סדר משנה/עבודה זרה/י

סדר משנה עבודה זרה י

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

אין כורתין ברית וכו' כדי שנעשה עמהן שלום וכו' שנאמר לא תכרות להם ברית וגו'. עיין בהל' מלכי' פ"ו הלכה א' ועיין עוד בסה"מ מנין המצות בחלק הלאוין שם דעתו דאזהרה זו אינה אלא בז' עממין.

אבל המוסרים והאפיקורסין מישראל וכו'. וכתב הרב בלח"מ מדהשמיט רבינו דין מומרים משמע דס"ל דאוכל נבילות להכעיס אפיקורס הוא ותימא דבהל' תשובה פ"ג הלכ' ט' כתב רבינו ב' הם המומרים, המומר לעבירה אחת וכו' והוא שיעשה להכעיס הרי מבואר מדהזכירו עם המומרים ולא עם האפיקורסים שהזכיר קודם דאוכל נבילות להכעיס מומר הוי, ולזה י"ל דסמך עצמו על מ"ש פי"א מהל' עדות, ואכתי קשה במ"ש רבינו בהל' תשובה הוא שיעשה להכעיס ומשמע דלתאבון לא הוי מומר והרי אפי' למ"ד להכעיס מומר הוי כ"ש דלתאבון הוי מומר, הנה מ"ש הלח"מ דרבינו לא הכניס לאוכל נבילות להכעיס בכלל אפיקורס אשיתמיטתי' לי' לפי שעה מ"ש רבינו בהל' גזלה ואבדה פי"א הלכה ב' דשם קורא לאוכל נבילות להכעיס אפיקורס, וכ"כ עוד בהל' רוצח פ"ד הלכה י' ומ"מ לא קשיא ממה שקרא רבינו בהל' תשובה ובהל' עדות אוכל נבילות ולובש שעטנז להכעיס בשם מומרים, דס"ל לרבינו דשתי תוארים יש לו לאוכל נבילות להכעיס אפיקורס וגם מומר ולפעמים מיחסו בשם הכולל הוא אפיקורס, ולפעמים מתארו בשם פרטי והוא מומר, אבל על אפיקורס לא יתכן כלל שם מומר כי מומר ענינו הכעסה ומרידה נגדו ית' כביכול כמו וממר ליולדתו, וזה שמאמין בהשם ית' ובהשגחתו ובתורתו רק שהוא מכוון למרוד בו או להכעיס יפול עליו שם מומר, והאפיקורס דקא חשיב רבינו בהל' תשובה שכופר במציאות השם ובהשגחתו על מעשה בני אדם, או שמכחיש נבואתו של מרע"ה, הן אלה אינן מכוונים למרוד בו ית' אך תועים המה בשקול דעתם דעת כל ישר הולך מתנגדה לחכמים הם בעיניהם ואת הישר יעקשו ואם כי הם יותר ברע מהמומרים שהמומר עוד יש לו תקוה שיחזור מדרכיו הרעים וישוב אל ה', אבל השמן לב אפיקורס עינים להם ולא יראו הטוב והישר גם כי יזקין לא יסור מאולתו והיא תסלף דרכו אחרי אשר אמר הנבל אין אלהים הבין דרכו ולא האמין בנבואת מרע"ה אשר צוה לנו תורה, הנה כל הישר בעיניו יעשה אם טוב ואם רע כפי אשר יורהו שכלו הרע אין עושה טוב היות אין כוונתו בעשיית הטוב לעשות רצון קונו הוא אמר יהי כן כה תעשה כה לא תעשה, אלא כפי העולה על רוחו רוח טועים, ועיין בהל' מלכים הלכה י"א אבל תואר מומר לא יפול על אנשי רשע כמוהם ומה שהקשה עוד דמסוגיא דע"א וכו' מוכח דאפי' אוכל נבילות לתאבון ג"כ נקרא מומר, לדעתי העני' ג"כ אין לה מקום כלל דרבינו בהל' תשובה איירי לענין מומרים שאין להם חלק לעה"ב דקאי התם בהלכה ט' על מ"ש בהלכה ו' ואלו הן שאין להן וכו' ומי שהוא מומר לעבירה אחת לתאבון חלילה לומר שיהי' מאותן הרשעים שאין להם חלעה"ב ונדונין לעולמי עולמים לא ניחא למרייהו למימר הכי לפיכך השמיט רבינו שם המומר לתאבון ולא הזכיר רק מומר להכעיס, ועיין בתו' דע"א ד"ה סמי מכאן מומר שכתבו מעין דברינו בס"ד (ודע כי חלוקין הם הרשעים שמונה רבינו שם בדיניהם כי ודאי האפיקורסים עונם גדול מנשוא יותר מהכופרים בתורה ובתחיית המתים וכי ישלח האל לקץ הימין גואלינו, והם דינם קשה יותר מהמומרים להכעיס ואל דעות ה' הוא יודע לשלם לרשע רע כרשעתו וכי ארח איש ימציאנו לפיכך חילקן רבינו בשמותן בהלכה ו' והוא דבר שהשכל הישר מאמתו ומקיימו אך בזה הם משתווים שנדונים לעולמי עולמים).

ד

ואסור ליתן להם מתנת חנם וכו' לגר אשר בשעריך תתננה וכו'.

(א)

הנה רבינו פסק כר' יהודא בפסחים כ"א דס"ל דברים ככתבן לגר בנתינה ולע"א במכירה ובהל' מ"א פ"ח הלכה ט"ו סתם רבינו הלכה כר' אבוהו דאמר כ"מ שנאמ' לא יאכל לא תאכל לא תאכלו א' איסור אכילה וא' איסור הנאה במשמע, ובהל' שחיטה פ"ב הלכה א' כתב אבל החולין אסור לשחטן בעזרה וכו' וכל השוחט חולין בעזרה או האוכל מכין אותו מכת מרדות. הנה כל אלה הלכות סותרים ומתנגדים זה לזה לפי המתבאר מסוגיא דפסחים, דהא ל"ל דנפקא ליה לרבינו איסור הנאה בכ"מ שנאמר לא יאכל כדקאמר התלמוד' אליבא דר"א דהיינו מדפרט הכתוב היתר הנאה בנבילה הא איצטרך לדברים ככתבן ומ"ש רבינו בהל' מ"א הטעם מדפרט היתר הנאה בנבילה כבר כתבו נושאי כליו דלדוגמא בעלמא נקטי' האיך יהי' ההיתר הנאה מפורש, וע"כ צריכין לומר דנפקא לי' לרבינו דלא יאכל אי' הנאה משמע מיתורא אותו דכתיב לכלב תשליכון אותו, וא"כ מוכרחין אנו לומר דחולין שנשחטו בעזרה לאו דאוריי' כדמסיק התלמודא בפסחים אליבא דר' יהודא דילפי' מאותו אי' הנאה בכל איסורין שבתורה שנאמ' לא יאכל ולא שמעינן מיני' הך דרשא אי אתה משליך לכלב חשב"ע, ומעתה לא יתאחדו הדברים שכתב רבינו כיון דפסק כר"י דברים ככתבן ופסק כר"א וע"כ מיתורא דאותו נפקא לי' ואפ"ה פסק בהל' שחיטה חשב"ע דאוריי', וכבר עמד בזה הרב בלח"מ בהל' מאכלו' אסורות, ומרן בהל' שחיט' הוסיף לתמו' על רבינו שכתב אי' חשב"ע הוא מדברי קבלה ובסוגיא האמור' מפורש היטב דאתי' מקרא, ולקמן בהל' שחיטה ובחדושי הלכה ותוס' שלי הארכתי בס"ד ליישב דבר על אופנו, והנראה לענ"ד בדרך הפשוט ליישב דברי רבינו עפ"י הסוגיא דקדושין נ"ז דאמרי' התם אמר ר' יוחנן משום ר"מ מה שלי בשלך אסור אף שלך בשלי אסור אי מה שלי בשלך ענוש כרת אף שלך בשלי ענוש כרת ת"ל ואל פתח אהל מועד לא הביאו וגו' על חשב"ע אין ענוש כרת, איכא למפרך מה להתם שכן ענוש כרת אלא אמר אביי וכו' והקשה הגאון מהר"מ לובלין האיך לא אסקו אדעתייהו ר"מ ור"י הך פירכא אלימתא דמה לשלי בשלך שכן ענוש כרת, ותירוצו קשה לשמוע ומהר לאבד לרוב דוחקו ואין השכל מקבלו, וביותר קשה על תי' מהרמ"ל ממה דאית' בירושלמי במס' ע"א דיליף ר' יוחנן התם בשם ר' ישמעאל מהך מה מצינו שלי בשלך וכו' אי' חשב"ע ולא מייתי התם פלוגתא דאביי וקמה קו' מהר"מ על הירושלמי ותירוצו לא שייך הכא ונראין הדברים דאישתמיטתיה לפי שעה דברי הירושלמי, ולקמן בהלכות שחיטה פרק א' הלכה ב' המתקתי בס"ד תירוצו של מהר"ם לובלין אבל בדברי הירושלמי אין מקום להעמידו מדלא הביא שינויא דאביי, ואני אומר בס"ד ליישב קו' מהר"מ הנ"ל דהנה הרב בעצמות יוסף ושאר גדולי האחרונים הקשו אהא דקאמר התלמודא אי מה שלי בשלך ענוש כרת אף שלך בשלי הא אין עונשין מה"ד ותי' דהסוגיא אזלא אליבא דר"ש דאמר עונשין מה"ד ואחרי הסליחה מכבוד תורתם נראה דנעלם מהם לפי שעה הירושלמי דע"א הנזכר דמשני באמת אהך פירכא אי מה שלי בשלך וכו' דאין עונשין מה"ד, ומעתה למ"ד אין עונשין מה"ד לא איצטרך ואל פתח אהל מועד לא הביאו למעט כרת בחשב"ע דממילא ידעינן דאין בו כרת דמה"ת לן אי ממה מצינו דשלי בשלך הא אין עונשין מה"ד אלא אתי' לדרשא אחריתי עיין זבחים ק"ז ב' דאמרי' התם השוחט על גגו של היכל וכו' ועיי"ש ברש"י, ודף קי"ב ריש פרק פרת חטאת ודף קי"ג שומע אני אפילו קרבן בדק הבית וכו', והרב במשנה למלך הלכות יסה"ת פ"ה הלכה ח' כתב דהקולא שהיא בדבר הלמד רק מכח מה שאין מזהירין מן הדין א"א לעשות ממנו פירכא, ודוקא היכא דאיכא קרא מפורש על אותו הקולא בדבר הלמד הוא דיכולים לעשות ממנו פירכא, ולפ"ז הא דפרכינן מה לשלי בשלך שכן ענוש כרת היינו למאי דקאמר דממעטינן מקרא ואל פתח אהל מועד לא הביאו דאין עונש כרת בחשב"ע וא"כ הקולא של הלמד מפורש בקרא, אולם לדידן דדרשי' מהך קרא ואל פתח אהל מועד דרשא אחריתי ולא שמעינן דאין עונש כרת בחשב"ע רק משום דאין עונשין מה"ד ממילא אזדא לה הפירכא מה לשלי בשלך שכן ענוש כרת תאמר בחשב"ע שאין בו כרת טעמא מאי אין בו כרת משום דאין עונשין מה"ד ולא עבדינן מזה פירכא כסברת הרב מ"ל ולקמן בהלכות גניבה פ"א הלכה י"ב הרחבתי הדבור בזה אליבא דר"ש (א"ה עיין חולין קט"ו ב' ד"ה מה לחמץ בפסח שכן ענוש כרת תאמר בב"ח דאין בו כרת התם נמי טעמא משום דאין מזהירין מה"ד ואפ"ה עביד התלמודא מזה פירכא) ומעתה סרה קו' מהר"מ האיך אסקו אדעתי' ר"מ ור"י למילף מה מצינו לאיסור חשב"ע הא איכא למפרך כדפרכינן, די"ל אינהו ס"ל דהך קרא ואל פתח אהל מועד אתי' לדרשא אחריתי ולא שמעינן מיני' דליכא כרת בחשב"ע רק הא דבאמת אין בו כרת היינו משום אין עונשין מה"ד וא"כ שוב ליכא למפרך מה לשלי בשלך וכו' דהקולא שיש בהלמד איננה מפורשת בקרא כסברת מ"ל ומה דפרכינן על המ"מ מה לשלי בשלך היינו למאי דקאמר התם דהא דליכא כרת בחשב"ע אתי' מקרא ואל פתח וגו' דממעט חשב"ע מכרת והרי הקולא מפורשת ושפיר עבדינן מזה פירכא משא"כ לדידן ועפ"י האמור גם דברי הירושלמי מתישבים היטב במאי דיליף אי' חשב"ע במה מצינו ולא הביא כלל שינויא דאביי ואפ"ה לא תקשה עלי' קו' מהר"מ דהא הירושלמי משני על מה דשאיל אי מה שלי בשלך ענוש כרת וכו' משום דאין עונשין מה"ד, ושוב ליתא לאידך קו' דפרכינן בתלמודא דידן כיון דלשיטתו לאו מקרא אתי' מיעוטא לחשב"ע מכרת אלא משום אין עונשין ואין הקולא גבי הלמד מפורשת בכתוב ולא עבדינן מזה פירכא כדעת הרב מ"ל, ומעתה צדקו יחד פסקי הלכות של רבינו דהוא פסק כסוגיין דעלמא דאין עונשין מה"ד וקרא אל פתח אהל מועד לא הביאו איצטרך לדידי' לשוחט על גגו של היכל כמבואר בהל' מעשה הקרבנות פח"י הלכה ט"ו עיי"ש בכ"מ, ממילא שפיר ילפינן אי' חשב"ע מדאורייתא במה מצינו שלי בשלך כר' ישמעאל בירושלמי וכר"מ בתלמודא דידן וליכא למפרך מה לש"ח שכן בכרת דלא חשיב פירכא כיון דל"ל מיעוט מפורש על חשב"ע למעט מכרת אלא משום אין עונשין, ומדוקדק היטב לשון הזהב של רבינו מ"ש בהלכות שחיטה דאי' חשב"ע מדברי קבלה הוא ונתקשה בו מרן, אבל אין בזה עקש כלל דהלא דרכו בקדש ידוע דכל דבר הנלמד בי"ג מדות יקרא בשם דברי סופרים או דברי קבלה ושפיר כתב דאי' חשב"ע הנלמד במ"מ דברי קבלה הוא, ומה"ט נמי אין לוקין על חשב"ע משום דאין מזהירין מה"ד.

(ב)

ומתוך האמור יש ליישב קו' התו' בפסחים כ"ב ד"ה חשב"ע וכו' שהקשו דבת"כ דרש ר' יהודא לא יאכל כי קדש הוא יכול חטאת העוף הבא על הספק וא"ת וחשב"ע ישרפו ת"ל הוא ומאיצטרך קרא למעט חשב"ע משריפה מכלל דאסור בהנאה מדאורייתא ולקמן בהלכות גניבה פ"א הלכה י"ב הרחבתי הדבור בס"ד בזה, דהנה מסתברא לדעת המ"ל דאם הקולא שיש בלמד איננה מפורשת בקרא רק משום דא"א ללמוד גם חומרא זאת מהמלמד דאין עונשין מה"ד לא חשיבא פירכא, ה"נ אם הקולא הזאת שיש בהלמד היא מטעם דא"א ללמוד החומרא מהמלמד דאמרינן פלוני יוכיח לא חשיבא פירכא דעכ"פ אין הקולא מפורשת בכתוב רק ילפינן לה מהיוכיח (א"ה המעיין היטב בדברי הרב מ"ל יראה שאין הנושאים שוות ודוקא אם הפירכא היא ממלקות אמרינן כך היא המדה) ונחזי אנן בהא דיליף ר"מ מ"מ משלי בשלך לאסור חשב"ע ולכאורה איכא למפרך מה לש"ח שכן בשריפה ככל פסולי המוקדשין אבל חשב"ע מן הנקברין הוא כדאיתא במתני' דתמורה ואין להקשות דנילף ג"כ שריפה בחשב"ע במה מצינו משלי בשלך, הא איכא למימר שור הנסקל יוכיח שאסור באכילה ובהנאה ואינו בשריפה, כמו שהשיבו רבנן לר"י בפסחים כ"ז, וע"כ נאמר כיון דאינו מפורש בכתוב דחשב"ע לאו מהנשרפין הוא רק עבדינן יוכיח משור הנסקל לא חשיבא פירכא.

ואחרי כי כן מיושב היטב קו' הרשב"א בתו' הנ"ל דאדרבה כיון דר' יהודא ממעט מיתורא "הוא" דכתיב גבי נותר דאין חשב"ע הוא בשריפה אפי' אם הי' אסור מדאוריי' האכילה וההנאה ומזה שמעינן דחשב"ע לאו דאוריי' הוא כלל דמהי תיתי איסורא אם ממלת "אותו" דכתיב בטריפה הא לר"י איצטרך להורות אי' הנאה בכ"מ שנאמר לא יאכל וכו', ואם נילף במה מצינו שלי בשלך דאסור הא גלי קרא דחוץ מנותר, כגון חטאת העוף הבאה על הספק וכדומה מהדברים שאינן מפורשין בכתוב דטעונין שריפה, ליכא מידי דטעון שריפה וא"כ אף אם נילף במ"מ חשב"ע מש"ח לאסרו באכילה והנאה אפ"ה שריפה א"א למילף במ"מ מדגלי קרא בנותר מלת "הוא" וממילא עבדינן מיני' פירכא מה לש"ח שכן בשריפה תאמר בחשב"ע דמיעט הכתוב כל דבר חוץ מנותר, אבל אם לא הי' ממעט ר"י לחשב"ע משריפה הוי אמרי' באמת דילפי' במה מצינו חשב"ע דאסור מה"ת וליכא למיפרך מה לש"ח שכן בשריפה משא"כ חשב"ע הא אינו מפורש בכתוב אלא בעבור היוכיח משור הנסקל ולא חשיבא פירכא כדעת המ"ל (א"ה עיין בתו' חולין קט"ו ד"ה כלאי הכרם יוכיח שכתבו בב"ח גופי' נילף במה הצד מערלה חמץ וכ"כ דטעון שריפה, גם לא שייך כלל לומר שור הנסקל יוכיח נגד חשב"ע, דאינו דומה לש"ח כלל אלא חשב"ע כדאמר התם אמרה תורה שחוט לי בשלי ושלך בשלך ובזה יש השתוות להלמד עם המלמד משא"כ שה"נ).

(ג)

והנה אעתיק לך קורא משכיל מ"ש זה שנים רבות בגליון הש"ס שלי בסוגיא דקדושין אהא דאמר ר"י משום ר"מ לכאורה דבר זה מתנגד לסוגיא דפסחים דאמרי' התם ר"מ נפקא לי' אי' חשב"ע ממלת "אותו" דדרשי' אי אתה משליך לכלב חשב"ע, ולמאי איצטרך המ"מ דשלי בשלך מיהו לדעת ה"ה בהלכות מ"א פ"ב דהיכי דאיכא לאו הבא מכלל עשה ילפי' העונש והאזהרה מה"ד שפיר איצטרך לר"מ הני תרי דרשות לאי' חשב"ע דמדרשא דאותו לחודא דהוא לאו הבא מכלל עשה ליכא למשמע אזהרה למלקות, גם מהילפותא דמ"מ לחוד נמי אין עונשין מה"ד אבל השתא דאית לן לאו הבא מכלל עשה מזהירין מדין מ"מ דשלי בשלך, אולם הרמב"ן חולק על רבינו בזה ודעתו דלעולם אין מזהירין מה"ד אף דאית לן לאו הבא מכלל עשה, ולדידי' קושיתינו קמה לר"מ למאי איצטרך תרתי דרשות, וראיתי בירושלמי פ"ה דמס' ע"א הלכה י"ב הגירסא היא ר' יוחנן בשם ר' ישמעאל אמרה התורה שחוט שלי בשלי וכו' ולא ר' ישמעאל אמר למדין מק"ו ואין עונשין מה"ד ומעתה אפשר לומר דגירסת רמב"ן היתה גם בתלמודא דידן ר"י בשם ר' ישמעאל ולא ר"מ אמרה דלדידי' כבר ידעי' אי' חשב"ע ממלת אותו ולא איצטרך המ"מ רק לר' ישמעאל דל"ל דרשא דאותו ע"כ בגליון הש"ס שלי, והן עתה אחרי העיון נחמתי ואמרתי דאפשר לומר דגם הרמב"ן היתה לו הגי' שלפנינו בשם ר"מ ואפ"ה לא קשיא מידי דהנה רש"י בפסחים כ"ב בד"ה למאי הלכתא איתקש וכו' כתב ומנבילה לא אותבינוהו למאי איצטרך לחזקי' פרט דהיתר הנאה דאי כר' יהודא סבר לדברים ככתבן ואי כר"מ להקדים נתינה דגר וכו' הרי מבואר לחזקי' ליכא למשמע לר"מ מדפרט בנבילה היתר הנאה שמעינן דבעלמא דכתיב לא תאכל אי' הנאה משמע, דאיצטרך להקדים נתינה דגר וכקו' התו' שם כ"א ד"ה בשלמא לר"מ וכו' ותירוצם של התו' לא ס"ל לחזקי', עיין מ"ש מהרש"א שם בשם התו' דע"א, ולפ"ז מצינן למימר דגם ר' יוחנן קאי בזה בשיטת חזקי' דלר"מ ליכא למילף איסור הנאה בכ"מ שנאמר לא תאכל מדפרט הכתוב בנבילה דאיצטרך להקדים נתינה דגר למכירה לנכרי אבל בזה חולק על חזקי' וס"ל לא תאכל אי' הנאה משמע כר"א ונפקא לי' בין לר"מ ובין לר"י ממלת אותו גבי טריפה דאי אתה משליך לכלב כל איסורין שבתורה וא"כ לית לן ילפותא לאסור חשב"ע מדאורייתא אפילו לר"מ ואיצטרך למילף ממה מצינו שלי בשלך, ועפ"י האמור מתבארים היטב דברי התו' בפסחים כ"ב ד"ה ור"ש נמי וכו' שכתבו דלכאורה נמי לא אתי חזקי' כר"מ דלדידי' פשיטא לי' לתלמודא דלא תאכל אי' הנאה משמע מדפרט הכתוב בנבילה הנה מלת "דלכאורה" משמע שאיננה ראיי' מוחלטת אלא נראין הדברים כן בתחלת ההשקפה, וצריך טעם למה באמת איננה ראיי' מוחלטת, אבל עפ"י הדברים האמורים למעלה שפיר חכמים נזהרו בדבריהם שכתבו "דלכאורה" דכבר אפשר לומר דחזקי' אתי נמי כר"מ ואיצטרך היתר הנאה בנבילה להקדים נתינה דגר למכירה דנכרי ומלת "אותו" דרשי' מיני' חשב"ע דאסור בהנאה ול"ל הילפותא מה מצינו שלי בשלך דקאמר ר"י בשם ר"מ, או דס"ל מלתא דאתי' במ"מ טרח וכתב לה קרא, דלא כמ"ש התו' בשבת קל"א ד"ה אי מעומר דעל הנלמד במ"מ ל"א טרח וכתב לה קרא אלא חזקי' ל"ל הך כללא, לפיכך כתבו דלכאורה נראה כן אבל אינה ראיי' מוחוורת, אבל בתירוצם הראשון לא ניחא להו בזה לומר דחזקי' לא ס"ל כר"ש כשם דלא אמר למלתי' אליבא דר"מ דאינו מוכרח כאמור (א"ה עיין בירושלמי דמס' פסחים פ"ב הלכה א' דמייתי התם רבנן דקסרין ר' אבהו בשם ר' יוחנן כ"מ שנאמר לא תאכל לא תאכלו אין את תופס אי' הנאה כאי' אכילה לא יאכל את תופס אי' הנאה כאכילה וכו' ומסיק שם תני חזקי' מסייע לר' יוחנן ממשמע שנאמר חלב שור וכשב ועז לא תאכלו וכו' אפילו למלאכת גבוה וכו' ממשמע שנאמר ובשר בשדה טריפה לא תאכלו מה ת"ל לכלב תשליכון אותו, אותו אתה וכו' ואי אתה משליך לכלב חשב"ע ממשמע שנאמר לא תאכלו כל נבילה לאיזה דבר נאמר לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה בא להודיעך גר תושב אוכל נבילות הרי מבואר להדיא דר"י כחזקי' ס"ל וממלת "אותו" ילפי' אי' חשב"ע מדאורייתא).

(ד)

וצריכין אנו ג"כ לעמוד על כוונת התו' בפסחים כ"ד ד"ה הכל מודים בכ"כ שלוקין וכו' כי דבריהם מרפסין איגרא במ"ש דלהכי לא קאמר אביי הכל מודים בחשב"ע משום דכתיב בי' אכילה דמוזבחת ואכלת נפקא לן ועוד דאיכא למ"ד חשב"ע לאו דאורייתא וכבר עמד עליהם הרב במשנה למלך בהלכות יסה"ת דאפילו אם חשב"ע מדאורייתא אסור אפ"ה ודאי לית בי' מלקות אפילו אם אכל דרך אכילתו דה"ל לאו הבא מכלל עשה וזבחת ואכלת וכ"כ מרן בפ"ב מהלכות שחיטה וא"כ לא מצי למימר ה"מ בחשב"ע דלוקין עלי' וכו', ורעיוני העירו אותי בס"ד ליישב דבריהם על נכון דס"ל דאע"ג דאביי יליף אי' חשב"ע ממלת אותו גבי טריפה לא פליג על דרשא דר"מ דיליף לאסור חשב"ע במה מצינו דהא למוד גמור הוא אחת מי"ג מדות ואין להשיב עלי' ומה דפרכינן מה לשלי בשלך שכן ענוש כרת וכו' כבר כתבתי בס"ד דלמ"ד אין עונשין מה"ד ליתא להך פירכא לשיטת הרב במ"ל, ואביי הא ס"ל בסנהדרין ע"ו אין עונשין מה"ד רק בגלוי מלתא בעלמא, וא"כ אית לי' לאביי שני מלמדים לחשב"ע מלת "אותו" ומה מצינו שלי בשלך ומצינן למימר דהתו' ג"כ ס"ל כדעת רבינו דהיכי דכבר ידעי' איסורא בלאו הבא מכלל עשה ילפינן האזהרה מה"ד, וא"כ שפיר הקשו למה לא קאמר אביי ה"מ בחשב"ע שלוקין עלי' שלא כדרך הנאתו דהא לשיטת אביי איכא מלקות בחשב"ע דילפי' האזהרה במ"מ כיון דאיכא לאו הבא מכלל עשה ממלת "אותו".

וראיתי להגאון בעל פני יהושע בחידושיו לפסחים תמה ג"כ על התוס' דהא בחולין בעזרה ליכא מלקו' אפי' אם אכל כדרך אכילתו דהוי לאו הבא מכלל עשה כמבואר במשנה בריש פ' אותו ואת בנו דף ע"ח עיין ברש"י שם ד"ה חולין בפנים ובד"ה והשני סופג וכו' שכתב משום או"ב אבל משום חשב"ע אזהרה דילי' הוא מדכתיב כי ירחק ממך וזבחת וגו' וה"ל לאו הבא מכלל עשה הרי מבואר להדיא דאין לוקין על חשב"ע ועיי"ש בפירוש הרע"ב ובתי"ט, ואני לעצמי הייתי אומר בישוב קו' הגאון דהתו' ס"ל דודאי אי' שחיטת חב"ע ליכא למילף במ"מ מה שלי בשלך אסור וכו' דאיכא למפרך מה לשלי בשלך שכן ענוש כרת משא"כ שלך בשלי הא אפקה מכרת כדכתיב ואל פתח וגו' אבל על שחיטת קדשים בחוץ איכא כרת מש"ה גם איסורא גרידא ליכא למילף, אבל אחרי דכבר ידענו אי' שחיטת חב"ע מקרא דכתיב כי ירחק ממך וגו' שוב שפיר ילפי' אי' אכילה והנאה של חב"ע במ"מ משלי בשלך וליכא למפרך מה לשלי בשלך שכן ענוש כרת דהא על אכילת שחוטי חוץ ליכא כרת כ"א אי' מלקות כדין כל פסולי המוקדשין ועיין בהלכות פה"מ פרק ח"י הלכה ג' ומה בכך דעל השחיטה ענוש כרת אנן לא ילפי' אלא אכילה והנאה (א"ה לא הבנתי דברי אלה דהא פירכא אלימתא היא מה לשלי בשלך אכילתו והנאתו אסורין כיון שהחמיר הכתוב בשחיטתו לענוש כרת אבל על שחיטת חב"ע לא החמיר להכי נמי אין איסור באכילה והנאה והנה אהא דאמרי' בחולין חמץ בפסח יוכיח שהיתה לו שעת הכושר ואסור בהנאה פרכינן מה לחב"פ שכן כרת והיינו על אכילתו ולא על הנאתו אלא הפירכא היא משום דהחמיר הכתוב לענוש כרת על אכילתו החמירה נמי בהנאה וה"נ הכא וכן מצינו בדוכתי טובא) ומעתה אף לאביי דיליף אי' אכילה והנאה דחב"ע מדכתיב אותו גבי טריפה והוי לאו הבא מכלל עשה מ"מ כיון דלדידי' ילפי' אי' שחיטה גבי חב"ע מקרא כי ירחק וגו' ואיכא למילף במ"מ מה שלי בשלך אסור באכילה והנאה אף שלך בשלי וכו' ואע"ג דבעלמא אין לוקין על דבר הנלמד במ"מ הכא דאיכא לאו הבא מכלל עשה וגם הלימוד מה מצינו שלי בשלך שפיר עונשין כדעת הרמב"ם בהלכות מ"א כמ"ש ה"ה שם, ולשיטת התו' דגם על הנאה לוקין באיסורי הנאה גם בחשב"ע לוקין על הנאתן כיון דאיכא לאו הבא מכ"ע ילפי' העונש מדין מק"ו או במ"מ דג"כ הוא אחת מי"ג מדות ומעתה יש הבדל בין אי' שחיטת חב"ע לאי' אכילה והנאה של חשב"ע דעל אכילה והנאה לוקין כאמור אבל על השחיטה ליכא מלקות דליכא רק אי' עשה כי ירחק ממך המקום וזבחת בריחוק מקום אתה זובח וכו' ובמ"מ משלי בשלך ליכא למילף דאיכא למיפרך כדפרכינן וא"כ ליתא לקו' הגאון פ"י ממתני' דאו"ב דהתם לענין שחיטה איירי וכ"ע מודים דליכא מלקות אבל התו' בפסחים הקשו לאביי דאמר ה"מ בכ"כ שלוקין וכו' דה"ל למנקט נמי חשב"ע שלוקין עלי' אפי' שלכד"א כיון דלא כתיבא אכילה בגופי' אין הבדל בין אכלו כד"א לאכלו שלכד"א ואיכא מלקות משום דאית לן לאו הבא מכ"ע ומ"מ משלי בשלך וסרה ג"כ קו' הגאון בעל משנה למלך שזכרנו למעלה.

ועפ"י הדברים האלה תעלה ארוכה ג"כ לקו' הגאון מהרמ"ל שהבאנו בתחלת דברינו דהאיך לא אסיק אדעתי' ר"י מה דאיכא למפרך על המ"מ, ותירוצו דבאמת לפי המסקנא לא קאי הך ילפותא אלא דרשא דאביי, לכאורה אין לו שחר כלל דא"כ כל הלימוד של מ"מ שאמר ר"י משום ר"מ הוא למותר ואין בו צורך כלל, אבל עם האמור פה אין אנו צריכין לדחוק כלל בהיתר קושיתו, דהנה במתני' שם קתני המקדש בחשב"ע אינה מקודשת משום דאיסורי הנאה הוא, והיתה השאלה לר"מ מ"ט אינה מקודשת ולא הי' בהעלם מהשואל אי' שחיטת חב"ע דידע הדרשא מקרא דכתיב כי ירחק וגו' לאסור שחיטה אבל אידך דרשא מדכתיב ואכלת לאסור אכילת חשב"ע ג"כ לא ידע השואל וגם אף אם ידע זה אבל מדרשא למלת אותו לאסרו בהנאה ודאי לא אסיק אדעתי' ומדאינה מקודשת ע"כ הוא איסורי הנאה לכן שאל מ"ט ומנ"ל דאפילו בהנאה חשב"ע אסור, והשיב דילפי' אי' הנאה במ"מ מה שלי בשלך וכו' וא"כ ליכא למפרך מה לשלי בשלך שכן ענוש כרת דהא על אכילה והנאה גם בש"ח ליכא כרת אלא על השחיטה דוקא ואנן לא איירינן כלל משחיטת חב"ע דכבר שמעינן איסורו מדרשא אחריתי, אולם מאן דמותיב הך פירכא לא הבין דברי ר"מ דהוא לא ידע כלל מדרשא בריחוק מקום אתה זובח והי' סובר דגם אי' שחיטה יליף ר"מ במ"מ מה שלי בשלך וע"ז שפיר איכא למפרך כדפרכינן וכיון דלית לן ילפותא לאי' שחיטת חב"ע ע"כ ליתא כלל הדרשא גם לענין אכילה והנאה דכיון דליכא איסורא לשחוט חב"ע מה לי אם שחטו בחוץ או בפנים ואמרי' נשחטה הותרה, ומסיק אביי דאי' שחיטה ילפינן מדרשא בריחוק מקום ולא איצטרך ר"מ ללמוד במ"מ רק לענין אכילה והנאה וליכא למפרך כלל דגם בש"ח ליכא כרת על אכילה והנאה כמו פה"מ, ומלת אותו גבי טריפה ר"מ לא דרשו ואפשר דדרש לי' ואיצטרך תרווייהו לחייב מלקות כאמור, וכי תאמר להקהות על מ"ש דהתו' ס"ל כשיטת רבינו בהלכות מ"א לדעת ה"ה ולהכי הקשו לאביי מדוע לא נקט נמי ה"מ בחשב"ע, והרי התו' בפסחים סוף פ"ב גבי איכא בינייהו צלי קדר ע"כ ל"ל שיטת רבינו דלשיטתו אין מקום לקושייתם שם, הנה לא מחכמה שאלת זאת דאין להקשות סתירה בדברי התו' דרבים המה רבותינו בעלי התו' ומי ששנה זה לא שנה זה כנודע לכל יודע ומבין בתלמודא.

ה

מפרנסים עניי ע"א וכו' בלקט שכחה ופאה וכו'. כ"ה בגיטין ס"א והעיר עלי' מרן, אלא דהתם קתני נמי בברייתא ומבקרין חולי ע"א וכו' וקוברין מתי ע"א וכו' הביאן רבינו בהלכות מלכים פ"י הלכה י"ב, ודין לפרנס ולכסות עניי ע"א עם עניי ישראל כתבו רבינו עוד הפעם בהלכות מתנות עניים פ"ז ה"ז.

ושואלין בשלומם ואפילו ביום חגם וכו' ואין כופלין וכו'. ובש"ע י"ד סי' קמ"ח סעי' ט' כתב אסור ליכנס לבית הע"א ביום חגו ליתן לו שלום, וכתב הש"ך ס"ק ז' בשם בדק הבית שהבי' א"ח בשם הר"מ דוקא שלום שהוא שמו של הקב"ה אבל ברכה דליכא שם אין קפידא וכו' הנה המעיין בב"ה יראה ויבין דלא התיר הא"ח בשם הר"מ בברכה דליכא שם אלא לענין לכפול לו הברכה, אבל להכניס לביתו ביום חגו לתת לו ברכה לא התיר ואין להתיר באמת, עיין בט"ז ס"ק ו', ולדעתי נראה ברור דהמציין ס"ק טעה וראוי להיות מקומו של הש"ך בסעי' שלאחר זה על מה שכתב שם המחבר אסור לכפול לו שלום לעולם כאן ראוי לעמוד דברי הש"ך בשם א"ח, וכן מבואר מדברי הסמ"ק שהביא הט"ז סק"ו אלא שהט"ז לא ראה ס' בד"ה למרן.

ו

אסור לנו להניח עובד אלילים בינינו וכו'. עיין מה שהשיג הראב"ד ועיין במרן, ובהלכות מלכים פ"ו ה"א ושם עמדתי לימין צדקו של רבינו והערה על הראב"ד.

ואין מקבלין גר תושב אלא בזמן שהיובל נוהג וכו'. וכתב הראב"ד, א"א איני משוה לו בישיבת הארץ, ועיין מרן מ"ש בביאור השגה זאת ובישוב דעת רבינו, ובהלכות איסורי ביאה פ' י"ד ה"ח הרחבתי הדבור בזה בס"ד.

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.