נודע ביהודה/תניינא/יורה דעה/נח
נודע ביהודה 
תניינא יורה דעה נח
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
תשובה
לכבוד אהובי ידידי וחביבי הרב הגדול המופלא בתורה ויראה מוסמך ובעל הוראה כבוד מו"ה אהרן נר"ו:
קבלתי מכתבו. וע"ד אשר שאל במה שנהגו שם שתוך מעל"ע לעשיית היי"ש הנעשה מסתם יינם שורפין היהודים באותה יורה יי"ש של תבואה. והנה מה שכתב מעלתו שהמג"א לא הזכיר בהל' פסח יי"ש לדבר חריף. אני תמה עליו והלא הזכיר המג"א דבר זה פעמים וע"ש בסימן תמ"ז ס"ק כ"ה ובסימן תנ"א ס"ק מ' ואדרבה מבואר בדבריו שהוא חמור יותר משאר דבר חריף שבשאר דבר חריף החריפות הראשון אינו משוי לשבח וביי"ש החריפות הראשון משוי לשבח. וגם אין ללמוד היתר ממה שמבואר ביו"ד סימן קל"ז סעיף ד' שכלים האסורים מחמת יין של נכרים מותר ליתן לתובם בין מים בין שכר בין שאר משקים ע"ש. דשם הטעם דטעם היין הנפלט מהכלי הוא פוגם בשאר משקים ואף דמשמע דאפילו חומץ וציר מותר ליתן בהם שהרי התיר שם בש"ע למלוח בהם ולא אמרינן שהחריפות משוי לשבח וא"כ אפילו יי"ש מותר ליתן לכלי היין אמנם כל זה בכלי היין שהטעם הנבלע בכלי הוא קלוש כיון שנבלע בצונן אבל אם בשלו יין של נכרי בבלי ושוב בשלו בו שכר או שאר משקים יש לאסור ואפילו אם היה לדון גם בזה ולמצוא מקום להקל אעפ"כ נדון דידן אינו דומה לזה שכיון שעשוי מן היין האסור יי"ש שוב אינו טעם קלוש רק טעם לשבח בשאר משקים ובפרט ביי"ש שבודאי אחד משביח חבירו אף שזה נעשה מיין וזה מתבואה. ודברי בעל פרח מטה אהרן סימן נ"ז בזה לאו דסמכא נינהו ודבריו מבולבלים וקצרים ביותר ואיך נלמד מהם לדינא. ובעובדא דידיה היה כמה היתרים שהגעילו הכלים אלא שהיה של חרס וגם היה להם יישון ולכן לא חש הרב לדקדק כל כך בפלפולו ואפילו אין היורה בת יומא וגם ששים ליכח דבכל הכלי משערין:
ומה שכתבת שיש קצת לנקוט דעת המקילים דלא אמרינן בשאר אסורים חנ"נ. לא ידעתי כוונתך דמה נ"מ יש לנו בזה בחנ"נ והלא היי"ש שנתבשל תחלה מן החרצנים ושמרים של יין היו הם עצמם אסורים מחמת עצמם ונאסרה היורה מהם ולא ידעינן כמה בלע היורה וצריכין אנו בפעם השני ששים נגד היורה כולה ואין במה שבתוך הכלי ששים נגד כל הכלי. ואני חושב כוונתך כי ידעתי כי לא דבר ריק הוא בדבריך ודנת כי כשנותנים החרצנום והשמרים לתוך היורה נותנים ג"כ מים הרבה וא"כ אם און המים נעשים נבילה היורה בולעת היתר ואיסור וכששורפים שוב שם היי"ש מהתבואה לא בעינן ששים רק נגד חלק מהיורה. דרך משל אם בפעם ראשונה היה החרצנים והשמרים כמו המים בשיעור שוה א"כ היורה בלעה חציו דבר האסור וחציו דבר המותר ובעינן בפעם השני שנתבשל ההיתר רק ששים נגד חצי היורה. ואם זהו כוונתך א"כ הרי רמ"א בסימן צ"ב סעיף ד' בהגה"ה מסיק דבשאר איסורים לא אמרינן בלח נ"נ במקום הפסד גדול ואף שט"ז בס"ק ט"ו בשם רש"ל כתב דזה דוקא שלא דרך בישול כגון יין במים כו' אבל דרך בישול גם לח נעשה נבילה. וכן מורים דברי רמ"א שכתב דלח בלח לא אמרינן נ"נ ולמה לו למימר לח בלח אפילו היה האיסור יבש כיון שההיתר לח היה לנו לומר לא נ"נ א"ו דביבש בלח לא משכחת שיאסר הלח כי אם בבישול וכיוצא בו שנבלע ממש אמרינן נ"נ. ואמנם מדברי הש"ך בס"ק ט"ו מוכח דגם דרך בישול לא אמרינן בלח חנ"נ דאל"כ נסתר הוכחתו מדברי הש"ס דהרי בש"ס מיירי דרך בישול. שוב ראיתי שגם הפרי תואר כתב כן. ואמנם ביי"ש יש לדון בזה כי הזיעה העולה מן היורה לתוך הקנים של נחושת שלמעלה בכיסוי של היורה וזהו עצמו היי"ש עיקר העולה הוא מהחרצנים והשמרים מהכח שבהם כי המים אין בהם כח וא"כ אלו הקנים נאסרים ושוב כששורפים היי"ש מן התבואה והזיעה הולכת דרך הקנים ונאסר מהקנים. ואמרתי אעפ"כ יש למצוא היתר כי הזיעה עולה תמיד בזה אחר זה ובצירוף יחד כל הזיעה שעלתה שנוטף לתוך כלי העומדת למטה לקבל הזיעה יהיה בין הכל ששים נגד הקנים וכיון שיש בין הכל ששים נגד הקנים חוזר הכל להיתר דאף דבחתיכה קיי"ל אפשר לסוחטו אסור כמבואר בסימן ק"ו מ"מ בלח שפיר חוזר להיתרו כמבואר שם וגם לזה צריכין אנו לצרף הקולא דבלח לא אמרינן חנ"נ כמבואר בהגה"ת רמ"א שם שכתב דלדידן דאמרינן בכל איסורים חנ"נ אין חילוק בין לח ליבש ועיין בש"ך ס"ק ג'. ואם הדבר כן יש להתיר מה שכבר נעשה שאין לך הפסד גדול יותר מזה אבל להתיר לשרוף ביורות הללו לכתחלה א"א דלענין לכתחלה לא שייך הפסד גדול ועוד שעכ"פ אין מבטלין איסור לכתחלה:
ומה שכתבת עוד שעושים שמה קולא אחת שאין עושין עירוי לכלי עץ שמכניסין לקיום וכתבת שאפשר שסומכין על הרמב"ן ותמהת הלא בסימן קל"ה סעיף יו"ד פסק המחבר כהרשב"א עכ"ל. ואני תמה למה הוצרכת להביא מסעיף יו"ד והלא במקומו בסעיף ח' כתב המחבר שכן ראוי לנהוג ומסעיף יו"ד לדעתי אין ראיה דאטו לרמב"ן לא משכחת עירוי בכלי עור הלא אם עמד בו יין מעל"ע צריך עירוי ועיין בש"ך שם ס"ק י"ג הגם שבס"ק כ"ד וס"ק ל"ג חוכך בזה שאפילו עירוי לא מהני מ"מ דבריו שבס"ק י"ג הם עיקר לדינא. ועכ"פ ראוי למחות בהמקילים ואם רואה שאין דבריו נשמעים לא ילך בעובי הקורה וכדאי הרמב"ן לסמוך עליו בפרט באיסור דרבנן. ויותר מזה אין להאריך. והיה זה שלום כנפשו ונפש הד"ש.
< הקודם · הבא >
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |