נודע ביהודה/תניינא/אבן העזר/פא

נודע ביהודה תניינא אבן העזר פא

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תשובה

להגאון מוהר"ר ישעיה ברלין:

על דבר האשה אשר ילדה תאומים לתשעה חדשים מלאים ובעלה בעל אותה ונסע ממנה ובכלות תשעה חדשים ילדה תאומים ולכן הבעל חושש שזינתה מחמת שמצא בספר דרוש שאי אפשר לתאומים להתעבר מביאה אחת. הנה הבעל הזה עונו ישא וחושד בכשרה ודברי הדרוש המה הבל הבלים נגד כמה מקומות בש"ס אין מספר כאשר הרגיש גם מעלתו ואדרבה נהפוך הוא שאי אפשר לה להתעבר תאומים בשתי ביאות זו אחר זו שיהיו שניהם בני קיימא כי אם שיהיה אחד סנדל. ומה שהעיד בשם חכמי הטבע שקר העיד ואדרבה המה מסכימים בזה שיכולה להתעבר מביאה אחת ולדות הרבה. והנה הגאון מוה' מאיר פרענקל ז"ל שהיה אב"ד דק"ק זאלקווי וג"כ רופא בחצר המלך עם הרופא מומחה המפורסם ר' שמחה ז"ל בזאלקווי והוא נתן טעם למה נולדו תאומים עם כל שבט שלא תלך טיפה של יעקב בשום ביאה לבטלה עיין בעין יעקב בבבא בתרא באותה אגדה בכללן אתה מוצא שבעים וכו'. ואמנם אין אני תמה על הדורש ההוא בספרו כי כן דרך הדרשנים באמרם שאין דרוש זה נוגע לדיני תורה לכן משנין לפעמים לפי הצריך להם. ומחותני הרבני המופלג הקצין המפורסם מוהר"ר אפרים וועהלי רצה ללמוד זכות על הדורש ההוא שאין כוונתו שצריך שני ביאות רק בשני כחות ולענין שיהיה נחשב אח"כ שלא במקום מצות יבום הכח שני הוא כמו ביאה אחרת. והנני שולח לו העתק מדברי מחותני ואף שכתבתי לו שגם זה שקר אעפ"כ דברי טעם הם:

אגרת הזה הכינותי היום ה' י"ג שבט ובין כך כעת בלילה בא הבי דואר והביא לידי מכתב מרום מעלתו מן ט' דנא מה שהקשה מר על נוסח ברכת אירוסין שאנחנו נוהגים ע"פ כל הפוסקים לחתום בסוף בברוך והלא בכתובות ז' ע"ב אמרו דרבין ורבה אמרו משמיה דרב יהודה ברוך וכו' והתיר לנו את הנשואות ע"י חופה וקידושין ורב אחא מסיים בה משמיה דר"י ברוך אתה ה' מקדש ישראל על ידי חופה וקידושין ואמרו שם מאן דלא חתים מידי דהוה אברכת הפירות ואברכת מצות ומאן דחתים מידי דהוה אקידושא, ועל זה תמה מעלתו איך אנו מכניסין עצמנו בספק ברכה לבטלה והרי קיי"ל בכל מקום ספק ברכות להקל, ותמה על כל הפוסקים שלא ירדו כלל לדבר מזה איך היא ההלכה בפלוגתא זו ובלי שום פלפול תפסו דברי החותם:

והנה אהובי ידידי מה שכתב שיותר טוב היה שלא לחתום כדי שלא להכניס עצמנו בספק לא תשא, אצלי דברים אלו אינן אלא מן התימה דכאן ממ"נ לא ימלט מספק לא תשא שאם הדין שיחתום והוא לא חתם הרי זה משנה ממטבע שטבעו חכמים ולא יצא בברכתו ונמצא ברוך אתה ה' שאמר בפתיחה עבר על לא תשא. ובלי ספק אצלי שזה לא נעלם מעין הבדולח כמותו ואמרתי שכוונתו דרום מעלתו שאם הדין שלא לחתום והוא חתם לא יצא ידי ברכה כלל ונמצא שעבר על לא תשא שתי פעמים דהיינו בברוך אתה ה' שבפתיחה ובברוך אתה שבחתימה משא"כ כשאינו חותם אף שהדין לחתום לא עבר על לא תשא רק פעם אחת:

אך לענ"ד הדבר צריך תלמוד אצלי שאני אומר אף אם הדין שלא לחתום והוא עבר וחתם אף שעבר על לא תשא מ"מ לא הפסיד ברכתו שהרי בירך כתיקנו רק שהוסיף לבסוף ברוך אתה ה' מקדש וכו' הרי כבר גמר הברכה כתיקנו עד הנשואות לנו ע"י חופה וקידושין וכי בשביל שהוסיף אח"כ הפסיד למפרע. הן אמת שהרשב"א בחידושיו בברכות במשנה מקום שאמרו לחתום וכו' כתב שאם חתם במקום שאמרו שלא לחתום הרי זה משנה מטבע וכו' ובפ' כיצד מברכין דף מ' גבי מנימן רעיא כתב וכבר כתבתי בפ"ק דמטבע ארוך הוי שפותח וחותם וקצר שפותח ואינו חותם או חותם ואינו פותח ואינה ברכה סמוכה לחברתה ואם היה משנה את המטבע לא יצא וכו' היה נלע"ד דלא יצא קאי רק אמקום שאמרו לחתום והוא לא חתם או מקום שאמרו לפתוח ולא לחתום או לחתום ולא לפתוח והוא עשה להיפך לא יצא שבכל אלו לא בירך עצם הברכה שתיקנו חכמינו אבל מקום שאמרו לפתוח ולא לחתום והוא פתח כהוגן ואמר כל נוסח הברכה בשלימות רק שהוסיף החתימה אף ששינה המטבע מ"מ הואיל והשינוי היה אחר גמר מה שתיקנו חכמים לא הפסיד ברכתו, והמג"א בסי' קפ"ז ס"ק א' העתיק בשם הרשב"א במקום שאמרו שלא לחתום והוא חתם או איפכא לא יצא. ואני לענ"ד היה נראה כמ"ש ואמנם אבטל דעתי מפני דעת המג"א. אך נלע"ד שטעם הדבר מפני הפסק שהפסיק בדבור הזה שאינו מהברכה ואדרבה הוא ברכה לבטלה בין עצם הברכה להמעשה אם הוא ברכת הפירות או המצות ומעתה ברכת אירוסין שאינה ברכת המצות ממש והרבה פוסקים שפסקו אפי' לכתחלה א"צ עובר לעשייתן ולדידן עכ"פ בדיעבד מברך אח"כ עכ"פ לא מפסיד בה הפסק שהיא רק ברכת הודאה והרי אם היו הקידושין שלא כהוגן שצריך לקדש א"צ לחזור ולברך, ועיין בכה"ג אהע"ז סי' ל"ד בהגהת הטור אות יו"ד ואות י"ד. הרי שאין הפסק מזיק בזה א"כ שפיר לא הפסיד הברכה ע"י מה שחתם אפי' אם היה הדין שלא לחתום וממילא אין כאן חשש לא תשא על תחלת הברכה:

וכל זה כתבתי לסברתו של מעלתו אבל גוף תמיהתו בחנם תמה והדבר פשוט שצריך לחתום דהרי בגמרא אמרו דרב אחא מסיים בה משמיה דרב יהודה וא"כ איהו מר"י עצמו שמע לחתום אבל רבנן ורבה לא שמעו מר"י בפירוש שלא לחתום אלא כשלמד רב יהודה עמהם אמר להם דרך לימוד נוסח ברכת אירוסין ושמעו ממנו עד והתיר לנו הנשואות ע"י חופה וקידושין ויותר מזה לא אמר להם ואיכא למימר שלא הוצרך לומר להם יותר כי בודאי ידעו שצריך לחתום מידי דהוה אקידושא וממילא ידעו שהחתימה היא מעין מה שסמוך לחתימה שהוא בא"י מקדש וכו' ואיכא למימר שלכך לא אמר להם יותר לפי שא"צ חתימה מידי דהום אברכת הפירות והמצות וכך חשבו רבה ורבין בדעת רב יהודה ועל זה כוונו שם בגמרא מאן דלא חתים פירוש רבין ורבה שחשבו בדעת רב יהודה כן טעמייהו היא מידי דהוה אברכת פירות וכו', אבל כיון שרב אחא שוב העיד ששמע בפירוש מרב יהודה שהיה חותם ברוך וכו' לא שבקינן דברי רב אחא ששמע בפירוש בשביל רבין ורבה שלא שמעו ואין אומרין למי שלא ראה החודש שיבוא ויעיד. זה הנלע"ד פשוט דעת כל הפוסקים שלא עלה על דעתם שום ספיקא בזה ואין כאן פלוגתא כלל. ולרוב הטרדה אקצר. דברי הד"ש:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

מעבר לתחילת הדף
< הקודם · הבא >