נשמת אדם/ב/לא
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
כ"כ המ"א בסי' שט"ז ס"ק ט"ז והוא מימרא דשמואל ושמואל לשיטתו דפסק כר"י דמשאצ"ל חייב כדאיתא שבת מ"ב. ולפ"ז באמת אפי' לר"ש דמשאצ"ל פטור כיון דשולם אותו וניחא ליה שימות. אז עכ"פ הוי פסיק רישא חייב כמו החונק בע"ח דהא צריך למיתתו אבל השולה מן המים בשביל שירא שימות לא ידעתי באיזה צד יהיה איסור דאורייתא וכדפריך בדף ע"ה גבי הצד חלזון דפריך לחייב נמי משום נטילת נשמה ומשני מתעסק הוא אצל נטילת נשמה. והתם בין לר"י ובין לר"ש משני הכי וע"ש בתו'. וא"כ ה"נ כיון דאדרבה כונתו שלא ימות מסתמא מותר לשפוך מים אחרים ולא הוי פ"ר וא"כ אפי' ימות אין כאן איסור דנטילת נשמה. ואף דלישראל אסור משום טלטול או ככל איסורין דאסרינן מדרבנן אפי' במלאכה שאצ"ל מ"מ ע"י א"י הוי שבות דשבות וצ"ע. וכ"ש דמסתמא יצוה לא"י שיניחנה למים אחרים דאל"כ מה ירויח וא"כ פשיטא דאינו אלא שבות דשבות דמותר במקום הפסד:
כתב הרמב"ם ההורג פרעוש חייב כהורג בהמה: וכ"כ הרי"ף ריש ח' שרצים ההורג פרעוש חייב לד"ה וכ"ה בהדיא בגמרא. וכן ברא"ש וטור וכל הפוסקים שכתבו דבמפלה כליו אסור להרוג אפי' כינה דגזרינן אטו פרעוש מוכח דהריגת פרעוש חייב מדאורייתא צ"ע דהרמב"ם לשיטתו דמשאצ"ל חייב. אבל לשיטת הרא"ש וטור שכתבו כמה פעמים דפטור. וכ"כ דזהו דעת הרי"ף ועיין בבעל המאור ריש ח' שרצים. וא"כ בודאי אף ההורג פרעוש פטור כדאיתא להדיא דף קכ"א דלר"ש פטור ומטעם זה התיר ר"ת הריגת הפרעוש כיון שהוא משאצ"ל. וס"ל דהוי כמזיק. ואף דלא קיי"ל כר"ת להתיר לכתחלה מ"מ בודאי פטור. ואפשר דמטעם זה נהגו העולם להקל במלילה. עיין ש"ג בפ"ק ובפ' כ"כ שכתב דסמכו על רמב"ן ורשב"א דאין זה פרעוש ולפ"ז ל"צ לזה. וכ"כ הלבוש בהדיא דהריגת פרעוש אינו אלא מדרבנן. ולא ידעתי מה הי' לו להמליץ הגדול בעל א"ר שכ' על הלבוש בתימה על דבריו שהרי כל הפוסקים כתבו דחייב ובחנם תפשו שאדרבה חובה עלינו לתרץ דברי הפוסקים וצ"ע גדול:
המ"א כתב דמ"מ מותר לזרוק למים והשיג עליו א"ר דהא כתב הרא"ש דדוקא במפלה כליו מותר. ועיין ת"ש שרצה לתרץ דבריו. אבל ז"א שהרי בכובש חברו למים חייב וכן הכובש בהמת חבירו למים חייב כדאיתא בסנהדרין ע"ו ומ"ש ההורגו או שזרקו למים. אלא דהגמרא קאמר דזהו כבודו ואמר דמר מקטע ליה ומר זרק למיא אבל אין חילוק בין הריגה לזרוק למים:
עיין מ"א סי' שכ"ח ס"ק נ"ג שכתב רש"י בעירובין אם להוציא דם חייב ר"ל שמהדק בגמי להוציא דם. וכתב המ"א דבזבחים י"ט פירש"י רק אם נתכוין לכך חייב. דמשמע אפי' אינו מהדק ואינו מוכרח. די"ל דכוונת רש"י שנתכוין לכך להוציא בכונה ע"י הידוק. והרמב"ם בפי' המשנה כתב וז"ל להוציא דם לסחוט המכה ולהוציא ממנה דם. וכ"כ הרע"ב שם. וז"ל רמב"ם פ' כ"א הל' כ"ה מי שלקה באצבע וכו' ולא ידחקנו בידו כדי להוציא ממנו דם עכ"ל. וכתב המ"מ דיצא לו ממתני' דכהן שלקה כו'. ומ"מ י"ל דלא פליגי על הגמי דודאי גמי אינו מוציא דם ולא מושך ולכן פי' שמהדק בגמי. אבל בדבר המושך י"ל דמודו דחייב וכ"ש בעלוקה דידוע דכ"ז שלא אחזה בבשר נופלת. וא"כ תיכף כשאוחזת מושכם דם וחייב שהוא עושה בידים וכמ"ש המ"א. אך זה אינו שראיתי בסמ"ג שכתב וז"ל. ואם מתכוין להוציא דם כאן וכאן אסור כו' והביא תוספתא ס"פ ו' דכלים וז"ל רי"א גמי הרופא נותנו ע"ג המכה שיהא מוצץ הליחה. וכתב ואני רגיל לפרש לצדדין קתני כורך עליו גמי יבש אבל לא במדינה דמרפא. ואם להוציא דם ר"ל אם הגמי לח ואז מוציא דם כאן וכאן אסור עכ"ל. וא"כ נראה דגם כוונת רש"י בעירובין שמתוך שמהדק הגמי תמצוץ ותמשוך הליחה. ולשון רש"י שם משמע דאף דקתני במתני' אסור ל"ד אלא דחייב. וכ"כ בספר הזכרונות אף שאינו מוכרח. דהא כמה משניות דתני התם זה וזה אסור ואינו אלא מדרבנן. אלא דרש"י כתב להדיא דהוי דאורייתא ורש"י וסמ"ג מפרשים דהאי אם להוציא דם ר"ל שהגמי הוא דבר המושך דם. ואפ"ה משמע מרש"י דחייב אבל הרמב"ם מלשונו משמע להדיא שאינו מפרש דקאי על הגמי אלא שמוציא דם ע"י דחיקה בידו. וא"כ אין ראיה לחייב להניח דבר המושך דם. ומתוס' נמי מוכח דס"ל כרש"י וסמ"ג דגמי הוא מושך דם. שכתב בד"ה ושמעינן אי צלצול אסור במדינה פריך שפיר לאשמועינן צלצול דבמקדש מותר ובמדינה אסור. אבל נראה לר"י דצלצול שרי במדינה וקשה דא"כ מ"פ ע"ש. וא"כ אי נימא דתוס' ס"ל כרמב"ם וא"כ ע"כ בס"ד דלא ידע דהטעם משום דגמי מסי וא"כ ע"כ סבר המקשה דטעם דמתני' דגמי אסור במדינה דגזרינן שמא ידחוק בידו להוציא דם וכמ"ש הסמ"ג מתחלה הטעם דאבל לא במדינה. ואם כן בודאי אין חילוק בין צלצול לגמי דבצלצול נמי שייך למגזר שמא ידחוק. ואיך ס"ד דר"י להתיר צלצול במדינה. אע"כ דדעת התוס' דבודאי לא גזרינן שידחוק בידים דהכל יודעין דאסור. אלא הטעם דגמי מושך דם לכן גזרינן במדינה. וע"ז כתבו תוס'. דבשלמא א"א דצלצול נמי מושך דם פריך שפיר. אבל נראה לר"י דצלצול אינו מושך דם וכמש"כ הסמ"ג בהדיא בשם התוס' וז"ל ומותר להניח צלצול בגד קטן ע"ג מכתו בשבת שהוא רך ורחב ואינו מוציא דם עכ"ל. וא"כ קשה דהא אף להמקשן דסובר דטעמא וגמי משום גזירה שמא יתכוין להוציא דם וזה ל"ש בצלצול וא"כ אף לסברת המקשן צלצול מותר. וא"כ קשה מאי פריך וע"ז תירצו דקושית המקשן דליתני כורכין צלצול בין במקדש ובין במדינה ואם להוציא דם ר"ל לדחוק בידים להוצי' דם אסור והשתא דמשני הש"ס קא משמע לן דגמי מסי. וא"כ פי' המשנה דגמי אבל אם לא במדינה לא מטעם גזרה אלא מטעם דמסי. ואם להוציא דם אע"פ שאינו דוחק בידים אסור וחייב:
ונראה לי דרמב"ם לשיטתו שכתב בפ"ח דחובל חייב משום מפרק דהוא תולדה דדש. וא"כ במניח דבר המושך הוי כלאחר יד. וא"כ קשה למה אסור במקדש. ולכן פירש המוציא מידו. אבל לרוב הפוסקים דס"ל דטעמא דמפרק משום נטילת נשמה חייב. וא"כ אפי' מושך מאליו אלא דדומה לכופת אדם וסוף חמה לבוא סוף צנה לבוא דפטור בסנהדרין ע"ז. לכן כ' המ"א דאפשר דחייב. ומ"מ לכ"ע אסור להניח צוק זאלב:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |