נתיבות המשפט - ביאורים/חושן משפט/מד
נתיבות המשפט - ביאורים 
חושן משפט מד
|
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) משטה אחרונה. עש"ך סק"ד דאפי' אם אמרו העדים לא הרחיקו ואנו כתבנו אין לו רק מלוה על פה דכל שאינו מוכח מתוך השטר וכו' וקשה דהא בסי' מ"ט פסק המחבר דאם עידי השטר מעידים שזהו יב"ש שהעדנו עליו דהוי מלוה בשטר דלא בעינן מוכח מתוכו וכן הקשה כתומים ולפעד"נ דהפסול הוא מטעם אחר דבא"ח סי' קכ"ד מבואר דאם הגט נכתב על דבר שיכול להזדייף דכשר בע"מ כשהן לפנינו אבל בע"ח שמעידין שלא נעשה זיוף פסול. ומבואר בח"מ ובב"ש הטעם דבע"ח גזרינן דלמא נסמוך על עדים שמקיימין החתימה. א"כ ה"נ מה שכתוב בשטה אחרונה הוי ממש ככתוב על דבר שיש לחוש שנעש' בזיוף דלא מהני מה שע"ח באין לפנינו מטעם גזרה הנ"ל. ומכ"ש בשטרות שפסול מטעם שאין ראוי לעמוד ימים רבים כמבואר בסי' מ"ב אבל בשני יב"ש ליכא למיחש דאתי למיסמך על עדי קיום דהרי מ"מ לא ידעו ממי לתבוע. וא"ל דמ"מ איכא למיחש דאתי למיסמך אעדים אחרים שיאמרו שזהו יב"ש לעשותו מלוה בשטר על פיהם. זה אינו דהרי עינינו רואות שלא גזרינן כך ומכשירין בזה בסי' מ"ט וע"כ הטעם דלא גזרינן רק אם יבא הדבר לידי זיוף לגמרי ולעשותו דבר שהוא שקר. משא"כ בזה דמ"מ לא נעשה דבר שקר. וגם פסידא דלקוחות ליכא כיון שיצא הקול ואינהו אפסידו אנפשייהו
(ב) לחובת מוציא השטר למדין. עיין תומים שהק' על התוס' בב"ב קס"ה ד"ה דילמא שהקשו אהא דמקשה וליחוש שמא גייז הא צריך להחזיר ואם יגייז יפסול. והק' דהא אפשר שכתוב בו חוב אחר שהחזיר השטר דחובתו למדין ומזה הוציא דין מחודש ולפענ"ד לק"מ דהא התוס' לשיטתייהו דאם לא החזיר בשיטה אחרונה פסול אע"פ שאין טעם לפוסלו א"כ ע"כ לא כתוב שום שטה אחר חזרת השטר דאם כתוב שום שיטה אחר חזרת השטר הרי לא הוחזר השטר בשטה אחרונה ואנן דוקא חזרת השטר בשטה אחרונה בעינן ובאמצע אינו מועיל להכשיר השטר וזה הוי כמו באמצע:
(ג) אם השטר כולו מכתיבת ידו והיינו לגבות מבני חורין. אבל ללמוד משטה אחרונה שהוא בכתב ידו לענין לגבות ממשעבדי תלוי בפלוגתא אי חיישינן לקנוניא במקום דלא איתרע בנפילה כמבואר בסי' מ"ג סעיף ו' גבי כתיבת יד אי צריך שיכתוב בו זמן. ומהתימה על התומים דכאן פסק דחיישינן לקנוניא ושם מסיק להיפך ויש לחלק דלענין משעבדי חיישינן לקנוניא משא"כ לענין בע"ח תוס' בב"מ דף כ' בד"ה ש"מ איתא לדשמואל ע"ש:
(ד) אם סיים השטר בסוף שטה. עסמ"ע סק"ה עד כיון דהיה יכול לזייפו לחתוך שטר העליון ולכתוב בו חצי שורה וכו' נראה דהיינו דוקא כשכתוב לפנינו עתה באופן זה שהיה יכול לחתוך העליון ולהניח זה שהיה כתוב עכשיו ולגבות בו. אבל אם כתוב לפנינו מעכשיו באופן שא"א לחתוך העליון ולגבות בו כגון שכתוב עליו דברים בעלמא רק שמתחלה קודם הכתיבה היה אפשר לחתוך העליון ולכתוב על השטה ומחצה שטר ועכשיו כשכתב זה א"א שוב לזייף כלל כשר כיון שעשה כן קודם שנראה שפסולו בב"ד למאן דמכשיר במילוי קרובים בסי' מ"ה:
(ה) וי"א אם היה מחק. עש"ך שפי' התוספתא דמיירי בניכר המחק ומ"מ מגופו דהיינו בתורף פסול. ותמה התומים דבניכר אפי' בתורף כשר כמו בזוזי דאינון ונמחק ולא הבנתי תמיהתו דודאי הדבר שאינו נמחק כשר ולמדין ממנו. רק כוונת הש"ך דגוף הדבר מחוק אף שעדיין ניכר אין למדין ממנו. כגון שיש מחק על כל הסך ולא נשאר שום סך שאינו מחוק אין דנין ממנו אף שניכר עדיין מה היה כתוב על המחק דכתב מחוק אינו כתב:
(ו) שיש בו גרר מאחוריו. עש"ך ודוקא שהמחק במקום שא"א לזייף. אבל כשהמחק במקום דאפשר לגזזו מהימן במגו דאי בעי גייז ליה והוא פשוט וא"צ לפנים וכן הוא בס' קצה"ח:
< הקודם · הבא >
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |