נאד של דמעות/ז/ב

נאד של דמעות ז ב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

פרק ב

א

מצב היחידות והבדידות של עם ישראל ביחסו להעמים, והתרחקותו וזרותו משכיניו בנוגע לענינים דתיים, המצב הנפלא הזה שנמשך וקיים זמן ארוך כזה שמנה עשר מאות ושמנה עשר שנה, קיום מצב נורא כזה בתקופה ארוכה וממושכה כזאת, הוא אחד מפלאי תבל היותר עצומים! על קיומו זה נשמו אחרונים, וקדמונים אחזו שער! החדה הסתומה והנעלמה הזאת, עוד לא פתר לה שום איש חכם ונבון! התעלומה הנפלאה הזאת מרעשת הלב, וכגל נעול ומעין חתום היא סגורה על מסגר ואין פותח:

ב

ואם אמנם שאחרי שעפ"י ההשקפה הזכה יש לראות שהתכונה הבדידותיית הזאת, היא כגולת הכותרת על ראש ישראל, ובה צפונות וקפולות כל תקותיו ותנחומותיו של העם הזה, הלא יש מקום לומר, כי ההשקפה הזאת היא כמגן ותריס בפני כל הדרישות והחקירות, וגודרת גדר בפני דרך הדרישה, וכמו שהעמידה מחיצה של ברזל להפסיק בינה ובין כל החקירות והדרישות. כי במדה זו שההשקפה הזאת מרימה את ערך מעלת התכונה הבדידותית הזאת, ומעמדת אותה במדרגת קיום נפש האומה ונצחיותה, במדה זו היא מצרת צעדי החקירה המדעית, וחוסמת דרכי הדרישה הבינותית, כי הלא מובן מאליו שבענין שהוא בעמידת כל קיום נפש האומה, לא קמצה ההשגחה האלהית בנסים ונפלאות, ואין כל ספק עוד כי הריקה בזה כל פלאותי' ואותותי', וביד מלאה ופתוחה וגדושה השפיע שפה אותותי' ומופתי', לשמור את קיום התכונה הזאת, וכשימת עיני ההשגחה תמיד על שמירת עצם קיום האומה, כן משמת עיני' לשמור את התכונה המיוחדה מהבדידות, שהיא היא אבר שנשמת קיום האומה תלוי' בה, ואין להחקירה והדרישה חלק בענין ניסיי, ונחלה בענין השגחה פלאית:

ג

ואולם באמת אין עוד להחליט כן בהחלטה ברורה, כי מודעת שיש לנו כלל נאמן וקיים שגם בכל העניינים הרוחניים והמושגחים, ראתה הבריאה האלהית לקופלם ולכורכם בלבושים טבעים ומטעפים גשמיים, ומזכי הראות ובהירי השכל, לא יבצר לראות תמיד את המתלבש מתוך הלבוש, והמעוטף מתוך המעטפה, ובקדושת אספקלריא המאירה שלהם, רואים תמיד מבין אשנבי המנורה הטבעית, את נר האלהי הדולק בקרבה, והמאיר לארץ ולדרים עלי'. ועקבות הכלל הזה נודעות ונראות בכל ענייני מעשי בראשית ובכל כחות הבריאה הכללית והפרטית, וגם התכונה הנעלה הזאת, אם כי ראשה מגיע עד שמי השמים, בכ"ז איננה יוצאת מן הכלל הזה, המורה לדעת שכל הענינים הרוחניים שראשם מגיע השמים הנם כסולם מוצב ארצה, ולזאת אין כל ספק שאין להתייאש מלמצא פה בהתכונה הנפלאה הזאת של מצב הבדידות והפרישות, את הנקודה התיכונה, שהיא היא מחזקת מעמדה, והיא היא הכן והבסיס שעליו היא נשענת, ועל פיו היא חיי' וקיימה, ואין להרחיק גם בפה את מציאת השומרים הנאמנים שהפקדו על שמירת התכונה הזאת, שנוכל לומר, כי הם הם יצאו ידי חובת שמירתם והם הם הצילוה מכליון ואבדון, והם הם עטרוה בעטרת תפארת זר הנצחון, כי על ידם נצחה את כל הקמים עלי' לבלעה ולאבדה. סוף דבר, כי הכלל הזה מאפשרות ההשגה גם בדברים רוממים ונעלים, הכלל הזה מורה שאין למנוע מליגע ולעמול בדרישת הענין הנעלה והנשגב, על התכונה הנפלאה הזאת וההבטחה הנאמנה שקיבלה עלי' אחריות של הדרישה והחקירה הרצויות בעיני ה' ותורתו שיגיעתן לא תהיינה לריק, ועמלן להבל, ובכל פעם תהיינה מאושרות במלאכתן, כי הדרישה עם היגיעה תמצא את אשר תבקש בשדה הרוחניי ותשיג את אשר תחפש בכרמי הדרישה המוסרית, ההבטחה הזאת עומדת גם פה להדרישה והחקירה, למצא ולהשיג שומרי התכונה הנפלאה הזאת:

ד

ובאמנם כן הוא, שהדרישה והחקירה על קיום התכונה הזאת, תעמודנה להראות לנו, כי שומרי התכונה הזאת, הם הם השומרים הנאמנים שבידם הפקדו כל הסגולות היקרות של האומה, וכל המטמונים הנעלים הנוגעים לחיי החומרי והמוסרי של האומה, כי כבר הראינו לדעת שכל הענינים רבי הערך שהם אבני פנה ומוסדות מוסדות בחיי האומה, מנה עליהם הקב"ה שני שומרים, שומר מוסרי ושומר טבעי, והקיף עליהם שתי חומות, נטי' מוסרית ונטי' טבעית, כי בכל אלה יש לבד האזהרה המוסרית, שהיא כשומר מוסרי, גם אזהרה טבעית שנטע בטבע האדם נטי' לזה, עד שהטבע בעצמו יזהירו וינצרהו מלעבור על זה, ויניעו לקיים פקודתו, השומרים הללו הפקדו על התכונה הבדידותיית הזאת, אחרי כי גם היא מהסגולות היקרות והמנות הנעלות עד שהיא נערכת בקיום האומה ונצחיותה. וע"כ יש גם עלי' שני השומרים האלו, שומרים מוסרים ושומרים טבעים, המשימים עיניהם לשמור את התכונה הנפלאה הזאת, להרחיק את בני ישראל מן ההתערבות וההתבוללות, והיינו, השומרים המוסריים הם האזהרות שיש ע"ז בתורה, כי לבד האזהרה של ובחוקותיהם לא תלכו, שהיא אזהרה מפורשת ובולטת על ההתבוללת, יש עוד כמה מצות ואזהרות שתכליתן הוא לשמור את הנקודה הזאת [וידוע שהרמב"ם ביאר שכמה עניני תורה מורים רק ע"ז]. והשומרים הטבעים, הוא הכח הדוחה מהעמים, כי הבדידות יכולה להיות או מצד הבודד שהוא העדר כח תשוקת ההתקרבות ושלילת תשוקת ההתערבות, כי יראה לבלי להתמשך ולהתקרב לשכניו, או מצד הדוחה כי השכנים והקרובים ידחוהו וירחיקוהו, ואז ישאר בהכרח במצב הבדידות. וההבדל בין שני מיני הבדידות האלה, הוא, כי בעת שהבדידות הוא מצדו הוא ענין בחיריי, כי הבודד בעצמו בוחר לו את מצב הבדידות. ובעת שהבדידות, הוא מצדם, שדוחים בשתי ידים את המתקרב, אז הוי זאת בהכרח, והבדידות הוי כמו ענין טבעי, כי באין לו רעים וחברים המתקרבים אליו בהכרח לו להיות בודד במועדיו, ולזאת ראינו שלבד האזהרות הרבות שהן השומרים המוסרים הבאים לעוררו ולהניעו שיבחור בעצמו הבדידות, באים גם שומרים טבעים והוא הכח הדוחה שהקב"ה הטביע כן מראש, שבעת שתחלש פעולת השומרים המוסרים ולא יעצרו כח לשמור את בני ישראל, מן תשוקת ההתערבות וההתבוללות, אז ימלאו השומרים הטבעים מקומם, ויעוררו את הכח הדוחה, שלא יניחום לזה בשו"א, וג"ז הוא רק פעולת ההשגחה האלהית שאינה מסרת עינה מהעם הרוח הזה, ומשגחת תמיד עליו שיעמוד בבדידותו לבלי להתערב ולהתבולל, וכמה כרכורים תכרכר ההשגחה להצילם מן הטמיעה והטביעה במצולות ההתבוללת, וזו היא מראשית מעשי', שבכל עת שהעם יאבד דרכו הישרה המיוחדת לו ביחוד, והחל לסור מעט ממסילתו, ולעבט מאורחותיו המיוחדות למענו, ולהתנועע אל דרך העמים להגיע אליהם, להתבולל בהם להתחשב לאבר מאבריהם, והשומרים המוסרים לא יועילו לו לשמרו מזה, אז בעת המסוכנת הזאת תראה ההשגחה את אמונתה ושקידתה על משמרתה זאת, ויציאת חובתה, כי לעת הזאת רואית לעורר את הכח הדוחה, שהוא כח טבעי, שהפקד ונתמנה ע"ז, כי ההשגחה מוציאה מאוצרה, רוחות סערות, למרר את חיי ישראל, ובימים הנוראים ההם, מתגברות הרדיפות והבעיטות מהעמים וירדפום על צוארם, והעמים האלה שהתרפסו להם, והושיטו להם ידם לבקש אהבה מהם, העמים האלה ירמסום וירדפום ואין מציל, ואלה שהתרפקו על אהבתם, הם בועטים בהם ברגל גאוה ובשאט נפש ישטמום ויבזום, ולא יניחום להתדבק אליהם:

ה

והכח הזה שהוא כמו כח הדוחה, שבעת שעם ישראל יחל להתקרב להעמים ידחוהו ויסיגוהו אחור, הכח הזה הוא השומר הנאמן, ששומר קיומו של ישראל והודות להכח הזה, שעל ידו נשארו בני ישראל בטהרתם ובקדושת דתם, וזשאז"ל במ' תמורה (תמורה כ"ו) "ועת לשנא כנגד הודו לאל השמים, שהודי' גדולה מבקשים ישראל להודות להקב"ה שהטיל ביניהם ובין אוה"ע שנאה ותחרות, שאלולי כן היו מתערבים ולומדים ממעשיהם, שנאמר ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם, לפיכך הודו לאל השמים כל"ח". הדברים האלה אינם צריכים באור, כי הם מבוארים מעצמם, והם כוללים דברינו הנ"ל, שהכח הדוחה הזה החזיק את מצב הבדידות, שהוא כל קיום ישראל וקיום דתו ואמונתו, כי רק על ידו ניצולו משיני הטמיעה ממלתעות ההתבולות. ואמנם יש לדעת כי לבד שע"י הכח הזה ניצולים במציאות מן הטמיעה והבלילה, כי עוד מסוגל הוא לזכך את לב בני ישראל, ולצרף מחשבותם ורעיונם, שיטו כלם שכם אחד, לשוב אל ה' ותורתו, ולהחסות תחת השגחת השומרים המוסריים. כי מי שישקוף על הפעולות האלה ישתומם ויתפלא ויראה, כי הן מלאות מוסר שדי ותוכחה נמרצה, ושבאו רק להזכירם את המוטל עליהם, ויצוום כמפגיע לעזוב את הדעה של התבוללת, ולשוב לאמונתם ודתם, כי הרדיפות והבעיטות האלה, הן תולדות כח הדוחה, וכח הדוחה הזה שהוא מקביל ממש לעומת כח המושך, הכח הזה הוא כמוכיח בדברים נאמנים וכמייסר בשפה ברורה שישובו מדרכם הזאת, להתמשך ולהתקרב אל אנשים אשר מן גו יגרשום וינאצום בכל הנאצות שבעולם, כי כל מי שעינים לו יכול לראות שאין שום טעם מספיק וסבה בולטת, על הרדיפות והתלאות האלה שבאים רק להם ביחוד, ועל כל העלילות שוא שמעלילים עליהם, שכולם רואים ויודעים, כי בשקר יסודם, וכולם מבינים את התועלת שבני ישראל מביאים לארצם, ואמונת לבבם למלכם ולארצם, ובכל עמל הרב והיגיעה הנמרצה שעמלו ויגעו איזה מהחוקרים, למצא יסוד ושורש על השנאה הכבושה הזאת, העלו רק חרס בידם, יען כי באמת הן תולדות ההשגחה האלהית, ותוצאות חוכמת ומוסר שדי. הבאים ביחוד לייסרם ולהוכיח להם שגיונם מבקשת ורדיפת אהבת העמים והתגרותם. וכערך זה שנתנו לבם להתלכד עמהם ולהתקרב אליהם, בערך זה בא כח הדוחה להדיחם ולהרחיקם, וע"כ תקופות הרדיפות האלה יכולות להקרא בצדק בשם תקופות פעולות המוסריי והתוכחיי. וההשקפה עליהן היא היא השקפת המוסר והתוכחיי. כי זו כחה של ההשקפה הזאת לבאר ולברר שהפעולות האלה הן תולדות מוסר ה' ותוצאות תוכחת שדי, וכמשאז"ל בסוטה (ח:) אע"ג דמדה בטילה במדה לא בטיל, דהעונש שבא מכוון לעומת החטא והפשע מסוגל לעורר את המחשבה ולזכך את הרעיון, וע"כ בענין יסודי וכללי כמו בתכונת הבדידות, הראתה תמיד ההשגחה האלהית דרכה זו של במדה השוררת תמיד ופעולתה הנמרצה, ולזאת עשתה וגם הכינה לחוק עולם, כי במדה זו שבני ישראל נותנים לב להתקרב אל העמים, במדה זו ירחיקום העמים, וידרכו עליהם קשתם, להשיגם אחור, ולדוחפם בדחיפה נמרצה ונוראה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >

מעבר לתחילת הדף