נודע ביהודה/תניינא/יורה דעה/רז
נודע ביהודה 
תניינא יורה דעה רז
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
תשובה
לכבוד אהובי ידידי, הרב הגדול המופלא בתורה ובמעלות ומדות, כבוד שמו מו"ה שמואל נר"ו, חד מבי דינא ומומחה לרבים בק"ק מנהיים י"ץ:
מעשה ידיו אשר כוננו אצבעותיו הגיעני. ואשר בא בדברי תורה במה שפסק הרוקח והביאו הש"ך יו"ד ריש סימן רע"א דאשת כהן מעוברת מותרת ליכנוס באוהל המת מטעם ס"ס שמא נפל ושמא נקבה ועל זה הקשה מעלתו ממשנה דיבמות ריש פ' האשה בתרא יצאה מלאה חוששת והכי קיי"ל הרי דלא משגחינן בס"ס שמא נקבה ושמא הפילה ש"מ דלא חיישינן לנפל אפילו למיחשבה לס"ס מטעם דרוב ולדות בני קיימי. ואני אומר ולמה הקשה זה על הרוקח ולא הקשה זה על הרמב"ם בפ"ה מתרומות הל' ד' שפסק שאם היה העובר חלל אוכלים העבדים בשביל האחים ועיין בכ"מ שם שטעמו של רבינו משום ס"ס שמא נפל ושמא נקבה ולכך לא התיר הרמב"ם אלא ביש אחים וכן הוא ביבמות ס"ז ע"ב וע"ש ברש"י בד"ה אין חוששין למיעוטא, הרי דסמכינן על ס"ס שמא נפל ושמא נקבה אפילו לקולא להתיר העבדים לאכול בתרומה. ולקושיא זו אין מרפא במה שיש לתרץ קושייתו על הרוקח כתירוץ מעלתו בעצמו דאף דלא חיישינן שמא הפילה כבר אבל חיישינן שמא תפיל והחילוק ביניהם הוא פשוט שהרי כבר בשעה שהיתה בודאי מעוברת היה לה חזקה מבוררת שלא הפילה כלל לכך אנו אומרים העמידנה על חזקתה אבל מעולם לא היה לה חזקה מבוררת שלא תפיל עוד לכך חיישינן תמיד כל ימי עיבורה שמא תפיל:
ומה שרצה מעלתו להמציא פלוגתא בין הנ"י לשאר מפרשים בהך משנה דיצאה מלאה חוששת ולומר דלהנ"י דוקא יצאה מלאה דהיינו שמלאו ימיה ללדת אבל אם יצאה קודם שמלאו ימיה ללדת אף שהיתה מעוברת שפיר אמרינן ס"ס שמא נקבה ושמא תפיל, לדעתי לא כוון הנ"י לזה דאי היתה כוונתו כן איך תוך כדי דיבור מייתי ראיה מפרק כל הגט דלשמא מת לא חיישינן והרי שם מבואר בפירוש דלשמא ימות שפיר חיישינן. אבל כוונת הנ"י לדעתי הוא זה דע"פ הסברא היה לנו ביצאה מלאה להתיר את זו לשוק בעוד עדיין לא כלו חדשי העיבור של חמותה שאז שפיר יש ס"ס שמא נקבה ושמא תפיל אלא דכיון שאחר שיכלו ימי העיבור אזלא חששא דשמא תפיל ונשאר חששא שמא כבר הפילה וזה לא חיישינן כדלא חיישינן לשמא מת ואיך אפשר לנו להתירה לשוק שהרי תחזור לאיסורה ואין זה דרכי נועם ולכך אי אפשר להתירה לשוק כלל אפילו קודם ששלמו חדשי עיבורה של חמותה שהרי סוף שיתמו חדשי העיבור, וכוונת הנ"י שכתב דלשמא תפיל נמי לא חיישינן דכיון שיצאה מלאה ועבר זמן לידתה אין אומרים שמא הפילה כו'. הרי שלא סיים אין אומרים שמא תפיל אבל כוונתו דלכך לא חיישינן שמא תפיל כיון דבעבר זמן לידתה לא חיישינן שמא הפילה אי אפשר לנו למיחש תחלה שמא תפיל. ונחזור לראשונות שאין כאן קושיא על הרוקח מהך משנה דיצאה מלאה:
אבל מה שהקשיתי על הרמב"ם אין מרפא בחילוק זה והוא ע"פ מ"ש התוס' שם ביבמות דף ס"ז ע"ב בד"ה אין חוששין למיעוט. הקשה הר"ש ב"ח הא כי הוי נמי נפל פוסל כו' דלמ"ד המזכה לעובר קנה זוכה העובר עד שתפיל דתניא גם שמת ובזבזו כו' ואור"י דהכא יש להסתפק שמא כבר הוא נפל עיין בתוס'. ולכאורה דבריהם תמוהים דהרי לרבא שם בפ' מי שמת דף קמ"ב ע"ב שפי' הטעם דרפויי מרפיא בידייהו אין כאן הוכחה כלל שנפל קונה ואולי גם מאן דס"ל דעובר קני היינו אחר שנולד בן קיימא קני ואפשר אפילו למפרע קני אבל אם הפילה אח"כ לא זכי כלל מעולם ולמימר דקושיית התוס' כאן הוא לאביי דשני שם ירושה הבאה מאליה שאני הוא דוחק שהתוס' הקשו סתמא ולא הביאו דברי אביי כלל ועוד הרי בגמרא משני כאן עוד תירוץ דקאמר ואבע"א חיישינן כו' וא"כ דלמא תירוץ הראשון הוא אליבא דרבא ואביי באמת יתרץ כתירוץ ואבע"א. ואמנם אחר העיון דבריהם ברורים דהרי רב ששת קאמר שם בפ' מי שמת מנא אמינא לה דתני' גר שמת כו' וא"כ חזינן דרב ששת דסובר המזכה לעובר קני אין שום חילוק בין הפילה אח"כ או נולד אח"כ תמיד קני עכ"פ בהיותו עובר חי במעי אמו ואף דשאר אמוראי חולקים עליו בגוף הדין אם עובר קני כלל ועכ"פ בזה אין חולק עליו שאין חילוק בין נולד אח"כ ובין נעשה נפל אח"כ ולאביי ירושה הבאה מאליה קונה גם בהיותו במעי אמו אפילו נעשה אח"כ נפל ולרבא לא קני כלל ועכ"פ כיון דע"כ הך תנא כאן ביבמות דסבר נקבות לא יאכלו שמא ימצא עובר זכר ע"כ סובר דעובר קני דאל"כ אפילו אין כאן שום זרע רק העובר יאכלו בשביל משפחה כדאמר שמואל לעיל א"ו או דסובר עובר קני או דסובר ירושה הבאה מאליה שאני וא"כ כיון שקונה ע"כ גם אפילו נעשה אח"כ נפל קני כדחזינן דסובר ר' ששת לשיטתו ושפיר הקשו התוס' הא כי הוה נפל נמי פוסל והוכרחו לתרץ דיש להסתפק שמא כבר הוא נפל. ומעתה גם רבינו הגדול בפ"ח מהל' תרומות שפסק דביש לו בנים הוא דאכלי עבדים ומשמע דאם אין לו רק בנות ק"ו ואם אין שם אלא העובר לא אכלי ש"מ דסבר עובר קני בנכסי אביו ואף דגם הרי"ף כתב ביבמות שם דחלל במעי גרושה אינו פוסל ואכלי בשביל הבנים הכשרים והרי הרי"ף כתב שם בהדיא דעובר אין לו קניה בגווייהו הנה אם אנו סובלים דוחק זה בדברי הרי"ף ואמרינן שלא דקדק בלשונו במה שכתב בשביל בנים הכשרים דהה"ד בשביל המשפחה וסמך עצמו כיון שכתב בפירוש שעובר אין לו קנין אבל הרמב"ם שלא ביאר בהדיא שאין לו קנין וכתב שאוכלים בשביל האחים ש"מ דדוקא קאמר:
ועוד הרי"ף לשיטתו שכתב בפ' מי שמת על משנה דהאומר אם תלד אשתי זכר כו' דמשנתנו בשכיב מרע ע"ש א"כ סובר דבבריא לא אמרינן שמזכה לעובר אפילו עובר שלו שקונה א"כ גם בירושה הבא מאליה לא קני. ועיין בהרא"ש כאן ביבמות באריכות אבל הרמב"ם שפסק בפ' כ"ב מהל' מכירה שהמזכה לעובר אם היה בנו קנה ולא חילק בין בריא לשכ"מ וכן כתב הה"מ שם בהל' מכירה שרבינו לא חילק בין בריא לשכ"מ וא"כ לדברי רבינו ק"ו שעובר זוכה בירושה הבאה מאליה וכמבואר כל זה באריכות בפלפול שבין הראב"ד להרמב"ן והובא בהרא"ש כאן ביבמות וא"כ ודאי שטעמו של הרמב"ם משום דלמיעוטא לא חיישינן ואמרינן שמא נקבה ושמא נפל וכמפורש בכ"מ כאן בהל' תרומות, וע"כ צריך לתירוץ של התוס' שמספקינן שמא כבר הוא נפל וסומך על ס"ס זו אפילו לקולא להתיר לאכול בתרומה ומדוע פסק בפ"ג מהל' יבום יצאה מלאה חוששת והרשב"א בחידושיו בריש האשה בתרא הרגיש להקשות מדוע כאן ביצאה מלאה חוששת ובפ' אלמנה אמרינן זכרים יאכלו וניחא לרשב"א דשמא תפיל חיישינן אבל שמא הפילה לא חיישינן ולפמ"ש בשם התוס' נסתר תירוץ זה ודוחק לומר דבהל' תרומות מיירי בתרומה בזה"ז שהיא דרבנן וגם פשיטא שקושיא זו להרא"ש שכאן ביבמות פוסק דיש לו קנין בירושה והתיר לאכול ביש לו אחים מטעם דלמיעוטא לא חיישינן כנ"ל ופסק בפרק בתרא דיבמות יצאה מלאה חוששת שהרי הביא המשנה כצורתה וא"כ מסתמא הלכה כת"ק וכן הוא בקיצור פסקי הרא"ש בהדיא:
והנלע"ד בזה כאשר נשים לב לדברי התוס' שם בפ' האשה בתרא בד"ה יצאה מלאה אע"ג דאיכא חזקה דמסייע לרובא דנקבות ומפילות חוששת משום דאיתרע לה חזקה שיצאה מלאה עכ"ל התוספות. והב"ש בסימן קנ"ז ס"ק י"א כתב בשם התוס' ונ"י דביצאה מלאה איתרע חזקת היתר לשוק ואדרבה קצת הוחזקה ליבום ע"ש בב"ש. וכן הוא בחדושי הרמב"ן על יבמות יצאה מלאה הוי חזקה ליבום ולכאורה הדבר צריך טעם שהרי קודם שנתעברה חמותה יש לה חזקת היתר לשוק ועל העובר אין דנין שמא נקבה או נפל וא"כ למה לא נוקי לה על חזקתה הראשונה. ונראה לענ"ד שהוא ע"פ מה שפסק הרמ"א ביו"ד סי' נ' סעיף א' בהג"ה דלא אמרינן נשחטה הותרה אלא בלא יצאה מחזקתה מחיים, ועיין בד"מ שם הביאו הש"ך סק"ג בזה יליף מדברי תוס' ביבמות דף ל' ע"ב בד"ה אשה זו כו' וע"ש היטב בדברי הש"ך דזה שהיתה אסורה בחיי בעלה משום אשת איש מקרי חזקת איסור לשוק אף דבשעה שמת בעלה נסתלק איסור אשת איש מ"מ כיון שהספק נולד אז נשארה בחזקת איסור יבמה לשוק וא"כ ביצאה מלאה ואז היתה בחזקת איסור אשת איש לשוק לכך אף שמת בעלה חוששת ומקרי קצת חזקת איסור לשוק אבל לענין אכילת העבדים בתרומה הרי כל ימי חיי הכהן היה בחזקת היתר לתרומה והיו אוכלים בתרומה ועכשיו שמת האדון ואתה רוצה לאסרם בתרומה ע"י העובר שמא הוא זכר אנו אומרים כיון דחזקה להיתר וגם רובא נקבה או נפל שבקינן לה אחזקת היתר וממילא גם קושייתו על הרוקח לא קשיא דאשה זו אף שהיא אשת כהן מותרת היא לבוא באוהל המת וע"י שנתעברה אתה רוצה לאסרה משום שמא הוא זכר בן קיימא אמרינן רובא נקבה או נפל וחזקה להתירה ונשארה בחזקת היתר. ועיין בנודע ביהודה חיו"ד סימן נ"ז בד"ה ואומר אני שסברתי נכונה כו' יש מקום לחלק בין הך דיבמות ד' ל"א ובין הך דיצאה מלאה, וכאן אין מקום להאריך. דברי הד"ש:
< הקודם · הבא >
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |