נודע ביהודה/תניינא/חושן משפט/לד
נודע ביהודה 
תניינא חושן משפט לד
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ב"ה פראג ד' כ"ח תשרי תקמ"ח לפ"ק:
תשובה
שלום לכבוד אהובי האלוף התורני כבוד מוהר"ר יוזל נר"ו מו"צ דק"ק ש"ה:
מכתבו קבלתי. ואשר שאל ע"ד האפוטרופוס שמינוהו ב"ד ואמרו לו בעת שמינוהו שיעשה במעות שמסרו לו וכן במעות שיבואו עוד לידו מגביית חובות שנשארו חייבים להמנוח וישתדל לגבותם יעשה כטוב בעיניו לטובת היתומים והאפוטרופוס טרח הרבה לגבות והלוה המעות לכמה אנשים בטוחים על קרקעות ועל חילופי כתב ועל משכנות ולאחד הלוה כ"ה זהובים על חילוף כתב בלא משכון כי היה בטוח בעיניו וגם מעות שלו הלוה לו על סחורה וכמה פעמים קם בהימנותיה והביא לו סחורה בעד מעותיו וחזר והלוה לו ועל חילוף כתב של היתומים נתן רווחים עד הזמן והניח לו הקרן עוד על זמן כי זה האיש היה בטוח בעד סך זה וירא אלהים ונאמן ויהי היום הלך האיש למרחוק בעסק שליחות מצוה וצרור הכסף לקח בידו לקנות סחורה והלך ולא חזר ולא ידענו מה היה לו אם מת או נשבר או נשבה. והנה קרובי היתומים תובעים האפוטרופוס שישלם מביתו כי מה לו להלוות מעות היתומים בלא משכון והאפוטרופוס השיב כי לא רצה שיהיו המעות בטלים ועשה לטובת היתומים כדרך שעשה בשלו מה שהיה נראה לו שהוא לטובת היתומים והאיש הנ"ל היה בחזקת בטוח וכמה אנשים היו נותנים לו באמנה מעות וסחורות והוא גם הוא נתן לו ותמיד היה פורע בזמנו. וקרובי היתומים השיבו בשלך אתה יכול לעשות מה שתרצה ולא בשל יתומים:
הנה זה פשוט שאם הב"ד שמינוהו אמרו לו בפירוש שיעשה כטוב בעיניו אז מה שעשה ברשות ב"ד עשה ואף שעפ"י הדין אין להלוות זוזי דיתמי אפילו על משכון כי אם על דהבא פריכא כמבואר בסי' ר"ץ ס"ח מ"מ אין להאפוטרופוס חיוב בזה כיון שהב"ד הרשוהו ואולי ראו הב"ד כי בזמנינו אם נחמיר בזוזי דיתמי כל כך בודאי לא יזדמן כלל כזה ויכלה זוזי דיתמי אחת לאחת במזונות ועכ"פ את האפוטרופוס אין לחייב כלל:
ומה שהוקשה למעלתו ע"ז מדברי הסמ"ע בס"ק י"ג והש"ך בסק"ו בשם מהרי"ק שכתב האפוטרופוס פשע וכו'. לא ידעתי מאי קא קשיא ליה דאטו שם מיירי שהב"ד הרשוהו בפירוש שיעשה הטוב בעיניו ומה שהוצרך מהרי"ק בשורש כ"ג למיהב טעמא שר' ברוך פשע במה שהלוה להרי"ב ואם כי איש נכבד והגון הוא גלוי וידוע שהיה חייב ממון רב והון עתק וכו' ותיפוק ליה שפשע מה שהלוה בלא משכון דהבא פריכא. נראה דהרי"ב היו לו נכסים שיש להם אחריות ועידית וכיון שהיה איש נכבד והגון מסתמא היה שומע דברי תורה ולא קיבל עליו נידוי שלאיש כזה יכולים להלוות ממון יתומים בלא משכון כמבואר בסעיף ח' לכן הוצרך מהרי"ק לומר שהיה ידוע שחייב הון עתק. וכל זה אם כן הוא שהב"ד אמרו לו בפירוש שיוכל לעשות כטוב בעיניו אבל אם אין הדבר כן ודאי שלא היה לו להלוות בלא משכון בטוח. ומ"ש מעלתו דאעפ"כ אין לחייבו שיכול לומר קים לי כהרמב"ן דאפילו מפשיעה פטור האפוטרופוס והאריך בזה אם יכול לומר קים לי כרמב"ן. תמהני למה לו להביא ממרחק ראיה והלא במקומו בסימן ר"ץ מסיק הש"ך בס"ק כ"ה בסופו שצריך עיון לדינא וא"כ ממילא אי אפשר להוציא ממון. ואמנם נלע"ד דזה גרע מפשיעה ונקרא מזיק בידים כיון שנתן מידו ליד מי שאינו ראוי ליתן לו עפ"י דין ואם כי הסמ"ע בסקי"ג והש"ך בסק"ו כתבו לשון פשיעה אולי לאו דוקא. ונלע"ד שזה תלוי בפלוגתא שבריש סימן ש"א בהג"ה בשומר שמסר לשומר אם זה גרע מפשיעה או לא ועי"ש בש"ך סק"ד. אבל תמהני על מעלתו והלא נדון דידן אפוטרופוס זה מינוהו ב"ד ובזה מודה הרמב"ן שחייב בפשיעה:
ומה שרצה מעלתו לומר שהטעם משום שלא ימנע בשביל זה שזהו כבודו שהב"ד מחזיקין אותו לנאמן והאיש הזה בלא"ה מוחזק לנאמן. דברים אלו הם דברים בטלים ואין צורך להשיב עליהם ולא חלקו רז"ל במינוהו ב"ד בין גברא לגברא ובודאי כל מי שממנים אותו ב"ד מסתמא הוא בחזקת נאמן. ואמנם אם אנו רוצים לחייבו מצד שלא עשה כהוגן שהלוה להאיש הזה די שנחייבנו כאילו המעות מונח כי אולי אם לא הלוה לאיש הזה לא היה מזדמן אחר בפרט שיהיה ראוי למיהב לו זוזי דיתמי וא"כ עכ"פ הריוח שכבר נתן הלוה יצורף לחשבון ומה שחסר להקרן ישלים האפוטרופוס. ואין לומר דסוף סוף בשעה שנתן הלוה הרווחים שוב פשע האפוטרופוס במה שהניח לו הקרן עוד זמן ואם היה אז גובה הקרן היה להם להיתומים הריוח וגם הקרן במלואו וע"י פשיעתו של האפוטרופוס נאבד הקרן וא"כ יצטרך לשלם בלי שום נכיון. נראה דאין זה פשיעה ודאית כי מי יודע אם היה נוגש עליו אז אם היה יכול להוציא מידו והרי זה דומה למ"ש רמ"א בסי' ר"צ סעיף כ' בהג"ה אפוטרופוס שטען וכו' לא מקרי פשיעה דמי יימר דמשתבע וכו':
ומה שתובע האפוטרופוס שכר טרחה. נראה פשוט כיון שלא התנה מתחלה אין לו שכר ובפרט שהוא לו לחשיבות שמינוהו בי דינא וגם מצוה קעביד מסתמא נתרצה בלי שכר:
ומה שרוצה דמי מזונות מהיתומה שהחזיק על שלחנו זהו מהלכות עמומות והדברים סותרים זה לזה בכמה מקומות ועיין בח"מ בב"י סי' קכ"ח ועיין בסי' רמ"ו בסופו בהג"ה ובסי' ר"ץ סעיף כ"ה ועיין בי"ד סי' רנ"ג ס"ה ועיין באה"ע סימן ע' בב"ש ס"ק כ"ח. ולכן נלענ"ד אם אין לנו הוכחה ברורה שהאפוטרופוס כיון בתורת צדקה והאפוטרופוס מוחזק בנכסי יתומים ישבע האפוטרופוס שהיה דעתו על מנת לקבל תשלומין וינכה דמי המזונות ממה שבידו והכל לפי ראות עיני הדיין איך היה דעת האפוטרופוס בעת שנתן המזונות. ותו לא מידי כעת. והיה זה שלום:
< הקודם · הבא >
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |