מתנות כהונה על במדבר רבה/ט

מתנות כהונה על במדבר רבה ט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתנות כהונה על במדבר רבה - פרשה ט

פיסקא: א  ב  ג  ד  ה  ו  ז  ח  ט  י  יא  יב  יג  יד  טו  טז  יז  יח  יט  כ  כא  כב  כג  כד  כה  כו  כז  כח  כט  ל  לא  לב  לג  לד  לה  לו  לח  לט  מ  מא  מב  מג  מד  מה  מו  מז  מח  מט

א  [עריכה]

צור ילדך. עיין כל זה בויקרא רבה סוף פ' אחרי מות:

זה מהו. כלומר צורת התינוק הזה מהו הלא צורתו דומה לצורת הנואף:

[ה"ג של מי אצור של צורת הבעל או של צורת הנואף:

מאלו הסימנים גרסינן]:

ארכיקיטון. פי' הערוך אומן בונה חדרים שונים. ארכי פי' שר כלומר אומן. קיטון פי' חדר:

קטאדיקוס. פי' הערוך ממונה לענוש ולקנוס בני המדינה ומעשה זה יותר בביאור בב"ר פר' כ"ה:

המטמונים. החדרים הטמונים:

מחילים מחילים. מערות חלולים ודריש מחוללך לשון מחילות או פי' מחשבה מלשון חללה של רשות ובפרשת אחרי מות חלחוליות רעות פי' הערוך מחשבות רעות וכן עיקר:

איני רואה וכו'. בתמיה:

ב  [עריכה]

[מה ת"ל איש איש גרסינן]:

משמשת לאחד גרסינן. פי' לבעלה:

זקוקה היא. להשמר משנים שלא תמעול בהם בהקב"ה ובבעלה:

להנחיל וגו' גרסינן. כלו' יש ביד הקב"ה להנחילך עוד טובה הרבה ונקט לשון הכתוב להנחיל אוהבי יש וגו':

למי שגבר את וכו'. על מי שאתה גבר וסמך עליה הוה גבר וזריז להשמר שלא תשטה ושני איש דריש:

ג  [עריכה]

[ה"ג ד"א איש איש הוי וכו']:

שוי. שלא יגיס דעתו כדמפרש ואזיל:

שנזדקק לה. ודבר עמה שתשמע אליו:

[לאיזה מקום גרסינן]:

הוי שוה כו'. וזהו איש איש כלומר היה שוה לכל איש ואיש ולמה תזוח דעתך עליך:

ד  [עריכה] מתנות כהונה על במדבר רבה/ט/ד
ה  [עריכה]

האפייטרוס. לפי הענין פירושו רופא בהמות ומלאכתם באש והם צורפי ברזל ולפיכך נכוית:

מרושם. כמו רושם של הכוויה ועיין בויקרא רבה פ' ט"ו:

וכה"א בתת וגו'. וזה מדבר בנואף כמו שפירש"י ז"ל בסדר זה וכדלקמן:

ו  [עריכה]

תני מעוות כו'. בפ' תפלת השחר ומסיק שם דאיירי דבמזיד לא התפלל דאי בשוגג הא מתפלל תפלה שלאחריה שתים:

[ה"ג פ"ק דחגיגה וי"ט אחרון של חג עבר הרגל ולא חג אינו כו']:

הערוה פנויה. כגון אחותו שלא אסרה על שום אדם ואי לאו דמוליד ממזר לא היתה קלקלתו עומדת לעד והכי מוקי ליה בפ"ק דחגיגה:

או הבא על א"א. שאסרה על בעלה לעולם וכדמפרש ואזיל:

דניסטיס. פי' הערוך מלוה בלשון יון:

משבר שיניו. בתמיה כלומר יורד עמו לחייו עד שגובה מה שיש לו בידו:

ז  [עריכה]

[ה"ג הזהירם שיקיימו את השמיעה ואל תסורו וגו' הזהירם שיקיימו את העשייה:

שיתרחקו הזנות מהם גרסינן:

אירע להם לעשרת גרסינן]:

שמחת הסרוחים. מרזח דרש לשון גבה רוח וגסות ושמחת לב כמו שאמרו גבי נבל הרשע הזה עושה לו מרזיחים פי' מיני שמחות:

[הכי גרסינן בתחלה כתיב איש]:

לאחר שהוא מכה. כלומר שלאחר כך הוא מכה אותו לפי שגונב מהם בנערותו ואינו מכירם הלשון מגומגם:

ארכי ישנה. פי' סנהדרין הממונים בעיר ישנה קרוב לציפורי:

אסטרטיא וכו'. פי' בגמרא דפ' י' יוחסין הנמנין בחיילות בית דוד וכו':

ה"ג משיאין לכהונה ואינו צריך כו' ועיין כל זה בפ' י' יוחסין:

[ה"ג היוצאים למלחמה צריכין שלא יהיו ביניהם ממזרים]:

עד כדון. עד עתה הבאתי לך ראייה מן הקבלה דהאי והתיחשם בצבא פסוק הוא בדברי הימים סימן ז' וכל המקרא נקרא קבלה חוץ מתורת משה:

ט  [עריכה]

בשבפנים גרסינן. פי' באותו שומר שבפנים:

כך. כלומר עשית כך שהיית מתעלם מפניו ושחקת בו:

קרי ביה לא אראנו. אל"ף ראשונה בפת"ח והוא פועל יוצא:

הוי ומעלה בו. בבעל דוקא:

[ה"ג בעלי רוצה להשקות אותי מים וכו':

י  [עריכה]

נפשות אחרות גרסינן]:

זו שהתרה בה. אבל אינה נאסרת על בעלה בשכיבת אחותה או אמה כדבעי למילף בק"ו ביבמות פ' ארוסה ובספרי לקמן בפרשה זו ואתי אותה לדחות הקל וחומר:

ומעמעם. ומחשך את עצמו כאילו אינו רואה לשון עמיא תרגומו של כהה:

חזרת דקל ברוח. פ"ק דסוטה ופירש"י ז"ל שהולך סביב הדקל והרוח דוחפתו עד שחוזר למקומו:

התרת סינר. כי כן היה מנהג הנשים לחגור על בשרם סינר כעין מכנסיים כדפירש"י בפ' כיצד במסכת יבמות וגם עזרא תיקן שבנות ישראל יחגרו בסינר ארוך מלפניה ומאחריה עד הארץ:

בעצמו שיער. כפי מה שהרגיש בעצמו מהירות תשמישו:

ה"ג בירושלמי דפ"ק דסוטה ובן עזאי נשא אשה מימיו אית דבעי מימר נתחמם וכו'. פי' והלא בן עזאי לא נשא אשה מימיו כמו שאמר ומה אעשה ונפשי חשקה בתורה:

נתחמם גרסינן. ופי' ראה קרי בחלומו כאלו בא על אשה. ובירושלמי גרסינן ונתחתם והוא כמו ונתחסם ופי' נתחזק ונתעצם וקבל כן מרבו והכי אמרינן פ"ק דסוטה מרבו קבל ודוגמתו בויקרא רבה פרשה כ"ג אתחסם ר' אליעזר לפי מה שנראה לי פירושו שם ועיין עליו:

בעל ופירש. שהיה נשוי ובעל ופירש וגירש' מחמת שנפשו חשקה בתורה והכי איתא בהדיא פ' הבא על יבמתו ובגמ' פ"ק דסוטה:

העראה. נשיקת שמש:

עד ועד. היה יכול לכתוב עד וכתב ועד לרבות אף מי שאינו ראוי להעיד. אם אמרה נטמאתי גרסינן:

בישראל. אפילו בישראל:

כהדא כו'. כמעשה זאת האשה הבאה לפני כו':

וקבלה. כלומר וקבלה דבריה והתירה לבעלה ישראל:

יש לה לאחר זמן גרסינן. ופי' הקב"ה יעיד בה כדלקמן:

יא  [עריכה]

ממך. לבעלה אמרה כן:

[הכי גרסינן רוח קנאה אין קנאה אלא לשון כעס]:

יב  [עריכה]

מכירים. יודעים:

כי לא לה' המה. אינם מאמינים בה':

ומורישו כו'. עיין מזה פרשה י"א לקמן:

[ה"ג מדברת עם שכיניה. וכן הוא בירושלמי פ"ק דסוטה ובבבלי סוף גיטין]:

לגרשה. ולפיכך מקפיד עליה כל כך כדי למצוא עלילה לגרשה:

כמות שהוא. אינו שופכה אבל אינו שותה ג"כ:

נהיגין וכו'. בתמיה וכי אבותיך היו נוהגין לעשות כן שמפני זה נכנס איבה בינו לבינה ומזנה תחתיו כן פירש"י סוף מסכת גיטין:

[ה"ג נוטלו ומוצצו ושותהו]:

ה"ג בירושלמי לבה גס בעבדיה. ומשם ואילך גרסינן יוצאת לשוק והוא מתלמוד בבלי סוף גיטין:

[משום ערוה גרסינן]:

ראוי היה. דייק מדכתיב כי ימות לשון ודאי והל"ל אם ימות:

קולניות. שצועקת בקול רם דרך עזות:

רגל רמה. פסיעות גסות בקפיצה דרך גבר:

[זה שהקב"ה גרסינן]:

לביתה. כלומר לבעלה:

אכן. כמו הכן פי' הכי אתמר:

יג  [עריכה]

[ה"ג אני מעמיד הימך]:

הימך. ממך כד"א הימנו. ממנו:

[ואם לגלגת במצוה גרסינן]:

תרעא כו'. שער שאינו פתוח לצדקה יהא פתות לרופא והיה כן למשל בפיהם:

משלו. דייק מדכתיב והביא שהיה צ"ל והביאה שהרי אמר קרבנה עליה:

שלא יהא חוטא נשכר. שהוא ממעט ההוצאה על השמן והלבונה:

[לפי שעברה גרסי']:

הנואף האכילתו גרסינן. פירש שהיא האכילה הנואף וכן לקמן וכן פירש רש"י בפרשה זו וכן הוא בפרק קמא דסוטה בהדיא:

אינה באה וכו'. מדכתיב אותה לבדה וברגל רבים הבאים וכן הוא בספרי:

יד  [עריכה]

[באותן המראות גרסינן]:

משלשל וכו'. מוריד דלי לתוך הבור למלאות מים:

תגר. ירגזון לשון רוגז ותרעומת:

ה"ג ולא מצינו אלא ע'. ל' בני חם וי"ד בני יפת וכ"ו בני שם. ועיין בפרשת נח. ואע"פ שבפרטן אתה מוצא ע"ד שם וחם ויפת עצמן לא מנה עמהן רק הנולדים אחר המבול שאז התחיל עולם חדש וישאר רק אחד יותר ואחד לא מעלה או מוריד ושוב מצאתי בשוחר טוב מזמור ט' שגורס כמו שהגהתי אות באות אבל בילקוט בפרשת נח כתב בשם מדרש מ"ט מדות וז"ל ע"ד היו בני נח ולא נחלק העולם אלא לשבעים יצב גבולות עמים למספר בני ישראל אמור מעתה שם וארפכשד ושלח ועבר צדיקים היו ולפיכך יצאו מכללם:

ואינם מכירים את אמותיהן. ה"ג ג"כ במדרש חזית ונראה שיש לכל אחד ואחד נשים הרבה והבנים הנולדים בערבוביא הם ולכן אינם מכירין אמותן:

חשודית. לנאף אף עם מי שאינה מיוחדת לו:

מעולמים. נעלמים:

ה"ג שלא תתפרסם. שלכן הרגו כדי שלא תתפרסם משום חילול השם שלא ימצא בעל דין מקום לומר הרי שמצרי זה שלט באשה זו וילמוד סתום מן המפורש שאף בכולן נעשה כן ולכן מצא מרע"ה מקום כשר להורגו:

[ה"ג כיון שראהו כן כו']:

טו  [עריכה]

השקתהו. היא השקה את הנואף:

[אמרה תורה הבא עפר גרסינן]:

עפר כיסוי לא מנה גרסינן:

בילקוט דף ר"ה ריש ע"ג גרס לפי שהוא נברא כו'. ופי' הבועל כי טבע הזכר קשה וחזק כתולדות וטבע אדם הראשון הנברא מן העפר והיא נצרה ממנו מא' מצלעותיו ותולדות המים גובר' בהן לפיכך הן חלושי כח ומעודני בשר ודם הנדה והזיבה מצוי בה מכח לחה הלבנה שגוברת בהן ובירושלמי יש גירסא אחרת והביא הילקוט גם היא אבל כאן אין צורך להגיה:

כברייתה. תשאר כברייתה:

יש שם. עפר תיחוח יביא ואם אין שם עפר תיחוח יביא ממקום אחר ויניחם בקרקע המשכן ויטלנו משם והכי איתא בהדיא פ' היה מביא:

תני ג' צריכים שיראו. ירושלמי בפ' היה מביא:

טז  [עריכה]

לא דיו. בתמיה וכי יהיה טוב מרבו:

אני פורע. לשון תימה בזיון הוא לי:

אם חס המקום. שהרי חס עליה שלא תמות במים המאררים:

יהיו כל מעשיה גרסינן. ופי' מעשה של מנחה:

ת"ל היא. מיותר הוא לרבות שתהא כשרה מכל מקום:

[ה"ג מגיד הכתוב שאין כו']:

ומבערין לשון ביעור. בספרי גרסינן ומרעדין. ובילקוט גרסינן ומערערין:

כנגד רמ"ח וכנגד רמ"ח. המאררים גימטריא שלו ב' פעמים רמ"ח:

יז  [עריכה]

אין משביעין כו'. אותה קדייק וכן בכל אלו כתיב בכל אחת מהם מיעוט:

מסגירין ומחליטין. המצורע:

בלשונה. באותה לשון שהיא שומעת ודייק מאל האשה והוא דעת ר' יאשיה אבל לדעת ר' ישמעאל יליף לה מדכתיב ואמרה האשה אמן אמן אם אינה שומעת כיצד היא אומרת אמן כדאית' בספרי:

היין כו'. שכרות מביא לידי זנות וכן שחוק וילדות ואין הגנאי כל כך גדול ולכן תודה:

ונשטפו. ע"י שלא היו מודים ושותים:

בכתובים הראשונים וכו'. פי' רש"י פ"ק דסוטה בדברים הכתובים בתורה שנעשו בימים הראשונים כגון הגדה זו של אשר חכמים יגידו ומי הם ראובן ויהודה:

[להוציא דרך איברים גרסינן]:

לחלחל. מרעיד ומקלקל הבשר או הוא לשון חלל כלומר ממקה הבשר ומפיל בה נקבים:

הסריס. פירש"י פ' ארוסה וסריס בר שכיבה הוא ואע"ג דלאו בר זריעה הוא:

יח  [עריכה]

ולפי שאין מוקדם וכו'. כלומר אע"ג ששתי השבועות נכתבו קודם שנמחקה המגילה כדמתקיף רבה פרק היה מביא אין מוקדם וכו' וכאילו אחת כתובה אחר שנמחקה:

משביעני כו'. שתהא אמת שלא נטמאה כאשר אמרת ואם נטמאה יבואו בך המים דקיימא שבועה אאשה שלא נטמאה ואאלה שתחול כפירש"י וכאלו אמר ואם נטמאת משביעני שיבאו בה:

יכול עצמה כו'. שיתקיימו בה השבועה והאלה:

יט  [עריכה]

ת"ל לצבות בטן. מיתורא קא יליף ליה כדאית' פ' כשם וכן פירש"י בסדר זה:

מאיש זה. שנחשדה עליו:

כ  [עריכה]

ה"ג בירושלמי פרק היה מביא שהיא הולכת וכתב לפני מי שהיא עתידה ליתן דין וחשבון. ה"ג בירושלמי פ"ק דסוטה משתעי הדין עובדא דר"מ היה יליף דריש בכנשתא בכל ערובת שובה וכו'. פי' היה מספר זה המעשה דר"מ היה רגיל שהיה דורש בבית הכנסת של עיר חמת בכל ערב שבת ושוב עיין מעשה זה בויקרא רבה פ"ט ושם פירשתיו וכן לקמן פ' שופטים:

[הדא איתתה גרסינן:

ה"ג שמעת תליה]:

איעני דרשה. נמשך הדרשה:

[ה"ג בעייה מיעל]:

מיטפי. לא הוי אתתא עללה להכא עד זמן דהיא אזלה רקקה באפוי דדרושה:

גרמיה. כל אתתא עבדי גרמין:

תכמת אנת גרסינן:

מן אומתיה. מן אימתו שמתייראת מפניו כי צנועה היתה:

ספסלה וכו'. פירוש היינו כופתין אותו על העמוד ומלקין אותו:

ומרעיין. ומרצין ומפייסין כו':

[אל מי המרים גרסינן:

כא  [עריכה]

ה"ג ובאו דברי ר' עקיבא ועיין כל זה פרק כשם]:

שתא קראי וכו'. פי' דכתיב ג' פעמים ובאו והוה מצי למכתב באו הרי שלשה ווי"ן לרבות עוד ג' הרי ששה:

כב  [עריכה]

תנופה בבעלים גרסינן. פירוש שמניח הכהן ידו תחת ידה כמו בכל התנופות ועיין כל זה בפ' היה מביא:

מנחה אחת וכו'. דאם לא כן מנחות מבעי ליה:

כג  [עריכה]

המחוברת. שתהא כל המנחה מחוברת בכלי אחד:

שרשומו ניכר. שלא נמחקה לגמרי מגלת סוטה במים אפ"ה ישקה אותה:

שמצינו טומאה. דכתיב טומאה גבי כל העריות:

שמעילת בעלה. שזנתה תחתיו לאחר שקינא בה:

כי לייט. כשמקלל הכהן:

מיא כי כו'. המים כשהיו בודקין כדרך הליכתן בבטן תחלה ואח"כ בירך:

לא תברא. אינה סתירה שמודיע לה הכהן שמבטן יתחיל תחלה שלא יאמרו אח"כ שלא היו בודקין כמאמר הכהן:

כד  [עריכה]

תומן ועוכלא. משקלות קטנים ושיעורם בב"ב בהמוכר את הספינה כפירש"י בפ"ק דסוטה:

שאפי' פרוטות. פירש"י אע"פ שלא נפרעו ממנו פעם ראשונה ושנייה לא יותרו לו עליה אלא מצרפין לו אותו לחשבון:

[ה"ג החשבון מתמצה אחת מתארעא לאחת והחשבון כו'. והכי מוכח לקמן בקהלת ובילקוט קהלת]:

מתמצה. למצוא דרש לשון מצוי פי' גמר וסוף:

אחת מתארעה כו'. אחד נזדמן נגד חבירו כלומר במה שנכשל או ניזוק הוא נגד מה שנתחייב מיתה כי דם בדם יכפר ואם נאמר ששב על נכשל באצבעו לבדו מתיישב יותר ובא לומר שהנכשל באצבעו אינו מתכפר לו אלא אם ינקף באותו אצבע פעם שנית קודם שנתרפא ניקוף הראשון כדאיתא בפ"ק דחולין דם ניקוף מרצה כדם עולה ה"מ באצבע ימין ובניקוף שני. ופירש"י ז"ל שבאצבע ימין ניקף בכח. [ובניקף שני קודם שנתרפא הראשון] ולפי זה אין צורך לדחוק דבר אחר וכן בירושלמי גרס ליה בפ"ק דסוטה:

שער ניקנור. שהיה למזרח וכ"מ דכתיב לפני ה' היא הוא צד מזרחי:

כפה. צפיפה:

תחת רגליה. ה"ג פ"ק דסוטה:

באצבעותיה. רמזה לו שיבא אצלה:

צלצול. חגורה נאה:

חבל מצרי. פי' בערוך חבל העשוי מנצרים של אילן ועיין לקמן:

שם בה פנים. פירש רש"י פנאי שלו כד"א ושמתי את פני באיש ההוא:

הכי גרסינן פנים ישים ד"א היא וכו':

במשאון. בחושך:

שני טפות וכו'. על שם שני רביעיות שהן זמן הגשמים כדאיתא בפ"ק דתענית:

אמרו סדום הואיל גרסינן:

[שיבאו בני אדם גרסינן]:

לא זזו משם. משמע הכוכבים לא חלקו לו כבוד כלל ולא ירדו למטה אלא מן השמים נלחמים משא"כ גבי פרעה דכתיב ויסע מלאך האלהים וגו' ויבא בין מחנה מצרים וגו' גם הוא לבדו נשאר כמו שדרשו מדכתיב עד אחד:

ולא ספנוהו. פי' לא חשבוהו לכלום. ספונים. הוא חשובים:

גולייר. הדיוט וחלש ודייק מדכתיב מן השמים נלחמו ממסלותם נלחמו:

של יהודה. כלו' שעלה שמה יהודה והיא יושבת על ההר:

ה"ג בירושלמי פ"ק דסוטה כגון הדא בית מעון וכו'. פי' בית מעון היה יושב בשיפועו של ההר והיו עולין לה מטבריה שיושבת בעמק ויורדין לה מפלוגתא שהיתה יושבת בראש ההר:

ה"ג ליאסר שבעה עממים וכה הוא אומר הכן א"ר יצחק וכו'. פי' וכאן הוא אומר כן כי מה' הוא:

אם ללצים כו'. כלומר בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו:

דרך נישואין. אותה שלקח בתמנת דרך נישואין ולא היה כ"כ בקילקול אבל אותה שבעזה היתה בלא קידושין כפירש"י:

שאין עושה פירות. קרי ביה בנחל סרק:

שנשתלש. שזה היה פעם הג':

[היתה ראוי שתקרא גרסינן:

ה"ג כתיב ותרא דלילה]:

עבירה. זנות:

ה"ג כדי שתתעבר ממנו היינו דאמרי אינשי קמי דשתא חמרא חמרא קמי רפוקא גרידיא דובלא אר"י כו'. פירש"י לפני כל אדם מביאין מה שהוא רגיל בו לפני שותי יין מביאין יין לפני עובד אדמה וחופר בגנות שרגיל בדבר ירק מביאין סל מלא ירק:

דיבלא. מין ירק הוא:

ה"ג אבשלום א"ר חנינא כחרובית וכו' והוא לקוח מהירוש' פ"ק דסוטה דהתם קאי אמתניתין דתנן שמשון הלך אחר עיניו כו' ואבשלום נתגאה בשערו. ואמר שמשון כלומר היאך תנן שנכשל בעיניו ומסיים והולך כולה מלתא דשמשון ואח"כ מתחיל אבשלום כלומר היאך נתלה בשערו א"ר חנינא כחרובית כו' ובמדרש שמואל ל"ג מלת אבשלום כלל בפ' י"ג ופ' כ"ז מפני ששם מספר והולך בענין אבשלום בלבד ולא דבר משמשון מאומה:

כחרובים וכו'. כאילן של חרובין שהוא עב מאד וגבוה ויש לו ענפים הרבה וכן היו שערותיו:

ככידון. כרומח משופעת ולא מסודרת תלתלים:

כד סלקת להכא. כשעליתי לכאן לא"י מבבל:

נסבית אזורי. בירושלמי דפ"ק דסוטה גרס אסיר. ופי' חגור של עור רחבה ואזורי דהכא היא היא ובירושלמי פ' שביעי דמסכת פיאה גרס כמו כאן:

דברי. של בני:

דחמריה. חגורו של מוליך בהמתו המחמר מאחריו והיה קושרם זה בזה כדי שיהיה ארוך ובא להקיף חד חרוב מחרובין של א"י ולא הגיעו כל החגורות עד סביבו וכאשר פירשתיו כ"מ בהדיא במדרש שמואל בל' צח ומבואר:

כורתא. הוא כמו קורה וה"ג במדרש שמואל בהדיא קורתו של חרוב:

קצית. קצצתי כלומר פצעתי חרוב אחד וה"ג בהדיא במדרש שמואל:

ונגר גרסינן בירושלמי. פי' היה זב כד"א מים הנגרים ובמדרש שמואל גרס ומשך מלא כף ידו דבש:

פושתבנא. בפ' המפלת [שם איתא פרשתבינא. ובערוך הגי' פשתיכנא] פירש"י שם אדם וכ"פ הערוך ותוספות בשם רשב"ם פירשו לשון פרנסה וממשלה:

דיאלא. פירש"י שמש דרבנן ואדא שמו:

קאי. עומד כלומר הגיע:

יכול בכל וכו'. בירושלמי מסיים ביה אבל באבנר הלא תדעו כי שר גדול נפל היום כלומר שלא היה בו דופי ומ"מ נהרג מטעמים דמפ' לעיל פ' אמור:

שקל ספסירא כו'. לקח חרב לחתוך שערותיו ונבקע הגיהנם תחתיו והיה מתיירא שלא יפול לתוכו. ובגמ' דידן לא גריס שקיל ספסירא כו' ובודאי ט"ס הוא דהא גרס האי דנבקע השאול ואי לאו דבעא למיפסק' בקיעת השאול למה ובעין יעקב גרס ליה וכן הילקוט:

[בעא למפסיקיה גרסינן]:

לונבייאית. רומחים:

מקח רע. כדמפרש בגמ' פ"ק דסוטה:

בעצה עמוקה וכו'. על חטא בת שבע:

[ה"ג שנאמר ויקח ג' שבטים בכפו]:

הוא אומר הכין. מקץ מ' שנה ומשני אותם מ' שנה מונה משעה כו':

כדון גרסינן בירושלמי. פי' מה אתה חפץ ממני כזאת א"ל כתוב לי חד איגרת שכל שני אנשים שארצה שאקחם עמי:

למאן וכו'. למי שאתה רוצה:

ולמאן וכו'. ולמי שאני רוצה אני אקח:

וצמת וכו'. וחבר ואסף לו שנים שנים אנשים מכל עיר ועיר כך מפורש בתנחומא ורבים הם בירושלמי כן עשה עד שאסף לו מאתים אנשים:

מדוד. ע"י כתבו:

וכיון דחמון כו'. כיון שראו הדברים באים בחילוף ובהיפוך רצונם כמו שמבאר בתנחומא שאחיתופל פתה אותם אחר אבשלום:

לשרות כו'. אינם ראויים שאשרה ואשב בקרבם:

כה  [עריכה]

וטהורה היא לעתיד. ר' מאיר סבר ליה הכי סוף פ"ב דסוטה:

הצער. של ההשקאה כדאיתא לעיל:

[ה"ג בנים בשכרה]:

לעבירה. שהזקיקה עצמה להשקותה שלא היתה זהירה בקנאות בעלה וכדלקמן. אסורה לזרוע זרע מבעלה:

יכול וכו'. מאחר שנאסרה תשאר באיסורה:

כו  [עריכה]

בשילו. בעוד שהיה משכן שילה קיים יכול היה האיש לקנאות באשתו וכן בעוד שבית עולמים קיים דדריש הקנאות לשון רבים ומיעוט רבים שנים ורש"י פי' בפ' היה מביא דלא גרסינן בשילו וכ"ש דלא גרסינן נוב וגבעון וכ"ה בספרי:

איש או איש. שהיה יכול לכתוב איש וכתב או איש לרבות כו' וכל זה נתבאר היטב בפ"ד דמסכת סוטה ובספרי:

להוציא את הארוסה כו'. שאינן שותות אבל קנוי מקנין להן כדלקמן והכי איתא בפ' הארוסה:

[ה"ג להשקותן כשישנאו]:

כז  [עריכה] מתנות כהונה על במדבר רבה/ט/כז
כח  [עריכה]

הויה. קידושין:

כבעל. שכבר אסורה עליו ואין צורך לאוסרה עליו במשכב בועל:

[ה"ג אבועל כבעל דבר אל בני ישראל ואמרת וכו'. ועיין בפ' ארוסה ודייק] ואמרת אליהם לרבות וכן פירש"י פ' ארוסה:

בני ישראל. וסמיך ליה וקנא והאי דבר אל בני ישראל מיותר הוא לרבות הב"ד שיקנאו דוגמת מה שדרשו אצל ראשי המטות ועיין שם בפרש"י ז"ל:

[ה"ג פרט לגרים א"ר]:

אשה כאיש. ועיין סוף פרק ארוסה למאי הלכתא ותמצאנו מבואר לקמן בפרשה זו:

ה"ג דברי ר"ע ד"א איש איש לרבות ודברי ר"ע תמצא בספרי. ולימד איש איש סוף פ' ארוסה:

להוציא אלמנה. שאינה שותה אבל מקנין לה כדלעיל והיא אינה ראויה לקיימה לאישות אף ע"פ שקידושין תופסין בה:

[המשוחררת גרסינן]:

דוגמא השקוה. עיין בפ' מי שמתו בבלי וירושלמי:

אם בגר שנשא בת ישראל גרסינן:

כבר כתיב כו'. וגרים נתרבו מאיש איש. ששכיבתה עם איש אחר אוסרת' על בעלה וזו הרי שכיבתה אוסרתה על הגר שהרי יש לו קידושין בה:

כט  [עריכה]

שאינו איש ה"ג בספרי ובגמ' פ' ארוסה גרס ושאינו איש ומפרש התם למעוטי מאי וכן בירושלמי דפרק ארוסה:

ה"ג שהיה בדין שתאסר. כלומר בדין הוא שתאסר בשכיבת אחותה ומה אם במקום כו':

שאין האוסרה. זה בעלה שאוסרת על כל העולם:

[לפי שהיא ניתר' בגט גרסינן:

שכיבת' אוסרת' גרסינן]:

ל  [עריכה]

דבר של אימה. מדכתיב רוח קנאה קדייק:

[ודברה עמו גרסינן]:

המקנא כו'. עיין כ"ז בפ"ק דסוטה בתלמוד בבלי וירושלמי ובספרי:

היא מתניתא. היא שנוייה:

[ה"ג מצא בה ערות דבר מצא בה דברי':

לפום כן אומר רשות גרסינן:

לא  [עריכה]

כיצד הוא עושה לה גרסינן:

אמרו לו לא אם אמרת גרסינן]:

הכי גרסינן בספרי נחשדו ישראל על הסוטות ולא נחשדו על הנדות. ובירושלמי לא גרס ליה ולא בתלמוד דידן בפ"ק דסוטה:

שלח בתר כו'. בירושלמי משמע ששלח אחריה להעלותה מבבל לא"י:

אף הוא שכר כו'. נראה שהיתה נשבית דוגמא מעשה דזכריה בן הקצב בפ"ב דכתובות:

ה"ג בספרי חכמים אומרים קרבן שמכשירה:

[ה"ג שם שקיפח' נזירות בראשה]:

סלת. מובחר מן הקמח כדאמרינן במסכת אבות מוציא את הקמח וקולטת את הסלת:

הניחו לי כו'. כלומר הניחו לי לאמר טעם נאה ומקובל כחומר הזה וחומר פי' התוספות בשם ר' הילל מרגלית ע"א בושם שריחו נודף ורבינו סעדיה גאון פי' כמין המעשה דבלשון ארמית אומר אדם לחבירו מה חמריך מה מעשיך ושוב עיין בפירש"י:

ה"ג אבל צק הוא על שיריה. פירוש שירי המנחה אחר הקרבת הקומץ שהיה נאכל לכהנים וכתיב ביה למשחה שיאכלהו דרך גדולה כדאיתא בפ' היה מביא:

בשתי אזהרות. מדלא כתיב חד לא יתן על השמן ועל הלבונה:

מגיד. הכתוב:

זכות וכו'. שע"י מנחה זו נזכר זכותה ג"כ:

[ה"ג אף זו לטובה שנאמר ואם לא וגו' אין לי אלא מזכרת עון זכות מניין:

ה"ג אם מדת פורענות המועטת הרי הוא מזכרת עון מדה טובה כו':

ה"ג שדרך הדין לוקה בו יתקיימו כו']:

ג' חדשים. ה"ג בפ' היה נוטל:

[ואם אתה אומר גרסי':

ה"ג מדחה אתה את המים בפני כל הנשים השותות]:

לב  [עריכה]

יפנה כו'. שהיא עומדת בפנים בעזרה והכהן מבחוץ שנאמר והעמיד האשה לפני ה' האשה לפני ה' ולא הכהן לפני ה' כך הביא בילקוט:

שממעט. ר' יהודה וע"ש בפ' היה מביא:

[ה"ג כדי שיראה על המים שנאמר ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן יקח וכו']:

וטבלא של שיש. אבן רחבה שהיתה מונחת בתוך שאר רצפות אבנים וטבעת קבועה בו כדי להגביה כו':

ה"ג בספרי איסי בן עקביא אומר להביא קרקע בית עולמים. ופירש"י בפ' היה מביא שגירסא זו עיקר ועיין שם הטעם:

לג  [עריכה]

ונקתה מתנקה. כלומר נאמר ונקתה שתהא מתנקה וחוזרת לבעלה מיד:

חם האלהים וכו'. לפיכך כתב תחת אישה שעדיין נקרא שמו עליה וכדלעיל:

אהין. פי' זה הבעל זן וכו':

ה"ג בפ"ק דסוטה בירושלמי ואת אתי לך על עתי'. פירוש ואת באת על המוכן ומזומן מלשון להיות עתידים ליום הזה וחש עתידות למו וכהנה רבות כלומר באת על האשה שלא הטרחת בפרנסת':

ואת תלוי כו'. ואת תולה עיניך על איש אחר:

ומבזין כו'. בירושלמי פי' בתמיהה שמא תמצא טהורה ונמצאת מתבזה בחנם ומשני בכל מקום כו':

אנדרולומוסיא. גזר דין כולל טובים ורעים אף כאן כיון שיש כאן רמז ורגלים לזנות שהרי נסתרה אחר הקינוי איי הכתוב מקפיד על ספק טהרתה:

[אומרים לה בתי גרסינן]:

שאינן כדאי כו'. כגון מעשה ראובן ובלהה ועיין שוב בפ"ק דסוטה:

נפרמו. פירש"י פרימה גדולה מקריעה:

[ה"ג בספרי ד"א לימד על בנות ישראל]:

ולמה חבל המצרי כו'. בירושלמי פ"ק דסוטה ולפי הנראה שהיה חבל מיוחד העשוי מפשתן של מצרים ורש"י פירש פרק קמא דסוטה חבל העשויה מצורי הדקל ונוכל לומר מפני שלשון צורי נופל על לשון מצרי:

גדמת. שנקצצה ידיה:

ה"ג כדי שתחזור בה וביד הכהן יהיה וגו' יראה אותה המים כדי להטיל אימה עליה:

לד  [עריכה]

והשביע כו'. וה"ג בירושלמי דריש פרק היה מביא כתיב וביד הכהן יהיו מים וגו' מעתה כדי לייגעה אלא כדי כו'. פי' שמקשה על הא דתנן ונותנה על ידיה כדי לייגעה אלא מעתה הא דכתיב וביד הכהן וגו' וכי גם זה היה כדי לייגעה והרי לא היו בידה ומשני שזה היה נוטל בידו כדי להטיל אימה כו':

יראה כו'. היה מראה לה המים:

סדר שבועה. כל ענייני השבועה כדאיתא ריש פ' אלו נאמרין:

ה"ג ילמדה הכהן סדר שבועה וכו'. ובספרי ישנו לזה אכן יש שם ט"ס והילקוט הביאו כהוגן ובירושלמי וכן בגמ' דידן גרס רבי יאשיה במקום ר' ישמעאל:

מכל צד. בין הערה בה כדרכה או שלא כדרכה:

מזידה היתה. דייק מדכתיב ואת דמשמע מדעתך במזיד:

ט' שנים ויום אחד. שבעילתו ביאה ומקנין עליו ובילקוט מביא בת ט' שנים ובודאי ט"ס הוא ועיין בפ' ארוסה דתנן על כל עריות מקנין חוץ מן הקטן ומפרש בגמ' דכתיב ושכב איש אותה ולא קטן ע"כ הרי שבן ט' שביאתו ביאה בכל מקום מקנין על ידו:

אלא מה שסטית כו'. כלומר אלא על כל מה שסטית עמו יהיה מי שיהיה:

ה"ג פרט לשקדמה שכיבה אחרת לאישך שאם שכב כו'. ופי' שאם שכב הבועל עמה קודם שבא עליה בעלה מימיו ופי' הענין אחריו באמרו שאם שכב כו'. ועיין פ' ארוסה דף כ"ד ע"ב וביבמות דף נ"ח ובירושלמי פ"ק דסוטה:

ה"ג בודקין אותה. ופריך והא תנינן כו' עד על כל ביאה וביאה שהיא מקבלת כו' שמע מיניה שאם בא בעלה עליה אחר ביאת הבועל שהמים בודקין אותה ומשני לא קשיא כאן בידוע שאז אין המים בודקין ואם אין ידוע שבא הבועל עליה קודם בעלה המים בודקין אותה:

[ה"ג בשם רבי אילא אמר כאן כו']:

לה  [עריכה]

פורטני. כמו פורט אני וה"ג בילקוט:

[השבועות שבתורה גרסינן]:

למה נאמר. שהרי כבר נאמר והשביע הכהן את האשה ועיין בפ' שבועת העדות:

[ה"ג נשבעות כך תגיע לי כמו שאירע לפלוני' אם לא אעשה כך וכך:

ה"ג בתוך עמך ולא בעם אחר כו']:

שמכיר את הבריות. וממילא שהם מכירין אותו וה"ג בספרי וזולתו בכל מקום במקום שמכירים אותו:

מועטת. שהיא מועטת נגד מדת הטוב שמדה טובה לעולם מרובה:

את הישן. שאין כח הדין נותן להשביעו עליו כמו כל גלגול שבועות:

לעצמה. כלומר יארע לעצמה ויתקיים בה שבועות האלות והספר מדבר דרך כינוי:

ה"ג בירושלמי אמן לשבועה אמן יאמנו הדברים כו' פי' אמן יש בקבלה שבועה והאמנת דברים וכו' וכדמפרש ואזיל:

למען הקים את השבועה. סיפיה דקרא ואען ואומר אמן (ירמיה י"א):

לו  [עריכה]

[מואם לא שכב גרסינן]:

שומע לאו. ואם לא תנקי:

ה"ג לרבות צואות וקבלות. ועי' בפ' היה מביא:

כמה דהיא קרייה גרסינן. פי' כמו שהיא נקראת בפרשה:

הכהן בספר. רישא דקרא וכתב וגו':

איגרת. לשון שירטוט ועיין בפירש"י בפ' היה מביא:

שרושם. נבלע בקלף ואינו יכול למחות:

[שימחו מן העולם גרסינן]:

שבו. בספרי מינין:

כל הענין הזה לקוח מספרי ושם גרס הכי מגיד הכתוב עשה את המים מרים. פי' שיתן בו דבר מר וכ"ה בפרק היה נוטל דף כ' ע"א ואף ע"פ שהילקוט מביא הגי' כמות שהיא כתובה פה בודאי ט"ס הוא שבגמרא דייק מדכתיב המרים שמרים כבר:

לח  [עריכה]

שלישה. שליש בין הכהן ובין האשה שיקבל מנחתה מחמתה:

פירסה נדה. ותטמא המנחה אם תגע בה:

הנפה. לשון מוליך ומביא כד"א ינופף ידו מנייפא ליה במס' מגילה:

לט  [עריכה]

אזכרה. הקומץ נקרא כך לפי שעל ידו היא נזכרת למעלה:

[כענין שאמרנו גרסי']:

מ  [עריכה]

מחמת ברייתא גרסינן. פי' שאמרה ברי לי שטמאה אנכי דסמכה מעיקרא כי מטינא למשתי לא שתינא כפירש"י בפ' היה נוטל:

[יארעיך גרסינן]:

מא  [עריכה]

טהורה לבועל. אותו שנחשד עליה לבועל:

טהור הוא הולד. שתלד מכאן ולהבא וכדלעיל דף כ"ח ע"ב:

מב  [עריכה]

ובשילו ובנוב כו'. ע"ל דף כ"ט ע"א:

ה"ג שהאשה שותה ושונה בין כו'. ועי' סוף פ' היה מביא:

יכול אף כו'. תשתה ותשנה:

שאם היה הוא סומא גרסינן סוף פ' ארוסה:

[כך אם היתה היא סומא גרסינן]:

ד' פעמים כו'. עיין בפ' כשם:

מג  [עריכה]

רשות. שאם רוצה קנא ואם לא לא:

משקנא לה רשות. וימחול על קנוי ועיין בפרק ארוסה (סוטה דף כ"ה ע"א):

[ה"ג מגלת סוטה שנכתבה בלילה]:

אשר יורוך. סיפיה דקרא ועל המשפט הכי איתא בפרק היה מביא:

התורה הזאת. כמשפט ס"ת שאם היא מנומרת פסולה:

מד  [עריכה]

אף היא כו'. פי' אם יודעת בעצמה שהיא טמאה אע"פ שאין המים בודקין אותה תדע שהזכות תולה ולבסוף לא תנקי עיין מזה לעיל. הכי גרסינן ואתם רודפים אחר זנות המים כו':

מה  [עריכה]

ומתרגמינן סטו. לשון סוטה דכתיב בקרא:

[תקראי וגו' גרסי':

שמעבירי' את זרעם לפניה באש גרסינן]:

שכבר הרגו כו'. לפיכך לא נמצא נביא שיוכיחם מפני האימה וע"ל בפ' כי תשא:

לכלות הטובים וכו'. שאע"פ שלא עבדוהו לא היו ראוים לינצל ואולי על שלא מיחו בידם כי רבים היו הכשרים. והכי מוכח לקמן:

ה"ג לפי שבדיבור לא יהיה רמז כו'. וזה במה שכתוב פוקד עון אבות על בנים על שלשים ועל רבעים והוא רמז לארבע מלכיות כי בבל ומדי נחשבים לגלות אחת בעבור שלא היה הפסק גאולה ביניהם כדאיתא לעיל בשמות רבה פ' נ"א ומכל מקום המלכיות עצמם היו חלוקים וכן כתוב על שלשים ועל רבעים שלשים מצד הגלות ורבעים מצד המלכיות. ועי' לקמן ותמצא כי כן הוא:

שבדיבור לא יהיה לישראל וכו'. פירוש אם מקיימים דיבור לא יהיה להיות נשמרים מלעבוד עבודת כוכבים כמה שנאמר ועושה חסד וגו' ולשומרי מצותי והנזהר מעבודת כוכבים כמקיים כל התורה:

לבוערים. לשון טפשות כמו נבער מדעת שמחזיקים אותה לשטות והבל וריק או הוא לשון ביטול וביעור:

[כמו שנא' פוקד גרסי':

מו  [עריכה]

שכולם נאבדו גרסינן]:

עפרות זהב. של העגל:

ה"ג ישראל שעבדוהו עד לקרקע. כלומר לכלל שפלות גמור ונתנו למשכון ביד המות שאלמלא שעשו העגל היו חיים וקיימים לנצח כמו שדרשו ז"ל בפסוק אני אמרתי אלהים אתם וגו' אמרתי שתהיו קיימים לנצח כאלהים שנא' חרות על הלוחות חרות ממלכיות וחרות ממלאך המות ועכשיו נמסרו ביד המלכיות וביד המות וזהו בקרקע המשכן:

מז  [עריכה]

שחקתם. כמו שאמר ויקומו לצחק:

[ה"ג את כי שטית זה המזבח לעגל]:

ואת כו'. ודרש את ואת וכן דריש כי וכי נטמאה:

המקבלו עליו באלוה וכו'. פירש"י בפרק ד' מיתות שכולה חדא מילתא היא שמקבלו באלוה באמירה בעלמא כגון שאמר אלי אתה ובלשון אחר פירש המקבלו עליו באלוה שלא בפניו ואמר לו אלי אתה בפניו ותנא סיפא לגלוייה רישא דאיירי אפי' שלא בפניו:

ולא התראה. עי' לקמן בסמוך:

ואם לא תשמעו לי. בפ' בחקותי:

שאף אהרן כו'. כעין שדרשו חכמים ז"ל לצבות בטן של בועל:

בדיבור לא יהיה. כדפי' לעיל:

הם הסיתו. ערב רב שממצרים היו:

שטעו אחריו גרסינן. ור"ל שטעו אחר העגל:

ירשיען כתיב חסר וי"ו לשון יחיד:

שמתו. חוזר על בניו:

[אחר קללות ע"ז גרסי']:

מח  [עריכה]

לפי שהיה ספר. כלומר ספור דברים כדאמרינן גבי וכתב לה ספר כריתות. ואולי צ"ל כספר:

[ובאותה מחיית הכתב שתו ישראל עונשי' גרסינן:

בדקן כסוטות גרסינן וכן לקמן]:

ה"ג אחר שנתחלה עליהם. ור"ל שהתפלל עליהם ולשון ויחל משה נקט:

היה נבדק כסוטה גרסינן וכן לקמן ומעשה זה איתא בירושלמי פ' היה נוטל:

על זאת. על שלא טעו בעגל כלל:

מט  [עריכה]

כך אמר הקב"ה כו'. דרש קנאות לשון רבים:

התורה הזאת של קנאות. כלומר דין זה שנדונו בג' מיני מיתות:

[כשם שבאו על ישראל גרסינן]:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף