מתנות כהונה על ויקרא רבה/ל

מתנות כהונה על ויקרא רבה ל

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתנות כהונה על ויקרא רבה - פרשה ל

פיסקא: א  ב  ג  ד  ה  ו  ז  ח  ט  י  יד  טו  

א  [עריכה]

אפילו גבאי צדקה. הכופין העם לצדקה אפ"ה לא ניחא להקב"ה לנגוש אותם אבל על שכר הסופרים ומשנים כופין שאינו כו':

מסמך ליה. היה סומכו תחת כתפיו ור"י היה נסמך עליו:

מטין כו'. הגיעו לבית שדה אמר ר"י זה בית שדה היה שלי ומכרתיו בשביל ללמוד לזכות בתורה:

שרי. התחיל לבכות:

מה את. כמו למה:

על דלא כו'. על שלא הנחת לזקנותך כלום:

קלה היא כו'. לשון תימה ולעיל סוף פרשת כי תשא ישנו מאמר זה ושם לא גרס שאמר לו ר"י בתחלה שמכרו כדי ללמוד תורה והוא יותר מיושב כדי שלא יקשה עלינו בכיית ר' חייא ובמדרש חזית (ח' ד') לא גרס ליה:

דמך. מת ולשון נקייה דבר:

קרייא. ובעל משנה פייטן יודע לחבר ענייני זמר ותפלות כרוכל הזה שמוצאין אצלו הכל:

טימי. אוצרו ודמי שוויו:

בד' מיני. כמו ארבע מנה. וה"ג בילקוט בהדיא ועי' במדרש חזית (ב' ג'):

פילון. שער כלומר הודיעני באיזה שער ודרך הולכין לחיי עד:

ה"ג בילקוט אמור ובתהלים באיזה פילון מפולש כו' א"ל הקב"ה דוד חיים אתה בעי צפה ליראה שנאמר יראת ה' תוסיף ימים ר' יודן כו':

ב  [עריכה]

בה' שמחות. כל המקרא חשיב להו בחד. אבל בילקוט תהלים ומשלי גרס בז' שמחות וחשיב תורה ונביאים וכתובים משנה כו' וזה נתיישב יותר על הדעת שדרש שובע ל' שבע והכי איתא בילקוט תהלים בהדיא:

ז' כתות כו'. נגד ז' מראות שחשב לקמן:

נעימות כו'. משמע אותו כת הנעימה והטובה בעיני הקדוש ב"ה:

מכחה של תורה. דכתיב מימינו אש דת למו:

של מצות. לא גרס ליה בילקוט תהלים ומשלי:

סופרים כו'. שצדקתם עומדת לנצח:

באיין. פי' הערוך כידון:

ואנן ידעין כו'. מי שאוחז בידו הכידון ידענו שהוא נצח ולפיכך מביאין שלמים וחגיגה:

ג  [עריכה]

(ה"ג בפנים הה"ד פנה אל תפלת הערער כו' עד) שנצחו ישראל בדין כו'. וה"פ כתיב פנה וגו' משל לשנים שנכנסו לדין כו' כדלעיל והכי איתא במדרש תהלים:

והן אומרים. אומות העולם ודייק מדכתיב פנה בזה לשון עבר:

בימינך נצח. זה הלולב שניקח בימין ובו מראין הנצחון:

אפו. כמו אופייה פירוש מנהגו:

לכשיפליג כו'. כשרואה שמלאכתו מתמעט' ישמרנה לזמן אחר כן גבי תפלה צופה שיתמעט עונשו בסוף:

ואם לא בזה את תפלתם כו'. פירוש ואם ירצה לומר תפלתם לשון רבים הל"ל ערערים:

צווחין. קורין:

לחתירתא. מחתרת שהקב"ה עשה לו מחתרת תחת כסא כבודו לקבל תפלתו כדאיתא פרק חלק:

כד"א משיב הרוח. מביא ראיה ממטבע שטבעו חכמים בתפלה משיב הרוח ומוריד הגשם וכן לקמן סוף הסדר חליץ יניח כד"א רצה והחליצנו וכן פירש"י בחומש ריש פ' בחקותי מכאן שהשלום שקול כנגד הכל שנאמר עושה שלום ובורא את הכל וכן הביאו בש"ר פרשה כ"ח ובמקרא כתיב ובורא רע אלא מביא ראייה ממטבע שטבעו חכמים בריש תפלת יוצר ובזה נתיישב קושית החזקוני שהקשה על רש"י ז"ל שהרי בכתוב לא כתיב כן וכן בפ' נשא ויחנך שתהיו חנונים בדעת ובינה כמה דמצלינן אתה חונן:

שהיה נטוי למיתה. מפני סנחריב וכן דורו של מרדכי מפני המן הרשע:

ד  [עריכה]

וכל עצי וגו'. ועוד כתיב לעיל עצי (היער) [יער] במזמור צ"ו:

ה  [עריכה]

במקח. שיקח הלולב במעותיו ודרש כפי מלשון כפות תמרים:

אותו היום. בשביעי של סוכות הוא הושענא רבה והכי איתא בירושלמי פרק לולב וערבה:

ו  [עריכה]

לגיון. עבד המלך לגבות מסים קצובים של אותה מדינה עמד והקדים לפניו על הדרך וגזלו ולקח כל מה שהיה בידו:

בתר כו'. לאחר ימים נצוד ונתפס אותו גזלן ונחבש בבית הסוהר:

הב לי כו'. תן לי מה שגזלתני ואני אלמוד עליך זכות שתנצל:

דקפחית. שגזלתי:

דנסבית. שלקחתי:

טפיטא. וילון ומכסה ובערוך דופוטא הביא הגי' אלא הדין דיופטא ופי' בו ב' צורות ובלשון יון קורין אותו כך:

דתחותי. שתחתי:

נסבה. קחהו:

תהוי כו'. תהא יודע שאתה נכנס למחר כו':

מליף עליך זכו. שילמוד עליך זכות ואתה תאמר יש לגיון פלוני שילמד עלי זכות:

והוא. המלך ישלח ויקראני ואני אבא ואלמד עליך זכות לפניו:

אוקמתיה. העמידוהו:

חכם את כו'. מכיר ויודע אתה על זה האיש זכות:

חכם אנא. יודע ומכיר אני:

מסהיד כו'. מעיד עליו שאמש לקחתיו ממנו:

ז  [עריכה]

התיר. הניח לשון ויתור:

מה דאזיל כו'. מה שהלך ועבר עבר ואין אני אזכרנו מעתה מן הכא מכאן ואילך נתחיל לחשוב כו':

נחיל. נתחיל:

לפיכך משה כו'. הראשון דר' ראשון לחשבון עונות ועיין בעקידה שנתן טעם לשבח היאך נלמד ועיקרו שלא היה לו לומר ראשון מאחר שאין שני אחריו שהרי פסוק זה מדבר בגבולין שמן התורה אין מצותו אלא בראשון בלבד ועוד נראה לומר מאחר שגמר דין של ראש השנה אינו נחתם עד ליל החתימה והכל הולך אחר החיתום שמראש השנה עד ליל החתימה הכל כיומא אריכתא ועת ומשפט אחד לפיכך היה לו לומר ביום ט"ו מראש חדש שהוא ר"ה ובזה יתיישב יותר היטב הל' שאמר והלא חמשה עשר ודוק:

ח  [עריכה]

על המים. ומפני זה נשאר תמיד בהידורו או יש לפרש כדאמרינן (בסוכה דף ל"ה) אל תקרי הדר אלא אידור שכן בלשון יון קורין למים אידור:

יכפפנו. פי' יקשרנו:

ת"ל וערבי וגו'. ל' רבים:

דליות. ר"ל דלות קטומות:

ט  [עריכה]

והוא עומד כו'. והוא שמו של הקב"ה:

י  [עריכה]

רחוש. מנענע ורוחש ומרעיש מפני שהוא מסורבל וממולא בעלין ובערוך ערך דחס כתב שהעיקר הוא דצ"ל דחוס פי' כבד ומטופל בעלין:

כמושה. ממהרת לכמוש יותר משלשה מינים הללו:

יד  [עריכה]

דומה לעין. נראה מפני שהבד מכוסה בעלין עד שאין רואין אותו כל עיקר כמו שאין העין ניכר בשעה שהוא עצום:

גדול. חשוב:

טו  [עריכה]

ג' המה מטיבי וגו'. הם פסח מצה ומרור כדלעיל וסיפיה דקרא וד' מטיבי לכת אלו ד' מינים:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף