יפה תואר על ויקרא רבה/ל

יפה תואר על ויקרא רבה ל

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יפה תואר על ויקרא רבה - פרשה ל

פיסקא: א  ב  ג  ד  ה  ו  ז  ח  ט  יא  יב  יג  יד  טו  

א  [עריכה]

קחו מוסרי ואל כסף. כי לקמן דריש אשר בשביל לקיחת הלולב שמור לו עושר. וזה שאמר קחו מוסרה של תורה ולא תצטרכו עוד להתפלל להשיג כסף:

אם מוסיף מוסיפין לו ודריש קחו מוסרי של תורה ואל תחושו על הכסף:

מזונותיו של אדם. פי' כמה יוצא במשך השנה לצרכיו. ולכן אם השתכר פעם אחת סך כסף ידוע אל ימהר להוציאם פן לא יגיע לו לימים הבאים כי אז לא ישתכר עוד:

כד דמך ר' יוחנן היה דורו קורא עליו כו'. פי' כי אם איש אחד יחפוץ להלוך בדרכי ר"י לבזות את כל מחמדי החבל ולהדבק בתורה אז בני איש בוז יבוזו לו. ור"י לא שם לבו אל לעגם ויבז את הכל ודבק בתורה:

דהוי קרא ותני. בעל מקרא ובעל משנה:

הות טימי דידיה בד' מנה כצ"ל ובתמיה קאמר האם ערכו ארבעה מנה דזכו כולי האי על ידו:

ב  [עריכה]

הה"ד תודיעני אורח חיים. הובא פה בשביל סיפא דקרא נעימות בימינך נצח כי בלקיחת הלולב יודע דישראל נצחו וכדמסיים ואגב דורש גם רישא דקרא:

אם חיים אתה צריך. פי' חיי עוה"ב. וזה ששאל איך יבוא בשער מפולש מיד לגן עדן לאורח חיים ולא יהיה נדון י"ב חדש בגיהנם והקב"ה ענהו כי ע"י יסורין בעוה"ז יתמרקו כל עונותיו וישאר נקי לעוה"ב:

בה' שמחות. לפי הגירסא דידן דריש החמשה אותיות בתיבת שמחות ומונה אלו החמשה כי פקודי ה' ישרים משמחי לב וזה השמחות אך לפי גירסת הילקוט הוא שבע וכמו"ש במ"כ:

ז' כתות וכו' ופניהם דומות לחמה כו'. יתכן כי מספר הז' הוא על שבע החכמות אשר לעתיד יאירו פני כל יושבי הארץ. אך האור יפרד לפי מדרגת האנשים המקבלים את האור אם רב ואם מעט. וזה שמונה שבע האורות חמה ולבנה רקיע וכו':

מראיהם כלפידים. עמ"ש בפרשה י"ט ופה מובא רק דרך אסמכתא על הברקה ואור:

חגיגה ושמחה. חגיגה הוא שלמי חגיגה הנקרבים לכבוד הרגל וכדכתיב וחגותם אותו חג לה' ושמחה הוא שלמי שמחה וילפינן מהכתוב וזבחת שלמים ואכלת וע"ז מקשה כיון דשניהם באים להיות הבשר נאכל לבעלים א"כ ל"ל שניהם אם שמחה למה חגיגה ואם חגיגה למה שמחה. והתשובה חסרה פה אבל התשובה היא דשמחה נוהגת בין בדבר שהוא משלו ובין בדבר שהוא משל אחרים [כי יוצאין ידי חובת שמחה בנדרים ונדבות ומעשר והכהנים בחטאות ואשמות ובבכורות בחזה ושוק וזה של אחרים] אבל חגיגה אינה נוהגת אלא משלו [ולאפוקי הנך דנמנו במוסגר] גם שמחה נוהגת בין בדבר שדרכו לכן בין בדבר שאין דרכו לכן [פי' דהיינו בין בבשר ובין בשאר מילי דהיינו יין ובגדי פשתן] אבל חגיגה אינה נוהגת אלא בדבר שדרכו לכן [פי' דוקא בבשר]:

ג  [עריכה]

שנצחו ישראל בדין כו'. עד אמר ר' אבין פנה אל תפלת הערער הוא ט"ס ואין ענין לכאן אבל הוא שייך לסוף סימן אשר לפני זה בתר אינון נצוחייא וכן נראה נוסחת הילקוט:

שנאמר וגם נצח ישראל. ושייך לענין הכתוב דאמר שם כי יקרע הממלכה משאול ויתננה לדוד שהוא מיהודה דנתן לו הנצחון דכתיב גבי' ידך בעורף אויביך ולכן אמר המדרש הוא שדוד אומר כי הדבר נוגע לדוד:

שנקרא נעים על ידי פרי עץ הדר שעמו:

כי פנה. וגו' גם הדרש הזה הובא פה בשביל סוף הפסוק ועם נברא יהלל יה דדריש בסוף הסימן כי עלינו לקלס לה' על שיברא אותנו בריאה חדשה:

על אופו. הערוך פי' עקרו ודעתו וכן הוא בשוח"ט מזמור ק"ב וע' ב"ר פי"ד סימן י"א גבי זו האופי:

יושב ומשמר כו'. פי' כמו המשלים את מלאכתו מעיין בסוף שלא יחסר בה כן ראה דוד להשלים בסופו את אשר החסיר בימי חייו. ויען כי דרך העני לעבוד ולדאוג בסוף מלאכתו להשלים כדי שיבוא על שכרו לכן קורא גם דוד לנפשו עני:

תפלתו של מנשה שהיה ערער ממעשים טובים וע' בשוח"ט:

בדורות הללו. ומפרש ערער מלשון ערו ערו וזה אחר החורבן:

אלא תפלה זו בלבד. בשוח"ט מפרש תפלה אחת נשתייר להם שהם מתפללים בר"ה ויוהכ"פ ולא תבזה אותם מהם. ויען כי בי' ימים שבין ר"ה ליוהכ"פ גם היחידים נענים כדדרשו במסכת ר"ה על פסוק דרשו ה' בהמצאו לכן מפרשי על תפלה זו:

שהיו נטוין למיתה וכו' שבראן בריאה חדשה. כיון שנחשבו כמתים וחיו לכן חשבם כבריאה חדשה:

ומה עלינו לעשות כו'. זה דבק עם הפירוש הראשון שמפרש הכתוב בקבלת השבים בר"ה ויוהכ"פ והפסיק בדרושים אחרים ועתה חוזר לענינו הראשון כיון שהקב"ה בורא את השבים בריאה חדשה לכן עלינו נקחת לולב ולקלסו וכן נראה מהשוח"ט:

ד  [עריכה]

הה"ד יעלוז שדי וכל אשר בו. זה נמשך על ולקחתם לכם וע"פ מה דאיתא בתנחומא דישראל ינצחון בלולביהם לפיכך אמר דוד אז ירננו עצי היער לפני ה' אימתי כי בא לשפוט את הארץ ביוה"כ. ומפרש אז ירננו עצי היער על מה שירננו ישראל בלולביהם בהלל והושענא כמו"ש הרא"ש בפרק לולב הגזול. וזה שאמר גם המדרש ולקחתם לכם בלקיחת הלולב ובנצחון ישראל תעלוז הארץ וכל יושביה ואז ירננו עצי היער שיודו לה' במינין שבלולב אשר מהם יש שעושין פירות ומהם שאינם עושים פירות. ועל מה ירננו על שיצאו זכאין בר"ה ויוה"כ:

ה  [עריכה]

הה"ד ארחץ בנקיון כפי. דריש זאת על לולב כי הוא צריך להיות נקי מן הגזל וכדרשת רז"ל ולקחתם לכם משלכם בעת שבא לסובב עמדו את המזבח כדרכם וכההיא דתנינן תמן:

לא לנו ה' לדורות הללו כי יצילנו מכל צרה אף כי אין בנו זכות אך למען שמו יתן כבוד:

אהבתי כי ישמע ה' לימות המשיח. דכתיב אפפוני חבלי מות וזה חבלי משיח וכן מה דכתיב אתהלך בארצות החיים וגו' כוס ישועות אשא משמע על הגאולה:

אלי אתה ואודך. וזו הודאה האחרונה הבאה בסוף לעתיד לבוא:

ו  [עריכה]

לכל אחד ואחד מכם. שכל אחד מישראל חייב בנטילת ד' מינים ובסוף פ' לולב הגזול דריש מן ולקחתם שתהא לקיחה ביד כל אחד ואחד:

למה הדבר דומה כו'. בא במשל הזה ללמדנו כי לא לבד אשר יזכר גזלו בלולב הזה הגזול ומביאו לפני ה'. אבל גם כל העושק והחמס אשר עשה כל השנה יגלה עתה לפני ה' ויובא במשפט עליהם:

ז  [עריכה]

ואתה אומר ביום הראשון. כבר תמהו רבים על קושיא זו כי ביום הראשון קאי על שבעת ימי החג וביום הראשון מהשבעת ימים יקחו פרי עץ הדר ועל תירוצם יש להשיב. ואולי משמע להמדרש כי ולקחתם לכם ביום הראשון הוא ענין בפני עצמו. כי לפני זה מדבר מחגיגה (אשר הוא רק במקדש) ועתה מדבר מלקיחת לולב (הנוהג גם במדינה וגם כאשר נחרב הבית) ולפ"ז היה צריך בהתחיל גם בלולב בחמשה עשר לחדש השביעי. ומתרץ דמקרי ביום הראשון כי הוא ראשון לחשבון עונות:

מר"ה הסליחה ממתנת כו'. פי' שמורה עם הקב"ה לסלוח ביוה"כ. ותהיה ר"ה כעין התראה לתת לב ולשוב לה':

ח  [עריכה]

הדר באילנו משנה לשנה. שאף שחונטים של שנה זו עדיין דאשתקד קיימים בו:

ט  [עריכה]

פרי עץ הדר זה הקב"ה. לדבריו טעם לקיחת הארבע מינים ביום שמחתנו הוא משום שנקל לאדם לשכוח את ה' מרב טוב. ובלקיחת המינים ישים את ה' לנגד עיניו ויזכרהו. והנה הדביקות בה' הוא שתים שהן ארבע שתים הוא אם מאהבה ואם מיראה. ושתי אלה תתחלקנה עוד לשתים. או אהבת השכר או אהבת הטוב כי טוב ה' ומשפטיו ישרים לכן נאהבהו. וכנגדן תתחלק גם היראה לשתים. או יראת העונש או יראת הרוממות כי רם ה' ומפני הדרת גאונו נחת והנה האתרוג אשר הוא טוב למאכל ולריח ונחמד למראה הוא כנגד הדבקים בד' מאהבת השכר והעונג. והלולב אשר אין בו לאכול ויש בו תאוה כמו"ש בב"ר פמ"א ע"ש הוא נגד הדבקים בה' בלי שום תגמול שכר ויאהבהו רק באשר הוא צדיק וישר. וכנגד הירא מאת ה' מפני פחד העונש בא ההדס אשר הוא שפל באילנות וטעמו מר ומראהו ירק וכן הכתוב המובא והוא עומד בין ההדסים נאמר על צרה ותלאה. וערבי נחל אשר שמו משותף עם גלגל הערבות מורה על רוממותו ית' ומי לא יירא ממנו:

צדיק כתמר יפרח. ואמרינן בב"ר מה תמר וארז יש להן תאוה אף צדיקים תאותן הקב"ה לכן מביא את הכתוב הזה על הקב"ה:

והוא עומד בין ההדסים. ומוכיח כי זה נאמר על הקב"ה כדדריש בפסיקתא מדכתיב איש וכתיב ה' איש מלחמה גם בחלק מדריש הכתוב הזה כי הקב"ה חפץ להחריב את העולם והעמיד בשביל הצדיקים מזה נראה כי בהקב"ה קמיירי:

יא  [עריכה]

שכופים עצמם. פי' שכופים אזניהם לשמוע דברי תורה מפי רבם או פירושו שמכתתין רגליהם ללכת למקום תורה:

אלו ג' שורות. זה בשטת ר' ישמעאל דאמר עץ עבות ג' וערבי נחל שתים:

יב  [עריכה]

פרי עץ הדר אלו ישראל. אחרי כי הלולב בא להראות עוז נצחוננו. וגם בחג הזה אנו נדונין על המים ויקשה בעיניו הלא יש רבים מהמון העם אשר אין בהם לא תורה ולא מעשים טובים או יחסר בהם אחד משני אלה ובמה נבטח בנצחוננו. לכן באו הד' מינים אלה באגודה להראות לנו כי אם תהיה בינינו אחדות אז צדקת האחד תחפה על חטאת השני:

לא תורה ולא מע"ט. ואע"ג דאמרינן כפלח הרמון רקתך אפי' ריקנין שבך מלאים מצות כרמון זה רק כי פרושים הם מחטא אבל לא יעשו מע"ט. או הפשט דאין בהם מצות יתרות וזהירות במעשיהם:

יקשרו כלם אגודה אחת. אע"ג דקיי"ל דלולב אין צריך אגד מ"מ במה שנלקחו כאחד נחשב כאגודה:

יג  [עריכה]

שמע בני וקח אמרי. בא לדרוש ולקחתם לכם להנאתכם ולטובתכם ומביא את הכתוב וקח אמרי אע"פ שעליך לקחת אמרי ויש בהם חסרון כיס אך לטובתכם הוא כי בזה ירבו לך שנות חיים:

יד  [עריכה]

כל עצמותי תאמרנה. ודריש ולקחתם לכם את עצמכם ודוגמתכם וזה הד' מינין שהם דוגמת האדם. והנה כל מעללי איש הם או במעשה או בדבור או במחשבה. והאדם צריך להכין כל כחותיו לעבודת שמים. ונגד המעשה הבא מתנועות העצמות והאברים בא הלולב. וכנגד הדבור באה הערבה הדומה לפה וכנגד המחשבה הבאה מלב בא האתרוג הדומה ללב. ויען כי כל המעשים יתעוררו מראשיתם ע"י העין וכאמרם עין רואה והלב חומד לכן נכלל עמהם גם העין אשר ההדס בא כנגדה:

טו  [עריכה]

אחר כל אותה החכמה שכתוב בשלמה. ודורש ולקחתם לכם שהדבר מסור לכם וכאשר מסיק כי גם שלמה לא ידע בחכמתו רק ממה שמסורה לחכמים:

פסח מצה ומרור. אע"ג דטעמם מפורשים בתורה מ"מ נפלאו ממני הטעמים הנעלמים והנשגבים אשר בהם אך הד' מינים גם את הנגלה לא אדע. ומי יגיד לי כי ע"ז כוונה התורה:

כל האילנות גדלין במים. פי' אם תוכיח כי זו היא הערבה יען שגדלה לפעמים על המים הלא מצינו אילנות רבים כי גדלין לפעמים על המים. ואם תוכיח כי זו היא הערבה יען דאיננה גדלה רק על המים יקשה הלא מצינו דאמר צאו ההר הלא גדלה גם בהרים:

והם נראים קטנים. וז"ש ארבעה הם קטני ארץ והטעם שהם קטנים בעיניהם כי המה לא יבינו רק את הפשוט אבל הטעמים העמוקים והנשגבים לא יבינו:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף