נשמת אדם/א/כה
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
נסתפק באיזה דין באמצע התפלה אם מותר לשאול הדין צ"ע. דאין ראיה מר' אבוה ברכות כ"ד דאזיל בתר ר"י במבואות מטונפות וקרי ק"ש אשתיק בתר דנפיק א"ל לר"י להיכן אהדר ע"ש. ש"מ דאע"ג דאסור להפסיק מותר להפסיק לצורך ק"ש. וכ"כ במ"א סי' ק"ד ס"ק ו' שכתב דיש לדחות דהתם שאל ד"ת והוא ר"ת דין תורה. ר"ל ששאל לו הדין דאל"כ איך כתב ואפשר דאפי' לכתחלה מותר שהרי בסי' ס"ו איתא בהדיא דאסור להפסיק בדברי תורה רק לקדיש וקדושה. אלא כוונתו ששאל לו הדין וזה מותר לכתחלה. ולא ידעתי למה כתב המ"א ואפשר דשרי לכתחלה כיון דר' אבוה עביד הכי לכתחלה ודאי מותר. ואמנם י"ל דדוקא בק"ש מותר דמותר ג"כ להפסיק לקדיש ולקדושה משא"כ בתפלה. והנה אין ספק דמותר להפסיק בדבור כשתינוק טינף בבית הכנסת ואין לו במה לכסות ואחרים עומדים ומתפללים ואינם יודעים מזה דמותר להפסיק בדבור שהוא איסור דרבנן כדי להציל אחרים מאיסור דאורייתא אע"ג דאינם יודעים מזה מ"מ איסורא דאורייתא איכא כדאיתא בי"ד סי' שע"ב. ובסי' ש"ו בא"ח ואם יש לו איזה דבר לכסות כגון פאטשיילע וכיוצא בו אסור להפסיק בדבור אבל אינו מחויב לפשוט טליתו ובגדו לכסותו כיון שיתטנף וגדול כבוד הבריות כו' (ועיין בכלל ס"ג סימן ב' בנ"א) א' לשאול דין כדי שלא יצטרך לחזור ולהתפלל ויש כאן ספק ברכה לבטלה צ"ע. אך לשיטת תוס' שם דגם ברכה לבטלה אינו אלא מדרבנן צ"ע. ועוד דגם עכשיו אינו אלא ספק דרבנן שהרי שמא באמת הדין שצריך לחזור לראש. וא"כ מותר להפסיק. ונראה כיון דמה שהוא לצורך אותו דבר לא מקרי הפסק אפילו בין הברכה לתחלה עשיית אותו דבר. כדאיתא בסי' קס"ח ובסי' תרצ"ב ובתשובת רשב"א סי' רמ"ד אע"ג דאם הפסיק אפי' בשוגג בדבר שאין לצורך המצוה או הסעודה צריך לחזור ולברך. מ"מ לצורך מותר לכתחלה כ"ש באמצע הברכה דאם שח בשוגג א"צ לחזור כדאיתא בסי' קי"ד ולא חשבינן ליה להפסק. ועיין בסמוך סי' ב' מה שכתבתי בזה. ונ"ל דמות' להפסיק וכן מוכח מריטב"א שהבאתי בח"א כלל ס"ד סי' ח' דכ' בהדיא דמותר להפסיק כדי שלא יברך לבטלה:
אם הפסיק בדבור בתפלה בש"ע סי' ק"ד כתב דאם שח בתפלה דינו לענין חזרה כדין הפסקות האמורות שם סעיף ה'. דהיינו בהפסיק ברשות משום סכנה דאם שהה כדי לגמור כולה חוזר לראש. ובזה אף רמ"א מודה כמש"כ הט"ז ואם לאו חוזר לתחלת ברכה שפסק בה. ובג"ר או אחרונות שנחשבים כברכה א' חוזר לראש התפלה או לרצה. וכ' הב"י ול"ד לפוסק בק"ש באמצע ברכות להשיב מפני היראה כו' שאינו חוזר אלא למקום שפסק דודאי תפלה חמורה ע"ש בב"י. וכתב זה לאפוקי מדעת רשב"א שכתב דכמו דבק"ש אם שהה כיון דלאו גברא דחוי הוא מתחיל ממקום שפסק ה"נ בהפסקה דתפלה והכריע כהרא"ש דתפלה חמורה. והנה מוכרח מזה דס"ל לרשב"א דהפסקה דדבור שוה להפסקה דשהיה. וכ"כ הב"י בסי' ס"ה בשם הראבי"ה דאין חילוק בין שתיקה לדיבור וכ"כ הרשב"א בתשובה סי' רמ"ד. וכתב המ"א בסי' תרצ"ד דדוקא בין הברכה לתחלת המעשה שמברכין עליו הוי דבור הפסק אבל לא באמצע המגילה וק"ש וא"כ ה"ה באמצע הברכה עוד כתב שם הב"י בשם אבודרה"ם בשם ר"ג דאם שח בתפלה חוזר לראש אפי' שח באמצעיות. וכתב הב"י דאין כן דעת הפוסקים וע' בב"ח וט"ז ופ"ח מה שהקשו עליו מסי' קי"ד סעיף ז'. ול"נ דכוונת הב"י דס"ל לר"ג דדבור הוי הפסק באמצע. וא"כ הוי כלא אמר כלל הברכה. וכמו שכ' הט"ז בסי' ק"ד וע"ז כ' הב"י דאין כן דעת הפוסקים דכולהו ס"ל דדיבור לא הוי הפסק באמצע שיהיה נחשב כאילו ל"א כלל. שהרי כולם כתבו רק דבאמצעיות חוזר לתחלת ברכה משום דתפלה חמירא. ודוקא כאן דמיירי שעדיין לא גמר התפלה רק שהיה צריך להפסיק מפני היראה ועדיין עומד בברכה זו ולכן בתפלה החמירו להתחיל מראש הברכה שעומד בו בג"ר מתחיל לראש ובג"א מתחיל רצה שהם נחשבים כאחד. אבל אם סיים תפלתו לא חוזר לראש הברכה. ואפי' בג"ר או אחרונות א"צ לחזור לראש אא"כ דבר ושהה כדי לגמור את כולן דאין חילוק בין הפסיק ברשות או שלא ברשות. וזהו כוונתו בש"ע סעיף ו' בסי' ק"ד. ולא מיירי מדין מזיד דזה סמך על סי' קי"ד. וכ"כ הכ"ג דמיירי דשח באונס ולאו דוקא אונס אלא ה"ה שוגג. ובזה מסולק מה שהשיג עליו הפ"ח שהרי כתב הב"י ואין חילוק בין ברשות או שלא ברשות ובשוגג הוי נמי שלא ברשות דודאי לא עדיף שיחה בטילה מדברים שטעה. כגון שאמר טו"מ ובסי' קי"ד כ' הדין דעושה במזיד דלעולם חוזר לראש. ומה שהשיג הב"י על ר"ג היינו דמשמע ליה לב"י דר"ג מיירי אפי' שח בשוגג. שהרי לא כתב במזיד. אלא דס"ל דדבור הוי הפסק באמצע ברכה. וע"ז כתב הב"י דליתא. ולפ"ז אם הפסיק בדבור באמצע תפלה אף דלכתחלה צריך לחזור לראש הברכה אפי' באמצעיות מ"מ בדיעבד אם לא התחיל לא מיבעיא אם כבר עקר רגליו דא"צ לחזור. אלא אפי' רק שהתחיל ברכה שלאחרים ג"כ א"צ לחזור. דאע"ג דלקמן בסי' קי"ד כתב דאפי' בשוגג חוזר לתחלת אותה ברכה. ומבואר שם אפי' אמר אח"ז כמה ברכות. ואם עקר רגליו חוזר לראש שאני התם ששינה מדברים שתקנו חכמים שלא להזכיר והזכיר. או להיפך דמזה מיירי כל הסי' שם. אבל לדבור דאינו הפסק באמצע רק משום דתפלה חמירא תקנו כן לכתחלה. ולרשב"א אפי' לכתחלה א"צ. ובזה ל"ק מידי על רבינו בש"ע. וכן משמע דאל"כ יהיה פלוגתא גדולה דלרשב"א אפי' לכתחלה מתחיל ממקום שפסק. ולתוספות ורא"ש אפי' עקר רגליו חוזר לראש. אבל לפ"ז ניחא דל"פ אלא לכתחלה אבל בדיעבד לכ"ע אינו חוזר. וכן משמע במ"א סי' קי"ד ס"ק ו'. שכתב דשיחה בברכת ק"ש דינו כשוגג וקשה דעדיין הו"ל לכתוב דצריך לחזור לראש הברכה. אע"כ דליתא רק שנסתפק במזיד לענין ק"ש באופן שהט"ז פתח לנו שערי אורה במה שכתב בפירוש הר"ג. אבל מה שהסכים עמו לדינא וכתב דגם הב"י ס"ל כן ליתא אלא דאדרבה חולק עליו. וגם בא"ר מצאתי שחולק על הט"ז לדינא ומה שתמה הט"ז על הטור וראב"ד תימה לי שהרי הוא בעצמו כתב בסי' ק"ד סק"ב החילוק. ויצא לנו מזה דאם הפסיק בדבור בשוגג באמצע ברכה א"צ לחזור לתחלת ברכה. אלא מתחיל ממקום שפסק וכדמשמע במ"א סי' ק"ו בסי' קפ"ג במ"א ס"ק י"א. דדוקא בתפלה החמירו לכתחלה אבל לא בשאר הברכות כמש"כ הב"י. ואמנם כ"ז בברכה ארוכה אבל בברכה קצרה כתבתי בכלל ה' סי' י"ג דדבור הוי הפסק דתיכף כשאמר בא"י ודבר כבר סיים הברכה וכמו שכתב הרשב"א ע"ש. ובתפלה בין שטעה וענה אמן יש"ר וקדושה וכיוצא בו ובין שהזכיר מאורע שאר ימים כמש"כ הט"ז (סס"י ק"ח) ובין שדיבר דברים בטלים אם הוא בשוגג שנכשל בלשונו. או שסבר שמותר לענות דאומר מותר הוי שוגג (מ"א וא"ר בסי' ק"ד) כיון דתפלה חמורה קיי"ל דחוזר לתחלת ברכה. ובג"ר ואחרונות חוזר לאבות או לרצה ואם סיים כבר הברכה באמצעיות א"צ לחזור וה"ה אם סיים כל התפלה א"צ לחזור דכדאי הוא הרשב"א לסמוך עליו בדיעבד אבל במזיד צריך לחזור לעולם לראש. ואפי' באמצעיות חוזר לראש התפלה (ב"ח סי' קי"ד וכ"כ בא"ר שם וע' בט"ז ס"ס ק"ח ומה שכתבתי כלל כ"ח סי' י"ב):
צ"ע דנ"ל דמה שכתבו תוס' ורא"ש דבג' ראשונות חוזר לראש ובג"א חוזר לרצה. היינו לומר שנחשבות כאחת לענין זה שאם הפסיק לאחר שסיים ברכת מחיה מתים או עבודה אזי חוזר לראש. אבל אם הפסיק באמצע ברכה ב'. נ"ל דאינו חוזר אלא לתחלת אותה ברכה כדאיתא להדיא בסי' קי"ד סעיף ד' בהזכיר גשם בימות החמה. ואף שכתב הטור ס"ס קי"ד וכ"כ רמ"א דאלו ג' ברכות חשובות כאחת. ובכ"מ שטעה בה חוזר לראש. היינו לענין זה דאם סיים כבר ברכה ב' צריך לחזור לראש. אע"ג דבאמצעיות נחשבות כאו"א בפ"ע. אבל בטעה באמצע ברכה ב' או ג' כתב הטור בהדיא סי' קי"ד וז"ל. ואם אמר גשם בימות החמה מחזירין אתו וחוזר לראש הברכה. ואם סיים הברכה חוזר לראש התפלה דג' ראשונות חשובות כחדא עכ"ל. וכ"כ הש"ע. ולכן צ"ל דבאמת גם לענין הפסקה דינא הכי. וז"ל ריטב"א בתענית דף ג' כל היכא דמיירי בדין חזרה היינו כשסיים אותה ברכה. אבל קודם שחתם בה אינו בדין חזרה. ומכל מקום יש לנו לתקן ולאמרה כראוי עכ"ל:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |