סדר משנה/תשובה/י

סדר משנה תשובה י

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ג

וכיצד היא האהבה הראויה וכו' ונמצא שוגה בה תמיד וכו' בשבתו ובקומו וכו'. ומבואר מזה דהוראת מלת שוגה שכתב רבינו ענינו התעסקות במחשבתו לפחות שחושב תמיד בדבר ההוא, והוא התעסקות שיש בו ערבות ונעימות, והנה הראב"ד השיג לקמן הלכה ו' ותמיהני דכאן מבואר היטב כוונת רבינו, וכי תימא דלדעת הראב"ד גם פה אפשר דיש להוראת מלת "שוגה" ב' כוונות שכתב שם א"כ ה"ל להשיג על רבינו פה.

ד

ועוד אמרו חכמים במצותיו חפץ מאד וכו'. כן הוא במס' ע"א י"ט והעיר על מקומו מרן בכ"מ. והנה שם מייתי התלמודא במצותיו חפץ מאד ולא בשכר מצותיו, והיינו דתנן אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב ע"מ לקבל פרס וכו', והנה מריהטא דלישנא דקאמ' "והיינו דתנן" משמע שיש דבר מה לדקדק במשנה, רק ע"י האמור בתחל' מתיישב ואנחנו לא נדע מה הוא. והנרא' בזה דהמהרש"א בח"א שם העיר בשם מהרי"א ז"ל הלא אמרה תורה כמה פעמים למען ייטב לך והארכת ימים, והתבוננתי על מקומו ומצאתי כי איננה להערה הזאת דאי' בסנהדרין מ"ו בשעה שאדם מצטער שכינה אומרת קלני מראשי, הרי דהקב"ה כביכול מצטער בצרת איש הישראלי ואפי' על אומות העולם מצטער בצערם כמאמר רז"ל אמר הקב"ה מעשה ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה, ודון מינה דאיכא שמחה לפניו ית' כשאדם שרוי בטובה והוא מדרך השלמים לשמוח בהיות לאל ידם להשפיע מטובם לזולתם, ולהצטער אם אפס להם מקום מוכשר להשפיע לזולתם, והוא ית' טוב לכל שלם בתכלית השלמות רוצה בטובת ברואיו להציל ממות נפשם ולחיותם ברעב, ומעתה מה שאנו מבקשים בבקשתינו מראשית השנה עד אחרית השנה מאת הש"י על חיי בני ומזוני לא לתועלתינו לטוב לנו כל הימים אנו מבקשים כל זאת אלא למען אהבתו ית' לסלק מאתו כביכול העצב במניעת הטובה מאתנו, ובשמחתינו על הטוב אנו עושים נחת רוח ליוצרינו וכן בקשתינו על עה"ב, כי זה הוא חפץ ורצון הבורא ית' כי לא ידח ממנו נדח, ולזה כוונה התורה באמרה למען ייטב וגו' שנעשה המצוה ונזכה על ידם לטובת עה"ז ג"כ וישמח צדיק ה' בטובת ברואיו, והנה במתני' דאבות יש לדקדק על כפל הלשון בהן ולאו אל תהיו וכו' אלא הוו כעבדים וכו' הלא סגי באחד מהן דמכלל לאו נשמע הן וכן להפך, אבל הכוונה לדעתי היא כי הפרס אינו מזונות אלא שכירות דמים ומנחה כמ"ש הערוך ערך פרס ויש עבד שמקבל פרס לתועלת עצמו להלביש ולייפות עצמו וזה יהי' לו לרצון מכל הון יקר כי יתפאר ביופיו בצאתו החוצה וזה הוא שמקבל הפרס לעצמו, אבל יש עבד שמקבלו בשביל תועלת האדון שהוא שש ומתענג בראותו עבדו הנאמן לובש בגדי תפארת וכבוד, ועבד זה אינו נקרא מקבל פרס שהרי אינו לוקחו לתועלתו ולהנאת עצמו אע"ג דרבו נותן לו הפרס, וזאת היא כוונת המשנה אל תהיו וכו' שיהי' הפרס והשכר לכם להתענג בו, אלא הוו כעבדים וכו' דאף שאתם מקבלים שכר מצוה לא תהיו נקראים מקבלים שכר כי אתם תחפצו בו לעשות רצונו ית' החפץ להשפיע כל טוב על הנמצאים והנה כאשר נדקדק בהכתוב אשרי איש ירא את ה' ומתאר את האיש שהוא עובד מיראה לא מאהבה, וחזר ואמר במצוותיו חפץ מאד והוא גדר האיש העובד את ה' מאהבה, אמנם מה שאינו מתאוה אל השכר לא מפני שאינו חפץ בו כלל אלא שאינו חפץ בו לצורך עצמו בלתי לה' לבדו לעשות רצונו חפץ אשר הוא ית' אך טוב לישרי לב ואם ימעט מהיות לו שכר טוב הלא יסבב כי לא ישא ברכה מאת ה' ויצטער כביכול שאינו יכול להשפיע מרב טובו עליו כחפצו ית', גם ע"י שיתרבה שכרו לעה"ב יהי' לו יותר קרבת אלהים וה' אמר לדבק טוב וחפץ למען צדקו וחסדו שיהי' האדם מתקרב אליו יתברך ובשמחות וגיל יובל אל היכל מלך ואור פניו עליו ישא, כי לתכלית זה עשה אלהים את האדם על הארץ, אך בצלמו יתהלך איש במישרים כמו שאמר הכתוב ובו תדבקון, וכה אמר ה' על יד נביאו זכריה אם בדרכי תלך ואת משמרתי תשמור ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה, וכל עוד שישלים האדם עצמו יותר מתקרב אל ה' וכן להפך אם בשרירות לבו ילך למען ספות הרוה את הצמאה ישא כלימתו את יורדי בור ורחוק ממנו ישועה כי ה' הסתיר פניו ממנו, וזה הוא דבר מתנגד לרצונו ית' למנוע מהאדם האושר האמיתי הוא קרבת אלהים לא טוב היות האדם לבדו מתהלך בגיא צלמות כי הוא אמר יהי אור אלו מעשה צדיקים אשר באור פני מלך הם חיים וקיימים והנה יראה כזאת שמתירא כי ימנע הוא ית' טוב ממנו היא יראת הרוממות יסודתה האהבה כי משתוקק לעשות רצונו ית' החפץ להטיב לכל ברואיו ויהא נכון לקבל טוב והוא שאמר "והיינו דתנן" אל תהיו וכו' דלפי ביאור הכתוב אשרי איש ירא את ה' כאשר אמרנו מתישב נמי לשון המשנה דיש להקהות בה על הכפל הן ולאו, אולם הפירוש נכון דהכוונה שישתדל האדם להטיב דרכו למען ישיג שכר ובזה יעשה רצון בוראו החפץ טובתו.

ה

ואמרו חכמים לעולם יעסוק אדם בתורה ואפי' שלא לשמה וכו' לפיכך כשמלמדין את הקטנים ואת הנשים וכו'. עיין הל' תלמוד תורה פ"ג הלכה ה' שם בארתי בס"ד דברי רבינו הללו כיד ה' הטובה.

ו

דבר ידוע וברור שאין אהבת הקב"ה וכו' עד שישגה בה תמיד כראוי וכו'. וכתב הראב"ד זה השגיון לא ידענו וכו' ולעיל הלכה ג' לא החשיתי מטוב כוונת רבינו ואמרתי כי מה דמספקא לי' להראב"ד בענין "שוגה" שם בארה היטב. ואין להתעקש בהם ויסודתו בהררי קדש.

< הקודם · מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.