נשמת אדם/ב/עא

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

נשמת אדם ב עא

א

[א] האף דבש"ע בסי' שכ"ג סעיף ב' כתב בסתם כדעת התוס' בתירוץ ב' דבעינן דוקא רחב טפח וכ"כ עוד שם סעיף ד' במבוי וע"ש בט"ז ס"ק ג' ונ"ל דבשעת הדחק יש לסמוך דאפילו בנשאר סגי במשהו דכ"כ רש"י בהדיא דף י' ד"ה לאשמועינן כו' דמשתרי גדולה בגיפוף משהו עכ"ל וכ"כ רשב"א בעהי"ק דף ו' ע"ב בהדיא:

ב

[ב] כ"כ תוס' להדיא ד' י' ע"ב וכ"כ הרשב"א בעה"ק ד' פ' מ"א במבוי רחב כ"א אמה עושה פס ג' אמות ונותנו רחוק מן הכותל ב' אמות ועושה כן לצד השני ונמצאו הפסין שבצדדין יתירים על הפרוץ שמהן ולכתלים וה"ז כעומד ולא נשאר באמצע אויר יתר על י' אמות ולחי או קורה מתירין אותו עכ"ל הרי להדיא דמצריך לחי:

ג

[ג] צ"ע דבסוכה דף ז' ע"א בתוס' ד"ה ויעמידנה כתב דבקנה כל שהוא אפילו בפחות מג' אמרינן אתי אוירא וצ"ע מחבלים בעירובין וכן מוכח בסי' שס"ג ובמ"א ס"ק ה' וצ"ע ועיין לעיל כלל מ"ד סימן י"א ועיין במהרש"א סוכה י"ז בתוס' ד"ה בפחות מג' ע"ג ע"ש:

ד

[ד] כ"כ המ"א בסי' שס"ה ס"ק ד' וכ"כ הט"ז שם ס"ק ג' וכן משמע ברשב"א בעבודת הקודש שלא נזכר בשום מקום שיאסור בחצר פרצה עד י"א אע"ג דבקעי בה רבים ובאמת בגמרא לא משמע הכי דאמרינן בדף ה' קסבר רב הונא בריה דר"י מבוי נמי פרצתו בעשר וע"כ צ"ל דמיירי בדלא בקעי בה רבים כדמוכח שם דף ו' במבוי עקום ומזה הביאו הפוסקים ראיה דהלכה כרב חנן בר רבא ואי נימא דיש חילוק בזה בין חצר למבוי עדיין הקושיא במ"ע מה לחצר שכן פרצתה בעשר אף בדבקעי בו רבים. ומצאתי בא"ע שפסק משום זה שבאמת חצר שוה למבוי ע"ש אך מכל הפוסקים משמע כמ"א דאל"כ עדיין קשה מ"פ נימא מה לחצר שאין צריך תיקון בעקמימותו ומצאתי בתשובת מהרי"ט סי' צ"ד שכתב ג"כ בהדיא וז"ל ועוד מצינו שמבוי דריסת רגל אוסרת אפילו פרצה פחות מי"א אבל חצר אין איסורו מחמת רגל שהרי אמרו חצר שרבים נכנסין בזו כו' ע"ש:

ה

[ה] באשר שההכרח למצוא היתר לתקן המבואות דמקלקלי בה רבים ומושל העיר גזר בקהלתנו פעם א' לנתק הצה"פ מכמה מבואות ומה שכתב המ"א בסי' שס"ג דא"צ תיקון בעקמימות מטעם שכל מבואות שלנו אין להם דין מבוי כיון שאין בתים וחצרות פתוחין לתוכו זה ל"ש בקהלתנו שחצרות ובתים פתוחים לכל מבוי ויש להם כל דיני מבוי והמ"א מייתי ממדינתו וכן הם כל ערי אשכנז שהיו דרים בתוכו אגודה ומהרי"ל ומהרי"ו וכבר צווחו בזה גם הב"ח בתשובת הב"ח חדשות ובפרק בק"ק ווילנא שיש הרבה פרצות בחומה המוקפת יותר מי"א:

וראיתי בא"ר סי' שס"ד שכתב כיון דאין לנו רה"ר רק כרמלית. ואף דקיי"ל דמפולש לכרמלית שוה למפולש לרה"ר היינו במפולש ממש אבל בעקמימות דאינו מפולש ממש רק שאנו רואין כאלו היה מפולש זה ל"ש בכרמלית ע"ש וזכיתי לס' עה"ק לרשב"א שכתב וז"ל מבוי שהוא עקום ומפולש מב' ראשיו לר"ה או לכרמלית הרי הוא כמפולש יש מי שצריך צה"פ בעקמימותו ולחי לב' ראשיו כאלו מפולש כ"א וא' לרה"ר או לבקעה כו' עכ"ל. הרי מוכח מדבריו דל"ש:

והאיר ה' עיני עד שאני תמה על כל האחרונים שלא העירו מזה כלום ואפשר שלא היה בידם ס' הריטב"א וס' עה"ק. והנה בדין מבוי העשוי כנדל כתב הרא"ש וטור וכ"פ בש"ע דצריך צה"פ לצד המבוי הגדול ולחי לצד רה"ר לכל שביל ושביל וכן לצד השני. והוא עפ"י מ"ש הב"י דכן דעת הרמב"ם בפ' י"ז מה"ש וז"ל. מבוי שהיו לו שבילין מצד זה ושבולין מצד האחר שנמצאו מפולשין לרה"ר. אע"פ שאינם מכוונים זה כנגד זה כ"א מהם מבוי מפולש. כיצד מכשירין אותן עושה צה"פ לכאו"א מהשבילין שבצד אחד וכן לפתח הגדול. ועושה לכל השבילין שבצד האחר לחי או קורה עכ"ל. וכתב הב"י משמע מדבריו דכשהם מכוונים זכ"ז נמי צריכין תיקון לכ"א וא' במקום פתיחתו למבוי אבל התוספת כתבו מבוי העשוי כנדל פר"ת שמבואות קטנים פתוחים למבוי גדול מב' צדדיו ואינו זה כנגד זה דא"כ היו מפולשין ע"כ: ומשמע דס"ל דבמכווני' זכ"ז לא היו צריכין שום תיקון במקום פתיחתן למבוי דה"ל ב' מבואות הקטנים כמבוא' ארוך. ומ"מ כדעת הרמב"ם והטור נראה מרש"י וכו' והכי נקטינן עכ"ל הב"י:

ומצאתי בתורת חיים שכתב דהב"י לא דק בדברי הרמב"ם. דלדעתו ה"ל לכתוב לכ"א מן השבילין בצד אחד ובצד האחר אבל מדכתב שבצד האחד ושבצד האחר מוכח דס"ל שכל ב' המבואות נחשבים למבוי א' ארוך וא"צ שום תיקון לצד המבוי הגדול והנה כל מעיין יראה שדברי הת"ח הם ברורים ומדוקדקים. ועכשיו שזכיתי לריטב"א ועה"ק אין ס' כלל שדעתו כמ"ש הת"ח. שהרי לדעת הרשב"א בודאי א"צ תיקון בעקמומית כמ"ש הב"י בשמו. וכן הוא להדיא בעה"ק. והוא כ' ממש לשון הרמב"ם הנ"ל במבוי כנדל. א"כ ע"כ גם דעת רמב"ם כן הוא. ומש"כ עוד הב"י דמשמע דלר"ת במכוונים א"צ שום תיקון. ומשמע אבל באין מכוונים צריך תיקון דלא כהרמב"ם. גם ז"א וז"ל הריטב"א לכך פר"ת שהמבוי הגדול היו לו שבילין מב' צדדיו ואינם מכוונים דא"כ לכ"ע כל חד מינייהו מבוי מפולש גמור אלא פתחו של מבוי קטן שבצד זה מכוון נגד הסתימה שבצד האחרת ובהא פליגי אביי ורבא דאביי ס"ל כיון שאינם מכוונים דינם כעקום וס"ל כשמואל. וא"ל רבא דלפי דעתו דחשיב ליה עקום כרב ה"ל למעבד. אלא דינו כמפולש ועושה צה"פ למבואות הקטנים שהן מצד האחר מהך גיסא הפתוח לרה"ר. ועושה לאידך שמצד השני לחי או קורה מאידך גיסא הסמוך לרה"ר האחר והלכה כרבא עכ"ל. הרי להדיא דגם דעת ר"ת כרשב"א. וכן דעת הרמב"ם. והת"ח ברוחב שכלו כיון לדברי הריטב"א ממש. והנה מדברי הב"י משמע דאף אם קיי"ל כרש"י במבוי עקום מ"מ בעשוי כנדל נוכל לקיים כר"ת. ואין זה סותר לשיטת רש"י. דאל"כ מאי נ"מ דאף אי נימא כדעת ר"ת דזה לא מיקרי עקום כיון שמבוי א' מכוון נגד חבירו מ"מ כ"א מיקרי עקום מכח המבוי הגדול. אע"כ צ"ל דאין זה תלי בזה דדוקא בעקום כמין ד' דבני מבוי א' לא שכיחי במבוי ב'. דאף אם לצורך לרה"ר שאצל מבוי ב' אינו הולך דרך המבוי רק יוצא בפתחו הסמוכה לרה"ר שלו ומשם מסבב ברה"ר גופא דניחא ליה לילך בדרך רחב מלילך דרך מבוי וא"כ יש לחוש שאם לא יראה צה"פ בעקמומית או אצל פתחו יאמר שגם מצד ב' לא עשו צה"פ כמ"ש תוס' ורא"ש. אבל במבוי נגד מבוי הצריך לרה"ר שמצד הב' הוא הולך דרך המבוי ורואה צו"פ:

ואף זה שבמבוי הגדול כשילך דרך המבוי הקטן שאין בו אלא לחי. ומ"מ הוא רואה צה"פ שבמבוי גדול וא"כ אין כאן חשש וא"כ לפ"ז בקהלתנו ג"כ אם יעשה בראש כל מבוי צה"פ ובצד השני של המבוי שכננדו לחי ניתר בכך. ובעקמומית א"צ שום תיקון שזה לא נקרא מבוי עקום. וא"כ אף לדעת רש"י והש"ע ניתר בכך ואף אי נימא דזה תלי בזה פשיטא דהכרעת הש"ע כשיטת רש"י הוא צ"ע. שהרי כבר כתבנו דדעת הרמב"ם בעשוי כנדל כרשב"א. וכ"כ הריב"ש להדיא בסימן ש"ה וז"ל כל המבואות המפולשין בדרך ישן צריכין צה"פ מכאן ולחי או קורה מכאן. ואף כמין ד' כך דינם כיון שפתוחים מב' ראשים דקיי"ל כרב דתורתו כמפולש. אבל אם יש בה עקומין כמין ח' אלו די להם בלחי או קורה מכאן ולחי או קורה מכאן. כמו שמוכח מעשוי כנדל דעביד להו מצד השני לחי ודי להם בזה. אעפ"י שאף אם המבואות שכנגדן נדון אותם כסתומים מחמת צה"פ שעשה להם עדיין נשארו אלו שבצדן האחר מפולשין כמין ח לרה"ר. ואפ"ה סגי להו בלחי או בקורה וכ"ש במפולשין בכרמלית עכ"ל הרי להדיא דדעת ר"ת ורמב"ם וריטב"א וריב"ש במבוי עשוי כנדל כמש"כ הת"ח וכמ"ש הב"י בדעת הר"ת. והנה בלא"ה דעת הרשב"א ומהר"מ שבמרדכי כר"י כמש"כ הב"י ואין כונתו דפוסק כר"י שהר"י כתב להדיא שעושה לחי בעקמומית כמ"ש הג"א בשמו. אלא דכוונתו בפירוש של תורתו כמפולש כתב כר"י דר"ל כמפולש ביותר וע"ש בד"מ וא"כ י"ל דזהו בעקו' כמין ד כדי שיראה בב' צדדין אבל בעשוי כנדל זכ"ז שרואה מב' צדדים גם מהר"מ מודה. וכן דעת הריב"ש כמ"ש להדיא. ואף כמין ד כך דינם ולא הזכיר תיקון בעקמימות. וז"ל הר"ן בתשו' סי' ע"ב וז"ל. אע"פ שרש"י מחמיר כבר נחלקו עליו בתוס' והעלו שאין דבריו מחוורין עכ"ל. וז"ל התשב"ץ ח"ב סי' ל' הוי יודע דרש"י מחמיר וכן נראה דעת הרא"ש. אבל הרי"ף והרמב"ם נראה מדבריהם שלא הצריכו בעקמימות כלום. וכן דעת הרשב"א וכן מוכח בירושלמי עכ"ל. הרי הר"י והריטב"א להדיא ורשב"א ומהר"ם ור"ן וריב"ש ותשב"ץ וכ"כ הת"ח שכן ראוי להורות כר"י ואם יהיה תלוי סוגיא דעשוי כנדל בזה א"כ מוכרח שגם דעת ר"ת ורמב"ם כר"י. וא"כ למה הכריע הב"י כרש"י. ואם מפני עדותו שכתב שהתוספת מסכימים לרש"י הרי הר"ן העיד להיפך בשם התוס'. לכן נראה לענ"ד אפילו להפוסקים שגם בזמן הזה יש לנו רה"ר אין להחמיר כלל בעקום. כי בעשוי כנדל המפורש להדיא ברמב"ם ור"ת וריטב"א ורשב"א וריב"ש להתי'. ובעשוי כמין ח נמי מבואר בריב"ש וכ"כ הריטב"א בשם ריב"א דאף רב מודה בזה דדינו כסתום וסגי בלחי בכל פתח ע"ש הטעם. ואף כמין ד יש להקל אם הוא שעת הדחק. וה' יאיר עינינו בתורתו ויצילנו משגיאות. ומצאתי בתשובת מהרי"ט סימן צ"ד שפסק כן. וכתב ג"כ כוונת רמב"ם כמ"ש ת"ח. ויותר מזה כתב שם דלא אמרו שצריך צה"פ ותיקון בעקמימות אלא כשרוצה לתקן ולערב מבוי א'. אבל כשמתקן כל מבואות היהודים אפי' בעיר פרוצה בלא חומה אם אין המבואות רחבים יותר מי"א א"צ אלא ב' לחיין כדין חצר דלחי תורת מחיצה עליו ע"ש שהאריך. ועיין בתשובת רשב"א הנדפס מחדש בלבוב סימן רס"ט:

ועמיתי הרב ר' חיים ציפקעס ר"ל הטעם דלא הצריכו תיקון בחצר בעקמימות. היינו לפי שהחמירו לתקן בב' פסין או פס ד' והוי סתימה טובא משא"כ במבוי דסגי בלחי א'. ולפ"ז אם מתקן מבואות שלנו בב' פסין ג"כ א"צ תיקון בעקמימות. אבל נ"ל דז"א דהתוס' ורא"ש כתבו דלכך החמירו בעקום דבעינן שיראו כל בני המבוי צה"פ. ועוד דכיון דקיי"ל כרב דתורתו כמפולש ר"ל אותו מקום שנתעקם הוי כאלו מפולש לרה"ר ובמפולש אפי' בחצר לא מהני ב' פסין ועוד שהרי כתבו הרא"ש והטור והש"ע שעוש' לחי מכאן ולחי מכאן וצה"פ בעקמימותו או איפכא צה"פ מכאן ומכאן ולחי באמצע. ולדברי החכם הנזכר ק' כיון שעושה מצד אחד צה"פ ומצד הב' שני קנים א"כ קנה שעל גביהן ל"ל והלחי שבעקמימו' ל"ל אע"כ דהש"ו חכמי' מדותיהם שבכל מבוי שארכו יותר מרחבו צריך תיקון בעקמימותו. ומצאתי בתשו' מהרי"ט סי' צ"ד שעלה בדעתו ג"כ לומר כדברי החכם הנזכר. והביא ראיה מדאמרינן דף ה' ע"ב ומה חצר שאינה ניתרת כו' וא"כ אמרינן נמי איפכא ומה חצר שאינה ניתר בלחי וקורה ניתר בב' פסין מבוי שניתר בלחי וקורה כ"ש בב' פסין. וחזר והאריך בראיות אחרות ממ"ש כעין שכתבתי וסתר סברא זו:

ו

[ו] כן משמע בסי' שס"ג במ"א ס"ק כ"ז דכתב דמש"ה שכתב רמ"א דכל מבואות שלנו יש דין חצר. משמע אפי' בערי פרזי והיינו משום שאין להם בתים וחצרות פתוחים לתוכו מש"ה יש לו דין חצר. משמע להדיא דבמקום שחצרות פתוחים למבוי יש להם דין מבוי. אבל בתשובת מהרי"ט סי' צ"ד כתב להדיא דאפי' בערי פרזי ומשמע להדיא אפי' כשחצרות פתוחים לתוכו א"צ אפי' צה"פ באין רחב מעשר ורק תיקנו בב' פסין משהוין. וגם לא מצריך שום תיקן בעקמימות. ודוקא כשמערב כל שכונת היהודים יחד דאז כולו כדין חצר והתיקון שאמרו בגמרא במבוי מפולש היינו דוקא כשמתקן מבוי א' ע"ש שהאריך בראיות. וכתב שכ"כ מהריב"ל ומסיק דבין במבואות הסתומים ובין במפולשים בין כשהעיר מוקפת חומה או אינה מוקפת סגי בשני לחיים משהוין ואפילו מסיד מחוי ע"ש:

ז

[ז] בסימן שס"ג בט"ז ס"ק כ"א כתב דלא מהני לחיין אלא דוקא זה כנגד זה. וכ"כ הב"י וכ"כ המ"א בשם רלב"ח. ונראה לי שכן משמע מעה"ק דף ה' ע"ב וז"ל במבוי שצדו א' ארוך וא' קצר כו' בא להתיר נגד האלכסון אין לו תקנה אלא במחיצה או בצה"פ עכ"ל. והרי הוא מיירי במבוי שאינו רחב יותר מי"א שהרי כתב הכשירו בקורה ומדכתב אין לו תקנה משמע דב' לחיין לא מהני באלכסון. ומדבריהם נראה שאסור לטלטל בכל המבוי לא כנגד הארוך בלבד. דכיון דצריכין ב' לחיין ואין א' מצטריף לחבירו כמ"ש הט"ז וא"כ כל המבוי אסור. אך הב"ח והביאו המ"א כתב דמהני ב' לחיין אפי' באלכסון:

ח

[ח] עיין בסי' שס"ג במ"א ס"ק ל"א ודבריו צ"ע דבההוא עובדא דצדו א' ים פירש רש"י ים שפתו גבוה י"ט ובד"ה שמא יעלה הים שירטון פרש"י של חול ואבנים אצל שפתו ומתקצר רוחב הים ונעשה קרקע כרחב פרסה עכ"ל. הרי דלרש"י שפת הים הוא במדרון כדין וחיישינן שתעלה שרטון מקום גדול ויהיה שוה למדרון. וא"כ נתבטל המדרון ואז המבוי אסו' דאין כאן מחיצה. ולשיטתו חשש זה ל"ש בנהרות כידוע דאף כשיתייבשו בקיץ מ"מ אין דרכן לזרוק חול ואבנים שיתבטל המדרון וא"כ אף כשיתייבש מותר לטלטל במבוי אע"ג דבמקום שנתייבש בודאי אסור לטלטל שהרי אינו מוקף לדירה והוא יותר מב"ס. מ"מ במבוי בודאי מותר דלא גרע ממבוי ששוה מתוכו ומדרונו לר"ה דפסקו כל הפוסקים וכן כ' בש"ע סוף סי' שס"ג סעיף ל"ו דאין צריך שום תיקון דבמקום שיש מחיצה ל"ג שמא יטלטל חוץ למחיצה. וכן הוא בדף י"ב ע"ב בלשון ים הנכנס לחצר ע"ש ברש"י ותוס'. וכ"כ בש"ע ס"ס שנ"ו. וע' שם במ"א בשם ראב"ד ורא"ש אבל המ"מ פרק י"ז הלכה ה' כתב וז"ל מרימר פסק באזלו לא חיישינן שמא יעלה הים שירטון כ"מ גירסת ר"ת ורמב"ם. ופי' סורא מבואות המפולשין שלה היו כלין מצד אחד לים ושם אין לחוש לפי שאין הים בר טלטול עם המבוי. ואין לחוש שמא יעלה הים שרטון כלומר שיתרחק היה ממקומו וישאר אותו מקום רפש וטיט ויטלטלו מן המבוי לו עכ"ל. וכתב המ"א דכוונתו שאף שלאחר שיתקצר מ"מ ישאר המדרון אלא שהחששא שמא יטלטל ממבוי לתוכו ע"ש וא"ל דכוונתו שהמדרון יהיה לצד המבוי וכשיעלה שרטון יהיה מקום נמוך. ואעפ"כ יטלטלו מהמבוי לתוכו שהרי כבר הוכחתי דבמקום שיש מחיצה ל"ג כדאיתא בסעיף ל"ו אלא נ"ל דכוונתו מ"מ שהמדרון הוא בצד השני. דאע"פ דלא ניחוש לחששא דרש"י שיהיה השרטון רחב פרסה דאז אפילו המבוי אסור. אלא אפילו יהיה מקום השרטון קטן אפילו בפחות מי' אמות. וא"כ המבוי נשאר בהתירו מ"מ אותו מקום השרטון הוא ארוך הרבה מן הצדדים דרך משל שהמבוי כלה במזרח הים והשרטון רחב ממזרח למערב פחות מי' אמות אבל בצפון ודרום הוא מושך הרבה והוי יותר מבית סאתים דאע"ג דמבוי מותר וצ"ל דמיירי דלא בקעי בה רבים באותה פרצה שממקום שכלה מחיצת המבוי וכמו שכ' בסי' כ"א ולענין המבוי נחשב הריוח שמן המבוי למדרון כאילו הם פתחים כדין כל פרצה מבוי מן הצד היכא דלא בקעי בה רבים. אבל השרטון עכ"פ אסור אע"פ שהים מקיפה ג"כ מצפון ודרום כגון שהים יקיף אותו כחצי עגול. מ"מ לא הוי מוקף לדירה וחיישי' שמא יטלטל ממבוי לתוכו. שהרי אין כאן שום מחיצה בין המבוי למקום השרטון ונ"ל דהמ"מ לא ניחא ליה לפרש כפרש"י דאם יעלה השרטון במקום רחוק לא יטעו לטלטל בשביל המדרון שהוא רחוק מהמבוי. ולכן מפרש דאם חיישינן שמא יעלה שרטון היינו שיטלטלו ממבוי לתוכו ויטעו שיחשבו שכמו' שהמחיצות שמצדי העיר למדרון אע"פ שהם פרוצות מ"מ מותר לטלטל במבוי ה"נ מותר לטלטל לשרטון. ולא ידעו דהתם הטעם מפני שהוא פחות מי' אמות ולא בקעי רבים והוי כפתח ולפ"ז אף דלרמ"א חיישי' שמא יעלה שרטון אם יש בשפת הנהר מדרון גבוה י' טפחים בנהרות שלנו שדרכן להתייבש אבל לא להגביה השרטון שיהיה שוה להמדרון לכ"ע מותר לטלטל במבוי כמו בסעיף ל"ז אבל במקום שאין שפתו גבוה י"ט אלא דחשבינן גומות המים למחיצ' אם דרכו להתייבש למ"מ אסור אף במבוי וכ"כ הט"ז:

ט

[ט] ומה שהקשה המ"א אההיא דמבוי שמדרונו לרה"ר דליתו רבים ומבטלי מחיצה. נ"ל אפשר דתוס' לא כתבו זה אלא כשכל המחיצות לא נעשו ע"י ב"א כסולמא דצור ודגלת אבל במחיצה אחת אפילו לא נעשה על ידי ב"א לא אתי רבים ומבטלי מחיצה. וכן משמע שם בגמ' כ"ב דמשני לר"י. דאפי' לר"י בדאיכא ב' מחיצות מעליותא ל"א אתו רבים ומבטלי מחיצ' וא"כ כ"ש לרבנן כשיש ג' מחיצות הנעשים בב"א. וכעין זה קיי"ל בסימן שס"ב סעיף י' בשכל ד' רוחות ע"י צה"פ לא מהני וה"נ לא עדיפי מזה:

י

[י] אע"ג דבסימן שע"ב ושע"ג איתא דגשר יש עליו תורת פתח. אינו ר"ל פתח ממש שהרי אין לו צה"פ אלא ר"ל דהפרצה נחשב כאילו היה שם פתח וכדאיתא במשנה גבי כותל שבין ב' חצרות נפרצה עד י"א ה"ה כפתח ע"ש ור"ל לענין זה הוי כפתח אבל בודאי תורת פרצה עליו. וא"כ כיון דבקעי בה רבים דינו כמבוי שנפרצה למקום דבקעי בה רבים דאוסר עכ"פ בד"ט ואין לחלק דהתם אין כאן מחיצה אבל הכא עכ"פ נשאר המדרון תחת הגשר. ז"א דעכ"פ בעינן מחיצות ניכרות עיין סי' שמ"ה במ"א ס"ק י' וסוף סי' שנ"ו:

יא

[יא] דברי המ"א בסי' שס"ג ס"ק ל"א צריכין ביאור שכ' וז"ל. ודע דעכ"פ בעינן שיהא הנהר סמוך ממש לראש המבוי. אבל אם הוא רחוק מהבתים י' אמות צריך תיקון דאותו מקום הוי פרוץ. וכ"ה בתוס' דף כ"ד בד"ה ליעבד צה"פ וקושטנטינא אע"פ שפרוצה לים בכמה מקומות יותר מי' כסתום דמי עכ"ל. הנה מלשונו משמע דלא מהני מחיצה אם הבתים רחוקים יותר מי"א מן המחיצה. ובאמת לא מצינו דבר זה בשום ראשון ואחרון וע' לעיל בדין רה"ר בנ"א סימן ב' מש"כ בשם הריטב"א שכתב וז"ל. וקשה לי עד אימתי יהיו מרוחקות שיהיו חשובות מחיצות ותירץ דהיינו כל שרואה עצמו תוך המחיצות עי' שם מה שכתבתי עכ"פ מוכח דאף שרחוקים המחיצות כמה כ"ז שרואה המחיצות הוי מחיצות גמורות ובאמת צ"ל דכוונת המ"א דבודאי בין מחיצות נהר או דעלמא אע"פ שרחוקים המה מן הבתים הוי מחיצות אלא דכוונתו שאם הנהר רחוק יותר מי"א בדרך משל שהנהר הולך במזרח העיר והבתים העומדים מצפון ודרום אם הם רחוקים יותר מי"א מן הנהר הרי נפרצו מן הצד וצריך לעשות תיקון מן כצד. וזהו גם כן כוונת התוס' שם שכתבו שהנהר לא היה רחב יותר מעשר. דאל"כ כיון שלדעת התוס' ר"ל שהמדרון היה בצד השני מן הנהר א"כ רוחב הנהר שהוא יותר מי' אמות הוי פרצה מן הצד. ומה שכתב דבקושטאנטינא אע"פ שפרוצה יותר מי"א הוי כסתום כוונתו שבין הבתים שבצפון ושבדרום יש יותר מי' אמות במזרח ברוחב אבל הבתים שבצפון ושבדרום מגיעים עד הים. ולפ"ז לשון המ"א בסי' שס"ה סס"ק ט' שכ' וז"ל וא"כ בנהר המקיף העיר אם מצד העיר אינו עמוק י' טפחים אם הוא רחב (יותר כצ"ל) מי"א פשיטא דאסור הלשון אינו מדויק דאם הוא מקיף העיר מכל הצדדין מה איכפת אם רחב יותר מי"א כיון דמקיף ג"כ המדרון שמצד השני מן הנהר. וא"כ מ"ש יותר מי"א מפחות אלא כוונתו שאינו אלא מצד אחד וא"כ אם הוא רחב מי' אמות א"כ מן הצד הוא פרוץ יותר מי' אמות ופשיטא דאסור ובלא"ה צ"ל דאינו מקיף כל העיר דאם כן הוי אינו מוקף לדירה כמש"כ מהרי"ק סי' מ" לעני היקף הרי. ולפ"ז אפילו היה הנהר רחוק רק ד"ט מן היקף הבתים. אם בקעי רבים דרך אותו פרצה בין הבתים לנהר צריך שם תיקון. כדאיתא ריש סי' שס"ה ולעיל בח"א סי' ו' ודע דבעה"ק דף ח' ע"א שהביא שם ההוא מעשה דרחבה ושביל של כרמים שבעירובין כ"ד. וכתב שם יש מי שהורה לאסור את המבוי וכ"כ שם עוד ויש מי שמתיר אפילו המבוי נראה לי שהוא ט"ס וצ"ל השביל. וזהו דעת הג"א הביאו הב"י סוף סימן שס"ד שאוסר לתקן השביל עיין שם:

יב

[יב] בש"ע סימן שס"ג סעיף כ"ד אם הניח קורה רחבה ונמשכת קצת למטה מי' כשרה עכ"ל. והנה בזה הוא מחלוקת הרשב"ם והרא"ש וז"ל הרא"ש בפ"ק דעירובין סי' י"ח כתב הרשב"א דקורה שהיא משוכה למטה מי"ט כסולם כו' ע"ש וליתא כו'. וכ"כ ברמזים משוכה למטה מי"ט וכ"כ בטור ובש"ע עוד למטה מי"ט כשרה. וכתב הב"י וז"ל. ונראה דכשהקורה מונחת למעלה מי' מיירי דאי במונחת למטה מי' אפילו אינה רחבה יותר מהראוי פסולה וכ"מ מדר"ז היא בתוך המבוי ועקמומיתה חוץ למבוי כו' היא למעלה מי' ועקמומיתה בתוך י' רואין כו' כדאי' בש"ע סעיף כ' משמע דכי היכי דבחוץ למבוי ולמעלה מכ' פסול בקורה ה"נ פסול למטה מי' עכ"ל נראה לי מה שלא הביא הב"י ראיה מדף ג' ע"ב למטה כלמעלה ובדף ה' היתה פחותה מיו"ד וצ"ל דיש לחלק ולדחוק דהתם מיירי שכל המבוי הוא פחות מי' ואין שם מבוי עליה. אבל מההיא דעקמומיתו בתוך י' משמע דמיירי הכל במבוי א' כי היכי דלמעלה מכ' פסול ה"נ למטה. ומזה מוכח דאם הקורה מונחת מקצת בתוך י' פסול. ולפ"ז נ"ל פשוט דגירסת הב"י בטור היה כמו שהוא מוגה בטור ונמשכת עד י"ט. ור"ל שמשך הקורה היה י' טפחים. אבל הוא גבוה מן הקרקע י"ט ולפ"ז הדבר קרוב שגם בש"ע נפל הטעות כמו שנפל בטור ונדפס למטה מי' במ"ם הנוספת וצ"ל ג"כ בש"ע ונמשכת קצת למטה י' כשרה. וכ"כ המ"א ס"ק כ' דכוונתו שהיה משך הקורה י"ט. אך שהמ"א מדחיק כפי שנדפס לפנינו. ולדעתי מי שהגיה בטעות. בטור הגיה ג"כ בטעות בש"ע. ובעה"ק בשער א' וז"ל היתה הקורה עצמה משולשלת י"ט אם גבוה מן הקרקע ג' טפחי' ג"כ דפסול שכל משולשת י' יצאה מתורת קורה ומחיצה היא אלא שגבוה מן הקרקע ג' עכ"ל הרי להדיא דטעמו משום שהיא י"ט ולא משום שנכנס לתוך י"ט דא"כ בלא"ה פסול כמש"כ הב"י. ובזה בודאי גם הרא"ש מודה. ולפ"ז אין ספק שגם בדברי הרא"ש שהעתיק דברי רשב"א וכתב בשמו דקורה שהיא משוכה למטה מי"ט גם בדבריו נפל הטעות ונתוסף המ"ם וצ"ל שהוא משוכה למטה י"ט או שכוונתו כמ"ש המ"א דהא ברשב"א לא. נזכר למטה מי"ט אלא דבהא פליג הרא"ש דלרשב"א כיון שמשולשל י"ט יצאה מתורת קורה. ולהרא"ש לא יצא וכ"כ הב"ח וז"ל מכ"ז מבואר דמיירי כשגבוה הקורה משפתה התחתון סמוך לקרקע עד ששפתה העליון הוא י"ט ואין חילוק בין כולה למעלה מי' ובין מקצתה תוך י' וא"כ מ"ש בטור ורמזי' למטה מי' צריך למחוק המ"ם וצ"ל למטה י' אבל בש"ע כתב למטה מי' כשרה והבין דהקפידא היא למטה מי' ולא כולה למעלה מי' ושרי ליה מארי עכ"ל הב"ח. ולדעתי לא ע' בב"י שכ' ג"כ כדבריו. ומש"ע ג"כ אין ראיה כמש"כ שנדפס ג"כ בטעות כמו בטור. ודברי באורי הגר"א שכ' בס"ק מ"ד להכריע כרשב"א מדף ג' חללה עשר' כו' וכ' דבזה נסתלק קושי' הרא"ש לא זכיתי להבין:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

· הבא >מעבר לתחילת הדף