נודע ביהודה/תניינא/יורה דעה/קא
נודע ביהודה 
תניינא יורה דעה קא
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
תשובה
לכבוד אהובי מחות' א"נ ידידי וחביבי הרב המאה"ג המופלא ומופלג בתורה וחכמה פ"ה ע"ה כבוד שמו מוה' וואלף נ"י אב"ד דק"ק לייפניק:
אחר ד"ש הטוב כמשפט. הנה באתי על דבר שאלתו בעובדא דאירע שמה באשה אחת שיש לה וסת קבוע וכעת היא בימי מניקתה והיא בחזקת מסולקת דמים ככל הנשים בימי מניקתן ואירע באשה זו שמוצאת בעד הבדיקה קורט אחד כחודה של מחט אדום ולפעמים קורט זה בא מעורב עם ליחה לבנה ופעמים בלי ליחה לבנה ושוב כעת פעם אחר פעם עם ליחה לבנה והקורט הזה נקלט במחט ואי אפשר לה לטהר עצמה לבעלה וראיתי שכבר שם מעלתו עינו להבדיקה שכתבתי בחיבורי נו"ב חיו"ד סימן מ"ח אלא שרום מעלתו חושש באשה זו כיון שכל פעם אינה מוצאת רק קורט אחד לבד לא ימלט שנאבד במוך ואין ראיה ממה שהמוך הוא נקי. זהו תורף חשש של מעלתו. ואני אומר זה שרום מעלתו עושה ממנו חומרא שהוא רק קורט אחד תמיד ואני חשבתי לטובה לעשות מזה קולא ואמנם תשובה על החשש שלו יתבאר בדברינו אח"כ וכעת אמינא הקולא אשר אני חושב בזה. והנני מעתיק לו מה שמצאתי בכתבים שלי אשר כתבתי בילדותי בתחלת בואי לק"ק יאמפלא מצאתי כעת עלה אחד וזה לשוני שם. בדין מקור שהזיע שאמרו במסכת נדה מ"א ע"ב מקור שהזיע כשתי טיפי מרגליות טמאה כו' ודוקא תרתי אבל חדא אימא מעלמא אתיא, רש"י מעלמא מן הצדדים. והנה לשון הגמרא אימא מעלמא אתיא לשון אימא משמע שמידי ספיקא לא נפקא והיא גופא קשיא דאיך מטהרה מספק וספיקא דאורייתא לחומרא וספק טומאה ברה"י טמא דבר תורה (ואם יש חילוק לענין ילפותא מסוטה בין טומאת מגע לטומאה דאתיא מגופה עיין בתו' ריש נדה וב"ק דף י"א ע"א בתוס' ד"ה דאין מקצת שליא ועיין בשטה מקובצת שם). ולשון הרמב"ם מרווח יותר וז"ל בפ"א מהלכות מטמאי משכב הלכה י"א הזיעה טיפה אחת הרי האשה טהירה שאינו אלא מחוץ למקור ע"כ לשון הרמב"ם. ולשון זה מורה שזה ברור שאינו אלא מחוץ למקור דהיינו מן הצדדים. ואמנם גם לדברי רבינו הגדול צריכין אנו למימר דהמקור מן הסתם אין דרכו להוציא פחות משתי טיפין ולכך מן הסתם תולין שטפה אחת היא מן הצדדים כי תולין במצוי אפילו להקל ולכך אין חוששין שמא הטפה היא מן המקור לפי שהוא מלתא דלא שכיחא אבל עכ"פ בצד האפשר הוא שיוציא המקור טפה אחת והוא מיעוטא דמיעוטא. ובהכי גם לשון הגמרא ניחא דקאמר אימא מעלמא אתי דהיינו שאעפ"כ הוא רק אימא לפי שגם המקור בצד האפשר הוא להוציא טפה אחת ואעפ"כ מטהרינן לה לפי דלמיעוט שאינו מצוי לא חיישינן. וגם לשון הרמב"ם ניחא שאינו אלא מחוץ למקור היינו מן הסתם דאזלינן בתר המצוי:
יצא לנו מזה דמן הסתם אין דרך המקור להוציא פחות משתי טיפין ואם תמצא טיפה אחת לא חיישינן כלל לספוקי שמא הוא מן המקור. ולפ"ז הא דקיי"ל דאפילו רואה טפת דם כחרדל יושבת עליו ז' נקיים וכן הא ששנינו במשנה בריש יוצא דופן ומטמאין בכל שהוא אפילו כעין החרדל ובפחות מכאן היינו במרגשת עתה שבא מן המקור ואמנם דברי ר' יוחנן במקור שהזיע מיירי באינה מרגשת מהיכן יצאה הזיעה אם מפנימית המקור או הצדדים לכן יש חילוק בין טפה אחת לשתי טיפין:
ולפי הצעה זו גם בדם אדום אם מוצאת בפנים ולא הרגישה בודאי שבא מן המקור ג"כ יש לחלק בין שתי טיפין לטפה אחת דאם נמצא רק טפה אחת תולין מבחוץ ואף שאותו מקום בדוק הוא אצל מאכולת ואין לתלות במאכולת אעפ"כ טהורה היא ותולין בצדדין. אבל קשה דהרי פסק בש"ע בסימן ק"ץ סעיף ל"ג האשה שבדקה עצמה בעד הבדיקה ונמצא עליו אפילו טפה כחרדל בין עגול בין משוך טמאה הרי דאפילו טפה אחת אין תולין בצדדים וכאן לא מיירי שהרגישה שנפתח מקורה רק על עד הבדיקה מצאה ומהרגשת הבדיקה לא ידעינן שהוא ודאי מן המקור דהרי יכול להיות הרגשת עד. ובאמת גוף דין זה שפסק כאן בש"ע הוא נובע מסוגיא דנדה י"ד ע"א. ואמנם שם לא נתפרש שמטמא בכל שהוא רק מבואר שם דאותו מקום בדוק או דחוק הוא אצל מאכולת ולכן מטמא משום נדה אבל אעפ"כ אולי בעינן שתי טיפין ואעפ"כ נ"מ במה דבדוק הוא אצל מאכולת דאל"כ הוה בעינן כגריס אבל השתא דבדוק אצל מאכולת לא בעינן כגריס אבל לעולם ב' טיפין בעינן דאל"כ תולין במצוי דהיינו בצדדין וצריך לומר כיון שאמרו שמטמאה משום נדה משמעותו כנדה ממש דהיינו אפי' בכל שהוא וא"כ קשה מההוא דמקור שהזיע:
ויותר מזה קשים דברי הרמב"ם בפ"ט מא"ב הל' וי"ו שכתב מה בין כתם הנמצא על בשרה כו' שהכתם הנמצא על בשרה אין לו שיעור כו' ואין לו שיעור לגמרי משמע שאין לו שום שיעור לא שיעורא רבא ולא שיעורא זוטא וממילא אפילו טפה אחת בכלל וקשה הך דמקור שהזיע שפסק הרמב"ם גופיה שטפה אחת אינה אלא מחוץ למקור ולכן צריכין אנו לחלק בין הפרקים בין דם לבן שהוא מימרא דר' יוחנן במקור שהזיע ובין מראה דם אדום וכך אנו צריכין לומר שאין הצדדים רגילים להוציא כי אם מראה לבן כמרגליות אבל מראה אדום לא שכיח בצדדים כלל היכא דליכא מכה או שאר סיבה הגורם שיצא דם וכן דם מאכולת ס"ל להרמב"ם דלא שכיח על בשרה ולכך במראה לבן שפיר מה שמטהר ר' יוחנן טפה אחת אפילו מטומאת ערב משום שתולין בצדדים שהוא מצוי משא"כ המקור אינו רגיל להוציא פחות מב' טיפין אבל דם אדום גם אם תתלנו בצדדים ע"ר תתלנו באינו מצוי לכך יותר תלינן במקור שבו הוא מקור הדמים ואמר נן אתרמי והוציאה טפה אחת. ולפ"ז אני אומר קולא אחת לתקנת בנות ישראל ואמנם נוע ינוע הקנה בין אצבעותי מרוב אימה ורתת להרים ראש בדבר שלא מצאתי בהקדמונים:
ואני מחזיק בתומי שאין דרך המקור להוציא פחות מב' טיפין והא דמצאה על עד הבדוק לה אפילו טפה כעין החרדל טמאה היינו באשה שאינה רגילה בכך רק אירע דרך מקרה שפעם אחת מצאה כן אבל אשה שבכל עת שהיא בודקת היא מוצאת על עד הבדוק טפה אחת קטנה מאוד כטפה של זבוב וזה הוא אצלה בכל הבדיקות או ברובם, אני אומר לפי מה שכתב העה"ג בסימן כ"ב הביאו החכם צבי בסימן כ"ג אשה שהיא בודקת עצמה ובכל זמן היא מוצאת על העד קרטין קטנים כמו טיפין של זבוב אדום מובלעין בבגד ואין לה שום צער ולא כאב ולא חולי ולא מרגשת שום דבר לתלות והשיב העה"ג להתיר לפי שהרופא אמר שלדעתו הוא שטיפין אלו הם באים מן הצדדים שיש שם גידין דקין כחוט השערה ולפעמים כשהאשה מרובה בדמים גידין קטנים הללו מושפעים ומלאים דם הרבה וכשהאשה בודקת עצמה ודוחקת בגידין האלו אז הם נפתחים ומוציאין טיפין האלו. והגאון ח"צ הכה על קדקוד סברא זו וכתב נוראות נפלאתי איך עלה על לבו להתיר מחמת דברי הבאי הללו כו' וגם הרופא אינו אומר שיש מכה רק ששופט בשכלו ששינוי ומקרה זה הוא מן הגידין שבצדדים אף אנו נאמר שמחמת ריבוי דם שבמקור שהוא ודאי כולו עשוי מגידין ועצבים הדם יוצא כו' ע"ש בח"צ. ולפ"ז אני אומר דהח"צ יפה כתב בעובדא ההוא שמצאה טיפין הרבה אבל אם אינה מוצאת רק טפה אחת וכן דרכה בכל הבדיקות יותר נוח לתלות בגיד או וריד שבצדדים משנתלה במקור ולומר שהמקור בכל עת משנה דרכו וטבעו להוציא רק טפה אחת שזה נגד טבעו ויותר ראוי לתלות בגיד או וריד שבצדדים מחמת שהוא מרובה בדמים והוה ממש כמקור שהזיע שתולין בצדדים משא"כ באשה שמצאה רק לעתים רחוקות על עד הבדיקה טפה אחת שאשה זו אינה מרובה בדמים שיהיה נפתח וריד אצלה שהרי בשאר פעמים אינה מוצאת כזה לכך היא טמאה אבל אם מוצאת בכל עת היא טהורה. ואמנם קולא זו היינו אם תמיד מוצאת בצד אחד שאז תולין בוריד שפתוח שם. וכל זה אני כותב דרך פלפול אבל חלילה לסמוך על זה כלל אף לצרף לקולא אחרת עד שיזכני השם למצוא בש"ס ופוסקים הראשונים אולי אמצא איזה סמך לזה:
כל זה העתקתי מן העלה יחידית שמצאתי בכתבים שלי שכתבתי בילדותי, והנה הרי כתבתי שחלילה לסמוך על זה, וגם עתה העתקתי לו רק להראות שעכ"פ יותר קיל טיפה אחת מב' טיפין ואמנם הקולא הנ"ל בלא"ה לא שייך כאן כיון שהיא רואה הקורט הקטן הזה עם ליחה לבנה וא"כ אף שאין דרך המקור להוציא פחות מב' טיפין הרי הליחה לבנה היא יותר משתי טיפין ויצא הקורט האדום הזה עם הליחה לבנה. ועוד כי אולי מה שאין המקור דרכו להוציא טפה יחידית היינו טיפה לחה שאם היא כל כך מועט היא דבוקה לפנים במקור אבל קורט יבש אולי גם קטן מאד כיון שאינו דבוק הוא נופל למטה לחוץ אבל להחמיר מטער שהוא יבש א"כ אינו יוצא מוריד דאף שאין לתלות בוריד אכתי יש לתלותו בחצץ הרגיל בכליות:
ועתה אדבר מצד הבדיקה שכתבתי בנו"ב סימן מ"ח ומעלתו חושש באשה זו שלא תועיל הבדיקה ההיא שאף שלא תמצא בראש המוך אולי הואיל והוא רק קורט קטן נאבד שם במוך. אני תמה והלא עיקר ההיתר שלי בבדיקה זו הוא מחמת שמוצאת בצדדים דודאי אם אינה מוצאת כלל בשעת הבדיקה אין מקום לטהר מה שתמצא לעתיד אבל עיקר הנסיון של הבדיקה כיון שבשעה שהמוך הדחוק מונח אצלה למעלה בעומק ומכסה פי הרחם והוא דחוק ומהודק הרבה באופן שהמוך מונע ששום דם אינו יכול לזוב למטה וא"כ מה שמוצאת אח"כ אחר שרחצה היטב באופן שלא נשאר שום דם מכבר בצדדים ועכשיו בודקת ומוצאת מן הצד א"כ בודאי יש לה איזה סבה המוציא דם זה מן הצדדים וא"כ מה מפסיד לנו לזה החשש שמא היה על המוך ונאבד דאף אם לו יהיה כדבריו אכתי חזינן שיש לה בצדדים דבר המוציא קרטין הללו ומהי תיתי לחוש כלל שהיה גם במוך. ואמנם אמינא גברא רבא אמר מלתא לא מזניחין אותו וכוונתו למה שכתבתי בחיבורי סימן מ"ג והוא בדף י"ט ע"ב בד"ה לכן נ"ל וז"ל ומכ"ש שיעבור הדם דרך המוך למטה וימצא למטה והמוך ישאר נקי זה דבר שאי אפשר וכו' ולכן חשש מעלתו שבעובדא דא איכא למיחש שבאמת לא נשאר המוך נקי אלא שנאבד מחמת קוטנו. אומר אני אף הא ליתא דא"כ תחוש שיצאו שתי טיפין אחד נשאר במוך ואחד ירד לצדדים והרי אשה זו בשום פעם אין דרכה לראות רק קורט אחד. ולמיחש תינח בדם לח אבל זו שדרכה בקורט יבש איכא למיחש שזה הקורט עבר דרך המוך למטה והא דלא נצטבע המוך היינו משום שהוא יבש ג"כ ליכא למיחש, חדא שהרי דרכה לראות עם ליחה לבנה והי' נשאר למעלה על המוך איזה רושם ליחה לבנה. ועוד שלא כתבתי זה רק דרך ומכ"ש אבל לדינא בלא"ה לא חיישינן כלל במוך דחוק לשום חשש ואף שכתבתי בחיבורי שם שבכל זה אין לטהר רק ביש מוכיח קיים איזה מכה או שאר דבר בידוע לנו כדי שנדע כאשר יסור הסבה שוב לא תתלה בו עיין בחיבורי סימן מ"ח בדף כ"ה ע"א באמצע ד"ה והנה ראיתי כו'. מ"מ באשה זו שאינה מוצאת רק קורט א' יבש ונקלט במחט כאשר יסור הסבה מסתמא שוב לא תראה באופן זה. ואעפ"כ לחומר הנושא אין אני מחליט לטהרה אחר הבדיקה רק כל ימי זמן ההנקה דהיינו כ"ד חדש ואח"כ אם יתמיד הדבר אז נחכם לה. וגם כל זה באופן שיסכים גם מעלתו ויסכים עמנו גם מר חמיו הגאון המפורסם נר"ו ואז מטינא שיבא בהדייהו, דברי ידידו הד"ש:
< הקודם · הבא >
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |