נשמת אדם/א/כד
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
בימות החמה טעה ואמר טל ומטר ובתוך כ"ד נזכר ואמר ותן ברכה וגמר התפלה נ"ל דלכתחלה היה לו להתחיל מתחילת הברכה. ואף דבסי' קי"ז סעיף ג' כ' שאל מטר בימות החמה מחזירין אותו היינו דוקא כשסיים תפלתו. אבל כשנזכר באמצע תפלה קודם שיעקור רגליו חוזר רק לברכת השנים דלא גרע מדילג ברכה בסימן קי"ט סעיף ג'. וראיה לזה בסי' קי"ד סעיף ד' אם הזכיר מוריד הגשם בימות החמה שחוזר לראש הברכה ואם סיים הברכה חוזר לראש התפלה והיינו משום דשלשה ראשונות נחשבות כאחד. וא"כ ה"ה בשאלה דמ"ש דגם בהזכרה אמרינן בירושלמי הביאו תוס' פרק ת"ה והב"י בסי' קי"ד דנקרא מצלי ומיקל ואפ"ה במה שחוזר לראש הברכה מתקן בכך. ואף' דהמרדכי כתב ריש תענית הביאו הב"י וז"ל. ונראה לרבי דלא מחזירין לראש הברכה אלא דגוערין בו ומוחין שלא יאמר יותר. דתימה הוא לומר מחזירין לראש הברכה כי מה יועיל הלא כבר אמר אותו עכ"ל. לא קיי"ל כוותיה כמו שנכתוב. דודאי מתקן בכך במה שחוזר ועוקר דבורו הראשון. וא"כ ה"נ בשאלה אם נזכר תוך הברכה מתחיל מתחילת הברכה. ואם נזכר קודם שעקר את רגליו חוזר לברכת השנים. דאמצעיות לא נחשבות כאחת וכמו אם לא שאל מטר בימות הגשמים אם נזכר קודם שעקר רגליו חוזר לברכת השנים. ה"נ בשאלה. ומצינו דלפעמים הזכרה חמירא משאלה לענין מדינה שצריכה גשמים בימות החמה וטעה היחיד ושאי דאין מחזירין בסי' קי"ד סעיף ב'. ובהזכרה מחזירין בסימן קי"ד סעיף ד'. לכן נ"ל דלכתחלה יחזור לראש הברכה ובדיעבד נ"ל דדי בכך מה שחזר תוך כדי דבור. דהא קיי"ל בכל התורה דתוך כ"ד יכול לחזור בו. כדכתב הרי"ף פ' שבועת העדות. וכדאיתא בנדרים פ"ז ובב"ב קכ"ט חוץ ממגדף ומומר וגירושין וקידושין. ועיין שם ברשב"ם דכתב דהוא רק מדרבנן לחומרא. וצ"ל לדעתו דאיך נוציא למגדף לסקילה וכן בקדושין אם קבלה קדושין מאחר דמקודשת מדאורייית' לשני וכן בגירושין להיפך. וצ"ל כיון דכח לב"ד לסקול שלא מן הדין כההיא דרכב על הסוס בשבת שהשעה צריכה לכך ואין לך שעה צריכה יותר ממגדף. ובקידושין וגירושין אפקעינהו רבנן לקדושין מיניה. ולפ"ז ע"כ צ"ל במה שחוזר עוקר לדבריו הראשונים. דמה מהני במה שחוזר מקדושין וגירושין וכן בעדות כיון שהגיד כו' אלא ע"כ דבמה שחוזר עוקר לגמרי דבריו הראשונים. וכ"ש לשיטת תוס' שכתבו דהוא גזירת הכתוב באלו דלא מהני. וא"כ דוקא הני אבל בכל התורה מהני ואפי' לפמ"ש הר"ן בנדרים ובשבועות דבכל מילי לא בגמר דעתו עושה אותם. אלא דעתו שיכול לחזור בו חוץ מדברים אלו שאינו עושה אלא בהסכמה גמורה ע"ש ול"ש הכא. ומצאתי בא"ר שכתב דברי המע"מ וז"ל על מה שתמה המרדכי מה יועיל הלא כבר אמר וז"ל ואני בעניי אומר שאינו תימה כלל דהא בעלמא אמרי' דחזרה דתוך כ"ד הוי חזרה חוץ ממגדף כו' וא"כ הכא דא"א לתקן בענין אחר אלא בחזרה הוי חזרה אפי' שלא תוך כ"ד עכ"ל. אך צ"ע שהרי כ' הרשב"א הביאו הב"י בסי' תקפ"ב. בש"ץ שטעה ואמר בעשי"ת האל הקדוש ותוך כדי דבור חזר ואמר המלך הקדוש דלדברי הגאונים בנקיט שיכרא בידיה בסי' ר"ט אינו חוזר דהוי כמוסיף שבח באמצע ברכתו ומסיים בענין הברכה. אבל לדעת רש"י אילו היה מזכיר ממש חמרא לא יצא דכבר סיים הברכה כשאמר בפה"ג ומה מועיל ומוריד מה שאמר אח"כ שהכל וסיים ואעפ"כ שב וא"ת עדיף עכ"ל הרי להדיא דלרש"י לא מועיל תוך כ"ד ואפילו לדעת הגאונים דוקא כששייך לומר דמוסיף שבח באמצע ברכה וזה ל"ש בנידון דידן. אך המעיין בחי' ברכות י"ב כתב הרשב"א כיון דברכה קצרה היא וא"כ כיון שסיים בפה"ג כבר סיים הברכה ומה שיאמר אח"כ הכל תוספות לאחר הברכה והיאך קורא אותה חתימה וע"ש שכתב דלרש"י בפתח יוצר אור וסיים במעריב ערבים כיון דאריכא היא נגרר אחר הפתיחה. וע"ש שהאריך אבל לגאונים אע"ג דברכה קצרה היא הוי כמוסיף שבח באמצע ברכה וא"כ ה"ה דבנידון דידן דהוי ברכה ארוכה לכ"ע מהני חזרתו כנלע"ד:
וכ"ז לרווחא דמלתא. אבל א"צ לכ"ז דאיך יעלה על הדעת דלא מהני חזרה. הרי להדיא הזכרה שהזכיר בימות החמה מצי למיהדר לראש הברכה לכ"ע. ובלתי ספק אף שלא התחיל בתחלת ברכת אתה גבור אלא שהתחיל רב להושיע אינו מעכב כמו שכתבתי בכלל ה' סימן ג' לענין שינוי מטבע. ולענ"ד אפשר דאפי' לא אמר רק רב להושיע מכלכל חיים מחיה מתים ונאמן אתה כו' וסיים הברכה דיוצא שהרי אמר מעין פתיחתן ומעין חתימה סמוך לחתימה כדאיתא בפסחים ק"ד. וא"כ ה"ה ברכת השנים אם לא אמר רק ותן ברכה כו' וברך שנתינו כו' נמי יצא. וכדאיתא בסי' (ק"ד) אם יוכל לקצר וא"כ לא מבעיא אם חזר בו תוך כ"ד. אלא אפי' לאחר כ"ד וכמ"ש המע"מ שהבאתי. ואף שי"ל כיון דמקרי ברכת השנים צ"ל ברך עלינו כו'. ז"א שהרי הביננו שתקנו בו מעין י"ח ותקנו ודשננו בנאות ארצך ולא תיקנו וברך שנתינו. ש"מ שעיקר הברכה היא ברכת אדמה. ולכן נראה ודאי דאפי' לא נזכר תוך כ"ד רק שחזר לומר ותן ברכה כו' וגילה דעתו שחוזר ועוקר דבריו הראשונים דיוצא:
בברכת אתה גבור צ"ע אם יוצא אם לא אמר הנוסח שתקנו חכמים. דכתב הרמב"ם הביאו התוי"ט בפרק ת"ה דג' ראשונות ואחרונות אין להוסיף ואין לגרוע ואפשר רק לכתחלה. אבל באמצעיות ודאי יצא כדכתב שם להדיא בפי' המשנה. ובתוס' דף ל"ד ד"ה אמצעיות משמע דדוקא כששינה בחתימתן. אבל אם טעה באמצע אין בכך כלום. וכ"כ מ"א בסי' קי"ד ס"ק ט':
כ"כ המ"א בסי' תכ"ב והביא ראיה מירושלמי פ"ה דברכות ועיינתי בירושלמי דשם לא נזכר מזה כלום. רק בפ"ז אי' לענין בהמ"ז בהסיח דעתו חוזר לראש בשלא הסיח דעתו אומר ברוך שנתן כו'. ובגמרא דילן בברכות (דף מ"ט) גידל בר מניומי הוה קאי קמיה דר"נ טעה ר"נ והדר לרישא פירש"י לתחלת בהמ"ז כדאמרינן לעיל (דף כ"ט) גבי תפלה עקר את רגליו חוזר לראש התם הוא דאיכא עקירת רגליו אבל הכא סיום הברכה הוא עקירת הרגלים עכ"ל א"כ אדרבה מוכח דבתפלה עקר רגליו. ר"ל עקירת רגליו ממש:
המתנמנם בתפלתו וא"י באיזה ברכה עומד צ"ע. די"ל דאע"ג דספק התפלל קיי"ל בסימן ק"ז דחוזר ומתפלל היינו דוקא בתורת נדבה. כדמוכח מכל הפוסקים עיין ב"י. וז"ל א"ח סי' צ"ט המסתפק אם התפלל אם לא אינו חוזר ומתפלל אלא בתורת נדבה עכ"ל וזה שמתפלל עכשיו בתורת חובה שמא כבר אמר ברכה זו וזה א"א שיחזור ברכה דהא א"א להתפלל חצי בחובה וחצי בנדבה דמה"ט בהתחיל להתפלל ונזכר שכבר התפלל פוסק אפילו באמצע ברכה. ועוד דהא מדינא גם בספק התפלל א"צ לחזור להתפלל משום דהוי ספק דרבנן. אלא דקיי"ל כר"י מטעם דרחמי ודוקא בנדבה. וזה ל"ש כאן. ונ"ל ראיה לזה מסימן תכ"ב בספק הזכיר ר"ח דכתבו הפוסקים הטעם דחזקה שלא אמר. וכדאי' נמי בסי' קי"ד. ונהי דהם כתבו מטעם חזקה דעדיפא להו. מ"מ קשה לרמ"א שכתב בשם הכלבו דא"צ לחזור מטעם דלא הוחזק ל' יום קשה דמ"מ לא עדיף מספק השקול ואפ"ה א"צ לחזור. וא"כ ה"נ א"צ לחזור אלא אותה ברכה שנודע לו שבודאי לא אמר. דמ"ש ספק אם לא אמר כלל איזה ברכה או ספק אם הזכיר יעלה ויבא דאידי ואידי כמאן דלא צלי דמי:
ועוד נ"ל דלפי מ"ש בש"ע סי' ק"ו דאסור להתפלל נדבה אא"כ בטוח שיכוין מרישא לסיפא. וידוע דאנו בזמן הזה אינם יכולים לכוין. וא"כ גם בספק התפלל א"א להתפלל דהא צריך להתפלל דוקא בתורת נדבה ועוד דהא לדעת הגאון הביאו הרשב"א דהא דכתב הר"י חוזר ומתפלל. ר"ל דמותר לו להתפלל. וכ"מ מרמב"ם פ"י ואף שהרשב"א בתשובה כתב כיון דרשאי מחוייב דאל"כ נראה כמבזה התפלה. י"ל דמודה לדידן כיון שחושש שאינן יכול לכוון. אך צ"ע דמצאתי בראב"ן סי' קע"ט וז"ל המתפלל וטעה אם זכור באיזה ברכה חוזר לראש הברכה ואם א"י בג"ר חוזר לראש ג"ר ואם יודע שעבר ג"ר חוזר לראש אמצעיות שהוא אתה חונן כו'. ובסי' קפ"א פסק כרש"י דאמצעיות אין להם סדר כלל. ואפ"ה פסק דחוזר לאתה חונן. ואפשר משום דפסק בסי' קנ"ה כר"י דלואי שיתפלל כל היום ולא מזכיר כלום שדוקא בתורת נדבה שפיר י"ל כמו שכתבתי וצ"ע:
הגר"א בסי' קי"ד ס"ק י"ז הניח בקושיא דין זה ע"ש. ומ"מ לא כתב להיפך וידוע שכל קושיא יש לה תירוץ וא"ר הקשה עוד דדין זה דיאמר בין ברכה לברכה כתב הרא"ש והטור בשם ראבי"ה שהביא המרדכי ריש תענית ובפ' ת"ה כתב המרדכי בשם ראבי"ה וכ"כ הש"ג בשמו דאם נזכר קודם שהתחיל ברכה אחרת יאמר אותה ברכה עכ"פ. ומ"מ כיון שלא מצינו מי שיכתוב היפך מדעת ש"ע מי יבא אחר הכרעתו:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |