נתיבות המשפט - ביאורים/חושן משפט/קסד
נתיבות המשפט - ביאורים 
חושן משפט קסד
|
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) בעל עלי' כופהו עסמ"ע ס"ק א' עד משא"כ כאן שלא נפלו אלא שנתקלקלו הכתלים ועומד לתקן כו' ולכאורה אין טעם זה מובן כ"כ ונראה דלפמ"ש בסי' קע"ח דבכ"מ שיש בדבר ההיא תועלת לשניהן וא"א לתקן בעצמו כ"א בבוא התיקון גם להשני כופין זא"ז ליתן כל א' חלקו ואין הלה יכול לומר אנא לא צריכנא לתיקון זה וראי' מסי' קס"א וקס"ג בדברים הרבה שכופין זא"ז אמנם זהו דוקא בדבר שאם ימנע מלעשותו יבואו שניהם לידי היזק אבל בדבר שהוא להשביח ואין בו יראת היזק א"י לכפות זא"ז ע"ש וזהו כוונת הסמ"ע דבשלמא שכבר נפל ובונין מחדש הוי כעשיית שבח אין א' יכול לכפות לחבירו במיחת לנכסיה רק בכפי המבואר בסעיף ה' אבל בנתקלקל ועומד לתקן ואם לא יתקנו יהי' היזק לשניהם מן הדין יכולין לכפות זא"ז רק הכא הכתלים של מטה הכל על בעה"ב והגג הכל על בעל העלי' דאומדנא דמוכח הוא דאדעתא דהכי נחתי והוי כאלו התנו כך וחלקו עצמם בחיוב התיקון שהעליון יתקן כשלו דהיינו הגג והתחתון בשלו כיון דכשניהם יש היזק לשניהם כשלא יתקנו ומסתמא ניחא להו לתרווייהו שכ"א יתקן מה שהוא ת"י וברשותו ובדבר שאין בו היזק רק לאחד אינו מחוייב חבירו לסייעו והמחבר דס"ל דעל בעה"ב לתקן התקרה הוא מטעם שכתב הסמ"ע ס"ק נ' והא דבסי' קע"ח סעיף ג' בבנה בנין והוא מוחה דמשמע דיכול לכפות לבנות מבואר שם:
(ב) וכל צרכי הגג עסי' קנ"ה בסמ"ע ס"ק ט"ו שתמה על הא שכתב הרמ"א שם דאם ירדו גשמים על הניזק לתקן מכאן דכל צרכי הגג על בעל הגג לתקן והניח בצ"ע ולפענ"ד לק"מ דמוצא הדין דסי' קנ"ה הוא מהריב"ש סי' תקי"ז ושם לא מיירי כלל מנתקלקל העלי' רק שם מיירי בראובן שקנה הבית ולוי העלי' והגג שעל העלי' נמכר החצי לראובן והחצי ללוי והיו צינורות הולכין ע"ג כל הגג דרך חלק הגג של לוי וטען לוי שאין לו אמת המים עליו כיון שנמכר לו קודם וכמו ששנינו אחין שחלקו אין לו דרך ולא אמת המים זע"ז וטען על ראובן שיסיר חלק הצינור שעל גגו ויתקן אחר שיסיר דצי הצינור באופן שלא ירדו גשמים לעלייתו וע"ז השיב הריב"ש דאף דאין לו חלונות ודרך אמת המים היינו שלא נשתעבדו זע"ז וכמו בחלון שא"י לכופו לסותמו רק שיכול לבנות נגדו ולסלק ההיזק מעל עצמו וחבירו ג"כ אין לו שיעבוד שיהי' צריך לסלק ההיזק ה"נ אם לוי רוצה להסיר הצינור יכול להסיר אבל אין לו שיעבוד על שכנגדו לכופו לסלק ההיזק אחר שיסיר רק שיכול הוא להסיר הצינור מעל גגו ולתקן לעצמו ההיזק ע"ש ולפ"ז ל"ד כלל להא דהכא דהכא עיקר הטעם כתב הטור הביאו הסמ"ע ס"ק ד' דהוא משום דאדעתא דהכי חלקו וכ"כ הרשב"ם בב"ב דף ס"ג בד"ה ר"פ אמר ע"ש ולפז"נ דאם זכה זה בהבית וזה בעליה בנכסי הגר שמת דאין לאחד על חבירו כלום דלא נשתעבדו זל"ז כלל וא"כ מכ"ש בגוונא שכתב הריב"ש הנ"ל דלוי רוצה להסיר הצינור מטעם דלא נשתעבד לראובן מחמת ההסר' מקלקל לעצמו ודאי דאין לו שיעבוד על ראובן שיסלק היזקו דלזה לא נשתעבד לו וכמ"ש הריב"ש ומ"ש הט"ז בסי' קנ"ה לא יכולתי להולמן:
(ג) חייב בעל העלי'. עיין בירושלמי ר"פ הבית והעלי' שהיסודות של הבית שהבית נשען עליהן כשנתקלקלו על שניהן לתקן והתימה על הפוסק שלא הביאו דין זה:
(ד) אבל בשוכר ומשכיר. עסמ"ע ס"ק ד' עד ובע"ש כתב וכו' ולפעד"נ דדעת הע"ש כדעת הרמ"ה בסי' שי"ב סעיף י"ח הביא הסמ"ע שם ס"ק מ' באומר עליה שע"ג בית זה אני משכיר לך דא"צ לתקן הכתלים של העלי' רק התקרה ע"ש והע"ש לא הביא שם דעת הרמ"א משמע דס"ל כהרמ"ה ומש"ה פסק גם כאן כן כי כאן מיירי ע"כ בזה דבאומר רק עליה זו אי נפל אזדא ואי אמר עליה סתם צריך להשכיר לו עליה אחרת כמבואר שם וע"כ מיירי בהכי וא"ש:
(ה) נדלדלו קורות הבית עסמ"ע ס"ק ה' וק"ק על מור"ם כו' ולפענ"ד נ' דהטור לא מיירי רק בנכנסו הכתלים ועי"ז הושפל התקרה אבל בהושפל התקרה לחוד דאין כאן רק קלקול התקרה דעת הטור על בעל העליה לתקן דכיון דהוא למטה מי' יכול התחתון לסותרו לדחותו מרשותו ואז על בעל העליה בעצמו לתקן כדלעיל סעיף א' בהג"ה משא"כ בנכנסו הכתלים בקרקע הוצאת הגבה' על שניהם כיון שהקלקול בכתלים של שניהם יכול התחתון לומר להעליון כיון שאתה עומד ברשות שאינו שלך צריך אתה להגביה אותך ג"כ וכיון דהקילקול לשנינו הוצאת ההגבהה על שנינו:
(ו) גבוה יותר מחבירו הרמ"א קיצר דמבואר בנ"י ר"פ הבית והעלי' ודבריו אינן מובנים לכן אעתיק לשונו וז"ל שם אבל בא' גדול וא' קטן אותו שחלקו מרובה נוטל יותר מן השבורות ולא אמרי' ממון המוטל בספק חולקין אע"פ שחלקו של א' מרובה כדתניא בברייתא באלו אבנים וגנבו חולקין בשוה אע"פ שהא' גדול מחבירו דהתם בכ"א שנוטל איכא למיחוש אם הן מן המרובות ובשעה שנוטל הספק שוה בכל אחת ואחת הלכך כל א' הוא ממון המוטל בספק וחולקין אבל הכא אין הספק שוה שאם העליון מרובה ואפי' נפל בחבטה יותר הן אותן שנשארו שלימות מאבנים שלו לפי שהן מרובות ממה שישארו משל תחתון א"כ נפל בחבטה ומש"ה שמין זה הספק שאינו שוה וכ"א מהן נוטל לפי שלו אבל מה שהן ראויין להשתבר בזה ובזה שהוא ספק שוה חולקין בשוה אע"פ שחלקו של א' מרובה כו' עכ"ל וכוונתו דהנ"י סובר דהא דאמר בש"ס אי בחבטה נפל כו' לאו למימרא דאי בחבטה כל העליונות נשתברו ולא התחתונות דזה א"א רק הכוונה דיותר משתברין מן העליונות וכן משמע לשון הטור שהביאו הסמ"ע ס"ק טי"ת שכתב שהעליון משתבר יותר ושמין כמה ראוי לשבור יותר בזה מבזה וכן אי בחבטה נפל וזהו כונת חנ"י דהנה אם ידוע שבחבטה נפל או אם דרך משל ע"פ שומא נשתברו שני חלקים מן העליונות ושליש מהתחתון ואם היו ט' שבורות הי' לוקח העליון ששה והתחתון ג' אם היו שוה בשוה ונגד זה הי' חולקין בשלימות ואם הי' העליון עוד גדול שני פעמים יותר מהתחתון ממילא הי' לפי חשבון זה שהעליון הי' נוטל ד' חלקים מן השבורות והתחתון חלק חמישית דהיינו שהעליון נוטל ד' וחומש והתחתון ב' פחות חומש ואי היה ידעינן שבחבטה נפל שהעליון גדול בהערך הנ"ל מתחתון הי' נוטלין שוה בשוה כיון דלזה מגיע שני פעמים יותר מחמת שהוא גדול ולזה מגיע מחמת שנפל בחבטה ושניהן שוה בשוה חן וחולקין ולפ"ז אם א"י אי בחבטה או בחבסה אז נוטל העליון הגדול מה שהוא ודאי דהיינו ארבעה וחצי מן השבורות דהא אפי' אי בחבסה נפל מגיע לו סך כזה והתחתון ג"כ נוטל רק מה שהוא ודאי דהיינו שנים פחות חומש דסך זה מגיע לו אפי' אי בחבטה נפל כמ"ש לעיל והשאר שהוא ספק שוה כיון שראוי להשתבר בזה ובזה פי' בעליון ובתחתון דהספק אי בחבסה אי בחבטה בוא ספק שקול וממילא חולקין ובהגהת הנ"י שם שכתב אי בחבסה כולהו שבורות דמר נראה שהג"ה מוטעת הוא:
(ז) חולקין האבנים. עסמ"ע ס"ק י' דאפילו הן ברשות של א' מהן וכו' ומוכח בש"ס דאפי' בברי וברי ואפי' מונח ברשות הרבים הדין כך וא"ל דהא התו' בב"מ דף ב' ד"ח ויחלוקו כתבו דבמקום שאין ב' מוחזקים הדין הוא דכל דאלים גבר דז"א דכאן הוא דררא דממונא דהא יש ספק לב"ד בלא טענותיהם ובדרד"מ חולקים אפי' אין שניהם מוחזקין ואף דהכא איכא למיקם עלה דמילתא דהא מוקי לה בש"ס דפנינהו בני ר"ח ואזלי מ"מ דינן בחלוקה וכדמוכח בב"ב דף ל"ח בהא דמשני שם הש"ס על הקושיא מהא דמחליף פרה בחמור ובמקום דליכא מוחזק וליכא חזקת מ"ק אפי' רבנן מודים וגם א"ל בברי הא אין החלוקה יכול' להיות אמת דאי בחבסה כולה דמר והדין דמונח כמ"ש התוס' בב"מ שם דכל שהיא דרד"מ אפי' אין החלוקה יכולה להיות אמת יחלוקו דהא גבי המחליף פרה בחמור אין החלוקה יכולה להיות אמת ואפ"ה חולקין ובמקום דל"ש חזקת מ"ק אפי' רבנן מודי כמ"ש התוס' בב"ב שם ולענין מ"ש דש"י והנ"י הטעם בהא דשותפין לא קפדי אהדדי דהוי כאלו השאיל לו מקום לכאורה קשה דהא מבואר בבכורות דף י"ח באחד שהפקיד אצל רועה טלה חי והיה לבעה"ב כמו כן טלה חי ומת א' דיכול לומר שלך מת ומשמע דאפילו השאיל לו מקום בחצרו וייחד לו מקום הדין כן וגם בכל פקדון כתב הרא"ש בפסחים ד' ו' דהוי כאילו השאיל לו מקום בחצרו ועוד דמוכח בסי' קל"ח סעיף א' בהג"ה דאם הבית של א' ולקח חבירו אצלו דהוא בחזקת המחזיק בבית י"ל דשאני גבי שותפין דהוי כאילו השאיל א' לחבירו המקום כ"ז שהשותפות קיימת ואפי' בשעה שאין הפקדון ברשותו והוי כשכירות לזמן דממכר הוא:
(ח) ועל קצתן אומר א"י עסמ"ע ס"ק י"א עד כדין משאיל"מ כו' וע"כ צ"ל דמיירי שנשבר מה שמודה בפשיעתו או שלקחן מתחלה דרך גזילה דלא הוי הילך כמש"ל בסי' פ"ז דבלא"ה ה"ל הילך ולא הוי משואי"ל משלם:
(ט) והשני נוטל כ"כ שלימות ולפענ"ד נראה דזהו פי' הירושלמי ר"פ הבית והעלי' וז"ל אמר ר' הושעיא זאת אומרת ששולטת היד מצד א' פי' שיש מוחזק שאין דנין אותו רק כמוחזק מצד אחד ולא כמוחזק גמור דהא חבירו נוטל שלימות כגגדו ולא אמרינן שהוא כמוחזק גמור ויחלוקו בשאר והמפרש פי' שם פי' דוחק ע"ש:
(י) ויושב ודר בתוכו גם כאן קיצר המחבר שלא ביאר אם בעה"ב רוצה לבנות ובעל העלי' איני רוצה לבנות העלי' ולעשות גג ונ"ל דהדין מבואר בירושלמי וז"ל הירושלמי בעה"ב שביקש לבנות ובעה"ע אינו רוצה מהו שיאמר לו גופינו נישמעני' מן הדא כו' פי' גופינו לשון מגופי' דהיינו שיכסנו בגג כיון שהגג מוטל על בעח"ע כמבואר בסעיף א' ופשיט לי' מהיתה חורבתו כו' פי' שהי' להם שני בתים וכותל שבאמצע הי' משותף לשניהם והכותל שבין שניהם צריכין לשניהם ומוכח מברייתא שם דמ"מ א"י לכפותו רק כשכבר בנה צריך ליתן לו יציאותיו ומזה פשוט דה"ה בגג וא"כ אין להתחתון כפי' על העליון שיעשה גג רק שיבנהו ג"כ בעצמו וישב שם עד שיתן לו יציאותיו:
(יא) כל יציאותיו והא דאין נותן לו השבח דאפילו יורד שלא ברשות כשיגלה דעתו דניחא לי' נותן לו השבח כמבואר בב"מ ק"א ולקמן בסי' שע"ח דז"א דדוקא כשנתכוין להשביח לחבירו הדין כך אבל הכא עיקר כוונתו לצורכו שיהי' לו מקום דירה לא הי' כוונתו להשביח לחבירו ועש"ך סי' שצ"א ס"ק ב' שכתב דבעינן שיהי' כוונתו להשביח לחבירו ונראה דאף שכתב המחבר ל' ויושב ודר בתוכו נראה דה"ה להשכירו לאחרים וליטול מעות ואף להשכירו לבעל הבית גופי' וליטול שכר מותר אף דבשאר משכנתא דסורא אסור לעשות כן מ"מ הכא דהוא מטעם דלאו הלוואה כלל כמ"ש התוס' הטעם דאי נשרף הבית אינו נותן לו יציאותיו או מטעם שכתב הריב"ש סי' שע"ד כיון דבע"כ הוא לאו הלוואה הוא כלל אם כן מותר אפי' בכהאי גוונא:
(יב) וכן אם מוכרין עסמ"ע ס"ק ט"ז ואין יכול לומר לו גוד או איגוד דהוי כדבר שיש בו כדי חלוקה דהבית לתחתון והעליה להעליון דא"י לומר כן:
< הקודם · הבא >
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |