נחלת דוד/בבא מציעא/יא/ב
|
< הקודם · הבא > |
בגמ' וכי לא הי' להם סודר כו' אלא טובת הנאה אינה ממון כו' ולא היא כו' מטלטלין אג"ק נתינה מעליותא היא משמע מזה דלהך שינויא דמטלטלי אג"ק הקנה ע"כ צ"ל דטו"ה הוא ממון וראיתי במפרשים שהקשו בשם שאגת אריה דאיך משנינן כן אליבא דעולא והא עולא עצמו ס"ל בקידושין (נח ב') דטובת הנאה א"מ והמקדש בתרומה אינה מקודשת ועוד דאיך משנינן כן אליבא דר' יהושע והא ר' יהושע ס"ל בפסחים דטו"ה א"מ לענין שאינו עובר בבל יראה על חלה שהחמיצה עיי"ש בפ' אלו עוברין (מו ב) ופלפלו הרבה בקושיות אלו ולע"ד אין כאן קושיא כלל דבשלמא במקדש בתרומה שאינו נותן להאשה גוף התרומה דהא גם היא צריכה ליתן התרומה לכהן וא"כ אינו נותן לה רק הטו"ה דמעיקרא הי' בידו ליתנו לכל כהן שירצה ועכשיו הוא בידה לכך שפיר אמרינן דטו"ה א"מ ואינה מקודשת וכן לענין לעבור עליו בבל יראה נמי כיון דאין גוף החלה שלו רק שיש לו בה טו"ה לכך לא הוי כחמץ שלו דיעבור עליו בב"י אבל בשמעתין דאיירי לענין ליתנו לכהן שנותן להכהן גוף התרומה ולענין זה הוא עיקר זכייתו שזכתה לו התורה שיכול ליתנו לאיזה כהן שירצה לכך שפיר יכול להקנותו לכהן בכל קנין היותר מועיל וכיון דמטלטלין אג"ק נתינה אלימתא הוא שפיר יכול ליתנו אג"ק כיון דעל זה זכתה לו התורה שיהי' לו כח לתנו לכהן כנלענ"ד פשוט וברור ובחנם הרעישו העולם בקושיות אלו ומעתה לק"מ על הרמב"ם שפסק כשינויא דמטלטלי אג"ק וגם פסק דטו"ה א"מ דלפמש"כ לא סתרי אהדדי הנך פסקי כלל ולפ"ז גם מה שכ' במרדכי בשמעתין לענין נתינת מעות מעשר שנראה מדבריו שם שהתעורר ג"כ במקצת בקושיית בעל שאג"א וניכנס לתרץ זה בדוחק ולפמש"כ אין צריך לכל זה ועיין:
שם רב פפא אמר דעת אחרת מקנה אותן שאני שתי שיטות בזה הרי"ף והרמב"ם לא פסקו כשינויא דר"פ ולא מחלקי כלל בין מתנה ומציאה רק בין משתמר לאינו משתמר דבאינו משתמר בעינן עומד בצד שדהו ובמשתמר לא בעינן עומד ולשיטתם איכא נ"מ לדינא בהך תירוצא שכתבו התוס' ד"ה וכי בצד שדהו דכיון דהתבואה לא היתה משתמרת לדעת הזקנים המקבלים אף שהיתה משתמרת לר"ג הנותן כיון שהיתה בביתו שהוא מקום המשתמר מ"מ מיקרי כחצר שאינו משתמר לגבי המקבלים כיון שהוא מעורב עם תבואתו של ר"ג ולכך בעינן עומד בצידו דווקא בכה"ג מיהו כבר כתבנו לעיל שדברי התוס' אינם מוכרחים בזה דקושייתם יש ליישב באופן אחר דתלמודא דידן לא ס"ל כהירושלמי עיי"ש במש"כ ולפ"ז גם הך דינא דנפיק מתירוצם של התוס' אינו מוכרח כלל דמצד הסברא ודאי .דטפי מסתבר לומר דהוי כחצר המשתמרת כיון דסוף סוף הוא מונח במקום המשתמר ומה בכך שהי' מעורב עם תבואתו של ר"ג וגם התוס' לא כתבו כן רק מהכרח קושייתם וכיון דניישב קושייתם באופן אחר וא"כ ממילא ליתא להך דינא ועיין ש"ך סי' ר' שכ' דהעיקר כהרי"ף והרמב"ם משום דסוגיא דקדושין מוכח דאזלא אליבא דהך שינויא דמטלטלי אג"ק הקנה להם ודלא כשינויא דר"פ וכן הוא במהרמ"ש וכבר קדמם בזה הה"מ ושינויא דרב אשי כתב הב"י בסי' רמ"ג דלא לשנויי לר"פ לחוד הוא דאתא רק לשנויי עיקר מימרא דעולא דבעי בגט עומדת בצד ביתה וביתה הוה משתמר וא"כ קשיא עלה מדריב"ח לכך הוצרך רב אשי לשנויי דשאני גט דחוב הוא לה כו' ולכך הרי"ף והרמב"ם אע"ג דלא פסקו כר"פ אפ"ה פסקו כשינויא דרב אשי אבל הרא"ש פסק כשינויא דר"פ דבמתנה דדעת אחרת מקנה אותו לא בעינן עומד בצידו אף בחצר שא"מ ולפ"ז ליכא נ"מ לדינא בהך דינא דנפיק מתירוץ התוס' דהיכא דהתבואה מעורבת עם התבואה של הנותן לא מקרי משתמר כיון דאפי' בלא משתמר נמי לא בעינן עומד בצד שדהו בנותן א"כ מה לי משתמר או לא והרמ"א בסי' ר' שכ' להך דינא אף דהוא פוסק כהרא"ש באמת כבר תמהו עליו הט"ז והש"ך והעיקר כמו שכ' הנ"מ דהגה"ה זו מהופכת וקאי למעלה על דברי המחבר שפסק כהרמב"ם מיהו הב"י כתב דגם לפי שיטה זו אף דלא בעינן שיהא משומר לדעת המקבל מ"מ בעינן שיהא משומר לדעת הנותן כמו בהך עובדא דר"ג אבל אם אינו משומר אף לדעת הנותן גם במתנה בעינן שיהא עומד בצידו ודייק לו כן מלשון הרא"ש דשמעתין וקבע כן להלכה בשו"ע בסי' ר' ורמ"ג ועיין בסמ"ע ולדידי קשיא טובא ע"ז חדא דאף אם נאמר דלשנא דהרא"ש דמוקי כן מ"מ תיקשה על הרא"ש גופי' מנ"ל לדייק כן דנהי דעובדא דר"ג הכי הוה מ"מ מאן יימר לן דהדין תלוי בזה דדלמא אם לא הי' משתמר אף לר"ג נמי הוי דינא הכי רק דמעשה שהי' כך הי' ועוד קשיא טובא דהא בסיפא דהך מתני' דר"ג וזקנים קתני עמד ר' יהושע ואמר עישור שאני עתיד למוד נתון לר"א ב"ע כו' והא התם אינו משומר גם לדעת ר"י הנותן דהא היו מעורבין בתוך התבואה של ר"ג ש"מ דלא בעינן משתמר כלל לא לדעת הנותן ולא לדעת המקבל ואין לומר דמ"מ כיון דהי' משומר לדעת הנותן הראשון שהוא ר"ג לכך הי' מהני אבל אם אינו משומר כלל לא וכן נראה מדברי הנ"מ שהבין כן ולכך הוציא מזה דין חדש דבמשומר לדעת הנותן הראשון נמי סגי עיי"ש במש"כ בסי' ר' בסס"ק ב' דזה אינו סברא כלל דהא ודאי דעיקר השימור דבעינן לדעת הנותן היינו ע"כ בשעת קנין דלאחר הקנין מאי דהוה הוה כיון דכבר נקנה לו מה בכך שאינו משתמר אח"כ אלא ודאי דעיקר השימור בעינן שיהי' בשעת קנין משום שאין הקנין נגמר אלא א"כ הוא משתמר עכ"פ לדעת הנותן וכיון שכן ודאי מסתבר דאין שמירת הנותן הראשון מועיל כלל לגבי המקבל השני משום דהא בההיא שעתא דנותן הנותן השני בההיא שעתא שמירת הראשון לגבי דידי' אינה מעלה ומוריד כלל וא"כ איך מועיל לגבי המקבל השני ואין לומר דעכ"פ סוף סוף הא הוא משתמר דגם ז"א דהא בעינן דווקא משתמר לדעת הנותן או המקבל אבל במה שהוא משתמר לחוד לא סגי תדע דהא עיקר חידושם של התוס' שחידשו שאינו משתמר לדעת הזקנים ואמאי הא הוא עכ"פ משתמר כיון שמונח בבית שהוא מקום המשתמר אלא ע"כ דבהא לא סגי רק דבעינן שיהי' משתמר לדעת המקבל וכיון שכן גם לדעת הנותן הראשון לא מהני כיון דאינו משתמר לדעת הנותן דידיה שהוא הוא הדעת אחרת דמקני ליה וצ"ע. שוב ראיתי בספר קצה"ח שהביא בשם השיטה מקובצת והגמ"יי דכתבו להדיא דלא בעינן שיהיה משתמר לדעת הנותן כלל וגם רוצה להסב דעת הרא"ש ג"כ לדעת הש"מ והוטב בעיני רק דהראי' שהביא בשם הש"מ מהא דבמתנה אעפ"י שרץ אחריהם ואינו מגיען וכיון דאינו מגיען לא הוי משתמר כלל ואפ"ה בדעת אחרת מהני אינה ראי' לענ"ד דשאני רץ אחריה דאיכא דעת הנותן וגם דעת המקבל דזה מכוין להקנות וזה לקנות תדע דהא הרי"ף והרמב"ם לא פסקו כהא דר"פ ולא מחלקי בין דעת אחרת לאין דעת אחרת ואפ"ה פסקו להא דר' ירמי' דבמתנה אעפ"י שרץ אחריהם ואין מגיען ש"מ דיש מעלה בהא שרץ אחריהם כו' משום דעומד בצד שדהו ור"פ נמי לא מדמי להו לגמרי להדדי רק דמביא ראי' דאיכא מעלה דדעת אחרת וכיון שכן איכא למימר דבדעת אחרת לא בעינן עומד ג"כ ולכך אין ראיה מהא דרץ אחריהם אבל הראי' שכתבתי מסיפא דמתניתין היא ראי' ברורה לענ"ד ועוד דכבר כתבנו דעיקר דברי התוס' ג"כ אינו מוכרח כ"כ הלכך נראה עיקר כדעת הקצה"ח דלא בעינן משתמר לדעת הנותן ועיין שם גמ' אלא אמר רב אשי חצר איתרבאי משום יד ולא גרעה משליחות כבר הארכנו לעיל בביאור סוגיא זו וכתבנו מחלקותו של הרא"ש והנ"י בטעמא דחצר המשתמרת דלהרא"ש הוא מטעם שליחות ולהנ"י הוא מטעם יד ונ"מ לדינא בינייהו לענין חצר דקטנה דאמרי' דקטנה יש לה חצר והיינו ע"כ מטעם יד הוא דאית לה כמו בגט אבל מטעם שליחות הקטנה שוה לקטן דתרווייהו לאו בני שליחות ולפ"ז חצר המשתמרת ואינה עומדת בצידה להרא"ש דהוא משום שליחות לא קניא בקטנה ונמצא דלהרא"ש קטנה אינו קונה לעולם רק בעומדת בצידו בין במשתמר ובין בשאינו משתמר ולהנ"י דהוא משום יד קניא חצר המשתמרת לקטנה אף דאינה עומדת בצידה מיהו הב"י בס"ס רמ"ג הביא בשם הר"ן שכ' ג"כ כדברי הרא"ש וא"כ דברי הר"ן סתרי אהדדי וכן הבין הש"ך בסימן רמ"ג דדברי הר"ן סתרי אהדדי וכתב שהר"ן חזר בו (ולכך כ' דהעיקר כדברי הר"ן קמייתא) ודברי הר"ן אלו שהביא הב"י המה גם בנ"י דשמעתין בקצרה:
ונראה דלפי דעת הרי"ף והרמב"ם דפסקו דלא כר"פ ואפ"ה פסקו כהא דרב אשי והיינו ע"כ משום דמפרשי כמו שכ' הב"י בשם הר"ן דרב אשי לאו לשנויי אליבא דר"פ לחוד קאתי רק לשנויי עיקר מימרא דעולא וכמו שכתבתי לעי' באריכו' שכן ליכא לפרושי כהנ"י דחצר המשתמר' מטעם יד הוא דא"כ מאי קאמר ר"א ולא גרע משליחות דהיכן משכחת לה חצר שיהי' תורת שליחות עליו כיון דמשתמרת הוא מטעם יד ואינה משתמרת בעינן שיהי' עומד בצידו גם במתנה וא"כ גם הוא הוי מתורת יד כיון דעומד בצידו וא"כ לא משכחינן כלל חצר שיהי' עליו דין שליח וא"כ איך קאמר ר"א ולא גרע משליחות ובשלמא אם נאמר דר"א בא לשנויי דברי ר"פ דבמתנה לא בעינן עומד בצידו שפיר משכחת לה חצר דהוא מתורת שליחות דהיינו במתנה ואינו משתמר ואינו עומד בצידו אבל להרי"ף דפירש דר"א לאו לשנויי אליבא דר"פ קאתי לא משכחת כלל חצר שיהי' מטעם שליחות ולכך להרי"ף ע"כ מוכרחין אנו לומר כמש"כ הרא"ש דחצר המשתמרת הוי מטעם שליחות ולכך הר"ן שהביא הב"י דמתרץ לדברי הרי"ף דר"א לאו לשנויי כו' הוכרח לפרש ע"כ בחצר המשתמרת כהרא"ש אבל הר"ן עצמו לא ניחא לי' בהא סברא דתיהוי משום שליח ומשום הך קושיא דהקשה דהוי כתופס לבע"ח לכך אליבא דנפשי' פירש דהוי כיד אריכתא ובאמת מסתמא דסובר כפסק הרא"ש דפוסק כר"פ ור"א אליבא דר"פ בא לשנויי ולכך שפיר משכחת לה לחצר דהוא מטעם שליחות גם אי משתמר הוי כיד כנ"ל לפרש בדברי הר"ן ועכ"פ איך שיהי' כוונת הר"ן מ"מ הא ודאי דלהרי"ף דפוסק דלא כר"פ ור"א אליבא דעולא קמשני אי אפשר לומר רק כהרא"ש ומעתה לפי מה שהבאתי לעיל בשם הש"ך דהכריע מסתמא דסוגיין דקידושין כהרי"ף והרמב"ם דפסקו דלא כר"פ א"כ ע"כ דהעיקר כהרא"ש דחצר המשתמר הוו מטעם שליחות ולפ"ז קטנה לא קניא בחצר המשתמרת אא"כ עומד בצידו והש"ך בסי' רמ"ג ס"ק יו"ד ביקש להכריע כהנ"י דקטנה זכתה בחצר המשתמרת אפי' באינה עומדת בצידה והוא סותר דברי עצמו בסי' ר' ס"ק א' דהכריע כהרי"ף. הן אמת דהש"ך פירש הגמ' בפירוש חדש דלא כרש"י ותוס' עיי"ש בדבריו ולפ"ז גם להרי"ף נוכל לומר כן אבל עיקר חידושו שחידש בפירושא דשמעתין אינו נראה כלל גם דיוקו שמדייק על פירש"י ותוס' מלבד שאינו כדאי להשיג בזה על פירש"י הנה באמת אינו אפי' מקצת דיוק ולשנא דגמ' מתפרש ברווחא בין לשיטת רש"י דלשליחות לא בעי קרא ובין לשיטת התוס'. דלא מיבעי לשיטת התוס' ודאי דהוצרך לומר האי לישנא ולא גרע משליחות דכיון דמקרא לא מרבינן רק דתהוי כיד ובלא קרא לא הוי ידעינן אפי' לשליחות א"כ סד"א דאף לבתר דנכתוב קרא דהוי כיד מ"מ היכא דליתא משום יד כגון באינה סמוכה לא תהוי כשליח כיון דליכא קרא לשליח קמ"ל ר"א דכיון דמרבי קרא דהוא חשיב כיד א"כ אפי' היכא דליתא משום יד אפ"ה לא גרע משליח דנהי דבלא קרא כלל לא הוי ידעינן מסברא כלל דלהוי שליח מ"מ לבתר דנכתב קרא ליד תו ידעינן מסברא דעכ"פ לא גרע משליח וא"כ מדוייק מאוד לישנא דלא גרע משליח בלי שום גמגום וגם לשיטת רש"י נמי ניחא דה"ק דנהי דבקרא אתרבי משום יד מ"מ היכא דליתא משום יד לא שבקינן לסברא החיצונה דהוי משום שליח וכיון שאין בדיוקו שום ממשות א"כ יטול לו מה שחידש והעיקר כפירש"י והתוס' א"כ ע"כ מוכרחין אנו לומר כהרא"ש לשיטת הרי"ף דפוסק דלא כר"פ וא"כ קטנה לא קנתה בחצר המשתמרת באינה עומדת בצידו ודלא כהש"ך וכן כ' בנ"מ דהעיקר כדעת רוב הפוסקים דלא קנתה קטנה באינה עומדת בצדו כלל וכ"ז פשוט:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |