נזר הקודש/זבחים/יח/א

נזר הקודש זבחים יח א

גמרא, אבל עבודה דאין זר חייב עליה מיתה אימא לא וכו'. ומבואר מזה בהדיא דכל עיקר חיוב מיתה בשתויי יין הוא בעבודה שזר חייב מיתה, דהיינו עבודה תמה, וכן גם מחוסר בגדים גם כן חייב מיתה בעבודה תמה דוקא.

ויש לעיין לפי מה שכתבו התוס' בקדושין (דף לו: ד"ה חוץ) וא"ת תיפוק ליה דכל הני אינן כשרות בנשים מטעם שהן מחוסרי בגדים וכו', וי"ל דמיירי שלבשו את הבגדים, א"נ י"ל כיון שלא נצטוו בבגדי כהונה לא הוו מחוסרי בגדים. והרשב"א בחידושיו מתרץ כתירוץ השני. ולפי זה ע"כ בזה שעבד עבודה בלא בגדי כהונה אין עליו חיוב מיתה מטעם חסרון בגדים, כיון שלא נצטווה בזה, ולפי זה יש לעיין בשתויי יין גם כן שאינו ראוי לעבודה אין לחייבו מטעם חסרון בגדים, והנה כמו כן יש לומר גם כן לאידך גיסא דבאופן דהוי מחוסר בגדים אין לחייבו מטעם שתויי יין, כיון דלאו בר עבודה הוא, וזר הוא באותו השעה [אמנם א"כ זה לענין חיוב מיתה, אבל עכ"פ עבודה מחוללת כיון דעכ"פ הרי חסר בזה כהונה]. ולפי זה יש לעיין מאי פריך הש"ס למה לי קרא למחוסרי בגדים שע"י חסרון בגדי כהונה תורת זר עליו, והא נפקא לן משתויי יין דמחלל עבודה כמו שתויי יין, וקשה הא איכא נפק"מ בזה, דאם ילפינן שבשביל חסרון בגדי כהונה תורת זר עליו א"כ גם אם היה שתויי יין חייב מיתה, והיינו מטעם דתורת זר עליו, וחיוב זר ע"כ איתא בכל אופן, דהרי חייבה תורה מיתה אף בלא בגדים וגם אם היה שתויי יין. משא"כ אם ילפינן מגז"ש דחוקה משתויי יין, אז אין לחייבו באופן שלא היה בר עבודה באותה שעה, כמו באופן שהיה שתויי יין, וממילא יהיה נפטר ממיתה, וכמו שכתבנו. וע"כ דכוונת הש"ס להקשות על הסוגיא דבא ללמוד חילול מהא דאין בגדיהם עליהם, דזה שפיר אנו יודעים מהא דשתויי יין, דבשלמא אסוגיא דסנהדרין דילפינן מזה מיתה למחוסרי בגדים אתי שפיר, אבל על דין חילול עבודה אין לנו צורך ללמוד מזה.

ובזה יש ליישב הא דהקשו התוס' (ד"ה אין בגדיהם עליהם) והקשה הרב רבי יעקב מאורלינש והא מיתה כתיבא בהדיא בפרשת ואתה תצוה, יעו"ש. ולפי דברינו שפיר איצטריך קרא ללמדנו דמחוסרי בגדים תורת זר עליהם ויש חיוב מיתה אף באופן שעשה עבודה בשעה שאינו ראוי לעבודה, והיינו באופן שהיה שתויי יין, וכמוש"נ.

והנה לתירוץ הראשון שבתוס' בקדושין שם שכתבו דמיירי המיעוט למעט נשים באופן שהיו מלובשים בגדי כהונה, ולפי דברי המשנה למלך בספר דרך מצותיך (חלק שלישי ד"ה עוד אני מסתפק) מסתפק אם יש בנשים דהיינו בנות אהרן איסור זרות, והיינו דאפשר דליתא בבנות אהרן אלא איסור לאו הבא מכלל עשה, יעוי"ש. והנה יש לעיין לפי זה מאי פריך הש"ס והא מהכא נפקא מהתם נפקא, והא איכא חידוש גדול בלימוד דאין בגדיהם עליהם אין כהונתם עליהם, ללמדנו דיש חיוב מיתה לבנות אהרן כשעבדו עבודה במחוסרי בגדים מטעם דבזה המה זרים, דאילו מהתם מהלימוד דשתויי יין אין לחייבם מיתה מטעם מחוסרי בגדים כיון דלאו בת עבודה נינהו בלא"ה, ומהכא ילפינן מיתה מטעם זרות. ואפשר דכוונת הש"ס להקשות דלא בעינן ללמוד חילול עבודה מהכא, וכמו שכתבנו לעיל. אבל לפי זה יש ליישב קושית הרב ר' יעקב שבתוס' כפשוטו, והיינו דאעפ"י שכבר כתיב חיוב מיתה למחוסר בגדים, הנה בזה מלמדנו הקרא דיש איסור זרות במחוסרי בגדים, ונפק"מ לענין בנות אהרן וכמוש"נ.

ובדרך אגב ראיתי להעיר מה שמסופק אנכי בדין שתויי יין דחייבי מיתה נינהו בעבודה במקדש, אם החיוב מטעם הכניסה דבפנים והעבודה היא תנאי לחיוב, עפ"י הסוגיא בב"מ (דף צא.), או דלמא דהעבודה הוי עיקר החיוב, והכניסה דפנים לא הוי תנאי להחיוב, ונפק"מ בשהיה עומד בחוץ והיפך בצינורא ע"ג המזבח אם חייב מיתה, וצ"ע.

* * *

תוס' ד"ה הג"ה כהן גדול שלבש. וי"ל דכה"ג נתמנה לעבודתו בפה ומסתלק בפה וכו'. נראה בביאור דבריהם דכיון דהרשות ביד המלך והבי"ד של כהנים לסלקו לגמרי מכהונה גדולה, ואז מעיקר הדין נסתלקה ממנו קדושת כהונה גדולה והרי הוא כהן הדיוט ויכול לשמש בארבעה בגדים מעיקר הדין, ועל זה אמרו שאסור לשמש בארבעה בגדים משום מעלין בקודש ולא מורידין. ובעיקר הענין דפלוגתא דתנאי בדין כהן שעבר מבואר לקמן בדף מ"ו ע"א.

ספרי נזר הקודש מונגשים לציבור באדיבות נכד המחבר המו"ל רבי נתן גינזבורג (הזכויות שמורות)

מעבר לתחילת הדף