נודע ביהודה/תניינא/אבן העזר/פ
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
תשובה לכבוד אהובי הרב המופלג האלוף כבוד מוהר"ר שמואל נר"ו אב"ד ומו"ץ בק"ק אסאד: מכתבו קבלתי. ועל דברי תורה בא במעשה מקרה בלתי טהור שאירע בקהלתו שבא שמה נער מווערבוי בשמו שלמה בחזקת שהוא יהודי פנוי ודבר שם על לב אלמנה אחת שתנשא לו ואחר שישב שם שלשה שבועות נשאת לו בחופה וקידושין ואחר הנשואין לקח את הכל מידה וברח לו ועתה נודע הדבר שהוא מומר זה כמה שנים ויש לו אשה נכרית בווערבוי ואשה העלובה שנשאת לו תהיה מוכרחת להשאר עגונה כל ימיה אם לא ימצא לה תרופה לבטל הקידושין מתחלתן ולאחוז בדעת הי"א שהביא הב"י בסי' מ"ד בשם בעהע"ט שמומר אין קידושיו קידושין, והביא מעלתו גם שאר סברות שי"ל בנדון זה לקולא: הנה אני אומר ישתקע הדבר וח"ו להתיר האשה ואיפכא אני אומר שאפי' לדעת הי"א שם בבעהע"ט שמומר אין קידושיו קידושין ולא חייש שמא הרהר בתשובה היינו במומר שהוא מומר לפנינו ואינו מחזיק בדת יהודית וגם בשעת הקידושין אומר בפומבי שהוא מומר ובזה סובר הי"א שם דלא חיישינן שמא ברגע זו בשעת קידושין הרהר בתשובה דמהי תיתי לומר כן והרי זה דומה ממש למה שמבואר בסי' מ"ג בסופו בהג"ה דהמקדש בפסולי עדות יש מקילין דלא אמרינן חיישינן שמא הרהרו בתשובה וכתב הח"מ בס"ק י"ד שאין כאן מחלוקת כלל ובמומר שלא נראו בו סימני טהרה ולא חזר גם לבסוף בתשובה בזה כ"ע מודו דלא חיישינן שמא הרהר בתשובה, אבל במומר שחזר בסוף בתשובה אמרינן הוכיח סופו על תחילתו וחיישינן שמא כבר הרהר בתשובה וע"ש בב"ש ס"ק כ"ב שאין זה דומה למקדש שאמר על מנת שאני צדיק גמור שאפי' הוא רשע גמור חיישינן שמא הרהר בתשובה דשאני התם שמה שאמר ע"מ שאני צדיק יש רגלים לדבר ע"ש בב"ש. וא"כ בנדון דידן שבא לפנינו מתנהג ביהדות שלשה שבועות וקידש אשה בחזקת יהודי אין לך רגלים לדבר יותר מזה וכולי עלמא מודו דחיישינן שמא הרהר בתשובה ומה שחזר אח"כ לסורו אין ראיה שהיה למפרע בשעת קידושין מומר ועוד ראיה ממה שאיתא ביו"ד סי' קי"ט סעיף י"א מומר שבעיר אחת מאמין בעכו"ם בפני נכרים ובעיר אחרת נכנס בבית ישראל ואומר שהוא יהודי אינו עושה יי"נ יע"ש בש"ך ובט"ז, והפרי תואר שכתב דוקא שאין לו שום הנאה במה שאמר שהוא יהודי וכו' ע"ש דבריו אינם מוכרחים ואפי' לדבריו היינו לסמוך על זה לקולא שיהיה מגעו ביין מותר אבל להחמיר ודאי חיישינן שמה שהחזיק עצמו ביהודי היה בלב שלם, באופן שבנדון שלפנינו אין כאן שום סברא לבטל הקידושין. אלא אפי' במומר שהוא מומר לפנינו ומחזיק עצמו בפני כל למומר וקידש אשה ג"כ לית דחש להך י"א שהביא בעהע"ט והלכה רווחת בישראל מומר שקידש קידושיו קידושין כפשטא דגמרא ביבמות מ"ד ע"ב טבל ועלה הרי הוא כישראל לכל דבריו ואי הדר ביה ומקדש בת ישראל ישראל מומר קרינן ביה וקידושיו קידושין וכן פסק הרמב"ם בפ"ד מאישות הל' ט"ו מומר שקידש אע"פ שהוא עובד עכו"ם ברצון הרי אלו קידושין גומרין וצריכה גט ממנו וכן הכריע בטור בסי' מ"ד ודחה דברי הי"א שבבעל העיטור וכן פסק בש"ע סי' מ"ד סעיף ט' בלא שום חולק ואף שבסי' קנ"ז סעיף ד' הביא דעת י"א שאינו זוקק ליבום כאן בקידושין לא הביא שום חולק וכן כתב בכה"ג כאן סי' מ"ד ושם בסי' קנ"ז דאפי' החולק ביבום מודה שקידושיו קידושין:
ומה שכתב מעלתו דעכשיו שאומרים בשעת קידושין כדת משה וישראל גם בעל העיטור מודה דאין קידושיו קידושין באשר שזה שלא כדת כדאיתא בש"ג פ' החולץ דקנאין פוגעין בה וג"כ בהגהת מרדכי פ' החולץ דאסורה היא לו ע"כ דברי מעלתו. ואין אלו אלא דברי תימה ואטו בזמן בעהע"ט לא היו אומרים בשעת קידושין כדת משה וישראל, ועוד מה לי באמירתו ואטו אם לא אמר בפירוש כדת משה וישראל אינו מקדש כדת משה וישראל וכבר אמרו כל המקדש אדעתא דרבנן מקדש ואפ"ה ח"ל תפסי בהו קידושין ועוד איך הם הקידושין נגד דת משה וישראל הלא אפי' האוסרים ביאת מומר הבעילה היא באיסור אבל בקידושין אין כאן איסור לשום דעה:
ומ"ש עוד מעלתו וז"ל ואחר אחרון אני בא דאפשר לומר דבכה"ג שהיא לא ידעה שהוא מומר אדעתא דהכי לא קידשה נפשה כדפריך בפ' הגוזל ק"ו ע"ב וכו' והאריך מעלתו בזה: והנה אדכרתן מלתא שנשאלתי זה שנים רבות מתלמידי הרב המופלג מוהר"ר שמואל כ"ץ קאסטויהארי במעשה שאירע באשה שבאה והחזיקה עצמה בחזקת אלמנה ונשאת לכהן ושוב כאשר נודע בעדים שהיא אשה גרושה ברח הכהן ושילם לה כגמולה והניחה עגונה ושוב מת הכהן ולו היה אח זקן ולא נודע היכן הוא. ורצה תלמידי הנ"ל לומר שאין לך מום גדול מזה שכנסה בחזקת אלמנה ונמצא שהיא גרושה ואסורה מן התורה. ואני השבתי לו אז אם בתורת מום באת להורות אין הנדון דומה דהרי כתב הר"ן במס' כתובות ק' ע"ב לחלק מדוע בהיה בה מומין אין לה לא כתובה ולא תוספת ובחייבי לאוין ולא הכיר בה יש להן תוספת משום דמומין וכן נדרים אין אדם מתפייס בהן וחזקה הוא שאינו מתפייס והיה לה להודיעו אבל חייבי לאוין היתה סבורה שיערב עליו המקח אפי' באיסור ויתפייס וסמכה על זה שלא להודיעו ע"ש בהר"ן, הרי שאין לדמות איסור למומין ולענין קידושין אם לא הכיר בה לפי פשטן של דברים קידושין חיילי שהרי איפלגו אמוראי במס' כתובות ק"א ע"ב בחייבי לאוין ולא הכיר בה אם יש לה כתובה וע"כ לא פליגי אלא לענין כתובה אבל עכ"פ כ"ע מודו דקידושין חיילי שאם לא הוו חיילי הקידושין א"כ אינה אשתו וכתובה מהיכן יש לה וכדדייק בדף ע"ג ע"א כתובה הוא דלא בעי הא גיטא בעי. ואמנם יש לדחות דכתובה חכמים קנסוהו לדידיה ועיין בריש יבמות בתוס' בד"ה או שנמצא איילונית ואמנם מדברי רש"י ביבמות דף פ"ה ע"ב בד"ה קנסו אותו כתובה כלומר לא קנסוה משאר כל הנשים וכו' משמע דלא קנסו את הבעל ליתן כתובה בתורת קנס אלא כיון שלא קנסו אותה ממילא היא כשאר כל הנשים וממילא יש לה כתובה כשאר נשים א"כ שפיר מוכח שעכ"פ היא אשתו וא"כ לרב הונא דאמר יש לה כתובה מוכח דחיילו הקידושין ורב יהודה לא אשכחן דפליג אלא לענין כתובה אבל לענין קידושין לא מצינו דפליג. כ"ז כתבתי אז לתלמידי הנ"ל (עיין לעיל סי' נ') וכן משמע מדברי ר"ה שם כתובות ק"א ע"ב דאמר אלמנה אשה גמורה בין הכיר בה ובין לא הכיר בה יש לה כתובה ומדאמר אשה גמורה מכלל דבעיא גיטא דאל"כ איך היא אשה גמורה:
ואמנם עכשיו נתתי לבי לדברי רבינו הגדול הרמב"ם והרגשתי בדקדוק לשונו פ' כ"ד מהל' אישות הנושא את האיילונית ולא היו לו בנים ולא אשה אחרת לפרות ולרבות ממנה אע"פ שכופין אותו להוציא וכו', הל' ב' אבל הנושא אשה ולא הכיר בה ונמצאת איילונית או מחייבי לאוין וכן הנושא שניה בין הכיר בה ובין לא הכיר בה וכו' וכשכופין אותו ומפרישין ביניהם וכו'. הל' ד' אבל אם נשא אחת מח"ל והכיר בה או מחייבי עשה בין הכיר בה ובין לא הכיר בה וכו' וכשכופין אותו להוציא וכו'. ויש לדקדק בלשונו שבהל' ב' כתב וכשכופין אותו ומפרישין ביניהם ובהל' ד' כתב וכשכופין אותו להוציא והדבר צריך טעם למה בהל' ב' כתב לשון הפרשה שמפרישין ביניהם משמע שאין כאן גט רק הפרשה ובהל' ד' כתב שכופין להוציא שהיינו שיוציא בגט וכן בהל' א' כתב שכופין אותו להוציא. ונראה דבנשא איילונית והכיר בה שודאי חיילו הקידושין לכן צריך להוציא בגט כיון דלא קיים פ"ו ואין לו אשה אחרת ולא סגי בהפרשה דכל זמן דאגידא ביה אפשר דלא יהבי ליה אחריתי ולכן צריך עכ"פ או ליקח מיד אשה אחרת או להוציא זו בגט ואז ממילא ישא אחרת ועיין בסי' קנ"ד סעיף יו"ד ובב"ש ס"ק כ"ג וכן הוא ברמב"ם פט"ו מאישות הל' ז' דאפי' אומר הריני שוכן עמה בעדים ולא אתייחד עמה לא מהני וכופין אותו להוציא ובהל' ב' דמיירי באיילונית וח"ל ולא הכיר בה בזו הקידושין הם קידושי טעות ולא שייך יוציא שהרי אינה צריכה גט אבל כופין ומפרישין ביניהם שהרי היא אסורה לו ואף שחישב ג"כ שניות שהכיר בה וזו בודאי חיילו הקידושין שהרי הכיר בה מ"מ משום חייבי לאוין דלא הכיר בה דלא שייך בה לשון יוציא וקאמר מפרישין דשייך בכולהו שהרי אותן שמוציא בגט גם זה הפרשה הוא ביניהם ואין לומר דלעולם דגם ח"ל שלא הכיר בה ג"כ צריכה גט ומה דקאמר הרמב"ם מפרישין הוא משום איילונית שלא הכיר דנקט בתחלת הבבא וס"ל להרמב"ם כדעת התוס' והרא"ש והוא דעת הי"א בסי' מ"ד סעיף ד' דאיילונית גרע משאר מומין ואפי' מדרבנן אינה צריכה גט דא"כ למה כופין להפריש ומה איסור יש באיילונית ובפרט דלא נקט בבבא שאין לו אשה ובנים ואפי' אם היה מיירי באין לו אשה ובנים אכתי אמאי צריך הפרשה כיון דלא חיילו קידושין לא שייך דאגידא ביה ולא יהבי ליה אחריתי א"ו דמפרישין דנקט הרמב"ם הוא משום ח"ל שלא הכיר בה שא"צ גט רק הפרשה ובהל' ד' דמיירי בח"ל שהכיר בה דודאי חיילו הקידושין נקט כופין להוציא שצריכה גיטא. זהו שעלה על רעיוני בהשקפה ראשונה בדברי רבינו הגדול, והדרנא בי דהרי נקט בהל' ד' חייבי עשה בין הכיר בה ובין לא הכיר בה והיא גופה קשיא דבלא הכיר בה למה תהיה צריכה גט ומה בין ח"ע לח"ל ואידי ואידי אסורה לו מן התורה ואי אפשר לקיימה ואם ח"ל חשיב קידושי טעות כיון שאסורה לו גם ח"ע קידושי טעות המה שהרי אין זה קנס דנימא לחלק בין ח"ע שהאיסור קיל בעיניה וקנסו אותה שהרי ביטול הקידושין אינו משום קנס:
ולכן נלע"ד איפכא שכיון שמוכח מדברי רבינו הגדול דח"ע אף שאסורה מן התורה אפ"ה חיילו הקידושין אפי' לא הכיר בה ממילא דגם בח"ל ס"ל כן והא דנקט בהל' ב' לשון מפרישין הוא משום איילונית ורבינו לשיטתו בפ"א הל' ד' דאשה בלא קידושין אסורה מן התורה ולא הותרה פילגש להדיוט אלא למלך. ומעתה ממ"נ אם ס"ל לרבינו דאיילונית שלא הכיר בה לא חיילו הקידושין א"כ מפרישין ביניהם שלא ישאר עמה בלא קידושין ואם ס"ל דחיילו הקידושין מ"מ כיון שאין לה כתובה אסורה בלא כתובה וצריך להפרישן עד שיכתוב לה כתובה וכמבואר בדבריו פ"י הל' יו"ד וא"כ אדרבה מוכח מדברי רבינו דחייבי לאוין וחייבי עשה אפי' לא הכיר חיילו קידושין מדצריכין גט. ואין לדחות דהא דמצריך רבינו גט משום דמיירי כשכופין אותו וא"כ הוא רוצה לקיימה והב"ד צריכין לכוף אותו ואיך נימא שהקידושין בטלין משום מקח טעות והרי הוא רוצה לקיימה דא"כ קשה למה בהל' ב' כתב לשון מפרישין והרי גם שם קאמר וכשכופין אותו ומפרישין אלא ודאי דלכך קאמר ומפרישין משום דעכ"פ משכחת בלא גט כשאינו צריך כפיה או כשכבר הקפיד ושוב נמלך לקיימה ועיין ב"ש סי' ל"ט ס"ק ב' וא"כ מוכח דבח"ל אפי' כהאי גוונא ג"כ צריכה גט ומדברי התוס' ביבמות פ"ה ע"ב בד"ה ולר"ע מבואר בהדיא דאם לא חיילו קידושין לא שייך למקנסיה כתובה כלל כיון דאפי' גט א"צ ע"ש. וא"כ מוכח מדברי רב הונא בשילהי אלמנה ניזונית דחייבי לאוין שלא הכיר בה צריכה גט דאל"כ למה חייב ליתן כתובה וכן מוכח מדבריהם בריש יבמות ב' ע"ב וברא"ש פרק קמא דיבמות סי' ג' דלכל הסברות שכתבו התוס' והרא"ש שם לענין איילונית לא שייכי ליישב דברי רב הונא בח"ל שלא הכיר בה דאמר יש לה כתובה וכיון דמוכח מדברי ר"ה שחיילו קידושין הרי לא מצינו שחולק רב יהודה עליו לענין קידושין. באופן שהמוסכם מכל הפוסקים דח"ל ולא הכיר בה חיילו הקידושין ואם הדין כן באיש דלא שייך ביה דבכל דהו ניחא ליה ובאיסור שאין לו היתר כלל מעתה ק"ו באשה דבכל דהו ניחא לה ובאיסור שיש היתר לאיסורו וסמא בידיה בכל רגע דהיינו ביאת מומר בישראלית אפי' למאן דאוסר ביאתו הרי סמא בידו לשוב בתשובה פשיטא דלא אמרינן שיוחשב קידושי טעות:
וכיון שזה עולה בידינו שעכ"פ ח"ל שלא הכיר חיילו קידושין היא גופא טעמא בעי למה לא נימא אדעתא דהכי לא קידשה ע"כ צריך לומר או כסברת התוס' בב"ק ק"י ע"ב דבמידי דתלוי בדעת שניהם לא אמרינן כן או כסברת התה"ד דדוקא באיסור לאו דהיינו יבמה לשוק אמרינן כן לא באיסור אשת איש ועיין בחיבורי נ"ב חלק אהע"ז סי' פ"ח דף פ"ו ע"ב בד"ה ומעתה סיומא דפסקא:
והנה יש מקום לומר דבאיש להכי לא אמרינן אדעתא דהכי לא קידש משום דאין לו כל כך הפסד בזה שהרי בידו לגרש כשירצה וכן יש בידו לישא עוד אחרת משא"כ אשה שאין בידה להתגרש ואין בידה להנשא עוד לאחר שפיר אמרינן אדעתא דהכי לא קידשה נפשה והגם בנדון דידן אין בזה נפקותא שכבר כתבתי שכיון שהחזיק עצמו ביהודי מסתמא אותו שעה כשר היה ולכ"ע אמרינן שמא חזר בתשובה מ"מ נ"מ במקום אחר. ומ"מ אומר אני ח"ו להקל בזה ואין רצוני להאריך בדברי פלפול של מעלתו כי אריכות הפלפול בזה הוא היזק רב וכאשר כתבתי בחיבורי נ"ב שם. וסיומא דפסקא שאשה זו אשת איש היא וכל זמן שלא תשיג גט מהמומר תשב עגונה, והיה זה שלום. דברי הד"ש:
< הקודם · הבא >
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |