נשמת אדם/ב/כא
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
הט"ז בסי' של"ו כתב שכן הוא בירושלמי וכ"מ ממה שכתב המ"א בסי' שי"ו ס"ק כ"א וצ"ע על הרמב"ם שהשמיט דין זה. ובפ"ט אדרבה משמע דדוקא כשגוזז מן המת חייב משמע אבל תולש פטור. ובזה ניחא נמי שהרי בפ' י"א. כתב המבעיר שער או צמר מעל העור אחר מיתה עד שיחליק פני העור חייב משום ממחק. ולא כתב גם משום גוזז ודוחק לחלק בין אם מחליק העור או לא:
הט"ז כתב דמריש סנהדרין משמע דאדם הוי כקרקע. ונ"ל דכוונתו דמתניתין שם איתא ובקרקעות ט' וכהן ואדם כיוצא בהן וראיה זו חלישה מאד. אבל ראיה ברורה מחולין קל"ט ע"ב מצא קן בראשו של אדם חייב בשילוח הקן שנא' ואדמה על ראשו פירש"י שם דאדם גופא אדמה הוא מדלא אבדה את שמה דלא קרוי עפר והשתא נמי על הארץ קרינן ביה וכ"פ בשולחן ערוך בי"ד סי' רצ"ב וזו ראיה שאין עליה תשובה:
דעת התוס' צ"ד ע"ב דדוקא אם צריך לשער וצפרנים חייב לר"ש דס"ל דכל מלאכה שאצ"ל פטור ומשמע אפי' אם הוא מתקן דבר אחר כגון שגוזז את הצמר כדי לעשות קלף אפ"ה פטור. דהא המלאכה הוא משום גוזז ולא נקרא גוזז אא"כ כשצריך לשער. וא"ל דלפ"ז גם לר"י יהיה פטור כמ"ש תוס' ע"ג ע"ב ד"ה זומר וצריך לעצים דאם א"צ לעצים פטור אף לר"י דלא מקרי בעצים קוצר אלא כשצריך להם. י"ל דמדברי תוס' משמע דדוקא בעצים אבל בשאר דברים לר"י חייב אף שאין צריך לדבר הנקצר. וכן משמע מרמב"ם פ"ח הל' ד' שכתב כל זרע שקצירתו מצמחת כנון אספסתא וסילקא הקוצרו חייב משום קוצר ומשום נוטע וכן הזומר והוא צריך לעצים חייב ב' כו' ומדכתב בעצים וצריך ולא כ"כ בסילקא מוכח דדוקא בעצים לאו אורחייהו אלא כשצריך להם. אבל בשאר דברים חייב אף כשאינו צריך. ועוד שהרי הרמב"ם פסק כר"י דמשאצ"ל חייב וע"ש בלח"מ. וא"כ צ"ל דה"נ מקרי גוזז אף שאינו צריך להם כלל דלר"י חייב ולר"ש פטור. ואמנם דעת ריב"ש בסי' של"ד הביאו המ"א סוף סימן ש"ג דאפילו לדעת הערוך בסימן ש"כ בפסיק רישיה דלא ניחא ליה מותר לר"ש דסבירא ליה משאצ"ל פטור. אפ"ה בנוטל שערות חייב כיון שהוא רוצה במלאכה זו. ולכן הנוטל צפרניו ושערו אע"ג דל"צ לצפרנים חייב דבמשכן היו גוזזים עורות תחשים אע"פ שלא היו צריכים לצמר עיין שם בריב"ש. ודבריו לא זכיתי להבין כלל. דלכאורה נראה דעורות תחשים לא היו מסירים כלל השערות שהם נקראו ססגונה ששש בגונין כדאיתא בשבת כ"ח ע"א. אלא בעורות אילים מאדמים פי' רש"י בחומש שלאחר שעיבדו היו צובעין אותו אדום ואפשר שהריב"ש לא דקדק בזה וכוונתו על עורות אילים שהיו מסירין השערות מהן ובזה מסולק מה שתמה בס' ק"נ והובא בס' ס"ט על הלכות נדה סימן קצ"ח ס"ק ל"ט ומה שתמה עליו עוד שאף שהיו מסירין לא היה ע"י תלישה וגזיזה אלא ע"י עיבוד צ"ל דס"ל לריב"ש כדאיתא בירושלמי דלא היה עיבוד במשכן כמו שכתבתי בכלל ט' רק שהיו גוזזין הצמר מן האילים או דסבירא ליה דמלאכת הגוזז הוא על שני פנים או לצורך השיעור או לצורך העור וכיון דמצינו במשכן שהיה גיזה שהיו צריכין לצמר וגם מצינו שהיו צריכין להסיר השערות מן העורו' כמו עורות אילים אף ששם נעשה על ידי גירור כמלאכת העבדנין מכל מקום מצינו שזה נקרא לצורך ואם כן אין חילוק בין הגוזז לצורך העור או לצורך הצמר ומ"ש עוד הס"ט דדוקא בעורות שצריך עכ"פ לעור משא"כ בנטילת צפרנים לטבילה דאינו אפילו ליפות הגוף רק לצורך טבילה אינו נקרא צורך כלל נ"ל דגם ז"א שהרי ידוע שגידול הצפרנים הוא ליפות הגוף כדאיתא בסוטה רק דלצורך טבילה מחוייבת להסירם ובאמת דעת הטור דפסק בסי' רע"ח כר"ש ובסימן שכ"ח ובסי' ש"מ כתב דהנוטל צפרניו בכלי חייב צ"ל דס"ל כריב"ש. וכמ"ש גם הח"צ דדוחק לומר כמ"ש המ"א דמיירי כשצריך לצפורן דזה לא היה ולא נברא שיהיה צריך לצפורן כידוע ואפשר לומר דגם התוס' לא פליגי על ריב"ש אלא בשער וצפורן של אדם וס"ל שאף שהוא ליפות לא מקרי צורך כלל אבל בעורות של בהמה אם גזזן רק לצורך העור דחייב דזה נקרא צריכה לגופה אע"ג דא"צ לשער ויש לי לומר מצד סברא שלפעמים לאחר העיבוד של עור נשאר בו שערות ואלו גוזזין בכלי כידוע נמצא שגם גוזז לצורך העור היה במשכן בעורות אילים וגם שהתוספת ורמב"ן ורא"ש כתבו בבכורות כ"ה דהתולש לצורך שחיטה הוי מלאכה שאצ"ל זה שאינו צריך לא לצורך העור ולא לצורך השיער וכמ"ש ג"כ בעל ס"ט ועכ"פ לענין אשה ששכחה ליטול ציפורן כבר כתב המ"א דתטול ע"י נכרי ביד דהוי שבות דשבות במקום מצוה אבל לא בכלי כיון דלטור ולריב"ש איכא חיוב אפילו לרא"ש ואפי' לשיטת התוספת מ"מ לשיטת רמב"ם דפסק כר"י איכא חיובא אך מה שצ"ע אם א"א ליטול ביד כידוע אא"כ חותכין מתחלה בסכין מעט ואז יוכלו ליטול ביד דאפשר לומר דדומה לחצי שיעור דאסור מדאורייתא כמ"ש במל"מ פ' י"ח מה' שבת ובמ"א סימן ש"מ ס"ק ב' או אפשר לומר דל"ד דדוקא התם עכ"פ עושה כל המלאכה רק שהוא חצי שיעור כגון שיער א' אבל הכא הא לא עביד מידי דעדיין הוא מחובר וצ"ע. ונ"ל דלפי מה שכתב הרמב"ם פ"י הלכה ט"ז הצר בכלי אפילו מקצת צורה חייב (וע' שבת ק"י ע"ב) וה"נ אפילו מקצתו אסור אך מ"ש הריב"ש שם דאף שא"צ לשער חייב דדומה לחופר גומא וצריך לגומא דחייב אע"פ שא"צ לעפרה צ"ע מה דמיון זה לזה דהתם החיוב משום בנין הגומא והרי צריך לגומא אבל הכא המלאכה הוא גווז וכיון דא"צ לשערות הוי משאצ"ל ואף שכתבתי דס"ל דזה הוי ג"כ גוזז כשצריך רק לעור מכל מקום איך מצי להוכיח מהתם וצ"ע:
ונ"ל דאף גמ' שלנו ס"ל דלא הוה עיבוד במשכן דאל"כ אהא דפריך היינו מולח היינו מעבד לישני כיון דתרווייהו הוי במשכן חשבינן לתרתי כדמשני לעיל גבי זורה ובורר ומרקד אע"כ דלמסקנא באמת לא היה עיבוד כלל במשכן וכדכתבתי בכלל ט' סימן ו' דתרתי מיני עיבוד יש וכדאמרי' בשבת ע"ט עור דמליח ולא קמיח ודפתרא דמליח וקמיח ועפיץ ופרש"י שמשהין אותו בקמח ומים ומתקנין אותו בעפצין וזה העיבוד דמליח לבד אינו מסיר השערות כידוע גם עכשיו וכשמשהין אותו בקמח ומים עי"ז הוסר השערות והמקשן היה סובר שהיו תרוויהו במשכן ולא רסיק אדעתיה כיון דהוי במשכן וכמו דפריך לעיל היינו זורה כו' אכל לפי המסקנא דמשני אפיק חד מינייהו ס"ל דלא הוי רק מין עיבוד א' במשכן וממילא משמע דעיבוד לא היה או שהוא מסתפק בזה. ולירוש' פשיטא ליה דלא היה עבוד במשכן דלא היו מסירים השער ע"י עיבוד עכ"פ. וע' לעיל ריש דין חורש מה שכתבתי בזה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |