, עד שהוליד יעקב אבינו שנים עשר שבטים כלם ראויים לענין האלהי, ושבה האלהות בקהל רב ובהם היה המנין. ואנחנו קבלנו מנין שני הקדמונים ממשה ונדע מה שיש ממשה ועד עתה:

מח  [עריכה]

אמר הכוזרי: זה הפרט מרחיק המחשבה הרעה מן הלב מהכזב וההסכמה. כי דבר כזה אי אפשר שיסכימו עליו עשרה מבלי שיתבלבלו ויגלו סוד הסכמתם או ידחו דברי מי שירצה לברר אצלם דבר כזה, כל שכן המונים רבים. והמנין קרוב, אין הכזב והשקר יכול להכנס עליו:

מט  [עריכה]

אמר החבר: אבל אברהם אבינו עצמו היה בדור הפלגה ונשאר הוא וקרוביו בלשון עבר אבי אביו, ולזה נקרא עברי. ובא משה אחריו לארבע מאות שנה והעולם מלא מחכמת שמים וארץ, ובא אל פרעה וחכמי מצרים וחכמי בני ישראל חוקרים עליו על אשר לא האמינו לו אמונה שלימה כי הבורא מדבר עם אדם, עד שהשמיעם דבריו בעשרת הדברים, וכן היו עמו עמו, ולא מסכלותם אבל מחכמתם, מיראתם תחבולות החכמות השמימיות בעבור הכוכבים וזולתם, מאשר לא יעמדו למחקר מפני שהם כמו הדבר המזויף, והענין האלהי כזהב המזוקק הולך ומוסיף. ואיך יעלה בדעת שידומה אצלם כי הלשונות אשר היו לפניהם כחמש מאות שנה היו לשון עבר לבדה ונפלגה בבבל בימי פלג, ויחס אומה כך וכך אל יפת, ואומה כך וכך אל שם, ואומה כך וכך אל חם, וארצותם כך. היתכן לאדם היום לאמת אצלנו כזב ביחס אומות מפורסמות ובדבריהם ובלשונותם ויהיה הדבר פחות מחמש מאות שנה:

נ  [עריכה]

אמר הכוזרי: זה לא יתכן, ואיך יתכן זה ואנחנו מוצאים החכמות בכתב ידי מחבריהם מחמש מאות שנה, ודבר "מי (בנ"א איננו) שהיה מחמש מאות שנה לא יעבור הכזב על הגלותו כמו היחסים והלשונות והכתיבות:

נא  [עריכה]

אמר החבר: והיאך לא היו חולקים על משה במה שאמר, והיו עמו תובעים אותו, כל שכן זולתם:

נב  [עריכה]

אמר הכוזרי: אלה דברים מקובלים חזקים ומיוסדים:

נג  [עריכה]

אמר החבר: האתה רואה שהלשונות קדומות אין להם תחלה:

נד  [עריכה]

אמר הכוזרי: אבל הם חדשות מוסכם עליהם. מורה על זה חבורם מן השמות והפעלים והמלות. והם מן האותיות הלקוחות ממוצאי הדבור:

נה  [עריכה]

אמר החבר: הראית בודה לשון מלבו, או שמעת עליו:

נו  [עריכה]

אמר הכוזרי: לא ראיתי ולא שמעתי. ואין ספק "שהגיעו "אליה (נ"א שהיה) בדור מהדורות, ולא היתה קודם לשון שהסכימו עליה מהסכמת עם מבלתי עם, על לשון מבלתי לשון:

נז  [עריכה]

אמר החבר: השמעת על אומה שחולקת בשבוע הידוע שהתחלתו מיום ראשון והשלמתו בשבת, היתכן שישוו בזה אנשי הצין עם אנשי איי המערב מבלי התחלה והקהל והסכמה:

נח  [עריכה]

אמר הכוזרי: לא יתכן זה אלא בהסכמה מן הכל, וזה רחוק, או שיהיו המדברים כלם בני אדם או בני נח או זולתם ויהיה השבוע אצלם מקובל מאביהם:

נט  [עריכה]

אמר החבר: זה רציתי לשמוע. וכן מנין העשרה הסכים כל אדם עליו במזרח ובמערב, אי זה טבע יביא לעמוד בעשרה, אלא שהוא מקובל ממתחיל בו:

ס  [עריכה]

אמר הכוזרי: ואיך לא יפגים עליך אמונתך זאת מה שאומרים על אנשי הודו, כי מקומות יש אצלם ובנינים וברור אצלם כי יש להם מאות אלפי שנה:

סא  [עריכה]

אמר החבר: היה זה מפגים עלי אמונתי אלו נמצא זה באומה מוחזקת, או ספר שמסכימים עליו הכל מבלי מחלוקת במנין ידוע. ולא ימצא זה. אך הם אמה מופקרת ואין אצלם דבר ברור, והם מכעיסים את אנשי התורות בכמו אלה הדברים כאשר הם מכעיסים אותם בצלמיהם ואליליהם ותחבולותם ואומרים כי הם מועילים להם, ובוזים למי שאומר כי יש אצלו ספר מאת האלהים, וחברו בזה ספרים מעטים חברום יחידים מבני אדם, נפתה בהם מי שדעתו קלה, כקצת ספרי ההוברים שכותבים בהם מניני "עשרת (נ"א עשרות) אלפי שנים, או כמו ספרי העבודה הנבטית שזוכרים שם שמות ינבושא"ר וצגרי"ת ורואנ"י, ואמרו כי היו קודם אדם, ושינבושא"ר היה רבו של אדם הראשון, והדומה לזה:

סב  [עריכה]

אמר הכוזרי: אמור כי טענתי עליך באומה מופקרת ובעם שאינם מסכימים על דעת אחת, והיטבת התשובה בזה, מה תאמר בפילוסופים והם כאשר הם מן המחקר והדקדוק והסכימו על "הנצחות "והקדמות (נ"א הקדמות) לעולם, ואין זה "עשרת (נ"א עשרות) אלפים ולא אלפי אלפים אלא דבר שאין לו תחלה "ותכלית (בנ"א איננו):

סג  [עריכה]

אמר החבר: הפילוסופים אין להאשים אותם, מפני שהם עם לא נחלו חכמה ולא תורה, מפני שהם יונים ויון מבני יפת השוכנים בצפון, והחכמה שהיא ירושה מאדם והיא החכמה המוחזקת בכח אלהי איננה כי אם בזרע שם שהוא סגולת נח, לא פסקה החכמה ולא תפסוק מן הסגולה ההיא מאדם, ולא היתה החכמה ביון אלא מעת שגברו ונעתקה החכמה אליהם מפרס ואל פרס מכשדים, וקמו בהם הפילוסופים המפורסמים בימים ההם לא קודם לכן ולא לאחר מכן, ומעת ששבה המלכות לרומיים לא קם בהם פילוסוף מפורסם עד עתה:

סד  [עריכה]

אמר הכוזרי: וכי זה מחייב שלא נאמין לאריסטוס בחכמתו:

סה  [עריכה]

אמר החבר: כן, מפני שהטריח את שכלו ומחשבתו בעבור שלא היתה בידו קבלה ממי שיאמין בהגדתו, וחשב בתחלת העולם "וסופו (נ"א עד סופו) והיה קשה על מחשבתו לצייר ההתחלה כאשר היה קשה גם כן הקדמות, אך הכריע הקשותיו הנוטים אל הקדמות במחשבתו המופשטת, ולא ראה לשאול על מנין שני מי שהיה לפניו והיאך נתיחסו בני אדם. ואילו היו הפילוסוף באומה שינחל מקובלות ומפורסמות שאינו יכול לדחות אותם היה מתעסק (נ"א מתחזק) בהקשותיו ומופתיו להחזיק החדוש עם קשיו כאשר החזיק הקדמות אשר הוא יותר קשה לקבל:

סו  [עריכה]

אמר הכוזרי: וכי יש במופת הכרעה תתפשט בשכל:

סז  [עריכה]

אמר החבר: ומאין לנו מופת בשאלה הזאת. חלילה לאל שתבוא התורה במה שידחה ראיה או מופת, אך תבא התורה בנפלאות ושנות המנהגים לבריאת דברים או להפך דבר אל דבר אחר להורות על חכמת בורא העולם ויכלתו לעשות מה שחפץ בעת שיחפוץ. ושאלת החדוש והקדמות עמוקה, וראיות שתי הטענות (ג"כ. אינו בנ"א) שוות, עד שתכריע החדוש הקבלה מאדם ונח ומשה בנבואה אשר היא מאין ספק יותר נאמנת מן ההקשה. ואם היה מצטרך בעל תורה להאמין ולהודות "בהיולי (בנ"א איננו) בחומר קדמון ועולמות רבים קודם העולם הזה לא היה בזה פגם באמונתו, כי היה מאמין כי העולם הזה הוא חדש מזמן ידוע ותחלת האדם אשר היו בו אדם וחוה:

סח  [עריכה]

אמר הכוזרי: די לי באלה "הטענות "המספיקות (נ"א הדברים המספיקים) בשער הזה, ואם תארך חברתי עמך אטריחך להראות לי הטענות המספיקות, אבל שוב אל גלגול דבריך. והיאך התחזק בנפשכם הדבר הגדול הזה שיהיה לבורא הגופות והרוחות והנפשות והשכלים והמלאכים אשר נתעלה והתקדש והתגדל מהשגת השכלים כל שכן מהחושים, חבור עם הבריאה הזאת "הנבזה (נ"א הנמבזה) המגונה בחמרה ואם היא נפלאה בצורתה, כי בקטן שברמשים מפליאת חכמתו מה שאין הדעת משגת אותו:

סט  [עריכה]

אמר החבר: בדברך זה לא "הוצרכתי "בדברים (נ"א הצרכתני אל דברים) רבים להשיבך. האתה מיחס זאת החכמה הנמצאת בבריאת הנמלה דרך משל אל גלגל או אל כוכב או "לזולתו (נ"א לזולתם) מבלתי הבורא היכול המשער אשר נתן לכל דבר חקו מאין תוספת וחסרון:

ע  [עריכה]

אמר הכוזרי: וזהו המיוחס אל פעל הטבע:

עא  [עריכה]

אמר החבר: ומה הוא הטבע:

עב  [עריכה]

אמר הכוזרי: הוא כח מהכחות על מה ששמענו בחכמות ואין אנו יודעים מה הוא, אבל החכמים יודעים אותו בלי ספק:

עג  [עריכה]

אמר החבר: אבל ידיעתם בו כידיעתנו, גדר אותו הפילוסוף כי הוא ההתחלה והסבה אשר בה ינוח וינוע הדבר אשר הוא בו בעצם ולא במקרה:

עד  [עריכה]

אמר הכוזרי: כאילו הוא אומר כי הדבר אשר ינוע מעצמו וינוח מעצמו יש לו סבה מה בה ינוח וינוע, והסבה ההיא היא הטבע:

עה  [עריכה]

אמר החבר: זה הוא שרצה לומר עם דייקות רב ודקדוק והפרש בין מה שיפעל במקרה "ממה (נ"א ובין מה) שיפעל בטבע, והדברים מבהילים השומעם, אבל העולה מידיעתם בטבע זה הוא:

עו  [עריכה]

אמר הכוזרי: אם כן אני רואה שהתעונו בשמות אלה "ושמונו "משתתפים (נ"א ושמינו משתתפים, ואפשר לתקן ושמונו משתפים) עם הבורא, באמרנו הטבע חכם פועל "ואפשר (נ"א שנבוא לומר) בורא על טעם דבריהם:

עז  [עריכה]

אמר החבר: כן הוא, אבל יש ליסודות ולשמש ולירח ולכוכבים פעלים על דרך החמום והקרור וההרטבה והיבש והתלוים בהם, מבלי שניחס להם חכמה רק עבודה, אבל הציור והשעור וההזרעה וכל אשר יש בו חכמה לכונה, לא יתיחס כי אם לחכם "יכול "משער (נ"א היכול המשער). ומי שקורא אלה שמתקנים החמר בחמום ובקרור טבע לא יזיק, כשמרחיק מהם החכמה כאשר ירחיק מהאיש והאשה יצירת הולד בהתחברם, אך הם עוזרים לחומר "המקבל (נ"א לקבל) צורת האדם, מאת המצייר החכם. ואל יהיה רחוק בעיניך הראות רשמי ענינים אלהיים נכבדים בעולם הזה התחתון כשיהיו החומרים ההם נכונים לקבל אותם. וזהו שורש האמונה ושורש המרי:

עח  [עריכה]

אמר הכוזרי: ואיך יהיה שרש האמונה הוא שרש המרי:

עט  [עריכה]

אמר החבר: כן, כי הדברים אשר יכונו לקבל הרשמים ההם האלהיים אינם ביכולת אדם ולא יוכלו לשער כמותם ואיכותם, ואם ידעו עצמם לא ידעו זמניהם. אך הויתם וחבורם והזמון להם צריך בזה אל ידיעה שלמה מפורשת תכלית הביאור מאת האלהים. ומי שהגיעו הדבר הזה וקיים אותו על גבוליו ותנאיו בלב שלם הוא המאמין, ומי שהשתדל לתקן דברים לקבל הענין ההוא במחקר וסברות והקשות ממה שימצא בספרי החוזים והורדת הרוחניות ועשית הצלמים והטלסמאות הוא הממרה, כי הוא מקריב הקרבנות ומקטיר הקטורות מהקשה וסברא ואיננו יודע אמתת מה שראוי וכמה ואיך ובאיזה מקום ובאיזה עת ומי מבני אדם ואיך ראוי להתעסק בענין ההוא וענינים רבים ספורם יארך. (נ"א ויהיה) ככסיל אשר נכנס באוצר רופא מפורסם כי רפואותיו מועילות והרופא איננו בו ובני אדם היו מכוונים אל האוצר ההוא לבקש התועלת, והכסיל ההוא היה נותן להם מן הכלים ההם והוא לא היה מכיר הרפואות ולא כמה ראוי להשקות מכל רפואה ורפואה לכל איש ואיש והמית אנשים רבים ברפואות ההם אשר היו מועילות להם, ואם יזדמן שיקבל תועלת אחד מהם בכלי מן הכלים ההם יטו בני אדם אליו ויאמרו כי הוא המועיל, עד אשר יראו לזולתו תועלת במקרה יטו ג"כ אליו, ולא ידעו כי המועיל בעצמותו אמנם הוא עצת הרופא ההוא החכם אשר חבר הרפואות ההם והיה משער אותם כראוי והיה מצוה החולה שיזמן מה שצריך לרפואה ממאכל ומשקה ותנועה ומנוחה ושינה והקצה ואויר ומשגל וזולתם. ועל הדרך הזה היו בני אדם קודם משה, זולתי מעט מזער, נפתים בנימוסי הכוכבים והטבעים ונעתקים מנימוס אל נימוס ומאלוה אל אלוה, ואפשר שמחזיקים ברבים מהם ושוכחים מנהיגם ומנהלם, ומשימם סבה לתועלות, והם בעצמם סבה לנזקים כפי ההכנה והזימון. אבל המועיל בעצמו הוא הענין האלהי, והמזיק בעצמו הוא העדרו:

פ  [עריכה]

אמר הכוזרי: נשוב אל עניננו והודיעני איך קמה תורתכם ואיך פשטה ונראתה, ואיך נתחברו הדעות אחרי אשר היו חלוקות, ובכמה שנים נתיסדה האמונה ונבנתה עד שנתחזקה ונשלמה, כי התחלות הדתות מבלי ספק לא תהיינה כי אם "ביחידים (נ"א ליחידים) שמתגברים לעזור הדבר אשר ירצה האלהים להראותו והם הולכים ורבים ונעזרים בעצמם, או שיקום להם מלך עוזר ויכריח ההמון על הדבר ההוא:

פא  [עריכה]

אמר החבר: לא יקום ויגדל על הדרך הזה אלא הנימוסים השכליים אשר התחלתם מן האדם וכאשר יגמר ויעזר יאמר כי הוא נעזר מן הבורא ומלומד והדומה לזה, אבל הנימוס אשר התחלתו מהבורא הוא קם פתאום ואמר בו (נ"א יאמר לו) היה ויהיה כבריאת העולם:

פב  [עריכה]

אמר הכוזרי: הבהלת אותנו בדבריך החבר:

פג  [עריכה]

אמר החבר: אבל הענין מבהיל יותר, כי היו בני ישראל משעבדים במצרים שש מאות אלף רגלי מבן עשרים שנה ומעלה מתיחסים אל שנים עשר שבטים לא נמלט מהם איש ולא ברח אל ארץ אחרת ולא נכנס ביניהם נכרי, מיחלים המועד אשר יעד בו ה' אל אבותם אברהם יצחק ויעקב שינחילם את ארץ כנען, וארץ כנען היתה בעת ההיא בידי שבע אומות בתכלית "ההצלחה "והחזקה (נ"א הרוב והחזקה וההצלחה), ובני ישראל בתכלית הדלות והענוי ביד פרעה הורג את בניהם שלא ירבו, ושלח משה ואהרן עם חולשתם ועמדו כנגד פרעה עם חזקתו באותות ובמופתים "ובשנוי (נ"א עם שנוי) המנהגים, ולא יכול להסתר מהם ולא לצוות עליהם ברע, ולא למנוע עצמו מעשר מכות אשר חלו במצרים במימיהם ובארצם ובאוירם ובצמחיהם (נ"א ובצמחם) ובבהמתם ובגופם ובנפשותם שמת מהם ברגע אחד בחצות לילה כל בכור בבתיהם ואין בית אשר אין שם מת זולתי בתי בני ישראל. וכל המכות האלה היו באות באזהרה ובהתראה ובמועד ומסתלקות, כדי שיתברר כי הם בכונה מאת אלוה חפץ עושה חפצו בעת שיחפוץ, לא מצד הטבע ולא מצד הכוכבים ולא מצד כשפים ולא במקרה. ואחר יצאו בני ישראל בדבר השם בלילה ההוא בעת שמתו בכוריהם מעבדות פרעה, והלכו דרך ים סוף ומנהלם עמוד ענן ועמוד אש הולכים לפניהם ומנהיגים אותם, ונגידיהם וכהניהם שני הזקנים האלהיים משה ואהרן היו בעת שנתנבאו בני שמונים שנה ויותר. ועד העת ההיא לא היו להם מצות כי אם מעט מורשה מן היחידים ההם מאדם ונח, ולא בטלם משה אבל הוסיף עליהם. ואחר כן רדף אחריהם פרעה (נ"א וחילו) ולא נצטרכו אל כלי מלחמה ולא היו העם מלומדי מלחמה, ובקע עליהם (נ"א להם) את הים ועברו בתוכו וטבע בו פרעה וחילו והשליכם הים מתים לעיני בני ישראל. והדבר ארוך וידוע:

פד  [עריכה]

אמר הכוזרי: זהו הענין האלהי באמת, ומה שנתלה בו מן המצות ראוי לקבלו כי אין נכנס בלב "מאמתו (נ"א מחמתו) ספק לא מכשפים ולא מתחבולה ולא מדמיון, ואילו נדמה להם המכות והבקע הים ועברם בתוכו לא ידומה להם הצלתם מן העבדות ומות מעבידיהם וקחתם שללם והשאר ממונם אצלם. וזה עקשות מאפיקורסים:

פה  [עריכה]

אמר החבר: ואחרי זה יותר מזה שעמדו במדבר ארבעים שנה מקום אין זרע והוריד להם לחם נברא יום יום מלבד השבת אכלוהו ארבעים שנה:

פו  [עריכה]

אמר הכוזרי: גם אלה אין בהם מדחה מה שמתמיד ארבעים שנה לשש מאות אלף איש והנלוים אליהם ירד ששה ימים ויסתלק יום השבת, אם כן חובה לקבל השבת מפני "שהיה "הענין (נ"א שהענין) האלהי נדבק בו:

פז  [עריכה]

אמר החבר: השבת מוזהר עליו מזה ומבריאת העולם בששת ימי בראשית וממה שאני עתיד לזכרו, והוא שהעם עם מה שהאמינו במה שבא (נ"א בו) משה אחר המופתים האלה נשאר בנפשותם ספק איך ידבר האלהים עם האדם, כדי שלא תהיה התחלת התורה מעצה ומחשבה מחמת אדם ואחר יחברהו עזר ואמץ מאת האלהים, מפני שהיה רחוק הדבור בעיניהם מזולת אדם, בעבור שהדבור גשמי. ורצה ה' להסיר הספק הזה מלבותם וצוה אותם להתקדש הקדושה הצפונה והגלויה, ושם הדבר הנחוץ בה הפרישות מן הנשים והזמון לשמוע דברי האלהים והתקדש העם, ונזדמן למדרגת הנבואה "ולשמוע (נ"א אף לשמוע) דברי האלהים פנים בפנים. והיה זה אחר שלשה ימים בהקדמת אותות גדולות מקולות וברקים ורעמים ואש שסבבה את הר סיני, ונשארה האש ההיא ארבעים יום רואין אותה העם, ורואין את משה בא בתוכה ויוצא ממנה, ושמע העם דבור צח בעשרת דברים הם אמות "התורה "ושרשיה (נ"א התורות ושרשיהן), אחד מהם מצות שבת, וכבר קדמה מצותו עם הורדת המן. ואלה עשרת הדברים לא קבלם ההמון מאנשים יחידים ולא מנביא, כי אם מאת האלהים נתנו, אבל לא היה בהם כח כמשה לראות הדבר הגדול ההוא, והאמינו העם מן היום ההוא כי משה מדובר בו בדבור התחלתו מאת הבורא, לא קדמה למשה בו מחשבה ולא עצה, שלא תהיה הנבואה כאשר חשבו הפילוסופים מנפש יזדככו מחשבותיה ותדבק בשכל הפועל הנקרא רוח הקדש או בגבריאל ויעזרוהו וישכילוהו, ואפשר שיתדמה לו בעת ההיא בחלום או בין שינה והקצה כאיש מדבר עמו ושומע דבריו בנפשו לא באזניו, ובמחשבתו לא בעיניו, ואז יאמר כי הבורא דבר בו, "יוסרו (נ"א וסרו) אלה הסברות במעמד הגדול ההוא ומה שנלוה אל הדבור האלהי מן המכתב האלהי, שחקק עשרת הדברות האלה בשני לוחות אבנים יקרות ונתן אותם אל משה וראו אותם מכתב אלהי (נ"א אמת) כאשר שמעו אותם דבור אלהי. ועשה להם משה במצות האלהים ארון והקים עליו המשכן הידוע, ונשאר זה בין בני ישראל כל ימי הנבואה כתשע מאות שנה, עד שמרו העם ונגנז הארון וגבר עליהם נבוכדנצר והגלם:

פח  [עריכה]

אמר הכוזרי: מי ששומע דבריכם כי האלהים דבר עם המונכם וכתב להם לוחות וזולת זה, הדין עמו שייחס אליכם דעת ההגשמה, גם אתם אין להאשימכם, כי אין מדחה למעמדות הגלויים הגדולים האלה, ויש לדון אתכם לזכות בהשלכת ההקשה והעיון השכלי:

פט  [עריכה]

אמר החבר: חלילה לאל מן השקר ומה שהשכל מרחיק אותו וישימהו שקר. ותחלת עשרת הדברים הוא הצווי שנאמין באלהים, והשני האזהרה מעבד אלהים אחרים ומעשות פסל ותמונה ותבנית, וכללו של דבר מהגשים. ואיך לא נרוממהו מהגשמות ואנחנו מרוממים קצת מבריאותיו מהגשמות, כנפש המדברת, אשר היא האדם באמת, כי אשר ידבר עמנו ממשה וישכיל וינהיג, איננו לשונו ולא לבו ולא מוחו, אך אלה כלים למשה ומשה נפש מדברת מכרת איננה גשם ואיננה נגבלת במקום ולא יצר ממנה מקום, ולא תצר היא מהכלל בה צורות כל הברואים, ואנחנו מתארים אותה בתארים מלאכותיים רוחניים, כל שכן בורא הכל יתברך.

אמנם הדין עלינו שלא נדחה מה שקבלנו מן המעמד ההוא, ונאמר שאין אנחנו יודעים איך נגשם הענין עד ששב דבור וקרע את אזנינו, ולא מה שברא לו יתברך ממה שלא היה נמצא, וכל (נ"א ולא) מה שהעביד לו מן הנמצאים, כי לא יחסר לו יכולת, כאשר נאמר כי הוא יתברך ברא את הלוחות וכתב אותם כתב חרות, כאשר ברא את השמים (נ"א והכוכבים) ברצונו בלבד, ורצה יתברך ונגשם (נ"א ונגשמו הלוחות) על השיעור אשר חפץ ועל המתכונת אשר חפץ, ונחרת בהם הכתב בעשרת הדברים, כאשר נאמר כי קרע את הים ושמהו לחומות עומדות מימין העם ומשמאלם ומסלות מסודרות ורחבות וארץ ישרה ילכו בה מבלי טורח ולא עכוב.

וכן הקריעה והבנין והתקון מיוחס אליו יתברך לא נצטרך בו אל כלי ולא אל סבות אמצעיות כאשר יצטרך בפועל הברואים, כי המים עמדו במאמרו ונצטיירו בחפצו, וכן יצטייר האויר המגיע אל אוזן הנביא בצורות האותיות שהם מורות על הענינים שהוא חפץ להשמיעם אל הנביא או אל ההמון:

צ  [עריכה]

אמר הכוזרי: זאת הטענה מספקת:

צא  [עריכה]

אמר החבר: ואינני גוזר שהיה הענין על הדרך הזה ואולי היה על דרך יותר עמוק ממה שיעלה ממחשבה (נ"א במחשבתי), אך העולה מזה האמנת מי שראה המעמדות האלה כי הענין ההוא מאת הבורא מבלי מצוע, מפני שהם דומות לבריאה הראשונה והיצירה (נ"א והיצירה הראשונה), ותאמין הנפש בתורה הנתנת בהם עם האמונה כי העולם חדש וכי ה' בראו, כמו שהתבאר שברא הלוחות והמן וזולתו, ויסורו מלב המאמין ספקות הפילוסופים ובעלי הקדמות:

צב  [עריכה]

אמר הכוזרי: הזהר החבר שלא תטה בספור שבחי עמך ותעזב מה שנתפרסם ממריים עם אלה המעמדות, כי שמעתי שבתוך זה עשו עגל ועבדוהו מבלתי האלהים:

צג  [עריכה]

אמר החבר: חטא שהגדילוהו עליהם לגדולתם, והגדול מי שחטאיו ספורים:

צד  [עריכה]

אמר הכוזרי: וזה מנטותך ועזרך לעמך, ואי זה עון גדול מזה, ואי זו מעלה תשאר אחר זה:

צה  [עריכה]

אמר החבר: הרפה לי מעט עד שאבאר אצלך גדולת העם, ודי לי לעד שהשם בחרם לעם ולאומה מבין אומות העולם וחול הענין האלהי על המונם עד שהגיעו כלם אל מעלת הדבור, ועבר הענין אל נשיהם והיו מהן נביאות, אחר שלא היה חל הענין האלהי כי אם ביחידים מבני אדם אחר אדם הראשון, כי אדם היה שלם מבלתי תנאי, כי אין טענה בשלמות מעשה, מעושה חכם יכול, מחומר בחרו, לצורה אשר חפץ בה, ולא מנע מונע ממזג שכבת זרע האב ולא מדם האם ולא מהמזונות וההנהגה בשני הגידול והינקות והתחלפות האויר והמים והארץ, כי יצרו כמגיע לתכלית ימי הבחרות השלם ביצירותיו ובמדותיו, והוא אשר "קבל (בקצת נוסחאות קפל) הנפש על תומה, והשכל על תכלית מה שביכולת האנושי, והכח האלהי אחר השכל, ר"ל המעלה אשר בה ידבק באלהים וברוחניים, וידע האמתות מבלי למוד, אבל במחשבה קלה, וכבר נקרא אצלנו בן אלהים, וכל הדומים לו מזרעו בני אלהים. והוליד בנים רבים ולא היה מהם ראוי להיות במקום אדם אלא הבל, כי הוא היה דומה לו, וכאשר הרגו קין אחיו מפני קנאתו בו על המעלה הזאת, נתן לו תחתיו שת, והיה דומה לאדם, והיה סגולה ולב וזולתו כקליפה. וסגלת שת אנוש. וכן הגיע הענין עד נח ביחידים היו כלם דומים לאדם ונקראים בני אלהים שלמים "בבריאתם "ובמדתם (נ"א בבריאותם ובמדותם) ובאריכות הימים ובחכמות וביכולת, ובימיהם אנו מונים מאדם ועד נח וכן מנח ועד אברהם. ואפשר שהיה מהם מי שלא דבק בו הענין האלהי כתרח, אבל אברהם בנו היה תלמיד לאבי אביו עבר, ועוד שהשיג נח בעצמו. והיה הענין האלהי דבק בהם מאבות אבותם אל בני בנים. ואברהם היה סגולת עבר ותלמידו ועל כן נקרא עברי, ועבר היה סגולת שם ושם היה סגולת נח, מפני שהוא יורש האקלימים השוים אשר אמצעיתם וחמדתם ארץ כנען אדמת הנבואה, ויצא יפת אל צפון וחם אל דרום. וסגולת אברהם מבניו יצחק, והרחיק כל בניו מהארץ הזאת המסוגלת כדי שתהיה מיוחדת ליצחק, וסגולת יצחק יעקב, ונדחה עשו אחיו מפני שזכה יעקב בארץ ההיא, ובני יעקב כלם סגולה היו, כלם ראויים לענין האלהי, והיה להם המקום ההוא המיוחד בענין האלהי, וזה היה תחלת חול הענין האלהי על קהל אחרי אשר לא היה נמצא כי אם ביחידים, וישמרם האלהים ויפרם וירבם ויגדלם במצרים, כאשר יגדל האילן אשר שרשו טוב עד שהוציא פרי שלם דומה לפרי הראשון אשר נוטע ממנו, רוצה לומר אברהם יצחק ויעקב ויוסף ואחיו, והיה מן הפרי משה ואהרן ומרים, וכמו בצלאל ואהליאב וכמו ראשי המטות ושבעים הזקנים אשר היו ראויים לנבואה מתמדת, וכיהושע וכלב וחור וזולתם רבים. ואז היו ראויים להראות האור עליהם וההשגחה "ההיא הרבונית (נ"א האלהית הרצונית), ואם היו ביניהם ממרים היו נגעלים, אך הם בלי ספק סגולה, כאשר הם בתולדתם וטבעם מן הסגולה ויולידו מי שיהיה סגולה, ונזהרים באב הממרה בעבור מה שיתערב בו מן הסגולה אשר תראה בבנו או בבן בנו כפי מה שתזדכך הטפה, כמו שאמרנו בתרח וזולתו ממי שלא נדבק בו הענין האלהי אך בשורש תולדתו שיוליד סגולה, מה שלא היה כן בתולדת כל הנולד מחם ויפת.

ונראה כזה בענין הטבעי, כי כמה יש מבני האדם שאינו דומה לאב כלל אך הוא דומה לאבי אביו, ואין ספק כי הטבע ההוא והדמיון ההוא היה צפון באב ואע"פ שלא נראה להרגשה, כאשר היה צפון טבע עבר בבניו עד שנראה באברהם:

צו  [עריכה]

אמר הכוזרי: זאת באמת היא הגדלה הנמשכת מאדם, ואדם היה הגדול שבבריות הארץ ונתחייבה לכם הגדולה על כל הנמצאים בארץ. אבל איה הגדולה הזאת מן החטאת הזאת:

צז  [עריכה]

אמר החבר: כי האומות כלם בזמן ההוא היו עובדים צורות, ואילו היו הפילוסופים מביאים מופת על היחוד ועל האלהות לא היו עומדים מבלי צורה שמכוונים אליה ואומרים להמונם כי הצורה הזאת ידבק בה ענין אלהי וכי היא מיחדת בדבר מופלא נכרי. ומהם מי שמיחס זה אל האלהים, כאשר אנחנו עושים היום במקומות המכובדים אצלנו, עד שאנו מתברכים בהם ובעפרם ואבניהם, ומהם מי שמיחס אותו אל רוחניות כוכב מן הכוכבים או חיל מן החיילים או מערכת מזל וזולת זה, ולא היו מסכימים ההמון על תורה אחת אלא בצורה מורגשת שמכוונים אליה. והיו בני ישראל מצפים למה שייעד אותם משה שיוריד להם ענין מאת ה' שיראו אותו ויקבילוהו כאשר היו מקבילים עמוד הענן ועמוד האש בצאתם ממצרים, אשר היו מביטים אליו ומקבילים ומגדלים אותו ומשתחוים נכחו לאלהים, וכן היו מקבילים עמוד הענן אשר היה יורד על משה בדבר אתו האלהים והיו עומדים בני ישראל "ומשתחוים (נ"א משתחוים) נכחו לאלהים. וכאשר שמעו העם דברי עשרת הדברים ועלה משה על ההר להוריד להם הלוחות כתובים ולעשות להם ארון להיות להם דבר נראה שיכונו נגדו שבו יהיה הברית לאלהים והבריאה "הרבונית (נ"א הרצונית), ר"ל הלוחות זולת מה שדבק בארון מהענן והכבוד ומה שנראה בעבורו מהמופתים, ונשארו העם מצפים לרדת משה והם על ענינם לא שנו תארם ועדים ובגדיהם אשר עמדו בהם יום מעמד הר סיני אך נשארו בתכונתם ממתינים למשה (נ"א לעתם), ובושש מהם ארבעים יום והוא לא לקח צידה ולא נפרד מהם אלא על מנת שישוב ליומו, אז גברה המחשבה הרעה על קצת ההמון ההוא הגדול והתחילו "המון (נ"א קצת) העם להחלק מחלקות ומרבים העצות והמחשבות עד "שנצטרכו (ק"י שנצטרפו) מהם אנשים לבקש נעבד מורגש יכונו נגדו כשאר האומות מבלי שיכחשו באלהות מוציאם ממצרים אבל שיהיה מונח להם להקביל אליו כשיספרו נפלאות אלהיהם, כאשר עשו הפלשתים בארון שאמרו כי האלהים שם, וכאשר אנחנו עושים בשמים ובכל דבר שאנו יודעים שתנועתו אמנם היא בחפץ האלהים מבלי מקרה ולא רצון אדם ולא טבע. וחטאתם היתה בציור אשר נאסר עליהם ושיחסו ענין אלהי אל מה שעשו בידם ורצונם מבלי מצות האלהים, ויש להם התנצלות במה שקדם מהמחלוקת ביניהם, ולא הגיעו עובדיו אל שלשת אלפי איש מכלל שש מאות אלף שהיו. אבל התנצלות הגדולים שסיעו בעשותו היה בעבור שיראה הממרה מהמאמין כדי להרוג הממרה העובד אותו, ונחשב להם לעון מפני שהוציאו המרי מן הכח הצפון אל גבול המעשה, ולא היה "העון (נ"א הענין) ההוא יציאה מכלל עבודת מוציאם ממצרים אך היה מרי לקצת מצותיו כי הוא יתברך הזהיר מן הצורות, והם עשו צורה והיה להם להמתין שלא יקבעו "עצמם (נ"א לעצמם, ונ"א מעצמם) דבר שיקבילוהו וימשכו אחריו ומזבח וקרבנות. וזה היה מעצת מי שהיה ביניהם מן החוזים והאצטגנינים חשבו שיהיו פעולותם הסבריות קרובות מן המעשים האמתיים, והיה ענינם בזה כענין הכסיל אשר זכרנו שנכנס בחנות הרופא והמית האנשים אשר היה מועילם ברפואות ההם קודם לכן, עם שלא היתה כונת העם לצאת מעבודת האלהים אך היו חושבים שהם משתדלים בעבודה, ועל כן באו אל אהרן לגלות מצפונם, ועל כן סייע בעשותו ונאשם בהוצאתו "מרייהם (נ"א מריים) מן הכח אל המעשה. והדבר ההוא הוא גדול מאד בעינינו מפני שאין בזמן הזה צורות נעבדות ברוב האומות, והיה קל בזמן ההוא מפני שהיו עושים כל האומות צורות לעבוד אותם, ואילו היתה חטאתם שעשו בית כרצונם לעבודה לכון אליו ולהקריב בו הקרבנות ולכבדו לא היה דבר גדול בעינינו מפני מה שאנחנו נוהגים בו היום, מעשות בתים "ובחירתנו (נ"א ובחרנו) אותם וגדלנו להם והתברכנו בהם, ואפשר שנאמר שהשכינה חלה בהם והמלאכים חונים סביבותיהם, ולולא הצורך להתחברות קהלנו היה הדבר הזה נכרי, כאשר היה בימי המלכות שהיו מוחים באנשים משתדלים שהיו עושים בתים לעבודה היו נקראים במות והיו חסידי המלכים הורסין אותם כדי שלא יגדלו זולתי הבית אשר בחר בו האלהים והתכונה אשר צוה בה. ולא היה דבר נכרי בה הצורות אשר צוה הוא בהם מהכרובים. ועם כל זה "נענשו (נ"א ענשו) האנשים אשר עבדו העגל ביום ההוא והרגום, והיה מספר כלם שלשת אלפי איש מכלל שש מאות אלף, ולא פסק המן לרדת למזונם והענן לסוכך עליהם ועמוד האש להנחותם והנבואה מתמדת ונוספת ביניהם, ולא נעדר מהם דבר מכל אשר נתן להם זולת שתי הלוחות אשר שברם משה והתפלל להשיבם והושבו להם וכפר להם העון ההוא:

צח  [עריכה]

אמר הכוזרי: כבר עזרת עצתי במה שעלה בדעתי ובמה שראיתיו בחלומי, כי אין האדם מגיע אל הענין האלהי אלא בדבר אלהי, ר"ל במעשים שיצום האלהים. ואם לא "היה (נ"א שהוא) כן רוב בני אדם משתדלים אפילו החוזה והקוסם ועובד האש ועובד השמש והמשנים וזולתם:

צט  [עריכה]

אמר החבר: כן הוא, וכן כל תורותינו כלם כתובות בתורה מדבור האלהים עם משה, וממה שכתב משה ונתן להמון הגדול ההוא בקבוצם במדבר לא נצטרכו "בם (נ"א בה) לקבלה ולא להוראת פרשה פרשה ומצוה מצוה "ותכונת (נ"א איך תכונת) הקרבנות ואיך מקריבים אותם ובאיזה מקום ולאיזה צד ואיך נשחטים ואיך עושים בדמם ונתחיהם ממלאכות חלוקות, כלם בביאור מאת האלהים "שלא (נ"א לא) יחסר מהם דבר קטן ויפסד הכל, כמו ההויות הטבעיות אשר הם מתחברות מיחסים דקים לא תשיגם המחשבה לדקותם, אשר אם יארע מכשול מעט ביחסים ההם היתה נפסדת ההויה ההיא ולא היה הצמח ההוא או החי ההוא או האבר ההוא דרך משל אלא מופסד או נעדר. וכן "זכר (נ"א נזכר) איך תנותח הבהמה הנקרבת ומה יעשה באבר אבר ומה שיש לאכילה ומה שיש לשריפה ומי יאכל ומי ישרוף ומי יקריב מן הכתות אשר המצוה בהם "לא "יעברום (אינם בנ"א), ואיך תהיה תכונת המקריבים "עד (איננו בנ"א) שלא יהיה פגם עם תכשיטיהם ומלבושיהם וכל שכן מלבוש כהן גדול אשר נתן לו רשות לבא אל מקום הענין האלהי מקום השכינה והארון והתורה, ומה שנתלה בזה מן הקדושה והטהרה ומדרגות הטהרות והקדושות והתפלות, דבר שיארך ספורו אך סומכים בו על קריאת התורה ומה שהעתיקו רבותינו, והכל מדברי אלהים עם משה. וכן תכונת המשכן כלה הראתה למשה בהר סיני המשכן והאהל והשלחן והמנורה והארון וחצר המשכן ועמודיו "ומכסיו (נ"א ומסכיו) וכל מלאכותיו הראו לו רוחניות וצורותם גשמיות כאשר התנו לו, וכן הבית הגדול אשר בנה שלמה הראה לדוד צורתו רוחניית, והבית העולמי הקדוש אשר יעדנו בו הראה לנביא יחזקאל צורתו ותכונתו. ואין בעבודת האל סברא ולא הקשה ולא התחכמות, ואלו היה כן היו הפילוסופים מגיעים ברב חכמתם ושכלם לכפלי מה שהגיעו בני ישראל:

ק  [עריכה]

אמר הכוזרי: בכמו זה תנוח הנפש לקבל התורה מבלי ספק ולא פקפוק, שיבא נביא לעבדים משועבדים לחוצים וייעד אותם שיצאו מעבודתם בעת ההיא מבלי אחור על התכונה ההיא, ושיכניסם אל ארץ כנען והיא ביד שבע אמות כל אחת מהם חזקה מהם, והודיע לכל שבט חלקו מהארץ קדם שיגיעו אליה, והתקים הכל בזמן מועט במופתים נוראים, זה מאמת גדולת השולח וכבוד השלוח וגדל מעלת העם אשר אליהם לבדם שולח. ואילו היה אומר כי אני שלוח ליישר כל העולם ולא היה דברו מגיע עד חציו היה פגם בשליחותו, מפני שלא נשלמה כונת הבורא בשליחותו, והיה מונע "בהשלמת "שליחותו (נ"א השלמתה) היות ספר תורתו עברי, והיה מעמס וטורח ולאות רב על אומות שבא והודו וכוזר להבינו ולעשות מה שכתוב בו, אלא אחרי מאות שנים שיקרה "אליהם "להשתנות "עליהם (נ"א להם להשתנות אליהם) בעבור נצחון או שכונה "או "בראיות (נ"א לא בראית) הנביא בעצמו, או נביא אחר שמעיר ומזהיר על תורתו:

קא  [עריכה]

אמר החבר: לא קרא משה לתורתו זולתי עמו ואנשי לשונו, וייעד אותם הבורא להזהיר על תורתו כל הימים על ידי הנביאים, ועשה כן כל ימי הרצון והזמן שהיתה השכינה ביניהם:

קב  [עריכה]

אמר הכוזרי: והלא היה יותר טוב שיישר הכל והיה זה יותר נכון וראוי בחכמה:

קג  [עריכה]

אמר החבר: והלא היה יותר טוב שיהיו החיים כלם מדברים, אם כן כבר שכחת מה שקדם בהמשך זרע אדם, והיאך חל הענין האלהי באיש שהיה לב האחים וסגולת האב מקבל לאור ההוא, וזולתו כקליפה איננו מקבל אותו, עד שבאו בני יעקב כלם סגולה ולב נבדלים מבני אדם בענינים מיוחדים אלהיים, שמים אותם כאלו הם מין אחד ועצם אחד מלאכותי, מבקשים כלם מעלת הנבואה ורובם מגיעים אליה, בעבור שהיו קרובים אליה במעשים הנרצים והקדושה והטהרה ופגיעת הנביאים. ודע, כי כל אשר יפגע נביא בעת פגעו אותו ושמעו דבריו האלהיים מתחדשת לו רוחניות ונפרד "מסוגו (נ"א ממינו) בזכות הנפש והשתוקקה אל המדרגות ההם והדבקו בענוה ובטהרה. זאת תהיה אצלם הגדולה הנראית והאור הבהיר בגמול העולם הבא, כי המבוקש ממנו איננו אלא שתשוב נפש האדם אלהית, תפרד מחושיו ותראה העולם ההוא העליון ותהנה בראיית האור המלאכותי ושמיעת הדבור האלהי, כי הנפש ההיא תהיה בטוחה מן המות כשיכלו כליה הגופיים. וכאשר תמצא תורה שמגיעים בחכמותיה ומעשיה אל המדרגה הזאת במקום אשר צותה ועם הענינים אשר צותה בהם, היא מבלי ספק התורה שמובטח בה להשאיר הנפשות אחר כלות הגופות:

קד  [עריכה]

אמר הכוזרי: אני רואה שיעודי זולתכם שמנים ודשנים מיעודיכם:

קה  [עריכה]

אמר החבר: אבל הם כלם אחרי המות ואין בחיים מהם מאומה ולא דבר שיורה עליהם:

קו  [עריכה]

אמר הכוזרי: ולא ראיתי אחד מן המאמינים ביעודים ההם שהוא מתאוה למהירותם, אבל אם היה ביכלתו לאחרם אלף שנים וישאר במסורת החיים ובעול העולם ועצבונו, היה בוחר בזה:

קז  [עריכה]

אמר החבר: ומה תאמר במי שהוא רואה אלה המעמדים הגדולים המלאכותיים:

קח  [עריכה]

אמר הכוזרי: מבלי ספק שהוא מתאוה שתתמיד נפשו על הפרידה מחושיו ותשאר נהנית באור ההוא, והוא "מה (נ"א הוא) שמתאוה המות:

קט  [עריכה]

אמר החבר: אבל יעודינו הדבקנו בענין האלהי בנבואה ומה שהוא קרוב לה, והתחבר הענין האלהי בנו בגדלה ובכבוד ובמופתים. ועל כן איננו אומר בתורה "כי "אם (נ"א שאם) תעשו המצוה הזאת, אביאכם אחרי המות אל גנות והנאות, אבל הוא אומר ואתם תהיו לי לעם ואני אהיה לכם לאלהים ואנהיג אתכם, ויהיה מכם מי שיעמוד לפני ומי שיעלה לשמים כאשר היו הולכים בין המלאכים וקוראים להם המלאכים בן אדם כדי להכירם בין המלאכים העומדים בתוכם, ויהיו גם כן מלאכים הולכים ביניכם בארץ ותראו אותם יחידים ורבים, שומרים אתכם ונלחמים לכם, ותתמידו בארץ אשר היא עוזרת על המעלה הזאת, והיא אדמת הקדש, ויהיה שבעה ורעבונה וטובתה ורעתה בענין אלהי כפי מעשיכם, ויהיה נוהג כל העולם על המנהג הטבעי זולתכם, כי תראו עם שכינתי שתהיה בתוככם מטוב אדמתכם וסדר גשמיכם שלא יעברו עתיהם הצריך להם, ושתגברו על אויביכם במתי מספר, מה שתכירו בו כי אין ענינכם נוהג על המנהג הטבעי אבל בחפץ, כאשר תראו אם תמרו, מהבצורת והנגף והחיה הרעה והעולם כלו בשלוה, ואז תדעו כי ענינכם מנהיג אותו דבר שהוא גדול מן הענין הטבעי. והיה כל זה והתורה הזאת וכל יעודיה מובטחים לא יפול מהם דבר, ויעודיה כולם כולל אותם שרש אחד והוא יחול קורבת אלהים ומלאכיו. ומי שיגיע אל המעלה הזאת לא יירא מן המות, ותורתנו כבר הראית לנו זה עין בעין. והמשל בזה חברים שהיו עומדים במדבר, והלך אחד מהם אל הודו ופגע ממלך הודו כבוד וגדולה מפני שידע שהוא מן החברים ההם והיה יודע אבותיהם מקדם והיו מאוהביו, ונתן לו מתנות יקרות שנשא אותם אל חבריו, והלבישו בגדי חמודות ושלח עמו מעבדיו אנשים, ולא עלה על לב איש שיצאו מלפני המלך ולא שילכו אל המדבר ההוא, וצוהו במצות וכרת עמו ברית לקבל עבודתו, ובא אל חבריו עם השלוחים ההם ההודיים ושמחו בהם החברים ההם והשתדלו בכבודם ובנו להם ארמון שהושיבום בו, ושבו החברים ההם שולחים שלוחים להגיע אל ארץ הודו ולראות פני המלך מבלי טורח בעזר אלה השלוחים שהיו מורים אותם הדרך הקרובה והישרה, וידעו כלם כי מי שרוצה ללכת אל ארץ הודו הוא קל עליו מאד כשידבק בעבודת המלך ויכבד שלוחיו המגיעים אותו אליו, ולא הוצרכו לשאול למה נעבד העבודה הזאת, כי העלה נראית לעין כדי להתחבר במלך, וחברתו היא הטובה הגדולה. והחברים הם בני ישראל, וההולך הראשון הוא משה, וההולכים האחרים הם שאר הנביאים, והשלוחים ההודיים הם השכינה והמלאכים, והבגדים החמודות הם האור המושכל אשר חל בנפשו מהנבואה והאור המורגש אשר חל על פניו, והמתנות היקרות השלוחות הם השני לוחות בעשרת הדברים. ובעלי הנימוסים האחרים לא ראו מכל זה מאומה, אך אמרו להם קבלו עבודת מלך הודו כאשר קבלו עליהם החברים ההם ואחרי המות תגיעו אל המלך, ואם לא תעשו ירחיק אתכם ויענה אתכם אחרי מותכם, ומהם מי שאמר לא בא אלינו אדם שיגיד לנו שיהיה אחרי מותו בגן עדן או בגיהנם. ורובם הגבירו סדור ענינם וחבור עצתם וקבלו העבודה ויחלו נפשותם במצפון יחול חלוש, אך בנראה יחול חזק ונאמן, ומתגדלים ומתפארים על עמי הארץ שבהם באמונה. ואיך יתפארו אלה בטענת מה שיגיעו אליו אחרי מותם על מי שיגיע אליו בחייו, והלא טבע הנביאים והחסידים קרוב אל הקיימים בעולם הבא יותר מטבע מי שלא קרב אל המדרגה הזאת:

קי  [עריכה]

אמר הכוזרי: כמה הוא רחוק מן הדעת שיהיה האדם כלה בטבעו אבד גופו ונפשו זולתי הפילוסופים על דעתם. ועוד יאמרו אנשי התורות שהוא ישוב חי לעד בנעימות בעבור מלה שהוא אומר בפיו, ואפשר שאיננו יודע כל ימיו זולתי המלה ההיא, ואפשר שלא יבין ענינה. כמה גדולה מעלת המלה שתעתיק ממדרגת הבהמות אל מעלת המלאכים, ומי שאינו אומר המלה ההיא ישוב בהמה אפילו אם יחיה פילוסוף חכם עושה טוב כל ימיו כוסף אל המעלות ההם:

קיא  [עריכה]

אמר החבר: אין אנחנו שוללים משום אדם גמול מעשיו הטובים מאיזו אומה שיהיה, אבל אנחנו רואים הטובה הגמורה לעם הקרובים בחייהם, ואנו עורכים מעלתם אצל האלהים אחרי מותם בערך ההוא:

קיב  [עריכה]

אמר הכוזרי: "והתמד (נ"א וערוך על) הדמיון הזה בהפך, וערוך מעלתם בעולם הבא כמעלתם בעולם הזה היום:

קיג  [עריכה]

אמר החבר: אני רואה שאתה מגנה אותנו בדלות ומסכנות, ובהם היו מתפארים גדולי האומות האלה, כי אין מתפארים אלא במי שאמר מי שהכה על לחייך הימני הכן לו השמאלי, ומי שלוקח טליתך תן לו חלוקך, והגיע הוא וחבריו וההולכים אחריו אחרי מאות מן השנים מן הבוז והיסורים וההרג, אל ענינים נפלאים וידועים, והם הם הפארם. וכן בעלי תורת ישמעאל וחבריו, עד שגברו. ובאנשים ההם היו מתפארים ומתגדלים, לא במלכים האלה אשר גבה שיאם ורחבה מלכותם ונפלאו מרכבותם. אם כן ערכנו מקורבת האלהים יותר קרוב ממה שאם היתה לנו גדולה בעולם הזה:

קיד  [עריכה]

אמר הכוזרי: כן הוא אילו היתה כניעתכם ברצון, אבל היא בהכרח, וכאשר תמצא ידכם תהרגו אויביכם:

קטו  [עריכה]

אמר החבר: מצאת מקום חרפתי מלך כוזר. כן הוא אילו היה רבנו מקבל מהדלות כניעה לאלהים ובעבור תורתו, לא היה מניחנו הענין האלהי כל הזמן הארוך הזה. אבל המעט ממנו על הדעת הזאת, ויש שכר לרוב מפני שהוא נושא עול הגלות בין הכרח ורצון, כי אלו היה רוצה היה חבר לנוגש אותו במלה שיאמר בלי טורח, וכמו זה איננו אבד אצל השופט הצדיק, ואילו היינו סובלים הגלות הזה והדלות הזה לשם האלהים כראוי, היינו לפאר הדור שאנו מצפים עם המשיח, והיינו מקרבים עת הישועה העתידה שאנו מיחלים אותה. ואנחנו אין אנחנו משוים עם נפשותינו כל הנכנס בתורתנו במלה בלבד, אבל במעשים שיש בהם טורח על הנפש, מטהרה ולימוד ומילה ומעשים תוריים רבים ושינהג במנהגינו, ומתנאי המילה וסבותיה שיזכר תמיד כי היא אות אלהית, שמה האלהים באבר התאוה הגוברת, לגבר עליה ולא ישתמש בה אלא כראוי, בהנחת הזרע "כראוי (נ"א במקום הראוי) ובעת שראוי וכאשר ראוי, אולי יהיה מצליח, יצלח לקבול הענין האלהי, ומי שדבק בדרך הזה יהיה לו ולזרעו חלק גדול מן הקרבה אל האל יתברך. ועם כל זה לא נשתוה הגר הנכנס בתורתנו עם האזרח, כי האזרחים לבדם הם ראויים לנבואה, וזולתם תכלית ענינם שיקבלו מהם ושיהיו חכמים וחסידים אך לא נביאים. והיעודים ההם אשר ערבו לך כבר קדמו חכמינו לספר גן עדן וגיהנם, ומדדו אותם לאורך ולרוחב, וספרו הנעימות והיסורין ביותר מה שספרו שאר האומות הקרובות. ודברתי עמך עד עתה על מה שבא במקרא בדברי הנביאים, כי לא נזכר בהם יעודי העולם הבא הרבה בביאור כאשר נזכר הרבה בדברי החכמים.

ואמת הוא כי בדברי הנבואה שישוב העפר שבגוף האדם אל הארץ ותשוב הרוח אל האלהים אשר נתנה, ובדברי הנבואה תחיית המתים לעתיד ושליחות נביא שמו אליהו, כבר שלח בזמן העובר ולקחו האלהים כאשר לקח זולתו שהוא לא טעם טעם מיתה. ויש בתורה תפלת מי שהתנבא ברוח האלהים שהתפלל על עצמו שימות מות ישרים ותהיה אחריתו כאחרית בני ישראל. וכבר שאל אחד מהמלכים נביא מת והתנבא לו בכל מה שיבא עליו כאשר היה מתנבא לו בחייו. ואם היה מעשה המלך ההוא אסור בתורתנו רוצה לומר הדרישה אל המתים, הוא מורה כי היו העם מאמינים בימי הנביאים כי הנפשות נשארות אחר כלות הגופות ועל כן היו שואלים המתים. ופתיחת תפלתנו שיודעים אותה הנשים והקטנים כל שכן החכמים, "אלהי נשמה שנתת בי טהורה אתה בראתה ואתה יצרתה אתה נפחתה בי ואתה משמרה בקרבי ואתה עתיד ליטלה ממני ולהחזירה בי לעתיד לבא כל־זמן שהנשמה בקרבי מודה אני לפניך ה' אלהי שאתה הוא רבון כל המעשים ברוך המחזיר נשמות לפגרים מתים. וגן עדן עצמו אשר הרבו בני אדם לזכרו לא לקחו אותו כי אם מן התורה, והיא המדרגה אשר הוכנה לאדם, ולולא שחטא היה עומד בה לנצח, וכן גיהנם הוא מקום ידוע קרוב לירושלים גיא שאין האש נכבית ממנו, היו שורפים בו עצמות הטומאה והנבלות ושאר הטומאות, והמלה עברית מורכבת:

קטז  [עריכה]

אמר הכוזרי: אם כן אין חדוש אחרי תורתכם אלא חלקיות מדברי גן עדן וגיהנם ותכונתם והכפלת דברים והרבותם:

קיז  [עריכה]

אמר החבר: גם זה איננו חדש, כי החכמים הרבו בזה מאד עד שלא תשמע ממנו מאומה שלא תמצאנו לחכמים כאשר תבקשנו:

נשלם המאמר הראשון בשם ה'

---

---

שולי הגליון

---

---

· הבא >מעבר לתחילת הדף