נאד של דמעות/ח/א

נאד של דמעות ח א

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שער שמיני

פרק א

א

במ"ר איכה על הקרא בכה תבכה בלילה ספרו לנו הספור הזה. מעשה באשה אחת שהיתה בשכונתו של ר"ג, והי' לה בן תשחורת ומת, והיתה בוכה עליו בלילה, והי' ר"ג שומע את קולה, והי' נזכר חורבן ביהמ"ק, והי' בוכה עמה עד שנשרו ריסי עיניו, כי בהיות שאיש האלהי הזה לא חי רק בעד עצמו כי אם בעד כלל האומה, והתערך תמיד בערך אבר מאברי האומה, חש והרגיש משמחתה ומעצבונה, ולזאת הי' לבו כואב בתמידות על שפלות האומה וגלותה מארצה, טלטולה וסבלותה, ורק בהרגעים שהי' עוסק בענייניו הסיח מעט דעתו מזה, ואמנם כשנתעוררו בו רגשי העוצב והבכי ע"י בכית האשה האומללה, כטבע קול הבכי שמעורר גם בלב חבירו רגשי עצב ויגון, התעורר מיד לבכות ולתנות על חורבן ביהמ"ק, ועל גלות האומה:

ב

הורו לנו בספור הזה [כי חז"ל הביאו רק ספורים כאלה שמועילים לקחת מהם איזה למוד], כי כל איש ואיש מבני ישראל יראה לבא למדרגה זו, לצאת מגבולי פרטיותו ומתחומי אנכיותו, ולהכנס בגבולי כלליות האומה, עד כי רגשות שמחותיו ועצבונותיו, לא יהיו בודדים, באופן שיתייחסו רק אליו, אלא ישתדל לראות שיתאימו עם מצב האומה, לכלול שמחתו הפרטית עם שמחת כלל האומה, ועצבונותיו הפרטיות עם עצבון ותוגת כלל האומה. ולא לבד שלא יגרע וישפיל בזה ערך עצבון שלו, כי עוד יעלהו בזה למדרגה היותר רוממה ונשגבה כערך יתרון הכללי על הפרטי, בשגם כי באמת כל אסון פרטי ומקרה בודד שנקרה לאיש יחידי מבני ישראל, יש מקום לחשבו לאסון כללי, כי בערך זה שכל אחד ואחד מבנ"י מתייחס לכלל האומה, בערך זה מתחשב אסון איש יחידי לאסון כללי, וע"כ יש לכאו"א לראות שרעיונותיו יהיו כ"כ שקועים וטבועים בענייני כלל האומה, לדאוג דאגת חורבן בית מקדשה, ולהצטער בצער גלותה מארצה, עד כי בהזדמן לפניו איזה ענין מעציב ומדאיב, יזכירו גם את העוצב הכללי של האומה, ויבא אז לפניו זכרון מצב האומה, וקורותי' וכל מה שעברו עלי', ויראה להשתמש אז בהמקרה הפרטי המעציב לבכות גם על שבר בת עמו:

ג

הדברים האלה הנני מקדים לפניכם שומעים נכבדים למען תשימו אל לבכם שבעת הזאת שנאספתם כלכם בעינים מלאות דמעות ובלבות כואבים ודואבים לבכות ולתנות על האסון הנורא שקרה פה, כי האשה הכבודה ורבת הערך מ' מרים עטיל ראזינבערג בת הרב הגביר הנכבד הנודע לתהלה מ' ישראל בראדסקי נ"י, מתה באביב ימי', ובאתם כולכם לחלק את הכבוד האחרון להאשה הכבודה הנפטרת הזאת, שהיתה רבת הערך וכבירת המעלה, שלדאבון לב משפחתה הכבודה והנשאה וכל יודעי ושומעי שמעה הטוב נקטפה בדמי ימי', בעת הזאת יש לכל אחד ביחוד להתעורר על האסון הנורא הכללי של האומה, ולשפוך דמעה כמים על שבר בת עמנו אשר גדול כים שברו, וביותר אחרי שבמאורע זה אנו רואים שגורל חליפתה מן העולם העובר אל העולם העומד, ויום הובלה אל בית מועד לכל חי אירע ביום אבל הלאומי, כי יום זה שאנו עומדים בו עתה, הוא גם יום אבל כללי, יום שנועד והוקבע מראש לבכי ולמספד, ואם בעצם היום המר והנמהר הזה נתאספנו כלנו לקחת חלק בהאסון האיום הזה, וכולם כאיש אחד התאספו פה לתנות ולבכות על האסון הזה, וכל פנים קבצו פארור ברוחות כהות ובנפשות עטופות, ובעינים מלאות דמעות עומדים פה כולם, כי גדול הכאב מאד. עתה מובן מאליו שראוי גם לכל אחד להעלות עתה על הלב את אסונינו הכללי, אסון כל בית ישראל אשר ביום השה נושאים כולם קנה ונהי, ובלבות נשברים ישוו נגדם אסונם הנורא וכל מה שעבר עליהם לרגלי האסון שבא עליהם באלף תתי"ח שנה מקודם. ואולם ראיתי להטיף מתחילה בקצרה אודות הענין הפרטי הזה, ואח"כ נדבר בארוכה אודות הענין הכללי העומד בנפש האומה:

---

---

שולי הגליון

---

---

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >

מעבר לתחילת הדף