נחמות ציון/ישעיה/כו

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

נחמות ציון ישעיה כו

		הוקלד חלקית, אתם מוזמנים לתרום ולהשלים את הדף/הפסקה
		נא לא להסיר תבנית זו לפני השלמת ההקלדה	דף השיחה

פרק כו

א

ביום ההוא יושר השיר הזה בארץ יהודה. הנה הטיבו את אשר דבר חז"ל שעשר שירות נאמרו וכל השירות בלשון נקיבה חוץ מאחרונה שתהיה בלשון זכר, והענין שכמו שהנקיבה טוענת ופורקת ככה יחשב ימי עולם לישראל גלות וגאולה, והעד כמו הרה תקריב ללדת תזעק בחבליה כן היינו מפניך ה' לזו הבחינה יאמר לעתיד שיר בל' זכר שלא תהיה אחרי' גלות כי אז תעופה חושך הגלות וכיום יאיר ימי גאולתינו וכן יסד הפייט תוקף השיר האחרון כזכרי' לא ילדים ואז אף שהרס האויב ושיבר חומות ירושלים הלא עת לחננה כי בא מועד ותשוב ותבנה חומות ירושלים וזה שאמר עוז לנו הישועה לנו דייקא ולא יעשה עמנו כגויי הארץ אשר נשמו פינותם וחרבה עיריהם ושוממותיהם שוממות עולם לא תבנה עוד כמו בת בבל ודומיהם ולא כן לנו כי אם לנו הישועה אף שחיל וחומה יחדיו אומללו עוד ישובו לבצרון כמקדם ולפי דעתי בשום אל לב מה שהודיע (להלן מט טז) על כפים חקותיך חומתיך לנגדי תמיד, והענין לבאר אף שחשב ה' להשחית חומת בת ציון נטה קו כי נודע שמכון מקדש כוננו ידיו כי ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו שהיא ירושלים של מעלה לעומת ירושלים של מטה וככה ארץ הקדושה כי כל ארצות גוים נתן לשרי מעלה כנודע ולזו הבחינה אף שלמטה באו גוים והורידו חומת בת ציון וטמאו מקדש ה' הלא למעלה נטה קו גבול הקדש, לזה יאמר חומתיך לנגדי ועל חומותיך הפקדתי שומרים כל היום וכל הלילה תמיד לא יחשו המזכירים את ה' אל תתנו דמי לכם ואל תתנו דמי לו עד ישים ירושלים תהלה בארץ, וזה שנשמת הצדיקים יבקשו למעלה שישוב וירחם ויבנה לנו חומות ירושלים כמקדם, לזה יאמר תמיד לא יחשו המזכירים את ה' כו' עד אשר ישים תהלה בארץ.

וז"ל הזוהר הטיבה ברצונך את ציון ותבנה חומות ירושלם מה הטיבה אתחזי הכא דהא טיבו אית בהו והשתא טיבו על טיבו וודאי הכי הוא דהא מן יומא דהקב"ה אשתדל בבנינא וקדשא לעילא עד כען ההוא הטבה דרצון לא שריא על ההוא בנין ועל דא לא אשתכלל דהא בשעתא דרצון יתער ייטיב וידליק נהורין דהאי בנין וההוא עבידתא אפילו מלאכי מעלה לא יוכלין להסתכל בו במקדשא ועובדא אשתכלל וזה הטיבה ברצונך את ציון ותבנה חומות ירושלים וכי מן יומא דאשתדל בבנין בית המקדש עד כען לא בנה ליה או אי חומות ירושלים עד כען לא בנה לון בית מקדשא על אחת כמה וכמה אלא בקדמית עבדי שורא קרתא לאגנא עלייהו ולבסוף עבדי מקדשי שורא קרתא לאגנא עלייהו, כמו הבונים עיר ולבתר בנין דשיתא, אבל הקב"ה לאו הכי אלא בני בית מקדשא לעילא בקדמיתא ולבתר כד יחת ליה משמיא ויתיב ליה על אתריה כדין יבנה חומות ירושלים דאינון שורי קרתא ועל דא אמר ה' הטיבה ברצונך את ציון ותבנה חומות ירושלים.

והרב בעל ווי עמודים דרך אחרת לו בביאור הכתוב הזה שהקשה מאי איכפת לנו שיבנה חומות ירושלים הלא כל מגמותינו לבנין בית המקדש להביא קרבן לכפר על עונותינו אך החומות לא לתכלית הן אלא הוא הדבר שמצינו והמים להם חומה אל תקרא חומה אלא חימה מקטריגים מפני [מה] אלו נטבעו ואילו ניצולו הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה. א"כ נראה שדרשו תלת חומה לחימה. לזה נבקש תחנונים בלב מר את המקום שיהפוך לנו חימה לחומה נגד מה שלפנים.

ואף שיסודתו של הרב מיוסד על אדני פז, אשית פעמי הקולמס לפי דרכינו שמצינו במאמר החכם (שיר השירים ח י) אני חומה ושדי כמגדלות אז היתי בעיניו כמוצאת שלום ומתרגם אנא תקיפא בפתגמי אורייתא ואשכח רחמין בעיני אלהא. עתה ראה גם ראה שהחמלה והחנינה ימשוך מהגות התורה אשר נשמור וזכות התורה יעמוד לנו כחומה בצורה, והנה מעת הוסר התמיד והושלך אמת דהיינו התורה ארצה אשר היא ראוי להגות בה יומם ולילה והשליכו ארצה ולא שמרו תורתו אז מצא אלהים עונם לשנוא ועשו בעונם חימה, כי אות ו שהיא אמת כנודע נעשה זעיר זעיר עד שנעשה אות י ומחומה עשו חימה, לכן הסתיר ה' פניו מהם להשליכם ויתשם באף וחימה לארץ אחרת ובשוב ישראל אל ה' וישמרו תורותיו וחקותיו ינצורו אז תשוב ותבנה אות ו מן חימה יעשה חומה ותבנה חומות ירושלים והרע יהפך לטובה.

והוא הדבר שאמר אני חומה אנא תקיפא בפתגמי דאורייתא ואשכח רחמין בעיני אלהא כמדובר. ומה יפה ומה נעים לבאר בדברים האלה פסוק אנכי אנכי מוחה פשעיך למעני וחטאתיך לא אזכור עוד, שמחימה יעשה מוחה ואז מוחה פשעיך. ממוצא הדבר שלעתיד יעיר ה' עלינו רוח ממרום ואז ישית לנו חיל וחומה אף שאמר (ירמיה לב לא) כי על אפי וחמתי היתה העיר הזאת והיה קו לרעה אבל עוד ישוב וירחם עלינו ויהיה קו לטובה:

ב

פתחו שערים ויבוא גוי צדיק שומר אמונים. בהיות שנסתמו שערי מעלה מעת שבחטאינו חרב בית מקדשינו כי שם צוה ה' את הברכה חיים עד עולם. לזה מעת שהרבה הפשע נסתם צינורות השפע. לכן יצטרך רחמים תחנונים גדולים ועצומים לפתוח השערים שלמעלה להוריד אור השפע כמקודם כי כאשר רבים וכן שלימים אמוני ישראל יהיו אז יקוט האף וחימה מפני שהגדיל הזכות ועד לשמים הגיע אז צדק משמים נשקף. לזה יאמר פתחו שערים ויבוא גוי צדיק כי מעת שסגר אחז דלתות ההיכל וביטל התורה מישראל סוגרו דלתי שערי המים. לזו הבחינה מצינו בתפילת ישעיה וחזקיה שנאמר ויזעקו עד לשמים הגיע כלומר לפתוח להם שערי שמים שערי רחמים. לזה יאמר הנביא פתחו שערים ויבוא גוי צדיק שומר אמונים כי מכח תפילת הצדיק נפתחו השערים ובצר להם ישמע ה' אל שועתם ויושיעם. והן אמת שבבית שני אף שלא נסגרו דלתות שמים כי אז נפתח קצת ממ"ם סתומה. למרבה המשרה כנודע. וכאשר הזכרנו מקודם מזה הענין. והיה מאיר למו מברכת שמים ממעל והן שערי רצון כי כאשר יפתחו אז אין דין וקטרוג. ואז ימצא ישראל מרגוע לנפשם שינחם אל מחוז חפצם לנוה הר ציון. ואז ינשאו פתחי עולם. ויבוא מלך הכבוד כי אז יפן אלינו ברחמים.

אבל בכל זאת לא היתה פתיחה לרוחה. ואף בבית שני היה להם קצת שעבוד והיה תמיד מלחמות מן העמים. אבל לא כן לעתיד כי תהיה פתוחה לרוחה וזוהי למרבה המשרה ולשלום אין קץ. ויהיה זאת לעתיד כאשר פדויי ה' ישובון ובאו לציון ברינה, ושמחת עולם על ראשם, ואז נאמר (ישעיה מה א) ושעריך לא יסגרו עוד, כי יבוטל הרע מן הארץ שבסיבתו נסגרו. אבל לעתיד אז יהיה עמי כולם צדיקים ומעשי ידי להתפאר. והנה כמו שיהיה שערים נפתחים למעלה ככה יהיו לעומתם נפתחים למטה. ואז יבוא גוי צדיק שומר אמונים והוא בזכות ששמרו אמונים, דהיינו שצפו ושמרו ובטחו לבם בה', שישמור הבטחתו שהבטיח. כי הוא יתברך מאמין הבטחתו לישראל עמו:

ג

יצר סמוך תצור שלום שלום כי בך בטוח. והנה במה שאמר שתי אלה פעמים שלום רומז על שתי שלומות שיהיה בימים ההם. האחד מפאת האויב אשר הציר להם עד הנה אבל לעתיד לא יצר האויב לך כימי קדם כי והשבתי חיה רעה מן הארץ, הם העכו"ם שנדמו לחית השדה זאבי ערב לא גרמו לבוקר. ולא יסיפו עוד בני עולה לענותו. ואם מפאת היצר הרע ג"כ השלמה לך כי יסיר לב האבן מכם ואת רוח הטומאה אעבר מן הארץ ואז יהיה כולם יודעים את ה' לזה יאמר שתי פעמים שלום שלום. אם מפאת האויב הפנימי שהוא היצר הרע. ואם מפאת האויב החיצוני אשר יצוק לך, תהיה שלום לך כי בך בטוח. והוא בזכות התורה אשר נתנה בכ"ב אותיות יש לך לבטוח כי מלאה הארץ דיעה לדעת את ה' ואת תורתו.

והרב אלשיך ביאר הענין נחמד ונעים וז"ל יתכן לפרש אומר סמוך לשון סמיכה כמה דאת אמר (תהלים קיב ז-ח ע"ש) סמך לבו בטוח בה'. והיא כי הנה כספר הזוהר פרשת נשא נאמר כי היצר הרע לטובתינו ניתן בנו. משל למלך שהיה לו בן ושפחה יפה עד מאוד ואמר אל הבן מה העבודה אשר תעבוד אשר אטיב לך הנה נא לי השפחה הזו היא תפתה אותך ותרדפך לשכב אצלה להיות עמה. אם תעצור כח למלוט ממנה מה רב טובך מאתי ואם לאו ענש תענש. ולשפחה אמר התחזקי לרדוף ולפתות את בני בכל יכלתך כי הרשיתיך כי הוא לטוב לו. כן הענין היצר הרע הוא כשפחה. וישראל הוא כבן לה' וה' צוה את בניו שישמור מהיצר הרע. ולהיצר הרע אמר שיפתה את האדם לעבור רצונו ית' כי הוא נותן לו רשות לטוב לו. אם יעצור כח לישמור ממנו. באופן שהיצר הרע לא יירא מלפתות לעבור רצונו יתברך, כי ה' סומך ידו כי ברשותו הוא עושה. וה' צוה את ישראל שלא בלבד נשמר מהיצר רע כי אם שגם בו נעבוד את ה' כמה דאת אמר ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך בשני יצריך. על כן צריך עזר משדי לעשות כן כי צופה רשע לצדיק וכו' ה' לא יעזבנו בידו. והנה זה ענין הכתוב שנאמר לפניו יתברך לומר הנה הגאולה העתידה תלויה בכשרון ואיך אפשר כי הנה היצר סמוך כי יש לו סמך מאתך שהרשית אותו וע"כ לא אוכל לבדי לעובדך עמו כ"א אתה ה' תצור שלום ביני לבינך וביני לבינו שיענה אמן בעל כרחו לעובדך עמו לקיים בכל לבבך בשני יצרים ומה שלא אבטח שאוכל לעובדך עמו ואוכל לו עם היצר טוב אשר נתת עמדי כי בך בטוח שלא תקצוף עליו במה שיעמוס עלי עול לעבור רצונך תמיד כי בך שסמכת ידו והרשיתו לפתותנו בטוח להלחם בי בכל עוז על כן אם אתה אינך עוזר לי לא אוכל לו. ושיעור הכתוב כך, היצר הוא סמוך מאיתך ועל כן צריך שאתה תצור שתי שלומות עמך ועמו כי בך בטוח הוא ולא יירא מלהגביר מלחמתו לנגדי, מלפתותני להעבירני על רצונך וצריך אני לעזר שלך שתעזריני:

ובדרך אחר נוכל ליישב ולבאר מקראי קודש האלה זולת מה שכתבנו מקודם ויתבאר עם מה שכתב הרב בעל עקדה בשער ט"ז ביאר ענין נאות וז"ל חיוב לשימוש מעולה הטבע שימצא שם בכל דור ודור אנשים מעולים שומרי תמונתם מצלמם כל הנמצאות כסדרן וכהלכתן באותו היחוס הנפלא אמנם כשלא ימצאו שם אנשים המניעים על זה האופן ודאי ישתבש הסדר הטבעי הנכבד וישודד ויופחדו פעולותיו עד שיהפך אל הטבע הראשון הסכל או קשה ממנו וע"ז האופן הוא מה שנמצא היום כי הטבע הראשון חזק מאוד והנמצאות כולן כפי מה שחייב ממנו יתקוממו על מין האדם והאש שורפו והרוח דוחפו והמים יחנקהו ויוכה באבן או באגרוף וימצאו הארי והדוב והכהו נפש או נשכו זאב או שועל ואפילו קפופא וכל זה הוא נס גמור ושדוד טבעו המיוחד בעונש אדם על בלתי שומר תנאי זאת הממשלה האומרו בצלמינו כדמותינו שהכוונה שהאדם ישמור צלמו ודמותו המיוחדת במה שתהיה נפשו השכלית היא המלך על כל הגוף חלקיו וכוחותיו ומכנעת אותו הכנעה גמורה בפניה עד שלא יהיה תקומה לשום אחד מהן כ"א לעבוד עבודתו ולשמור משמרתו להשיבה למעונה כמשפטה משל למלך שנצבים לפניו כל שרי המדינות הסגנים והפחות הנה כשהם נשמעים אליו ונכנעים מפניו ודאי כל המדרגות יסורו אל משמעתם ויגורו מפניו ולא ימרו את דבריו, אמנם אם שרי המדינות יעיזו בפניו וימאנו בדבר מלך כ"ש יעשו כן עם המדינות אשר תחתיהם הרחוקות אליו וכן נפש האנושית היא מטרונא שיושבין לפניה ראשי הנמצאות כלם ושריהן כי כולן במדרגת החמר לה ואין צריך לומר שצורת היסודות והצומח נכללו בו כי גם כל צורות החי הנה כל הנמצאות יקבלו עליהם עול מלכותו וישתחוו לו איש ממקומו כי כן נגזר וירדו בדגת הים אמנם אם לא ישמר אדם מדרגת צלמו אז כל חברת כוחותיו הגופניות תמרוד באדוניה ותפרוק עולו מעל צואר לרפיון האדון ולחולשתו הנה אז כל הנמצאות הטבעיות פשוטות ומורכבות הקרובות והרחוקות יחשבו כאחד מהנה וימרדו בו וירימו ידם עליו כנגד טבעם המוטבע בהם והאריך שם הרב, ועם זה נבוא אל ביאר מקראי קודש מה שאמר הנביא יצר סמוך תצור שלום שלום כי בך בטוח, הרצון הזה כי ישונה פני האדם מבחינת יצר הסוכן בו כי על חומרו הגדיל, לכן תוסר יראת הנמצאות מפניו ואין שלום לנגדו כי תכניע, אכן אם צור תצר סמוך אשר יכניע את יצרו והנפש השכלי אל כל אשר יפנה ישכיל, אז ימצא שלום כי בך בטוח כי רגלי חסידיו ישמור ושוא תשועת אדם דהיינו אדם עצמו והוא שיהא אדם בטוח בעצמו שלא יחטא, כי אם טיב טוב לבטוח בה' עדי עד כמו שביאר הרב בעל חובת הלבבות כאשר יבין האדם גדולתו יתברך ועצמותו ואמתתו ורוממתו וישכיל קנינים ערך נפשו וזעיר חולשתו ואח"כ יכיר טובת הבורא עליו וגודל חסדיו ואז תהיה באהבת אלהים סמוכה לזה מן המאמין בלב שלם ואמונת זך נפשו מהכספו אליו בהשתדלותו.

וכן דעת הרב בעל נוה שלום שהתפלה עבודה המיוחדת לנפש בהכרח בוראו דרך ההכנעה והשתעבדות אליו להיות עלולה ממנו ועל ידי התפלה יכין עצמו יותר אל קבול השפע בקיום המצות ועם גודל שכר הבטחון לא ימנע תועלת מבוקש ואף שנתמהמה בגלות נחכה לגאולתינו.

ודעת הרב אלשיך על פסוק בטחו בה' עדי עד שהוא יתברך יכניע את אויבינו ויגאלנו והלא אפשר כי האריכות זמן ע"י יצר סמוך יתן רפיון הבטחון בלבבכם, לזה אני אומר בטחו בה' בלב שלם בכל ד' אותיות ולא תקרר דעתך אם יאחר הטוב עד כי הנה ביה שהם שתי אותיות של השם צור עולמים ואם ביה ד' שהיא שתי אותיות יצר עולמו מה גם עתה השם שלם שהבוטח בו יאושר ואל תתיאשו מן הרחמים בראות גדולת צור חייבת וידוע כי אין ישועתה לנו עד מפלתה כי כשזה נופל זה קם כי יד יעקב אוחזת בעקב עשו כי הלא כאשר השח הוא ית׳ את ישראל שהיו יושבי מרום בחרבן גם את קריה נשגבה הוא כרך גדול של צור ישפלנה וכו' כי תרמסינה רגל כו' פעמי דלים הם ישראל שבגלות כי כאשר נתקיימה נבואות רעותינו תתקיים נבואת רעתם כמאמרם ז"ל שעל כן קרע רבי עקיבא בראות על הר ציון שועלים הלכו בו ע"כ:

ז

ארח לצדיק...

ט

נפשי אויתיך בלילה...

י

יחן רשע בל למד צדק...

הנה דמיון חיי האדם לנר המאיר לזה יאמר כי אתה ה' תאיר נרי. ומדי דברי זכור אזכרנו במה שאני ידעתי נאמנה שבשנת תס"ט לפ"ק טרם המגפה כמה שבועות למדתי בלילה בספר של"ה ונתמנמתי על הספר ובא בחלומי זקנתי שהיתה תמימה במעשיה ואמרה אלי אתה בני דע שיש גזירה שנגזרה בשמים עלי אדם ואנו מטריחין עצמם לבטל הגזירה ומכח רוב חלחלה נתעוררתי משינה ואמרתי זאת לאמי ולאשתי ולמחר הגדתי להחכם השלם מוהר"ר אברהם בעל המחבר ספר אורי וישעי לא משכו הימים והיה בעו"ה דבר ונסנו למקום אחר הש"י יצילנו מכל רע.

הנה יאמר הנביא חבי כמעט רגע עד יעבור הזעם כי רגע אותיות גע'ר ה' בך והוא כאמרם ז"ל שאם פגע במלאך המות לינשוף מדוכתי ד' אמות כו' ואי לא לימא ויאמר ה' אל השטן יגער ה' בך השטן והוא הדין השולט ואח"כ יעבור הזעם וכן מצינו במקום אחר ברגע קטן עזבתיך וברחמים גדולים אקבצך בשצף קצף הסתרתי פני רגע ממך ובחסד עולם רחמתיך ועתה יאמר כי הנה ה' יצא ממקומו לפקוד עון יושב הארץ עליו וגלתה ארץ את דמיה ולא תכסה עוד הרוגיה והוא שארץ יכסה על הרוגיה אכן כאשר יצא ה' לשפוט את הארץ בצדק ועמים במשרים אז על אדום תרד חרבן ונמקו כל צבא השמים ורבו חללי בשר כי ימצו ישתו כל רשעי ארץ וגמול ישלם לשונאיו כאשר יתקע בשופר גדול לקבץ נדחי ישראל:

---

---

שולי הגליון

---

---

· מעבר לתחילת הדף