נשמת אדם/ב/כט
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
דין דהמפרק נירות דחייב משום קורע כ"כ הרמב"ם בפ"י ואזיל לשיטתו דחייב קורע לתקן אעפ"י שאינו לתפור. והא דקתני במתניתין ע"מ לתפור ר"ל ע"מ לתקן לאפוקי ע"מ לקלקל. וכמ"ש בהדיא בפ' כ"ג. ולכן כתב ג"כ דהפותח בית הצואר חייב משום קורע ודלא כרש"י ושאר פוסקים שכתבו משום מכה בפטיש דאינהו מפרשי אליבא דר"ש ואינו חייב בקורע אלא ע"מ לתפור. וצ"ל דהרמב"ם מפרש כפירוש התוספת דמיירי אפי' בחלוק ישן שכבר נפתח רק שעכשיו תפרו הכובס ומשמע ליה לרמב"ם דזה לא נקרא גמר מלאכה כיון שכבר נגמר מלאכתו מקודם אלא חייב משום קורע. והב"י כתב בש"ע סימן שי"ז דפותח בית הצואר חייב משום תיקון מנא ובב"י כתב תימא ותיפוק ליה משום קורע ותי' דקורע אינו חייב אלא ע"מ לתפור וכ"כ בכ"מ פ"ו בשם הריטב"א והדבר תמוה שלא הביאו בב"י דעת הרמב"ם כלל ולא זכרו כלל. ואזיל לשיטתו שכ' בסי שט"ז סעיף ח' וס"ס של"ד דעת רוב הפוסקים כר"ש דמשאצ"ל פטור וכ' סברא זו בסתם ומ"מ הביאו גם דעת הרמב"ם דחייב ולפ"ז צ"ע למה כתב בסי' ש"מ סתם כלשון הרמב"ם דהמדבק ניירות כו' ומפרק חייב משום קורע כאלו הוא מוסכם מכל הפוסקים ולא כתב בזה שום מחלוקת. ובאמת ז"א אלא לדעת הרמב"ם אבל לרוב הפוסקים אין בו אלא איסור ולא חיוב וצ"ע:
מלשון זה משמע דאינו אלא שבות וכ"מ שבכל אותו פרק מיירי משבותים ולא זכיתי להבין על בוריה למה לא יתחייב משום קורע. וצ"ל דלא נקרא קורע אלא בדבר שנתחבר ע"י אריגה או תפירה בבגד או ע"י דבק. כמ"ש המפרק ניירות דבוקין דחייב משום קורע. משא"כ בנייר ואפשר דנייר שבזמניהם שהיו מעשבים ל"ש קריעה וצ"ע. וכן משמע שהרי כ' בפרק י"א המפרק דוכסוסטוע מן הקלף חייב משום מפשיט. ובמפרק עורות דבוקים חייב משום קורע. כדאיתא בש"ע סי' ש"מ. הן אמת שהרמב"ם כתב המדבק ניירות או עורות הרי זה תופר וחייב. וכן המפרק ניירות דבוקים חייב משום קורע ומדהזכיר בתופר עורות ולא הזכיר בקורע משמע דבעורות ל"ש קורע. אבל בב"י העתיק גם בקורע או עורות וכ"כ הכלבו. וכן מוכח בירושלמי דף ק' דאמר קריעה בעורות ברכין וחותך בבגד בלבדין. (אך באמת צ"ע די"ל דהא שכתב הרמב"ם המתקן כלי כוונתו דחייב ועיין לקמן במלאכת בונה שהרי כתב שם ג"כ אין חותכין שפופרת של קנה מפני שהוא כמתקן כלי. ובשבת קמ"ו פריך הש"ס בפשיטות הא קא מתקן מנא וכן משמע התם מדגזרינן שמא יתקן משמע דחייב ועיין לקמן במלאכת מחתך הארכתי בזה). ובספר הזכרונות כתב במלאכת כותב דהקורע אגרת חתומה הוי קורע שלא ע"מ לקלקל. ולפי הטעם שכתב הרמב"ם דהוי תיקון מנא י"ל כיון שאין כאן תיקון אינו אלא שבות ומותר ע"י נכרי. ואף שנאמר דשייך בו קריעה עכ"פ בקורע אינו חייב אלא א"כ מתקן והכא עכ"פ תיקון ליכא. ואמנם נ"ל שאם קרע היכא שמדובק הכפלים להדדי ע"י החותם דזה ממש דין המפרק ניירות דחייב לרמב"ם ואסור אפי' ע"י א"י. והפ"ח בי"ד סי' קי"ח ס"ק י"ח כתב דהקורע נייר המחותם חייב. וראיה מרמב"ם דהמפרק ניירות דבוקין ולפי מה שכתבתי אינו ראיה. וכמו שכתב רמב"ם גופא. ועוד דלרוב הפוסקים כר"ש אפילו במפרק ניירות פטור כמו שכתבתי סי' א' ואפי' אם שובר החותם שיש בו אותיות אין בו חיוב דאינו ע"מ לכתוב. ועוד דמה שכתב דמה שקורע הנייר המחותם הוי שלא ע"מ לקלקל דצריך לפתוח אותו וכזה לכ"ע חייב. וז"א שהרי כל הקריעות צריך לאיזה דבר ואפ"ה פטור להפוסקים כר"ש דבמשכן יריעה שנפל בה דרנא היה צריך לקרועה ע"מ לתקן כדאי' דף ע"ה. ואפילו לרמב"ם פטור בזה שהרי עכ"פ קריעת הנייר הוא קלקול בנייר שלא ע"מ לתקן. ואינו דומה לקורע על מתו ובחמתו לרמב"ם דחייב. דהתם הקריעה גופה היא התיקון. אבל הכא א"צ לקריעה זו כלל ומקלקל הנייר וכשצריך לצלות הוי תיקון כלי כדאיתא בביצה אין קורעין הנייר. אבל כאן הוא קלקול גמור. וכן מוכח מש"ל הביאו המ"א סימן שי"ד ס"ק י"ד דפסיקת תלוש אינו אסור אא"כ היה מתקנו ואיסור דרבנן בודאי יש בו ועיין בסימן ש"ז במ"א שם סעיף קטן כ':
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |