מתנות כהונה על שמות רבה/מא

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


שמות רבה


מפרשי המדרש

ידי משה
יפה תואר
מתנות כהונה
עץ יוסף


לדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "תא שמע"


דפים מקושרים

מתנות כהונה על שמות רבה TriangleArrow-Left.png מא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


מתנות כהונה על שמות רבה - פרשה מא

פיסקא: א  ב  ג  ד  ה  ו  ז  

א  [עריכה]

בזרוע. בגבורה לסמוך על מעשה וזכות עצמנו:

דבר ארורה. לשון של השקפה. ובתנחומא נתבאר יותר היטב:

והוא נותן זרע כו'. האריס נותן הכל. כן הוא בתנחומא:

אחד מחמשים. היא מדה בינונית בנותני תרומה:

לנו בושת כו'. אע"פ שלנו ואתנו הבושת עשית אתה עמנו צדקה. ובתנחומא לא גרס ליה:

[ה"ג לקבל את התורה ולומר כל אשר כו']:

וחסר כלום. בתמיה. ולמה לו לכתוב שוב ויעשו נאצות גדולות:

חרופין וגידופין. כלפי מעלה כביכול. כך הוא בתנחומא:

דייך. ע"כ די היה ברעה שעשו ועוד הוסיפו להרע בהקריבם המן לפני העגל:

[ה"ג ויורד ביום האחר גרסינן]:

ב  [עריכה]

מעשה באכין רמאה וכו'. עיין כ"ז בויק"ר פ"ה ובפרשת ראה ובירושלמי פרק שלישי דמסכת הוריות:

לשני בקרים. דכתיב בבקר בבקר:

של כל אחד ואחד. דייק מדכתיב גבולך לשון יחיד והיל"ל גבולכם מלמד שאחר שקבל כאו"א מדת נחלתו היה מתרחב מאליו:

ג  [עריכה]

ונתן לו מנה. המנה יותר מיוחד וחשוב מן החתיכה:

פיצטלין. לפי הענין פירוש חתיכה חשובה מאד וכן מוכח במדרש חזית סוף פסוק ישקני:

אלא מפיו. כלומר לא זו שיתן חכמה אלא אפילו דעת ותבונה הוא נותן:

שלשה דברים נתנו כו'. עיין עוד בב"ר פ"ו:

מנשיקות. תרתי משמע. שאמרו רצוננו לראות מלכנו ולשמוע מפיו הדברות:

שומעין לשוטה. בתמיה. וכי בשביל ששאלו כך היה צריך למלא משאלותם. ועיין זה במדרש חזית בפסוק ישקני. כך מצאתי הגירסא בילקוט תהלים בשם תנחומא:

ד  [עריכה]

וענותך תרבני. וכי יש עניו מן הקב"ה:

אלא וה' עודנו עומד. שהרי הקב"ה בא ונגלה אליו שנאמר וירא אליו וגו':

תיקון סופרים. הכתוב מדבר דרך כבוד כלפי מעלה. ועיין לעיל בב"ר פר' מ"ט הארכתי בזה:

[משלמים לו גרסינן]:

דונטיבא. מתנה ופרס מבית המלך. כך פירש הערוך:

אנונות. גם כן פירש מנות מאכל ומשתה מבית המלך:

ה  [עריכה]

לדבר אתו. משמע שניהם היו מדברים מדלא אמר לדבר אליו:

[ה"ג היה הרב אומר והוא עונה]:

כ"ד תכשיטין. הנזכרים בספר ישעיה:

עדות. שאינני טהורה:

ו  [עריכה]

כללים. ככלותו לשון כלל הוא:

לחייו כאבן. נוחות דרש לשון לחיים. כלומר לסבול חרפות והכאות ומיעוט תענוג במאכל ובמשתה:

ז  [עריכה]

אוי להם. אוי להם מעלבונה שהם עולבים אותה ואין מחשיבין אותה לעסוק בה תדיר. כן פי' רש"י פרק ששי במסכת אבות:

מעשה אלהים. בתנחומא מפרש כאדם האומר לחבירו מה מעשיך אכר נגר. כך כל עסקו של הקב"ה בתורה וכן פירש"י. ולפיכך מי שאינו עושה כן נזוף ממנו:

באו שש. עיין בפירש"י בסדר זה ובפרק ר' עקיבא נראה השטן הראהו כן. וזהו כי זה משה שהראו כן באצבע. כך מפורש בתנחומא ובשבת פרק ר"ע:

קציעי צואריא. קטיעי וכרותי צואר שאין אתם זוכרים את הראשונות:

ויבן כו'. מדלא כתיב ויבנה מזבח. וכן דרשו אצל ויבן את הצלע. ויבן נח מזבח. וכן פירש רש"י שם. ועיין זה במדבר רבה פר' ט"ו:

[בקשו לבנות גרסינן]:

אין כבודו כו'. שאני כהן גדול:

לאחר. לשון עיכוב ואיחור:

מנגח אותם. כלומר עלה בחזקה ודחה אותם. וע' לקמן פ' מ"ד ובפ' עקב ובמדרש חזית בפסוק הנה מטתו. ובמדרש קהלת בפסוק שבתי וראה. ובפסוק ושבח אני את המתים:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף