מתנות כהונה על בראשית רבה/ק/ז

מתנות כהונה על בראשית רבה ‏ ק ז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ה"ג ולמדין כו'. פירושו בתמיה וכן הוא בירושלמי בפרק מי שהפך:

ומפתח וגו'. כן צוה משה לאלעזר ואיתמר אחר מיתת נדב ואביהוא:

נמשחתם. ושהייתם במשחתכם שבעת ימים ודייק מדכתיב כי שמן וגו':

שימר לעולמו. קודם שירד המבול נאמר ויהי לשבעת הימים ועיין לעיל באותה פרשה:

אף אתם כו'. שבעת ימים קודם שימותו אחיכם:

ברבי. בכל מקום פי' רש"י אדם חשוב בתורה:

אמר כו'. לימוד זה שלמד ימי אבל מימי ההסגר אמרה לפני ר"ל:

תמן כו'. שם באותה לימוד עושה מהסגר מרים הסגר ולא החלט:

דאתא גרסינן:

מה ימי כו'. הרי שהסגר ההוא עשאו החלט ונלמד מן המת וכאן אותו מת הלמד וההסגר עשה אותו הסגר בעלמא והוא הלימוד ובירושלמי הגירסא באופן אחר בפרק מי שהפך:

שמיני רגל כו'. בא לתרץ ולומר שא"כ יהיו ימי האבל שמונה כימי החג ועל ז"א השמיני הוא רגל בפני עצמו לענין פז"ר קש"ב וכן הוא בהדיא בירושלמי:

שמועה רחוקה. שאינה אלא יום אחד אנו למדים מעצרת:

ה"ג ותני כן וכן הוא בירושלמי:

ה"ג מחלפין ימי שבעה בכי כו'. ומקשי מיהו שבעה ושלשים יש היתר אחריהם אחר שבעה הותר האבל אחר שלשים הותר גיהוץ ותספורת אלא אחר שני ימים מה הותר ומשני אלא כו':

שהצריכוהו. ולא פרנסוהו משלהם:

עד תלתא כו'. עד ג' ימים הנפש חוזרת על הקבר כו':

כיון כו'. כיון שהיא רואה שנשתנה זיו קלסתר פניו הולכת לה ומניחתו:

יכאב וגו' גרסינן:

ליתן תפילין. האבל מהו שיניח תפילין:

ה"ג בראשון אינו נותן ובשני הוא נותן:

חולץ. בירושלמי מסיים כל שבעה:

ה"ג בירושלמי דפ' ואלו מגלחין ואם ביום שני אינו מניח ביום ראשון איצטריכא למימר כמי שמתו מוטל לפניו דמי:

אלא כו'. פי' כיון דתנא ביום שני תני נמי ביום ראשון:

בנתינה. שביום שני נותן תפילין:

בחליצה. שביום שלישי אינו חולץ:

ה"ג רבי זעירא בעי נתן בשני כר"א מהו שיעשה ר"א כרבי יהושע שלא לחלוץ אמר רבי יוסי בר בון זכינו אם נתן ביום שני כר"א נעשה ר"א כרבי יהושע שלא לחלוץ אין כיני נימר הלכה כר"א ופירושו אם הניח תפילין ביום שני כר"א דפסק הלכתא כוותיה מהו שנעשה כדברי ר"א כמו שסבר רבי יהושע שלא לחלוץ מיום שמותר להניח ופסקינן הלכתא כוותיה דבשלישי פסקינן הלכתא כרבי יהושע שאינו חולץ אבל בשני לא ידענא ודלמא בעי למחלוץ וכן פי' רש"י בפ' ואלו מגלחין דאיתא להתם כל הסוגיא כמו כאן רק שנהפך דברי ר' אליעזר לדברי רבי יהושע. ופשט א"ר יוסי בר בון כלומר באמת כן הדין שלא לחלוץ דא"כ שנעשה כר"א לגמרי ושיחלוץ הוי ליה למפסק הלכתא סתמא כר"א דבשני מניח וחולץ ולמה אמר הלכתא כר"א בנתינה אלא בנתינה הוא דהוה הלכה כר"א אבל בחליצה לא כך משמע לפי סוגיא ירושלמית אע"ג דבבבלי לא פסקינן הכי בפ' אלו מגלחין:

ומניין שאין אבל כו'. בירושלמי פרק היה קורא וסוף מועד קטן ולעיל ריש פרשה י"א:

חזרת הקרע לאחוריו. בשבת קמיירי והכי איתא בהדיא בפרק ואלו מגלחין בבבלי ובירושלמי:

פריעת הראש. שמגלה האבל ראשו בשבת ואינו מתעטף כן פירש רש"י בפ' ואלו מגלחין:

שמש מטתו. בימי אבלו:

אמר לו. שמואל לאותו תלמיד להלכה אמרתי לך שרחיצה ותשמיש רשות:

שמא למעשה. בתמיה:

איקפד עליה גרסינן. פי' שמואל התקצף עליו ומת אותו תלמיד:

מתני כו'. ספר בשבחו של רבי מאיר לפני אנשי צפורי:

פעם אחת. מצאן רבי מאיר לאנשי צפורי שעמדו כו':

הכי גרסינן אמר להם שלום לכם אמרין כו'. פי' רבי מאיר היה שואל בשלום האבלים ואמרו אנשי צפורי לר' יוסי בן חלפתא וכי זה הוא שאתה משתבח בו אמר להם רבי יוסי דעו כו'. שאין אבילות נוהג בשבת:

לית אנא כו'. אין אני יודע מנהג מקומכם איך הוא אם אתם שואלים בשלום האבלים בשבת אם לא:

תרין בנוי כו'. שני בניו של רבי אחד מהם יצא בשבת בימי אבלו וראשו היה מכוסה ומעוטף כאבל והיה לבוש סנדליו ברגליו וסבירא ליה פריעה רשות ונעילה חובה והא' היה יצא יחף בלי סנדליו וראשו מגולה בלי עיטוף דסבירא ליה נעילה רשות ופריעה חובה ובירושלמי גרס חד ראשיה מגלי וחד ראשיה מכסיה חד ראשיה מגליה ולבוש סנדליו וחד ראשיה מכסי ושליח סנדליו ע"כ שליח פי' מופשט:

רבי יונה כו'. הלך להתראות פנים לאחיו של רבי גוריון ובשבת בימי אבלו היה והיה יוצא לקראת רבי יונה והיה לבוש בסנדליו וע"פ אחיו רבי גוריון עשה כן ואמר לו רבי יונה שילך ויאמר לרבי גוריון אין אנו משגיחין במה שהוא עשה מלאכה שאין אנו למדין הלכה למעשה מאיש קטן ושפל ובירושלמי גורס שהמעשה היה ברבי גוריון בעצמו ופנים בפנים דבר אליו כן:

מאנין כו'. כלומר בגדים שאינן קרועין וא"ל הכזה עושין בתמיה ובחול היה כדמשמע לקמן כן משמע בירושלמי ותימה לי שרבי יוחנן יאמר כן שאין צריך לקרוע בגדיו אם נאמר שבת היה קשה מאי קמתמה רבי חנינא הא רב ושמואל סברי תרווייהו חזרת הקרע חובה יגעתי ומצאתי בירושלמי דגרס מאנין דלא חפיתין א"ל הא מנא לך א"ל כן הוה רבי סימון עבד ואולי שגם פה צ"ל כן:

חפיתין. נתפרש לעיל ריש פרשה זו:

צלי עלי. התפלל עלי מפני שהאבל הוא קשה יום ובעי רחמי וכמו שאמרו חז"ל אבל שלשה ימים הראשונים יראה עצמו כאילו חרב מונחת לו בין כתיפיו כו'. ועיין בספר תניא ולקמן:

פםיג תרעך. יכרת ויפסק שברך וא"ל שלא יאמר כן שלשון פסיג יסבול פירושו יתחלק לכמה חלקים כד"א תנתח לנתחיו תרגום יונתן תפסג לפסגוי ועיין בערוך ערך פסג גם תרעך יסבול פירושו לשון שער ופתח ויהיה חס ושלום קללה במקום ברכה ובתפלה צריך אדם לדקדק בלשונו דלא ישתמע לתרי אפין כדאיתא בספר הזוהר בפרשת ויצא אלא יאמר יסוג תורעך שפירושו תוגדר פירצתך יסוג מלשון סוגה בשושנים תורעך הוא ל' פירצה וכדאיתא לעיל פרשה ע' וכן מצאתי פירושו בספר תניא ובירושלמי ראיתי גירסא תמוהה בעיני לא ראיתה לכותבה:

חבורה ומשפחה גרסינן. ופירושו כדאמרינן בעלמא אחד מן החבורה שמת ידאגו כל החבורה אחד מן המשפחה שמת ידאגו כל אותה משפחה:

את נותן עליה כו'. ובנמשל הוא שאם נולד בה בן זכר מיד היא נתרפאת וכדרבי אליעזר לקמן:

רפה. מדת הדין המתוחה כנגדם היא נעשית רפה ובספר אות אמת הגיה נתרפאה וה"ג בירושלמי אך לשון הסוגיא נשתנת שם הרבה:

אם כן למה כו'. לעיל קאי ומקשה למאן דאמר אין אבילות נוהג בשבת א"כ למה הולכין אליו ומראין לו פניו והוא כעין תנחומין:

מפני האיבה. שלא יאמר שהם שונאים אותו שכן המנהג להראות פנים איש לרעהו בשבת:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף