נשמת אדם/ב/עב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

נשמת אדם ב עב

א

[א] אין להקשות דאפילו בענין שיש בו איסור דאורייתא לישתרי דהא קיי"ל דאמירה לא"י שבות. עיין בסי' רס"א וצ"ל כמ"ש המ"א בסי' ת"ט ס"ק ז'. דבמקום שאפשר שיבוא לידי חיוב גזרו אף על השבות. וא"כ ה"נ באמיר' לנכרי במלאכה דאורייתא גזרו. אך לפ"ז מש"כ המ"א בסי' רס"א ס"ק ו' דאסור להטביל כלים דיש שבותין שאסרו והביאו ראיה מסי' ת"ט. לפ"ז אינו דומה כלל. וגם צ"ע על תשובת רש"ל סי' מ"ו הביאו המ"א רס"ח שמתיר אמירה לנכרי להדליק יאר צייט. וגם בש"ע שם פסק דמותר לומר לנכרי להדליק נר של שבת. וצ"ל דגבי עירוב בעינן דוקא שיכול להביאו ע"י עצמו דזמנין דאין כאן נכרי ולכן לא פלוג רבנן:

ב

[ב] שאלה בקהלתנו שהערובי חצרות של העיר מונח בביהכ"נ כנהוג. ואותן הדרים חוץ לעיר תקנו להם עירובין בצוה"פ כדין והמ"ץ מערב ע"ח בכל ע"ש ונתקלקל צה"פ א' בעיר בע"ש ועי"ז נאסר גם חוץ לעיר כי מבוי אחד היה בלא תיקון והיא אוסרת. ובכדי שלא יכשלו רבים כי לא נודע שם עד שבת התיר המ"ץ להעמיד שם באותו מבוי המפסיק בין העיר וחוצה לה לחי א' בשבת ע"י נכרי כמו שכתבתי בח"א כלל ס"ב סי' י"א בשם הת"ש. ומלבד זה הא קי"ל במקום שלא פשעו אומרין לאדם חטא בשביל שיזכה חברך. וכבר היה שם עמוד אחד בצד השני והמבוי פחות מעשרה אמות. ולכאור' י"ל לסמוך על העמוד זה בלבד שהרי בפחות מי' מדינא א"צ אלא לחי א'. ואע"ג דכתב הרמ"א בסי' שס"ג דנוהגין דכל המבואות שלנו יש להם דין חצרות. וא"כ צריך ב' פסין ע"ש במ"א שהם כתבו זאת לפי ערי אשכנז שאין בהם חצירות. וא"כ אין להם דין מבואות כמבואר שם. אבל בקהלתנו שיש בכל מבוי חצרות ובתים וא"כ יש להם כל דיני מבואות בין להקל ובין להחמיר כמו שהארכתי בנ"א כלל ע"א סימן ה'. וא"כ סגי בפס א'. אך כיון דעמוד זה עומד מאליו וקי"ל לחי העומד מאליו ולא סמכו עליו מע"ש לא מהני. אך בעשיית לחי שנעשה בשבת כיון דבהיתר עשו ע"פ דין. וא"כ עדיף בודאי ממחיצה הנעשה בשבת בשוגג דמהני כדאיתא בסימן שס"ב. אך מה שצ"ע כיון שנפסק בחול וא"כ נתבטל הע"ח. וא"כ מאי מהני תיקון המבוי כיון שלא היו יכולים להביא העירוב מבית המ"ץ לבתיהם בין השמשות ול"ש ביה שבת הואיל והותרה כיון שלא הותר מעולם. ולא דמי למש"כ הש"ע רסי' שע"ד בעירוב לשנה ובסתם הפתח בחול ונפתח בשבת דחזר העירוב להתירו דשאני התם כיון דעירב לשנה נמצא שהיה על העירוב עכ"פ פעם אחד דין עירוב. משא"כ בנידון דידן שהמ"ץ מערב בכל ע"ש. וא"כ אע"ג דעירב אותו ע"ש מ"מ לא היה עליו מעולם שם עירוב. וכ"ש לפי מ"ש במ"א בסי' שפ"ג דצריך ליישב בדין זה וא"כ צ"ע:

ונ"ל דאין סברא כלל לחלק. בין אם עירב לשנה או שעירב בע"ש דמה שייכות יש שבת זה לזה שהרי תיכף לאחר שבת בטל ממנו שם עירוב. רק דתנאי זה שהתנה עליו בשעת הנחת העירוב זה מהני כשיבא עוד שבת נעשה עירוב זה. אבל זולת זה אין בו שום קדושה ולא הכנה לשבת אחרת. וא"כ מ"ש אם עירב לשנה או שעירב בע"ש זה. והראיה דבעירובין י"ז ע"א בתוס' שם כתבו עירב לשניהם. אלא דיש גורסין לשנה ואע"ג דבסי' שס"ח מצינו שיש חילוק בנתמעט משיעורו אחרי שנכנס שבת כשר בכל שהוא. אבל קודם שבת דוקא בנשבר כשר בנתמעט משיעורו פסול. י"ל דשאני התם כיון דעיקר ע"ח תקנו שלא לשכח התינוקות. ולכן לא הקילו חכמי' רק שיהיה כשיעור בהש"מ שאז יהיה היכר. ומעכשיו נשוב לתרץ קושית המ"א בסימן שצ"ג. שהקשה דברי הרא"ש להדדי. דהתם בספינות שנפסקו ונתקשרו חזרו להתירם ראשון כיון דאין הספינו' עומדות לפסוק. ואם כן משמע כשלא היה קשורות מאתמול דהעירוב בטל כיון דאין עומדין לקשור וא"כ למה כתב הרא"ש דאפי' נקשרו בשבת שרי ונ"ל לתרץ דבאמת כשהספינות לא היו קשורות מאתמול. אבל דרכן תמיד לקשרן כיון דעומדת לקשור אפי' לא קשרן מע"ש ובשבת נקשרו אמרי' חזרו להתירן דזה ל"ד לאתא נכרי בשבת דהתם עומד לבא ולאסור משא"כ הכא כיון דדרכן לקשרם רק מחמת איזה סבה לא קשרן שפיר אמרינן חוזר להתירן ואמנם ספינות שאין דרכן לקשרן יחד זה ודאי דמי לבא נכרי. דאפילו עברו ונתקשרו בשבת ע"י איזה סיבה לא מהני. וזה איכא למשמע מכ"ש מאתא נכרי באם אין דרכן לקשור. ומה שהקשה מדכתב בש"ע וכ"ש מת. אין ר"ל שערבו ושכרו ממנו בע"ש. אלא כמש"כ הט"ז שם דמיירי שלא שכרו ממנו. ולכן אע"פ שערבו כיון שאינו עומד למות א"כ אע"פ שמת ל"ש לומר שהעירוב חוזר וניעור וא"כ אין ראיה מתוס' שהביא המ"א מד' ע' ע"א דהתוס' לא כתבו אלא דמייירי שערבו ולא כתב שגם שכרו דבאמת אם ערבו ושכרו א"צ לבטל דומיא דספינות כמש"כ הט"ז:

ולפ"ז יצא לנו דאם הורגלו לעשות צה"פ או לחיין באותו מבוי. אע"ג דנפסקו קודם שבת ולא עירב לשנה. אלא שעירב מע"ש שהיה סובר דהתיקון קיים ונודע לו שנפסק ותקנו בשבילו חזר העירוב להתירו ראשון אבל אם לא רגילין לעשות תיקון לאותו מבוי. וא"כ דומה לאתא נכרי בשבת כיון דאינו עומד לכן לא מהני העירוב אע"פ שתקנו בשבת:

ג

[ג] שמעתי שחכם א' רוצה להתיר בנשבר תיקון המבוי בע"ש לטלטל משום דבהכ"נ אין עליה תורת דירה. כמ"ש המ"א סי' שס"ו ס"ק י'. וקיי"ל ריש סי' שע"ב דחצר וגגין רשות א'. וא"כ יכולין להביא העירוב לחצירות דרך הגגין ונ"ל שזה דוקא בגגין שבזמן הש"ס. אבל גגין שלנו דין כרמלית עליהם כמו שהארכתי לעיל בדין רה"י סימן י"ב ועיין בש"ע סוף סימן שע"ד ובלא"ה הוא טעות גמור כיון דאין להם פתח או חלון לא היו יכולין לערב דרך גגות:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף