נתיבות המשפט - חידושים/חושן משפט/קצט
נתיבות המשפט - חידושים 
חושן משפט קצט
|
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) מעות בידו בלא מנין. וה"ה אם קנה פירות בלא מנין בדמים ידועים קנה ודוקא כשאין המדה ידוע אבל מטלטל שאין שומתו ידוע היא שכיח כיון שיכול לשום אותם במחשבתן ואינו קונה במעות וע"ל סי' ר"ג:
(ב) דבר שאינו מצוי ולא גזרו ל' שמא יאמר נשרפו חיטיך בעליה (סמ"ע):
(ג) חוב שלא מחמת המוכר דסתם חוב שכיח רק חוב מחמת מכר לא שכיח וא"ת במה יקנה כיון דאין המעות בעין י"ל דעשאו חז"ל כאלו המכר הראשון בעין והחליפו עם הדבר שמוכר לו עתה (סמ"ע) וע"ב דנראה שצריך שיהי' המכר הראשין בעין ביד המוכר וע' לקמן סי' ר"ד די"א בדעת הרמב"ם דחוב הלואה ג"כ קונה בקרקע לענין מי שפרע (סמ"ע) וע"ב:
(ד) בהנאת מחיל' כו' ואז בחוב הבא מחמת מכר קונה לגמר משום דלא שכיח אבל במחילת שאר חוב אין קונה רק למי שפרע דלא עדיף הנאת מחילה ממעות בעין (סמ"ע):
(ה) משחיטין אותו בע"כ ואע"ג דיפסיד דאין לו קונים על הבשר הנותר לו (סמ"ע):
(ו) הוי ש"ש בהאי הנאה דהי' הלוקח יכול לאכלם ולעשות בהם כמו שירצה קודם שיחזרו היתומים ולכך העמידו על ד"ת שאין משיכה קונה נגדם דלא שייך החשש דנשרפו חיטיך כי אם במקום שיש חשש על היזק דשכיח שהוא כעין גניבה אבל ביתומים דהוי הלוקח מהם כש"ש לחייב בגניבה וליכא למיחש רק לשריפה ובאונס דלא שכיח לא חשו לזה (סמ"ע):
(ז) בשאר החלוקות. ומטעם דאם הוזלו אחר משיכה הלוקח אינו יכול לחזור בו שלא אמרו ביתומים מעות קונות רק לטובתם קיבלו היתומים דמים ולא משך הלוקח עדיין ונתייקרו חוזרין היתומים מטעם הזה ואם הוזלו גם הלוקח יכול לחזור בו ולקבל עניו מי שפרע דאל"כ אם יצטרכו היתומים מעות לא ימצאו מי שיתן להם עד שיתנו הפירו' לקחו היתומים פירות ומשכו ולא נתנו הדמים והוקרו קנאום כשאר כל אדם הוזלו אינם יכולים לחזור בהם דאל"כ כשיצטרכו לפירות לא ימצאו מי שימכור להם עד שיתנו המעות מקודם נתנו הם מעות ולא משכו והוזלו יכולין לחזור כשאר כל אדם הוקרו יכול במוכר לחזור בקבלת מ"ש דאל"כ יאמר המוכר נשרפו חיטיך וא"ל דכשישרפו יחזרו בהם כמו בהוזלו דאין מן הסברא דלענין חזרה יהיו ברשותם ולענין שריפה יהיו ברשות המוכר (סמ"ע):
(ח) דמים להקדש אע"ג דיש להקדש פסידא בזה אפ"ה אינם יכולים לחזור (סמ"ע) וה"ה אם נתן הגבאי דמי' לאחד לצורך הקדש והוזלו אין הגבאי יכול לחזור דהא בהדיוט קאי במי שפרע אבל כשהגבאי נותן מעות ופוסק על השער שבשוק שאין הדבר בעין ביד הלוקח יכול הגבאי לחזור (ש"ך) וע"ב:
(ט) יכול לחזור בו אבל לענין משיכה בלא מעות דין הקדש וצדקה כדין יתומים ממש (ש"ך) וע"ב:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |