נודע ביהודה/קמא/אבן העזר/נב
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
תשובה
ע"ד האשה בת הר"ר יחיאל טויסק מקהלתנו והיא ילדה וענוגה ואמרתי לעיין בשריותא דהך איתתא כי הרבה חשו חכמינו לתקנות עגונות ובפרט הרבה בשנים. והנה שריותא דידה סובב על שני קוטבים וזהו תורף העדות אשר הוגבה על מיתת אישה כ' ליב נייא הויז בכ"מ דוד לאוויטץ וזה יצא ראשונה העיד הר"ר אהרן ליב בר אשר מק"ק שאפא שם בק"ק שאפא בפני ב"ד וזה אשר העיד. ביום וי"ו עש"ק ר"ח כסליו העבר באתי עם אחי כמ' חיים לכפר געלרשדארף ושמענו מן המעשה שנמצא סוס לבן בכפר אייצרשטאל שהוא מהלך רבע שעה מגעלרשדארף ועל הסוס היו קשורים שני שקים מן צמר ומלוכלכים בטיפי דם ואז לא נודע מהמעשה אשר נעשה בבעל הסוס הזה ובליל ש"ק שמעתי מבעל אושפיזא שלי שבאותו יום עש"ק הנ"ל נמצא אותו ההרוג ובבירור שהוא יהודי ולא היה לנו מנוחה ואמרתי לאחי הנ"ל הואיל ואני מכיר בטוב את הסוס לבן הנ"ל והשקים הנ"ל מלוכלכים בדם לכן אני אומר שההרוג הנ"ל הנמצא בודאי הוא כ' ליב נ"ה אבל בבירור עדיין לא ידעתי. ולמחרתו ביום ש"ק עמדתי לפני הפתח וקרא אותי סוחר אחד ואמר ג"כ שכבר נמצא ההרוג והוא יהודי ולפי דעתו הוא כמר ליב נ"ה ושם עמדה נכרית אחת מכפר אייצרשטאל ששם נמצא הסוס הנ"ל ואמרה שבעלה היה שומר אצל הנהרג הנ"ל והלכה עמו לשם והכירה אותו בט"ע שההרוג הוא אותו יהודי שהיה תמיד אצלה ודרכו לסחור כאן דער זויברר יהודי וואס אפט כאן צמר קונה איזט. ואמר הסוחר הנ"ל שהיום יבוא אחד מפקידי המדינה עם הרופאים לבדוק ההרוג כפי נימוסי וחוקי המדינה, ובשמעי זאת הלכתי מיד אני ואחי הנ"ל לאותו מקום שנמצא שם ההרוג ולקחתי רשות מהפקיד עם הרופאים לבדוק הנ"ל שכבר מצאתי אותם שם לראות את הנהרג אולי אכיר מי הוא ומיד כשראינוהו את הנהרג בפניו תכף הכרנוהו אותו בט"ע היטב שהוא כמר ליב בן כ' דוד לאוויטץ באשר שהיה כמה פעמים בעירנו ובסביבותינו וכמה פעמים נזדמן עמנו יחד בפונדק אחד במדינת אוסטרייך והכרנו את הנהרג היטב בלי שום פקפוק כלל וכלל שהוא כ' ליב נ"ה בכ"מ דוד לאוויטץ בהיות שלא היה בו לא בצורת פניו ולא בכל גופו שום מכה וחבלה ולא נצרר בו דם מאיזה חבלה כלל רק המכת מות שהרגו בו רוצחים נתברר ע"י בדיקת הרופאים ולמראה עיני בעמדי שם שהיתה המכת מות על קדקדו ועל מוחו מאחוריו. וכאשר ראינוהו והכרנוהו היטב שהוא ליב נ"ה הנ"ל בקשנו מהמושל שימסור את הנהרג בידינו להוליכו על הוצאותינו לקבורת ישראל. והשיב אם אתם נותנים לי כל כסף וזהב שבעולם לא אוכל לעשות דבר זה שהוא נגד פקודת המלכות יר"ה. ושאלנוהו מה רצונו לעשות עם הנהרג והשיב לקוברו תיכף במקומו בלי איחור כי כן דתי וחוקי המדינה אך בזאת יאות לנו אם אנחנו רצוננו להתעסק בקבורתו תיכף במקומו ליתן לנו רשות, ואז צוה המושל ועשו הנכרים וחפרו קבר גדול ועמוק ואני ואחי התעסקנו עמו ופשטנו השטיוול מעל רגליו ומסרנו להמושל הנ"ל עם שארי בגדיו שהיה מונחים בצדו א' ראקלאר וא' בלאב טריפסאמטי וועסטי וא' בעקיש וא' בלאב סמוטי שלאפיל וא' שלוף הויבין מיט רוטי שטראפין וא' קיסטאר היטל קטן את הכל מסרנו ליד המושל הנ"ל ומקודם כבר נמסר להמושל הנ"ל א' טבעת זהב ותכריך שטרות וכתבים שהיה בכיס הוועסטי הנ"ל ואח"כ ראינו עוד והסתכלנו בצורת פניו והכרנוהו היטב שהוא ליב נ"ה בן דוד לאוויטץ הנ"ל באשר שראינו שלא נשתנה פניו בשום שינוי כלל מאשר היה בחייו וקברנו אותו בקבר שחפרו הנכרים ואותן נכרים סתמו הקבר בעפר ע"פ המושל הנ"ל ואנחנו עמדנו שם עד שנסתם הקבר כולו בעפר. ואח"כ למחרתו ביום א' ג' כסליו באנו אני ואחי הנ"ל לעיר שטאקרויא ושמענו מכמה נכרים שהכירו הנהרג הנ"ל שהוא ליב נ"ה הנ"ל ומכירים היטב הסוס לבן הנ"ל שהוא שלו ואמרו שבשעה ד' אחר חצות היום ביום ה' כ"ב חשון הסמוך העבר היה רוכב כ' ליב נ"ה הנ"ל משם ולמחרתו ביום וי"ו כ"ג חשון קודם אור היום נמצא הסוס לבן הנ"ל על השדה ע"י נכרי אחד מכפר אייצרשטאל הנ"ל. ושאלו הב"ד דק"ק שאפא את כמר אהרן אם היו ימי קור מן יום ה' כ"ב חשון הנ"ל עד יום שראו את הנהרג הנ"ל. והשיב שהיו ימי קור באותן הימים גם המת היה מונח במקום הקר בבקעה על החול. עכ"ל העד כמר אהרן הנ"ל שהעיד בק"ק שאפא בב"ד בת"ע אליו"ע:
שוב העיד הנער משה ב"ר מאיר ליב נ"ה פה פראג בפני ב"ד ושאלנוהו שיעיד בת"ע אליו"ע וזה אשר הגיד. מיך אונד ר' משה צערקווי שלח ר' זנוויל נ"ה להודע אודות ליב לאוויטץ מפראג (בנייא הויז היה נקרא ליב הנ"ל ליב לאוויטץ מפראג) וכאשר הלכנו א' שטאציאהן משטאקרויא מצאנו את אהרן ליב מק"ק שאפא ושאלנוהו אם אין לו שום ידיעה מן ליב לאוויטץ מפראג והשיב ער איזט נהרג ווארדן. אונד ער אהרן ליב עם עוד יהודי קברוהו באותו מקום עצמו שנמצא שם אונד האבין גיזאגט שהכירו אותו שהוא ליב לאוויטץ מפראג ופשטו אותו את בגדיו והבגדים מונחים בשטאקרויא ואח"כ הלכנו אני משה הנ"ל עם ר' משה צערקווי לשטאקרויא במקום שהבגדים מונחים האבין מיר זיא גלייך דער קענט אלז דס די קליידר מן ליב לאוויטץ מפראג אונד זיא זיינן נאך איין גרעכט מיט דם גוועזין. ע"כ עדותו של הנער משה:
והנה אחר שנתברר לפנינו ע"פ עדים הנ"ל שנהרג ליב נ"ה בן דוד לאוויטץ. א"כ הרי שמו ליב ושם אביו דוד ושם עירו נייא הויז וגם שם משפחת אביו לאוויטץ וכל אלו חוברו לה יחדיו בבעל האשה מרת פיגלה בת הר"ר יחיאל טויסק הנ"ל שהיה שמו ליב נייא הויז ושם אביו דוד לאוויטץ מפראג. הרי היא מותרת משני פנים, מצד עדותו של הר"ר אהרן שהכיר את הנהרג עצמו בפרצוף פניו בט"ע שהוא ניהו ליב הנ"ל. זה הפן האחד. והפן השני מצד עדותו של הנער משה שהכיר את בגדי הנהרג שהן הנה בגדיו של ליב לאוויטץ מפראג הנ"ל. ואף שהנער משה לא ראה שום נהרג והא ודאי דאפי' בלי חשש שאלה מ"מ הכרת בגדים ואין שום חלל על פני האדמה רק בגדים מונחים על פני השדה והכירו שבגדים אלו של איש פלוני הם אטו מהני זה להתיר אשת פלוני הא ודאי לא יעלה על דעת שום אדם ואפי' במונחים אצל ההרוג בצדו ואינו לבוש בהם סובר הב"ש בס"ק ס"ט דלא מהני ומזה נדבר אח"כ אבל עכ"פ בגדים לבד בלי שום גוף מת ודאי לאו כלום הוא. אך אנו מצרפים עדותו של הר"ר אהרן ליב שאמר שהבגדים אשר הפשיט מהנהרג מונחים בשטאקרויא והנער משה בא לשטאקרויא ומצא שם הבגדים והכירם שהם בגדי ליב נ"ה מהני שאפי' אם הר"ר אהרן ליב לא היה מכיר את ההרוג בט"ע מ"מ הרי העיד שמצא חלל על פני האדמה בבגדים אלו ואין לחוש שהוחלפו הבגדים בשטאקרויא ולא אלו הם הבגדים שהפשיט מהנהרג, זה אין לחוש כלל. חדא כיון שנעשה ע"פ המושל אשר הוא מפקידי המלוכה יר"ה חזקתו שאינו מגרע חזקתו כלל ומהימן הוא ועוד שאפי' היה ע"י אחד מהכפריים מ"מ כיון שמיד הר"ר אהרן ליב נמסרו הבגדים מתיירא להחליף ואם כן אם לא חיישינן לשאלה יש כאן היתר מצד עדותו של הנער משה:
וא"כ על כל אחד משני עדים הנ"ל יש לדון ומתחילה נדון על עדותו של ה"ר אהרן ליב. במשנה שלהי יבמות אין מעידין אלא עד ג"י ובש"ע אה"ע סי"ז סכ"ז מצאוהו הרוג ומכירין אותו בט"ע ואין יודעין מתי נהרג י"א שתולין שנהרג תוך ג"י ומעידין עליו ויש אוסרין. ומיהו אם יצא קול איש פלוני מת או נהרג ואחר שלשה ימים מצאוהו מת והכירוהו אשתו מותרת לדברי הכל. והנה בזה שכתב שמותרת לד"ה נתעוררו האחרונים דלמה תהיה מותרת להי"א ופירשו דזה קאי לדעה הראשונה דלא תימא דכאן גרע טפי מדיצא קול קודם ג"י א"כ ודאי הוא אחר ג"י ואין מעידין עליו קמ"ל דהקול לא מגרע ממ"נ ועיין בב"ש ס"ק פ"ד:
אמנם זהו ביצא קול נהרג איש פלוני ואז שייך ממ"נ שאם אתה אומר שהקול יש בו ממש אם כן הרי אשתו מותרת ואם אין בו ממש א"כ אין כאן קול ומותרת על פי הכרה של הט"ע ותולין שהוא תוך ג"י אבל אם יצא קול שנהרג אחד סתס ולא יצא קול מי הוא הנהרג ואחר ג"י של יציאת הקול נמצא הנהרג והכירוהו שהוא פלוני לא שייך הממ"נ דאנן חיישינן לקול והוא אמת שנהרג אז וא"כ הרי הוא ודאי אחר ג"י ואין מעידין על ההכרה ועל הקול לבד אין להתיר שהרי לא נתברר מי הוא הנהרג אלא סתם נהרג אחד וכבר מבואר דבר זה בקו"ע סי' קע"ז. וא"כ בנדון דידן שהסוס נמצא יום וי"ו כ"ג חשון ועל הסוס וואל זעק ומלוכלכים בטיפי דמים וא"כ כאשר בא הסוס לשטאקרויא ואין רוכבו עליו והשק שעל הסוס יש עליו דם הא ודאי שאין כאן לחשוב שום מחשבה אחרת על רוכב הסוס כי אם שנהרג והוי כמו יצא קול בעש"ק כ"ג חשון שנהרג רוכב הסוס ואם לא היו מכירין את הסוס של מי הוא הוי כמו יצא קול סתם נהרג אחד ולא נודע מי הוא וכיון שהר"ר אהרן ליב ראה את הנהרג בשבת ב' כסליו הוא בודאי יותר מג"י ולא מהני הט"ע של הר"ר אהרן ליב הנ"ל אפילו לדעה הראשונה. ואף שהר"ר אהרן ליב אמר שהוא מכיר בטוב את הסוס לבן הנ"ל א"כ הרי הוא מכיר הסוס בטוב שהוא של ליב נ"ה והוי ממש קול שנהרג פלוני כמבואר בש"ע כנ"ל, מ"מ אני אומר הרי בשעה שאמר אהרן ליב הנ"ל לאחיו הדברים הנ"ל שהוא מכיר את הסוס עדיין לא ראה הסוס הנמצא שהרי זה היה בגעלרשדארף ושם שמעו בעש"ק ר"ח כסליו שנמצא סוס לבן בכפר אייצרשטאל והרי לא ראה הוא הסוס רק שמע שנמצא סוס לבן וא"כ בודאי כוונתו שמכיר את הסוס היטב היינו שיודע שליב נ"ה היה לו סוס לבן ולכן דן במחשבתו שהנהרג הוא ליב והא ודאי שחוורי וסומקי סימן גרוע הוא ולא מהני וא"כ אין ראיה כלל שזה סוס של ליב הנ"ל וכמה סוסים לבנים יש גם לאנשים אחרים ואף שהיו מונחים עליו שני וואל זעק וידוע שליב נ"ה משאו ומתנו היה בצמר גם זה אינו סימן וכמה סוחרי צמר יש. כל אלה סימנים גרועים הם וסימנים גרועים בודאי אפי' כמה וכמה לא מצטרפים כמבואר בש"ע סעיף כ"ד ובב"ש ס"ק ע"ג:
ואמנם כיון שהר"ר אהרן לא ידע אימת נמצא הסוס ושם באושפיזא שמע שנמצא סוס אבל לא שמע אז באיזה יום נמצא הסוס רק אח"כ כשבא ביום א' ג' כסליו לשטאקרויא שמע מכמה אינם יהודים שנמצא הסוס בעש"ק כ"ג חשון והרי הם עצמם אמרו שמכירים היטב הסוס ההוא שהוא של כ' ליב הנ"ל וגם הכירו את כ' ליב הנ"ל וא"כ הרי הוא ממש סוס של ליב הנ"ל הנמצא ואם אתה דן על מציאת הסוס שרוכבו נהרג אשתו מותרת ממ"נ כמבואר בש"ע ביצא קול. ואולם אני אומר דאכתי לא דמי להא דיצא קול דשם יצא קול שנהרג פלוני ושפיר אמרינן אם הקול יש בו ממש הרי אשתו מותרת אבל כאן ע"י מציאת הסוס אנו דנין שנהרג רוכב הסוס ואף שמכירין הסוס של ליב הוא אכתי חיישינן לשאלה ושכירות ומכירה ואולי השאיל או השכיר או מכר הסוס לאיש אחר והוי מציאת הסוס רק ראיה שנהרג רוכבו אבל לא על מי שהיה רוכב ושוב ההכרה של ט"ע של הר"ר אהרן ליב לא מהני. אבל באמת לא דמי מציאת הסוס לקול כלל כי אין מציאת הסוס ראיה על שום הריגה כלל אף שהיה על השקים שעל הסוס טיפי דמים אולי כאשר תפס הרוצח בסוס והתחיל להכות את הרוכב וחבל בו קפץ הרוכב מעל הסוס וברח והלך לו:
ועוד דבלא"ה לא דמי להא דקו"ע סי' קע"ז ששם יצא קול שנהרגו יהודים במקום פלוני ושוב אחר ג"י נמצאו באותו המקום עצמו אמרינן כאן נמצאו וכאן היו והן הן ההרוגים שנהרגו לפני שלשה ימים אבל הסוס שבא בלא רוכב ועליו טיפי דמים אפי' נימא שהדמים מודיעים שנהרג רוכב אחד על סוס הזה מ"מ אין הדמים מודיעים מקום הריגתו עד שנאמר אח"כ על הרוג הנמצא אחר ג"י באיזה מקום שיהיה שהוא עצמו שנהרג ברכבו על הסוס אולי זה רוכב על הסוס לא בא לאותו מקום כלל ובמקום אחר נהרג. ואף שליב נ"ה דרכו היה שם במקום ההוא שהיה רגיל לסחור בגעלרשדארף וסביבותיה מ"מ כיון שאתה אומר שהשאיל או השכיר הסוס לאיש אחר א"כ זה האיש אחר אין אתה יודע לאיזה דרך היה מהלך ולכן אין מציאת הסוס גורע בעובדא דידן כלל. ואחר שעלה בידינו שמציאת הסוס אינו מגרע לפי שאין זה ראיה על הריגה כלל נשאר עלינו לדון לדעת הרשב"א ושהוא היש אוסרין בש"ע כנ"ל דחיישינן אולי הוא אחר ג"י א"כ גם כאן חיישינן אולי ראייתו של הר"ר אהרן ליב הנ"ל את ההרוג היה אחר ג"י להרציחה. והנה כבר פלפלתי בתשובות הקודמות אשר כתבתי בימי חרפי לפרש מה דאמר הש"ע שאם יצא קול כו' מותרת לד"ה היינו אפילו לדעת הרשב"א לפי שעד כאן לא חשש הרשב"א להחמיר בספק ג"י אלא משום חזקת א"א אבל אם כבר יצא קול אף דקלא לחודא לא מהני להתיר האשה עכ"פ כבר נגרע חזקת אשת איש ע"פ הקול ולכך אין כאן חזקה אלימתא ושוב סמכינן אח"כ על הכרת הט"ע ומקילים בספק ג"י. וכל זה כתבתי לפלפולא אבל לא למעשה רק לצרף לקולות אחרות, אבל בנידון דידן שמציאת הסוס אינה ראיה על הריגה נשאר חזקת א"א בחזקתו:
והנה זה פשוט דלדעת ר"ת אשה זו מותרת משני צדדים. או מצד כיון שכל הגוף היה שלם ובפרצוף פנים ובכל הגוף לא היה שום חבלה ולא שום פצע רק מאחורי קדקדו א"כ אפילו אם היה ודאי אחר ג' ימים מהני ההכרה כמבואר בשמו במס' יבמות דף ק"כ ע"א בתוס' ד"ה אין מעידין והובאו דברים הללו בש"ע בסעיף כ"ח וכתב ע"ז הש"ע ואינו מחוור בעיני האחרונים והב"ש בס"ק פ"ו כתב דמצרפין דברי ר"ת לשאר סברות להקל, ועוד יש לאשה זו היתר לדעת ר"ת אפי' אם היה חבול בפניו כיון שהוא ספק אם הוא אחר ג"י תלינן להקל שהוא תוך ג"י:
ואמנם הרשב"א חולק בשניהם על ר"ת דהרשב"א פוסק אפי' הוא כולו שלם אין מעידין אחר ג"י וגם בספק אם הוא תוך ג"י מחמיר הרשב"א והוא ניהו היש אומרים בש"ע סעיף כ"ז כו'. ואמנם כאשר חוברו לה יחדיו תרתי לטיבותא שהוא כולו שלם ואין בפניו לא פצע ולא חבורה כלל וגם ספק אימתי נהרג כתב הב"ש בס"ק פ"ד וז"ל ואם פרצוף פניו שלם ולא נחבל יש להתיר ומצרפין בכה"ג דעת ר"ת כשיש ספק אם הוא תוך ג"י ואפשר אפי' המחמירים מודים עכ"ל הב"ש. ואומר אני שיש ראיה לזה מדברי הש"ע שהמחמירים מודים בזה שהרי זה לשון הש"ע בסעיף כ"ז מצאוהו הרוג ומכירין אותו בט"ע ואין יודעין מתי נהרג י"א שתולין כו' ומעידין עליו ויש אוסרין. והנה יש לתמוה למה כתב דין זה בהרוג דוקא מצאוהו הרוג ולא כתב דין זה במת וכך הל"ל מצאוהו הרוג או מת ואין יודעין מתי כו' וכמו שסיים בסוף הסעיף וכתב ומיהו אם יצא הקול איש פלוני מת או נהרג ואחר שלשה ימים מצאוהו מת כו' וכן בסעיף כ"ו כתב אין מעידין עליו אא"כ מצאוהו תוך ג"י אחר הריגתו או מיתתו כו' הרי שהזכיר בכל המקום מיתה והריגה וכאן בריש סעיף כ"ח שהוא מקור הפלוגתא שבין ר"ת להרשב"א בספק ג"י שבק למיתה ונקט רק הרוג. ואף דאיכא למימר לפי מ"ש בילדותי שיש מקום להקל בספק ג' ימים בהרוג יותר מבמת והוא ע"פ מ"ש הט"ז ביו"ד סי' שצ"ז דהא דמחמיר הרשב"א בספק אם הוא תוך ג"י ולא אמרינן דיהבינן ליה חזקת חיים ועד עכשיו היה חי ומקרוב הוא שמת משום כיון שהוא עתה מת לפנינו וסוף אדם למות אזלינן בתר שעת מציאה ואמרינן שכבר מת. והנה הט"ז כתב כיון שסוף אדם למות הכוונה בזה שחזקת חיים אינו אלים כ"כ שהרי בודאי לא ישאר לעולם על חזקה זו וסופו למות בודאי וכיון שהוא מת לפנינו חיישינן למפרע, וזהו שייך במיתת כל אדם שזהו סוף של כל אדם אבל מי שנהרג אין סוף אדם להיות נהרג וזה מקרה הוא בזה שנהרג אמרינן שפיר עכשיו הוא שנהרג. זה שכתבתי בילדותי להראות מקום להקל בנהרג יותר מבמת וא"כ איכא למימר שהש"ע אמר מצאוהו הרוג לרבותא דאפילו בהרוג אוסרין ולאפוקי מסברא שלי. אבל ז"א דאין אני מקשה שיאמר הש"ע מצאוהו מת לחוד אבל אני מקשה שיאמר מצאוהו מת או הרוג וכמו שנקט בסעיף כ"ו וכן כאן בסוף הסעיף תרווייהו, וא"ל לאידך גיסא דדוקא בהרוג הוא דפליג ר"ת וס"ל דתולין שנהרג תוך ג"י מטעם חזקת חיים אבל במת גם ר"ת מודה דשם ליכא חזקה משום דסוף אדם למות והרי הוא מת לפנינו והורע החזקה וכדברי הט"ז דהרי כתב מהר"ם בתשובה והיא בתשובות מיימוני שאם העד העיד אחר ג"י אנו תולין שראה אותו תוך ג"י. והנה שם אין אנו מסופקים על יום ההריגה ואנו יודעין שבודאי שבשעה שהעיד היה אחר ג"י אלא שאנו מסופקים על ראיית העד אימת היה אם הוא תוך ג' או אח"כ כגון שנעשה ההריגה ביום א' והעד העיד ביום ה' שהכיר את ההרוגים שהיו פלוני ופלוני ואנו מסופקים אם העד ראה את ההרוגים ביום ג' שהוא תוך ג"י או ראה ביום ד' או ביום ה' שהוא אחר ג' ימים תולין להקל שראה תוך ג"י. והנה שם איזו חזקת חיים שייך לומר דבשלמא אם העד מצא חלל ע"פ האדמה ואנחנו יודעים הזמן שראה העד אלא שאנו מסופקים הריגתו של זה אימת היתה שייך חזקת חיים ועכשיו הוא שנהרג אבל בעובדא דמהר"ם נהפוך הוא ההריגה אנו יודעים אימת היתה אבל על ראיית העד אנו מסופקים באיזה זמן ואפ"ה מקיל מהר"ם ע"כ אין הטעם משום חזקה וגם דלא כקצת תשובות אחרונים שסברו להקל בעד מפי עד יותר מעד ראשון אלא מהר"ם סובר כדעת ר"ת להקל בספק ג"י והטעם כמ"ש הרשב"א בעצמו בחידושיו שלהי יבמות דחששא דתפח אפי' בודאי אחר ג"י הוא רק חששא דרבנן ולכך בספק אם הוא תוך ג"י או אח"כ הוא ספק דרבנן לקולא, כן פירש הרשב"א עצמו סברת המקילין אלא שהרשב"א עצמו חשש להחמיר וא"כ יפה כתב מהר"ם שגם ראיית העד תולין מספק שהוא תוך ג"י מטעם ספק דרבנן. כן ביארתי בארוכה זה ימים לא כביר בתשובה אחת שכתבתי להגאון מהר"ם מפ"ב. ועכ"פ עלה בידינו שטעם המקילין הוא מטעם ספק דרבנן להקל א"כ אין חילוק בין מת לנהרג שהרי אפילו בספק הראיה אימת היה מקילין ושם ליכא חזקה כלל ולא יכולתי להעתיק תשובת מהר"ם כהוגן לפי שאני כותב זה בכפר ואין לפני שום ספרים רק מס' יבמות וספר בית שמואל:
ועכ"פ קשה על הש"ע דנקט מצאוהו הרוג א"ו נהפוך הוא מסברת ילדותי ואפי' הרשב"א אינו מחמיר בספק כי אם בחבול בפניו וכסברת הב"ש אבל אם אין בו חבלה מודה דמקילין בספק ג"י ולפי שסתם מת המת מיתת עצמו אין בו חבלה ולכך בודאי מותר בספק ג"י משא"כ הרוג שיש בו מן הסתם פצע וחבורה בזה הוא שמחמיר הרשב"א בספק ג"י ולכן כל דברי הש"ע בדקדוק שבסעיף כ"ו ששם בא לומר שאין מעידין אחר ג' ימים ובודאי אחר ג"י מיירי נקט הרוג ומת ואף שר"ת מקיל אפילו בודאי אחר ג"י אם כולו שלם מ"מ בזה כתב הש"ע דבריו אח"כ בסעיף כ"ח וסיים על זה שאין דבריו מחוורים בעיני אחרונים ולכך סתם בסעיף כ"ו להחמיר גם במת וכן בסוף סעיף כ"ז ביצא קול כו' ששם בא לומר שלא תאמר ע"י קול מיגרע גרע ובודאי הוא אחר ג"י נקט מת או נהרג אבל בריש סעיף כ"ז דמיירי בספק ג"י נקט הרוג דוקא דבמת מודה הרשב"א כיון שאינו חבול בגופו:
ובנדון דידן יש עוד צירוף סברות להקל כיון שהעיד הר"ר אהרן ליב בפירוש שראה שלא היה בפניו שום שינוי כלל מאשר היה בחייו והרי דעת המרדכי שאפילו אחר ג"י אם העד מעיד בפירוש שלא היה בו שינוי ולא נתפח מהני וכן דעת מהר"ם בתשובה ועיין בקו"ע סי' שע"ח, ואף שכתבתי בתשובה אחרת שאין לסמוך ע"ז לחוד מ"מ בספק אם הוא תוך ג"י ודאי מהני וכיון שהעד העיד שלא היה שום שינוי כלל מאשר היה בחייו משמע שלא תפח כלל. באופן שע"פ עדותו של הר"ר אהרן ליב הנ"ל הותרה אשה זו:
ועכשיו נדבר על עדותו של כמר משה ואף שאין צורך בנידון דידן לעדותו כלל דדי בעדות של הר"ר אהרן ליב מ"מ תורה היא וללמוד אנו צריכין להתלמד במקום אחר. והנה אף שהנער משה העיד שאהרן ליב אמר לו שפשטו אותו את בגדיו שמשמעות לשון זה שמצאוהו מונח מלובש בבגדים אלו והם הוא שפשטו בגדיו ממנו מ"מ הרי אהרן ליב הנ"ל בעצמו העיד מקדמת דנא בק"ק שאפא בב"ד להיפך שהבגדים היו מונחים אצלו בצדו רק השטיוול פשטו מעל רגליו נמצא שבבוא אהרן ליב הנ"ל אצל החלל לא היה מלובש ההרוג בבגדים רק בשטיוול והרי כ' הב"ש בס"ק ס"ט בסופו וז"ל וכל זה כשנמצא בבגדים אשר לבוש ארנקי או נמצא בידו טבעת אבל אם נמצא ארנקי סמוך לו לא מהני כי י"ל הארנקי מונח מאז ומקדם ואין לדמות דינים אלו להא דאיתא בפרק אלו מציאות אם נמצא פירות סמוך לכלי כמ"ש בח"מ סי' רמ"ב ופשוט בעיני עכ"ל הב"ש. מ"מ נלע"ד כיון שהעיד הנער משה בזה"ל, אח"כ הלכנו אני הנער משה עם ר' משה צערקווי לשטאקרוי במקום שהבגדים מונחים האבין מיר זיא גלייך דער קענט אלז דס די קליידר זיינען מן ליב נייא הויז. כיון שלא פירש הנער משה איזה בגדים שהכיר משמע שהכיר כולם והרי גם השטיוול שהיה ההרוג לבוש בהם בכלל ההכרה. ועדיין צ"ע אם יש לסמוך על זה ולומר שכיוון על כל הבגדים בלי שיור. אמנם נלע"ד דכאן בלא"ה לא דמי להא דאמר הב"ש דלא מהני סמוך לו דכוונת הב"ש דכאן לא דמי למצא כלי ולפניו פירות משום דכאן אין כאן הוכחה שהארנקי והטבעת ממנו משא"כ שם באלו מציאות בעינן הוכחה שהפירות נפלו מהכלי וע"ז הביא מח"מ סי' רס"ב וע"ש בסעיף י"ט וכ' אבל כאן מה הוכחה יש שהארנקי הוא של המת אדרבה אם הוא שלו למה הניחה בצדו ולא החזיק אצלו ומעצמו אינו דרכו ליפול וא"ת שהרוצח שהרגו לקח ממנו והניחו כאן א"כ כבר אמרת שאחר הניחו אני אומר שבחייו לקחו ממנו גזלן והניחו כאן והוא הלך לו וזה נהרג אחר הוא אבל כאן שבא המושל לבדוק את ההרוג וזה חוקי ונימוסי המלכות לבדוק את כל גוף הנהרג ולראות כיצד נרצח והם פושטים בגדיו כולם לבדוק כל גופו בכל מקום שאפשר שישלוט בו מכת מות והמושל עם הרופאים המיוחדים לזה באו לשם קודם שבא הר"ר אהרן ליב כי בבוא אהרן ליב כבר מצא את המושל עם הרופאים והם שפשטו בגדי ההרוג מעל גופו כדי לבדקו כי כן דרכם והוי הוכחה שממנו הופשטו הבגדים והונחו בצדו ולכן הוי כמו שהיה מלובש בהם וא"כ יש היתר מצד הבגדים. ואף שמבואר בש"ע בסעיף כ"ז דחיישינן לשאלה מ"מ כ"ז בבגד אחד או שנים אבל שישאיל כל בגדיו או רובם וישאר ערטלאי והוא עצמו בדרך ואין לו בגדים אחרים זה לא חיישינן. ועיין בקו"ע סי' שפ"ב:
ועוד נלע"ד דהא ודאי דאף שהמתים משתנים ג' ימים אחר מותם אבל שתשתנה הצורה ותדמה ממש לצורת איש אחר זהו מצד השכל דבר רחוק ומילתא דלא שכיחא אלא שחכמים חששו לזה מחמת חומר חזקת א"א ולאו בכל מילי הקילו משום עגונה רק בעסק נאמנות העד הקילו וכמבואר בפוסקים, אבל לחוש שנשתנה צורתו ותדמה לזה שהשאיל לו בגדיו זה רחוק מאוד וגרע משאלה דיחיד או נפילה דיחיד ועיין ביבמות דף קט"ז ע"א בתוספות ד"ה למאי ניחוש:
ועוד כיון שהרשב"א עצמו כתב דמסתבר שחשש דתפח היא חששא דרבנן אלא שמסיק דלישנא דמתני' מסתבר להחמיר ואעפ"כ לא בשביל זה נימא שיהיה חשש זה דאורייתא נגד הסברא אלא הטעם שהחמירה המשנה הוא משום חזקת אשת איש ובמקום חזקת איסור לא אמרינן ספק דרבנן להקל ועיין בש"ך בכללי ס"ס בסי' כ'. וא"כ ע"י הבגדים מותרת בצירוף דהכרה דע"כ לא חיישינן לשאלה אלא באיסור דאורייתא ואשה זו ע"י הכרה נפקא לה מאיסור דאורייתא. ועוד דאף אם חיישינן לשאלה היינו שמסופקים אנחנו אולי השאיל ועכ"פ כבר היא ספק אשת איש ולא מקרי שוב חזקת איסור וכמ"ש הש"ך בכללי ס"ס דאף דבמקום חזקת איסור לא אמרינן ס"ס לקולא מ"מ כשיש ג' ספיקות מותר דע"י ספק הראשון שוב לא מקרי חזקת איסור ע"ש בש"ך סכ"ח וה"נ דכוותיה ע"י הבגדים כבר מיגרע חזקת א"א ושוב בספק ג"י אמרינן ספק דרבנן להקל דאפילו בודאי אחר ג"י אין כאן איסור תורה. ועוד הארכתי בתשובה אשר כתבתי כבר בכמה הוכחות דבספק ג' ימים בצירוף הכרת הכלים מהני וכאן אין צורך להאריך סוף דבר נלע"ד שאשה זו מרת פיגלה בת הר"ר יחיאל טויסק מקהלתנו אשת המנוח ליב נ"ה בכמ"ר דוד לאוויטץ מותרת להנשא לעלמא, ובלבד שיסכימו עמי שנים או שלשה מב"ד הגדול הרבנים ב"ד מו"ש:
סליקו להו תקנות עגונות
< הקודם · הבא >
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |