נשמת אדם/ב/לט
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
בעירובין דף ק"ב במתני' הדלת שבמוקצה כו' אין נוטלין אלא א"כ גבוהין מן הארץ. ואני מסתפק אם ר"ל שיהיה קשור ותלוי באויר כמ"ש הרז"ה דמתני' אתיא כר"א דפקק דאמר קשור ותלוי והאי תנא תני בהאי לישנא. ומ"מ הפתח מגיע עד הארץ ממש. או דר"ל שהפתח יהיה עשוי בענין כשינעול לא יהיה הדלת עומד על הארץ ממש אלא שיהיה קצת גבוה מן הארץ ואז אפי' אינו קשור כלל מותר. ומצאתי שהוא מחלוקת הראשונים וז"ל ריעב"א. פירש"י רחבה שאחורי בתים כו' אבל כשהיא קשורה ותלויה באויר שגבוה מן הארץ מלא נימא נועלין בהם ורימנהו דלת הנגררת ומדקתני הנגררת מכלל שאין גבוהין מן הארץ כלל. ואע"ג דקתני קשורין ותלוין ע"כ לא שתלוין באויר כאותן שאמרו בפקק החלון בזמן שקשור ותלוי. דא"כ תקשי ארישא אלא לומר שהן קשורין בפתח ותלוין בה אמר אביי כו' מיתבי דלת הנגררת כו' בזמן שיש להם ציר וגבוהין מן הארץ כו' וקס"ד דתרתי בעי שיהא להם ציר וגבוהין מן הארץ (ואין ס' שגירסא זו היא גי' רש"י שכתב אלמא תרווייהו בעי ונ"ל שכן מוכח מגמרא דאל"כ מאי מתרצי אביי ורבא בשהיה לו ציר ציר מאן דכר שמיה) ת"ר סוכי קוצים כו' בזמן שקשורים ותלוין כו' והא דלא קתני הנגררין ודאי קשורין ותלוין דקתני היינו שגבוהים מן הארץ דומיא דפקק החלון כו' עכ"ל ריטב"א. הרי מבואר בדבריו דגבוהים מן הארן ר"ל שהוא תלוי באויר שעל ידי שקשור ותלוי באויר הוא גבוה מהארץ ונראה לפ"ז מיאנו לפרש בדלת אלמנה דל"ל אסקופה כפי' הרי"ף דאסקופה היינו ההיתר של גבוה מהארץ לאותן שמפרשים גבוה מהארץ אע"פ שאינו קשו' כלל כמו שנכתב אי"ה. ונ"ל דלפ"ז הא דלא רמינן מתני' אברייתא דקנקן דמצריך היכר ציר וגבוהין לס"ד דבעינן תרתי וצ"ל דס"ל למקשן די"ל דסתם דלת יש לה היכר ציר ומכ"ש לפי מה שפירש הריטב"א הא דציר לא כפירש"י דר"ל ציר של הדלת אלא ר"ל ציר הפתח דר"ל שיש שם חור שמכניסין בו ציר הדלת והוכיח זה דאל"כ קנקן ומחצלת אטו יש להם ציר (והמרשים בש"ע פי' על ציר לא ידעתי כונתו שמרכיב ב' פרושי') ובזה מתורץ קו' הת"ח שהקשה דלפר"י שמפרש בדלת אלמנה דאשמועינן אעפ"י שיש לו ציר דא"כ עיקר חסר מן הברייתא ולפ"ז א"ש דמסתמא יש לכל פתח היכר ציר ולשיטה זו אם תלוים באויר אע"ג שהפתח שוה לארץ נועלין בו ואפי' במקום שאינו עשוי לכנוס ולהוציא תדיר ואם אינו תלוי באויר אלא שקשור ונגרר ע"ג קרקע לא מהני אא"כ יש היכר ציר ובדלת אלמנה הנגררת לא מהגי היכר ציר אבל כשתלוי באויר אפשר דגם בזה מהני:
ואמנם מפשטא דלישנא דהרי"ף והרמב"ם והרא"ש דהטור משמע שמפרשין אא"כ גבוהין מהארץ ר"ל שיהיה הפתח עשוי בענין זה שהדלת עומד גבוה מהארץ כמלא נימא דאז אינו נראה כבנין ואז אפי' אינו קשור כלל נועלין בו ואם הדלת עומד על הארץ ממש מהני קשור ותלוי והיכר ציר וכן מוכח להדיא מדברי הרע"ב וכן משמע בפי' המשנה לרמב"ם וכן מוכח להדיא מדברי המ"מ שהק' על הרמב"ם בפ' כ"ו שכתב דלת שיש לה ציר כו' בזמן שקשורין כו' וא"ל אין נועלין ואם היו גבוהים מן הארץ נועלין בהן וז"ל קשה ל' רבינו שלא חלק בגבוהין אלא שאין צריכין תליה וקשירה ולא אמר אעפ"י שלא היה להם ציר כו' ואי איתא דגבוהין ר"ל ע"י קשיר' א"כ ע"כ הרמב"ם לא קאי אלא למעט ציר אע"כ דס"ל דגבוהים מהארץ ר"ל אעפ"י שאינו קשור כלל ונ"ל שזהו ג"כ דעת הש"ע והנה הש"ע תפס להלכה כדעת ראב"ד לחלק בין מקום שנכנסין תדיר או באקראי ולכן במקום שאין נכנסין תדיר פסק דאם קשר אע"פ שננרר בארץ מותר דוקא בציר ואם גבוהים מהארץ ר"ל שהפתח עשוי כן שהדלת עומד גבוה מהארץ מותר והיינו אפילו אינו קשור כלל כמש"כ המ"מ וכ"כ הת"ח. ופתח העשוי לכניסה ויציאה דומה לנגר בסעיף א'. ולכן סגי שיהיה קשור אעפ"י שאין לו ציר (ואף דנוכל לומר שמ"ש הטור והש"ע והוא נגרר ר"ל אפי' מונח בארץ. שהרי הרא"ש גורס דלת אלמנה הנגררת וכתב ששוחטין ועוקרין אותה. ומ"מ נ"ל דליתא שהרי כל הוכחת הראב"ד לחלק בין מוקצה לבית משום קושיא דקיי"ל כר"י בנגר וא"כ מנ"ל להקל יותר מנגר. ומיהו הדבר אינו מוכרח דמהרמב"ן משמע קצת דאפי' אינו קשור מותר) וכ"כ הגר"א בס"ק כ"א בדעת הרי"ף וצ"ע:
ואמנם בסעיף ד' כתב הש"ע דין דלת אלמנה ששוחטין אותה ועוקרין אותה. וא"כ ק' קו' התוס' דהא אפי' בדלת גמור אסור אא"כ קשור וציר. והגר"א מתרץ דהרי"ף ס"ל דפתח העשוי לכניסה ויציאה מותר אפי' באינו קשור. וברייתא דדלת אלמנה מיירי בכל הפתחים וזה דוחק. דמסתמא פתח כזה אינו עשוי אלא למקום שאין נכנסין בה תדיר. וכעין זה הכתב הריטב"א שהק' לדעת הראב"ד מ"ש אמתני' מברייתא דדלת הנגררת נימא התם בפתח גמור ומתרץ דמסתמא דלת כזה אינם נותנים אלא במקום שאין הכניסה תדיר. ומזה מוכח נמי דס"ל דאפי' לראב"ד בפתח גמור בעינן עכ"פ קשור דאל"כ אין מקום לקושיתו דע"כ מיירי בפתח מוקצה דאל"כ ל"ל קשור ובע"כ צ"ל כמש"כ. דמ"ש בש"ע והוא נגרר ר"ל אפי' אינו קשור. וע"ז כתב דאפי' בפתח שנכנסין תדיר דמותר אף שאינו קשור דוקא מלוחין הרבה אבל מלוח א' אסור וכמ"ש הגר"א וכמ"ש המ"א ס"ק ח' והת"ח כתב שנראה לו גירסת הרי"ף אינה נגררת וקמ"ל דאפי' גבוה מן הארץ אין נועלין. ודבריו תמוהים שהרי הרי"ף כתב ונשמטין ועוקרין. ולפי מה שכתבתי דברי ריטב"א שר"ל גבוה מן הארץ היינו שתלוי באויר וא"כ כוונתו כגירסת הרי"ף אבל לא כפי' הרי"ף שנשמטין אלא דהברייתא אשמועינן אע"פ שאינה נגררת ע"ג קרקע אלא שתלוי באויר וזה מותר בדלת גמור אבל בדלת אלמנה אף זה לא מהני. מ"מ דעת המ"א להקל אפי' בדף אחד בפתח שעשוי לכניסה ויציאה תמיד:
ודע שהב"י כתב בדלת מלוח א' וז"ל אפי' יש לה ציר דאי דוקא בשלא היה לה ציר אפי' מכמה לוחות ואית ליה אסקופה נמי עכ"ל וצ"ע דעכ"פ אסקופה לא גרע מגבוה על הארץ משהו דמותר אפי" באין לו ציר. וכן מוכח מל' רמ"א דביש לה אסקופה מותר. ונ"ל דט"ס הוא וצ"ל ואין לה אסקופה:
המ"א בסי' שי"ג ס"ק ז' כ' דה"ה לפקק אם אינו עשוי לפתוח אלא לעתים רחוקות הוי כאהל קבע. והביא ראיה מרא"ש סוף עירובין. והמעיין ברא"ש שם אינו מוכרח כלל. ונראה דפקק אינו דומה כלל לזה שהרי אף שדרכו לנעול תמיד בסעיף ג' בעינן עכ"פ קשור דקיי"ל כר"י בנגר. ואפ"ה בפקק לא בעינן קשירה כלל כדאי' שם בריש הסימן והיינו כמש"כ תוס' ורא"ש דפקק אין בו בנין כלל. וא"כ ה"נ י"ל אפי' אם דרכו לפתוח תמיד כיון דלא שייך בו בנין כלל לא בעינן קשירה ולפ"ז ל"ק נמי מה שהקשה המ"א שם ס"ק ח' דמ"ש דבפתח העשוי ליציאה תדיר אם הוא מדף א' אסור לנעול. ומ"ש מפקק והיינו לשיטתו אבל לפי מה שכתבתי שנא ושנא דבפקק ל"ש בנין כלל. וע' מה שכתבתי בסמוך סי' א':
כ"כ הב"ח והמ"א בסי' ש"ח והט"ז בסי' שי"ג והביא ראיה ממ"ש הב"י דלתות המחוברים חייב המחזירין. וצ"ע שהרי בדלתות שאין להם ציר. כלל מותר ליטול ולהחזירן בסי' תקי"ט משום דל"ש בנין אלא כשמניח הדלת בתוך הציר או שנוטל ממנו אבל שאין בו ציר כלל אין בו בנין דאורייתא כמ"ש הב"י בסי" שי"ג כמה פעמים. ולכן דלת שבמוקצה שפותחים לעתים רחוקים מותר לנעול בהם. ולפ"ז החלונות שדרך לפתחן ולסגרן תמיד והם בלא צירים כלל דינם ממש כפקק החלון שכתבתי בסי' ד' ה' ו' כמש"כ המ"א בסי' שי"ג ס"ק י"ז. ואם כן חלונות שלנו שהם עם צירים של ברזל שעשוין לכך כדי שיוכלו להוציא החלונות ולהחזירן מאי בנין שייך בזה ואינו דומה לצירים הנזכרים בש"ס ופוסקים שהציר נכנס בחור שבמשקוף וצריך להגביה או להשפיל הקרש שבו נכנס הציר כמ"ש הב"י בסי' תקי"ט. והביאו הט"ז שם בס"ק ג': וא"כ הבנין והסתירה הוא מחמת הכנסת הצירים אבל לא מחמת הדלת והחלון אבל בצירים שלנו דל"ש בזה בנין מחמת עצמן דאטו אם יתלה דבר בציר שלנו יהיה חייב והדלת והחלון מצד עצמו אין בו משום בנין וא"כ מה איסור דאורייתא שייך בזה ועיין במ"א סי' שי"ג ס"ק ט'. אם לא שנאמר כיון דמבטלין הדלת והחלון שיהיו תלוים כך לעולם הוי בנין. וכ"ש במקומות שחלונות אין להם צירים כלל והם קבועים כך במסמרם לבל ימוט וסתומים לעולם דבזה נראה דהוי בנין גמור וצ"ע. ומ"מ ח"ו להקל אפי' ע"י נכרי כיון שכולם מסכימי' לאיסור ומה לתבן את הבר:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |