יפה תואר על שמות רבה/מא

יפה תואר על שמות רבה מא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יפה תואר על שמות רבה - פרשה מא

פיסקא: א  ג  ד  ה  ו  ז  

א  [עריכה]

כך פתח ר' תנחומא בר אבא כו'. דריש ויתן לשון מתנה וחסד ולכן מייתי לך ה' הצדקה ומפרש לי' בכמה מילי כדרך המדרש ובסוף הסימן חוזר לענינא דידן:

באין בזרוע. נראה דסמיך על סיפא דקרא דכתיב כאשר נשבעת לאבותינו ונראה שבא בטענה שה' חייב לקיים שבועתו אחר שאין ענין לעכב. וזו היא מה שאמרו בספרי עשינו מה שגזרת עלינו עשה עמנו מה שהבטחתנו:

השקיפה לשון צער הוא. אולי הטעם משום שהשרש שקף בארמית הוא כמו חבטה וכמו שה"א שדופות קדים שקיפן קדים ומטעם זה נקרא משקוף בשביל ששם נחבט הדלת:

אנשי כה"ג עמדו ופירשו אותה. לא שייך למימר התורה כסתו ואתה מגלה וכמו שאמרו בגמ' על האומר מקושש זה צלפחד. דהתם לא גלתה תורה בו שום גנאי אבל במי שהכתוב מזכיר גנאי בפי' יש לנו לדרש כאשר נמצא לדרוש דהעמד טמא על חזקתו:

הה"ד מתן אדם ירחיב לו. נראה שמזכיר זה כאן לומר שמה שזכה משה אל כל הכבוד הזה הי' בנדיבותו וכמ"ש בפ' אין בין המודר בתחלה לא נתנה תורה אלא למשה והוא נהג עין טובה ונתנה לישראל. ובשכר זה נתן לו ה' סתרי תורה ודבר עמו. וטעם דרשא זו מיתורא דאל משה דלא היל"ל אלא ויתן אליו. או דדריש ככלותו דכתיב חסר מלשון מדה וכמו וכל בשליש ור"ל שה' נתן לו התורה כמדתו שהיה חונן ונותן. ואיידי דמייתי קרא מפרש לי' בכמה אנפי כדרך המדרש:

ג  [עריכה]

גדולה החכמה. עי' רש"י בפסוק ואמלא אותו רוח אלהים בחכמה. מה הוא חכמה ומה תבונה ומה הוא דעת. וראב"ע כתב החכמה היא הצורות האוצרות באחורנית מוח הראש. ותבונה היא הצורה העומדת בין צורת הדעת ובין צורת החכמה כנגד הנקב האחרון. והדעת היא המתחברת בנקבי המוח על המצח מההרגשות. והרלב"ג גבי ה' בחכמה יסד ארץ כתב שמה שיושג לאדם בדברים הנמצאים בארץ ותוצאותיהם נקרא חכמה. ומהנמצאים בשמים ותוצאותיהם נקרא תבונה. ומהנמצאים בתהומות ושחקים המרעיפים טל נקרא דעת. וכל אלה השלשה אף כי יסתבכו זו בזו אבל הכל הולך אחר המקור. אבל דברי רש"י (ובדרכו בחר גם הרד"ק בפסוק ונחה עליו רוח ה' בשנוי קצת) קרובים יותר אל הדעת. ויען כי התבונה והדעת גבוהות יותר מהחכמה לכן אמר למי שהוא אוהב יתן הקב"ה מפיו דעת ותבונה. והנה שני המשלים מר"י ור"ל יבדלו בזה. כי לדעת הראשון אין החביבות אלא בשביל שהוא מתוך פיו. אבל מין המאכל אחד הוא. ולדעת השני יש יתרון גם בעצם הדבר וכמו הפיצטלין שהם מין אחר וחדש:

לראות דמותו. פי' להשיג מציאותו וכ"נ בחזית בפסוק ישקני דאיתא שם שתבעו רצוננו לראות כבוד מלכנו כו' ועמש"ש:

ד  [עריכה]

הה"ד ותתן לי מגן ישעך. דעת אגדה זו כר' לוי בסימן שאח"ז משעשו אותו מעשה נתן הקב"ה למשה את הלוחות וזה שדרש ויתן אל משה ככלותו יש עניו גדול מזה הוי וענותך תרבני וכדמסיים:

ה  [עריכה]

מהו לדבר אתו. אע"פ שדרך הלשון כן הוא כמו וידבר אתם לאמר אם יש את נפשכם. ויצא חמור אל יעקב לדבר אתו וידבר חמור אתם ועוד רבים ס"ל שלא יצדק הלשון הזה אלא אם ידבר האדם עם רעו שיש ביניהם השתוות קצת. אבל לא בין האדם לה'. ולזה אמר שהוא דרך משל כרב עם התלמיד אחר שלמד הדבר כהוגן. ומה שמצינו גבי אברהם ויכל לדבר אתו וביעקב אשר דבר אתו שם אלהים י"ל דהתם נמי על למוד שלמדם קאמר דלאברהם הודיע דיני מילה וביעקב כשנחמו מאבלו וא"ל אני אל שדי פרה ורבה וגו' למדו איזה דינים השייכים לענינא זו:

ואינם ערבים על שומעיהם ככלה. בפסוק נופת תטופנה בחזית יש שם שלשה דמיונים איך יהיו ערבים ועמ"ש בביאור הדברים. ובתנחומא הגי' ערבה על בעלה ומתאוה להיות שומע את דבריה:

שנאמר ויתן אל משה. דריש מלשון ויתן וכן משמע בפרק אין בין המודר ורש"י בחומש כתב דיליף מן ככלותו ע"ש. אבל אין זה לדעת ר' אבהו:

ו  [עריכה]

לא זו גדולה מזו. וזה מגדולת הנס כי אין כח בידי בשר ודם לעשות שני דברים שוים זה לזה בצמצום. וי"ל עוד כי ה' דברות היו בלוח אחד וה' דברות בלוח השני. ועל לוח האחד היו הדברות שבין אדם למקום ועל לוח השני היו הדברות שבין אדם לאדם. והמדרש אומר כי שניהם חשובים זה כזה. ואין לאחד יתרון על השני:

בזכות יעקב. ולעיל פכ"ח איתא לא ניתנה תורה אלא בזכות אברהם ואולי פליגי:

ז  [עריכה]

חירות מן היסורים. הבאים לגוף מחולאים ועניות וכיוצא:

אם יבוא מה"מ ויאמר כו'. נראה דעל לעתיד קאי ואז אם יבוא ויאמר אחרי כי יחדל המות הלא על חנם עתה אני בעולם ויאמר לו הקב"ה כי גם לפנים לא היה לך לשלוט באומה זו ורק בחטאם נפלו בידך. והנופלים בחטאם הלא לא יחדלו גם לעתיד. וע' בב"ר פכ"ו דיש פלוגתא בזה:

השטן מצא את ידיו. כלומר מצא מקום להטעותם שערבב את כל העולם והראה דמות חשך ואפילה וערבוביא לומר וודאי מת משה ולכך בא ערבוביא בעולם והראה להם שהיה משה תלוי בין השמים והארץ כלומר שמת והראה להם דמות מטתו כדאיתא בפ' ר' עקיבא. וחור עמד עליהם ואמר להם גם אם מת משה למה אין אתם נזכרים מה נסים עשה לכם הקב"ה. ולא תקצר ידו מפני משה:

כיון שראה אהרן כך נתיירא כו'. הראב"ע הקשה אם העגל היה עבודת כוכבים. איך יעשה אהרן פסל אשר זה הוא עון מן הנהרגים ולא יעבור. וכמה חסידים וקדושים אשר לא הגיעו לפרסת כף רגל אהרן מסרו נפשם ולא חטאו בזה. ואיך יחטא אהרן בזה. ואף שגם דעתי נוטה לדעת הראב"ע כי העגל לא היה עבודת כוכבים ממש. אבל קושיא זו יש לתרץ עפ"י מה דאיתא בויק"ר פ"י שאמר אהרן אם הורגים אותי שאני כהן ונביא מתקיים אם יהרג במקדש ה' כהן ונביא ומיד הם גולין נראה שמטעם זה לא נמסר להריגה וע"ש. ומ"מ אין מזה ראיה שהעגל היה עבודת כוכבים ממש. דאולי אהרן חפץ להחמיר על עצמו ולמסור נפשו ממדת חסידות גם על זה. ורק מהטעם הנזכר שם לא עשה כן:

ויקומו לצחק בעבודת כוכבים. פי' שהיו שוחקים ושמחים בעצביהם:

כ"מ שאתה מוצא ישיבה אתה מוצא שם תקלה. אין לפרש מכשול עון דהא גבי וישב ישראל בארץ מצרים. וכן וישב יהודה וישראל לבטח וזולתם אי אפשר לפרש כן. אבל פי' נזק והפסד יהיה עון או צער מה. וכן מורה הלשון בכל מקום שהובא המאמר הזה. וכמו בתנחומא ריש פרשת וישב כל מקום שהוא צער אומר וישב כו' וכן אתה פותר את כולם ברעה הזו. והנה למה מורה ישיבה על צער שמעתי בשם מוהר"ר בנימין אשכנזי ז"ל משום שהאדם יחשוב שיש ממש בתאוות הדמיונית הנכללות בד'. הא' המאכל והמשתה. הב' קנין הכספים. הג' המשגל. הד' השררה. אמנם באמת כלם הבל המה ואין בם מועיל וכמ"ש מרבה בשר מרבה רמה כו' כי המה עוד יוסיפו יגון וצער. ופירש ארבעתם. כנגד הא' אמר וישב העם לאכול. וכנגד הב' מביא וישבו לאכל לחם וימכרו את יוסף בעשרים כסף. וכנגד הג' מביא וישב ישראל בשטים. וכנגד הד' מביא מדור הפלגה דכתיב וישב שם וכתיב שם נעשה לנו שם שבקשו להתנשאות למעלה. ולמדנו מדבריו מפני שישיבה מורה על שלוה אמר שאינו אלא לשון צער והוא האמת אבל כוונת הדברים כי השטן מקטרג אם האדם חושב לישב בשלוה וכמ"ש גבי וישב יעקב בקש לישב בשלוה קפץ עליו רוגזו של יוסף:

בקש משה לירד כו'. פי' הדברים שחשב לירד תחלה להעביר העגל והחוטאים מן העולם ולעלות אח"כ להתפלל ואז ראה כי יצא הקצף מלפני הקב"ה ומלאכי חבלה עומדים הכן לפגוע בישראל וירא פן תפגע מדת הדין בישראל לכן התעכב והתפלל מקודם. והנה בד"ר איתא שנתירא מהן משום שבקשו להזיקו ולקמן פמ"ד איתא שבקשו לכלות את ישראל. וזה היתה עיקר ביאתם ומ"מ בקשו ג"כ להזיק את משה. ומ"ש ואחז את הכסא פי' שנעזר מבקשת מדת רחמים כי הוכן בחסד כסאו:

חמשה מלאכי חבלה כו'. מהר"ר יהודה עוזיאל ז"ל פי' שלפי שמשה רבינו ע"ה לא נשתמש בחמשה חושיו בהיותו ארבעים יום וארבעים לילה בלי מאכל ומשתה והיה נזון מזיו השכינה. וכשחטאו ישראל ונאמר לו לך רד הרגיש בעצמו חולשה מצד ה' החושים שלא נשתמש בהם זה ארבעים ונטה למות לפי הטבע ונתלה בזכות שלשת האבות להגן לו על שלשה החושים וזה חוש השמע בזכות אברהם דכתיב גביה עקב אשר שמע אברהם בקולי. ויצחק על חוש הראות כאמרו ותכהינה עיניו מראות בשכינה. ויעקב חוש הטעם כאומרו לחם ונזיד עדשים ונראה שלא היה נהנה בו בתאוות הגופניות וכנגד חוש הריח והמישוש אמר שיעמוד ד' באחד שהוא הריח וז"ש קימה ה' באפך והריח הוא באף והמישוש עמד משה כנגדו שנזכר בחוש זה כי חוש המשוש חרפה הוא ופי' מן האשה. ודרך זה הוא רק דרך מליצה נאה. אבל באמת כי זה רק משל על אופן העונש שמדרגות שונות לעונש. וזכות אבות כבש שלש מדרגות. והקב"ה מחל להם ע"י תפלת משה והסיר מהם כל העונש:

עד שקראן הקב"ה עמו. והא דכתיב נגד כל עמך אעשה נפלאות ואמאי קרי ליה התם עמד. ושמא י"ל שמפני שמשה אמר ונפלינו אני ועמך מצד היותם עמו אמר לו ד' כי מצד היותם עם משה כלומר בזכותו יעשה להם נפלאות:

אמר הקב"ה למשה בעוה"ז כו'. כבר הודעתיך שדרכם לומר כזה בסוף הפרשיות כדי לסיים בדבר טוב:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף