נשמת אדם/ב/נד
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
בסימן רס"ו משמע דבשכח והוציא בשבת אסור להביאו ע"י טלטול פחות מד' אמות. והקשה המ"א שם ס"ק י"ד הא בע"א דף ע' אמרי' דאמר איסור גיורא כו' ה"א דישראל לא נטרי שבתא דכמה כיסי משתכחי בנהרדעא ולא ידענא דסבירא לן כרבי יצחק דאמרינן המוציא כיס בשבת מטלטלו פחות מד' אמות הרי להדיא במוציא כיס מותר ותירוצו דוחק גדול. והנה באמת משמע התם דהאי המוציא כיס ר"ל לשון מציאה וצ"ל דקבלה היה ביד הפוסקים שהוא לשון הוצאה דהרי במציאה דלא בא לידו אסור לכ"ע. ואפילו הרמב"ם דמתיר כתב שאין לו ראיה בגמרא והרוצה לחלוק יחלוק ע"ש במ"מ אך צ"ע שכל הפוסקים השמיטו דין זה דמוציא בשבת. ורשב"א בעה"ק דף י"ג ע"א דמתיר נראה מדבריו שכ"כ מסברא דנפשיה. ונ"ל דס"ל דהכי פירושו המוציא כיס ר"ל בע"ש או בשבת מטלטלו פחות מד"א ובנהרדעא שעשו כן גם כשמצאו בשבת עשוי שלא כדין וסומכין על דברי ר"י ואף שעושין שלא כדין. מ"מ אמר דלא מחללי שבת כיון שסומכין על דברי ר"י אף שהוא טעות. וכ"ש לפי מה שהעתיק ברא"ש וז"ל ולא ידענא דעבדי כר"י דאמר מטלטלו פחות מד"א. ולפי גירסא זו דברי ר"י הם דבריו בר"פ מי שהחשיך דלגבי מי שהחשיך אמר ר"י מטלטלו כו' והם סומכין ע"ז אפילו במציאה בשבת אף שהוא טעות. מ"מ לא מחללין שבת כיון שהם סוברין שעושין כדין (נתעוררתי בזה במקצת מדברי א"ר):
בא"ר כתב דמהרי"ל משמע דאם מפחד שיחפשו אצלו מותר לטלטל בידיו ולהוציא לרשות הרבים לדידן דל"ל רשות הרבים. וז"ל מהרי"ל בהלכות שבת מהרי"ל התיר לשאת אצלו מטבעות מנוקבין בשעת הסכנה אך לא יוציאם חוץ לעירוב וי"א שהתיר בכה"ג אפילו אינן מנוקבין. אמר מהר"ש בשעת הזעם והיינו בימי' הקדמונים שהיו מתייראין שלא יבואו ויחטפו את אשר לו הי' מות' לישראל לטלטל מעותיו אפי' חוץ לעירוב דכל מבואות אינם רשות הרבי' עכ"ל. הרי להדיא דמהר"ש מתיר אפי' להוציאו בידים. וא"כ צ"ל דמהרי"ל מיירי בענין שיוכל להנצל אף בלא זה. שהרי כתב דוקא מנוקבין דמשמע דאפילו איסור מוקצה לא התיר וס"ל בדעת הטור בסימן של"ד סעיף ב' דאסור לטלטל מוקצה בשביל הפסד. והי"א דהתיר אפילו אינן מנוקבין ס"ל כדעת המתירין שם במוקצה ואפשר דמהרי"ל חולק עם מהר"ש וס"ל דדוקא איסור מוקצה שאין לו שורש בדאורייתא התירו אבל לא איסור הוצאה אפילו איסור דרבנן כמ"ש כ"ז במלאכת מכבה ומבעיר סימן ח' ומהרא"ש מתיר אפילו בזה וכ"ש במוקצה. ומ"ש המ"א בסימן ש"א ס"ק מ"ה כדי שתהיה טלטול כלאחר יד א"ל דכונתו הוצאה כלאחר יד. ז"א שהרי מהרי"ל לא כתב תפורין בבגדו אלא לשאת אצלו דהיינו בכיס שבבגדו ובזה הוא דרך הוצאתו וחייב. כדאיתא במתני' באפונדתו ופיה למטה פטור אבל פיה למעלה חייב. וכמ"ש בהדיא בב"י דדוקא בתפורין אין דרך הוצאה. ומהרי"ל שלא התיר אפילו טלטול מוקצה וא"כ שפיר הוי טלטול כלאח' יד דהיינו טלטול מוקצה כיון שאינו בידים. אבל מהר"ש דמתיר אפילו לרה"ר שלנו מ"ש אם נושאו בידו או בבגדו שהרי טלטול מוקצה קיל טפי מאיסור דרבנן בהוצאה שהרי אפילו סה"ת דמתיר מוקצה בידים וכן בטלטול פחות פחות מד' אמות ואפ"ה אוסר בכרמלית כמו שכתבתי לשונו במלאכת מכבה. וכ"ש דמהר"ש דמתיר אפי' לרשות הרבים שלנו כ"ש דמותר לטלטל מוקצה בידים. אע"כ דדברי המ"א קאי על חלוקה ראשונה של מהרי"ל שלא בא אדם לגזול רק שמתיירא שירגישו בו ויגזלוהו. וע"ז כתב המ"א דלשאת בידו אסור דבזה אפילו טלטול מוקצה בידים אסור אלא דוקא ע"י בגדו. ולפ"ז צ"ל דמ"ש מסימן ש"ג דמשמע דכונתו דהת' מותר אפי' על המטבע בפרופה מערב שבת. דאז מותר ליטול המטבע בידו בשבת ללקשור בבגד. ועל זה כתב המ"א דהתם שאני שיחדו לכך ואינו מוקצה אבל כשמחפשין מותר לטלטל בידים:
והרשב"א בעה"ק דף י"ג ע"א כתב לחלוק דאם הוא בשדה מותר לטלטל מוקצה בידים ולהוליכו פחות פחות מד"א דאל"כ יבוא להעביר ד"א משום שהוא בהול אבל כשהוא בביתו וירא מפני גנבים אסור לטלטל המעות דכאן אין חשש איסור דאורייתא ע"ש. ולפי מ"ש הב"ח בסימן של"ד דחיישי' שיחפור בארץ להטמין ולכן מתירין המתירין ואם כן אין חילוק בין בביתו או בשדה ואף שלא מצינו בסה"ת להתיר רק טלטול מוקצה והיתר הילוך פחות מד"א אבל להוציא לר"ה שלנו אף דסה"ת סבירא ליה גם כן דאין לנו בזהמ"ז רשות הרבי' שלנו ואפ"ה אינו מתיר אלא בחצר המעורבת. נ"ל דדוקא הוצאה מרשות היחיד לרשות הרבים שלנו אוסר אבל עקירה בלא הנחה מודה דמותר. שהרי ע"כ גם במי שהחשיך צריך לזרוק מאחוריו כדאיתא בש"ס ובפוסקים. וכיון דסה"ת למד דין הפסד ממון מדין מי שהחשיך. וא"כ כשם דהתם מותר עקירה בלא הנחה ה"ה הכא. ועוד שהרי באו"ה והגהות שם גבי דליקה מתיר להדיא ברשות הרבים שלנו והעתקתי לשונו במלאכת מכבה וכ"ש בזמ"ה דעינינו רואים שבהולין מאד להציל ממונם. ואין ספק שאם לא יתירו לו עכ"פ איסור דרבנן יעשה איסור דאורייתא וכ"ש שמהר"ש מתיר והיה גדול שבאחרונים ובידו לחלוק עם הטור. ולכן יש להתיר הכל כמו שכתבתי בפנים ומה שכתבתי בסי' ט' דאדם אחר שאין לו שייכות כלל לא יוציא הוא ע"פ הגהת או"ה שהעתקי במלאכת מכבה שמסתפק בזה. אבל מוקצה מותר לכל ישראל לטלטל להציל ממון חבירו:
נראה לי שאם הוא אדם שידוע לנו שלא ישמע לאיסור ולא יכוף יצרו ויבא לידי איסור הטמנה בארץ אפשר דיש לסמוך על הרמב"ם בפ' כ' דמתיר אפי' במציאה לטלטל פחות פחות מד"א. ואף שכל הפוסקים חולקי' עליו והרמב"ם יחיד בדבר זה והוא עצמו כתב שאין לו ראיה מוכרח' מגמרא ע"ש במ"מ. וצ"ל כמו שכתבתי לעיל שקבלה היה ביד הפוסקים דהא אמרי' בע"א המוציא כיס בשבת הוא לשון הוצא' ולא לשון מציאה. ומ"מ מצאתי קצת ראיה לדבריו בב"מ דף ט' דא"ל רב אשי לרב כהנא אלא מעתה הגביה ארנקי בשבת שאין דרכן של בני אדם להגביה ארנקי בשבת ה"נ דלא קני. פרש"י אין דרכן משום צניעותא ע"ש. משמע דוקא משום צניעות אבל איסורא ליכא. ורש"י שכ' משום צניעות היינו משום דקאמר שאין דרכן להגביה משמע דאין בו איסור ומ"מ כדאי הוא הרמב"ם לסמוך עליו במי שאינו יכול לחוף יצרו. ודע דלרמב"ם יותר טוב לטלטל ע"י הילוך פחות מד"א מלומר לנכרי דאוושא מלתא כדאיתא במ"ע שם בהדיא. ועוד זכיתי שבא לידי ספר ארחות חיים וכתב בהלכות שבת סימן רכ"א וז"ל וכן אם היתה מציאה אע"פ שיש עמו נכרי מוליכה פחות פחות מד' אמות. לפי שאינו בטוח באמונתו ואם לא נתיר כו' יבוא להלוך ד' אמות עכ"ל:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |