משתמש:שבח המצוות/ראשית הגז נישואין

קונטרס 'ראשית הג"ז'

ענייני נישואין ושמחת חתן וכלה

 

פתיחתא זעירתא ואקדמות מילין

בשבח והודיה להקב"ה שזיכני להו"ל קונטריס על ענייני 'חתונה ושבע ברכות' לרגל נישואי נכדתי החשובה בת חתני הרה"ג ר' מיכאל אליעזר שפרינצלס שליט"א עב"ג החתן החשוב מרדכי בן הרב ר' שלום אוסטרליץ הי"ו.

חשבתי שמן הראוי לפתוח במאמר ממו"ר ה"ה גאב"ד 'קוממיות' זצוקללה"ה שזכיתי להסתופף בצילו בצעירותי בתקופה שלאחר נישואי והנחני בדרך העולה בית א-ל, וזתודה"ק: הנה אי' בגמ' [ברכות ה.] 'כל המשמח חתן וכלה כאילו בנה אחת מחרבות ירושלים' וצריך להבין השייכות ביניהם.

וביאר בקדשו ע"פ המבואר בפרשיות שקוראים בתורה בימים אלו דמבואר בפסוק דשם בן נח קרא לעירו ירושלים בשם 'שלם' וכדכתיב 'ומלכי צדק מלך שלם' ואילו אברהם אע"ה קרא להר המוריה בסו"פ וירא 'ה' יראה' ומבואר במדרשים שעל שם שניהם נקראת עיה"ק 'ירושלים' ע"ש 'יראה' ו'שלם'.

וי"ל דהנה בין שם ובין אברהם עשו כל הפעולות על מנת לפרסם שמו ית' בעולם, אלא ששם הי' לו ישיבה אחת מפורסמת בכל העולם, וכל מי שנפשו חשקה בתורה בא אליו לישיבתו ללמוד וכן ראינו שיעקב אבינו כשברח מעשיו, לפני שהלך ללבן נתעכב בישיבת שם כמה וכמה שנים ללמוד תורה, ואילו אברהם אבינו שיטה אחרת היתה עמו והוא נסע ממקום למקום וקירב אנשים על ידי אכילה ושתיה לאביהם שבשמים, כיון שאמר להם לברך לנותן המזון וכו' כאמרם ז"ל, נמצא ששיטתו של שם היתה רק בשלימות הנפש, היינו שיתעורר בקרבו רצון ללמוד ולעבוד את ה' ואז אפשר לקבלו בישיבה, אבל אברהם אבינו סבר שצריכים לקרב כל אדם על ידי אכילה ושתי' ורק אח"כ להכניס בו הכרת הבורא, והקב"ה קיבל דעת שניהם וצירף את שיטתם יחד וקרא לשם העיר הקדושה אשר שם אבן השתי' שממנה נשתת העולם בשם 'ירושלים' ואיחד בזה את דרכו של שם שהוא יותר קרובה ליראה ואת דרכו של אברהם שהוא קרוב יותר לאהבה.

ובכן יש לומר שלזה כיונו רבותינו ז"ל כל המשמח חתן וכלה כאלו בנה חורבה אחת מחרבות ירושלים כי המשמח חתן וכלה היינו שמורה להם הדרך היאך שאפשר בזה העולם על ידי אכילה ושתיה גשמים לעבוד את ה' ולהיות בשמחה גם בעבודת ה' הרי זה שפיר כאילו בנה אחת מחורבות ירושלים, ודו"ק, עכתו"ד וחשבתי לעצמי בס"ד אין יותר ראוי לשמחת חתן וכלה שיש בו סעודה לכבוד החתן וכלה להרבות ולהפיץ גם ד"ת ועי"ז ודאי יהי שתורה שלימה בגשמיות וברוחניות ויביא שפע ברכה והצלחה לזוג הצעיר ולהורים ולכל המשתתפים בעז"ה. והנה למעשה יש הרבה מה להביא גם מהקדמונים וגם מהדברים שהתחדשו בלמדי הדברים אבל לא הספקתי בזה הכל ולכן עשיתי בס"ד מהדורא נסיונית ובעזה"י עוד חזון למועד ביתר שאת וביתר עוז ויה"ר שהזיווג יעלה יפה וזכות אבות שבאים להשתתף בכל ימי השמחה כמו ששמעתי מידידי הרב ישי הכט שליט"א דאיתא בחז"ל וברש"י מסכת כתובות ח, דברכת שהכל ברא לכבודו נאמרת לכבוד הנאספים ואמר ע"ז כ"ק מרן מהרי"ד מבעלזא זי"ע דהכונה לנשמות שמגיעים מעולם העליון לכהו"ד דמשמע מזה שבאים לכל השבע ברכות דהרי מברכים אותם כל יום ולא רק בחתונה יגן שהזיווג יעלה יפה להעמיד דורות ישרים מבורכים ולכל המשפחה ולכל הנאספים להתברך בכל מילי דמיטב.ונזכה בס"ד להגדיל תורה ולהאדירה באין מחסור כל ולנחת מכל צאצאינו מנאי המודה לשעבר ומבקש על העתיד על כל החסדים ושנזכה לישב באהלה תורה כל ימי חיינו.

                                              עבד לעבדי ה' – זלמן גרויז, מפה אשדוד יצ"ו. 

נ.ב. ובהזדמנות זו הנני רוצה להודות על אלה שעזרוני בעניני הליקוט ובעניני ההדפסה – המו"ל.

מסירת מודעה:

אין כוונתי בספר זה להורות שום הלכה למעשה, וכל הליקוטים אינם אלא להעשיר הידיעות, כי הרבה דברים אינם מסקנת ההלכה וכן פעמים שמובאים מנהגי קהילות שונות, וכל אחד ינהג כפסקי ומנהגי רבותיו.

מהדורה זו הינה מהדורה נסיונית,

למסירת הארות והערות ניתן לפנות

לנייד: 0504101727

נערך בס"ד ע"י שמעון שכטר

עורך ספרים תורניים, ליקוטים,

עריכה לשונית, מראי מקומות, ועוד.

שמעון שכטר 053-31-59559

א] סיבת וגדר הפטור של שושבינים מן המצות.

כתב רבינו בעל 'ערוך השולחן' סימן ל"ח סעיף ט' וז"ל:

'חתן ושושביניו, וכל בני החופה – פטורים מתפילין בשעת המשתה, מפני שמצוי בהם שכרות וקלות ראש (סוכה כה ב). וזהו כשנמשך המשתה עד הבוקר. וכן פטורים מן התפילה, לפי שלא יוכלו לכוין. אבל בקריאת שמע חייבין, מפני דעיקר הכוונה הוא בפסוק ראשון בדיעבד, ויוכלו לכוין. וזהו לפי זמנם. אבל עכשיו שבלאו הכי אין אנו מכוונים כל כך – חייבין גם בתפילה'. ובסעיף י' כתב 'ויש שיטה לראשונים דזה שפטרו חכמינו ז"ל חתן ושושבינים ובני המשתה אינו משום שכרון וחסרון כוונה. אלא מטעם דקיימא לן "העוסק במצוה פטור מן המצוה", ושמחת חתן וכלה הוה מצוה, ולכן פטורים משארי מצות. ולטעם זה אין חילוק בין דורותינו לדורות הקודמים, [א"ה ולכאו' גם לא יהיה חילוק בין קר"ש לשאר מצות ומיהו מצינו בפ"ג דברכות מ"ב דאיתא 'קָבְרוּ אֶת הַמֵּת וְחָזְרוּ, אִם יְכוֹלִין לְהַתְחִיל וְלִגְמֹר עַד שֶׁלֹּא יַגִּיעוּ לַשּׁוּרָה, יַתְחִילוּ. וְאִם לָאו, לֹא יַתְחִילוּ' ומבואר בגמ' דמיירי בפסוק ראשון וחזינן דהגם שהוי עדיין קצת עוסק במצוה כי עדיין צריכים לילך לשורה עכ"ז חייבין בפסוק ראשון אם יכולין להספיק וה"נ כן וטעם הדבר אפשר משום דהוי קבלת עומ"ש חמיר וצ"ע] ומי שירצה לסמוך על טעם זה – יכול לסמוך. והיינו בזמן הקיץ שלפעמים נמשכת הסעודה עד הבוקר כמה שעות – יכולים לאכול ולשתות, ובתנאי שהחתן יהיה עמהם, דאם החתן הלך מאתם – אין כאן מצוה. אבל המנהג הפשוט כסברא ראשונה'.

[הוספה - הנה מקור האי דינא דפטור חתן ושושביניו מן המצות מצינו לראשונה במשנה ריש מסכת ברכות ושם איתא: 'מעשה שבאו בניו מבית המשתה אמרו לו לא קרינו את שמע אמר להם [רבן גמליאל] אםלא עלה עמוה"ש חייבין אתם לקרות', ולכאו' יש להקשות למה לא מבואר במשנה ששאלו בניו את ההלכה אם לקרות או לא וכתוב רק שסיפרו לר"ג המעשה שלא קרו קר"ש, ונראה לבאר שהרי מבואר בגמ' בדף ט' ע"ב דספיקם היה אם רבנן פליגי עילויה והלכה כרבים או דל"פ יעו"ש בגמ' ואשר ע"כ משום כיבוד אב לא רצו לשאול אותו להדיא אם חייבין לקרות או לא דהרי אפשר שלהלכה יצטרכו לנהוג אחרת משום יחיד ורבים הכ"ר ולכן רק סיפרו ודו"ק. א.ה. ועדיין פש גבן חובת הביאור למה לא יצטרכו ממנ"פ לקיים פסק ההלכה של אביהם מדין 'מרא דאתרא' כמבואר בש"ס כמה פעמים כגון הגמ' בשבת ק"ל: 'ת"ר במקומו של ר"א היו כורתין עצים לעשות פחמין לעשות ברזל בשבת במקומו של ר' יוסי הגלילי היו אוכלין בשר עוף בחלב לוי איקלע לבי יוסף רישבא קריבו ליה רישא דטוותא בחלבא לא אכל כי אתא לקמיה דרבי א"ל אמאי לא תשמתינהו א"ל אתריה דר' יהודה בן בתירה הוה ואמינא דילמא דרש להו כר' יוסי הגלילי' הרי דאפי' לקולא פוסקים כהמרא דאתרא וכ"ש הכא דלחומרא. ונראה לתרץ דהכא לא היו בניו מאותו המקום ולכן מותר וצריכים הם לנהוג כהרבים וכמו דמבואר בגמ' הנ"ל דלוי לא רצה לאכול אע"ג דהיה באתרא דר"י ב"ב דדילמא דרש להו כריה"ג, ודו"ק.]

ב] ברכת חתנים.

קדמונים - פירוש התפילות לרבינו יהודה ב"ר יקר בבלי מסכת כתובות פרק בתולה נשאת דף ז' עמוד ב'

ברכת חתנים. על ענין חתן הבא לקדש יש מברכין קודם קדושין כשאר ברכות שמברכין קודם לעשייתן. ויש מברכין אחר קדושין כיון שהחתן אינו מקדש אינו מברך, אינו דין שהאחר יברך קודם, שמא לא יקדש ונמצא שברך לבטלה. [א.ה. וכמש"כ הרשב"א בטעם הדבר דאין מברכין על מצות צדקה [וה"ה כיבוד או"א ועוד,] דשמא לא ירצה לקבל הימנו ונמצאת ברכתו לבטלה.]

ג] ביאור ברכת האירוסין.

קדמונים פירוש התפילות לרבינו יהודה ב"ר יקר בבלי מסכת כתובות פרק בתולה נשאת דף ז' עמוד ב'

בא"י אמ"ה אשר קדשנו [ב"ו] על העריות. דכתוב והתקדשתם קדש עצמך במותר לך ולא בעריות. ועוד דאמ' במדרש תלים והתקדשתם והייתם קדושים מה כתוב בתריה ושמרתם את חוקותי אני ה' מקדשכם. אימתי הקב"ה מקדש את ישראל בזמן שהם שומרים את חוקיו, ומה הם החוקים אלו הם העריות. [א.ה. נראה דקשיא ליה למה מברכים בלשון שלילה ובפרט דקיי"ל דאין מברכים על מצות לא תעשה (כדאיתא בספר הפרדס דף כ"ח עכ"פ באין לו זמן קבוע וכן בספר 'איסור והיתר' כלל נ"ח סי' ק"ד) והו"ל לומר וציוונו על הקידושין עם המותרות לכך מתרץ דכאן הוא ברכה על מצות עשה של הקידושין מלשון קדושה וזהו בכלל המצוה דקדושה שהיא מצות עשה ושפיר יש לברך עליה ודו"ק.]

שוב מצאתי מה שכתב בזה בספר ארחות חיים (להר"י מלוניל) [מסכת כתובות פרק בתולה נשאת דף ז' עמוד ב'] וכן הביא גם ב'כלבו' [סימן ע"ה] וז"ל:

'יש שואלין על מטבע זה של ברכת אירוסין היאך מצינו שמברך על איסור והלא אין אנו אומרים אסר לנו את החמץ או החלב והדם ונ"ל דכיון דארוסה אסורה לכולי עלמא שמא יהיה סבור הארוס שתהיה אשתו גמורה להיות מעכשו עליו מצות פריה ורביה ולכך הודיעו בברכה זו הקדושה הגדולה שקדשנו השם בה והפרישנו שאפילו ארוסתינו אסורה לנו עד אחר כניסה לחופה ומיהו משעת אירוסין מיד קדשנו על העריות שהיא אסורה בקרוביו והוא אסור בקרובותיה ובשאר מצות וכיון דאמרינן אקב"ו סגי לן דלשון קדושה הוא לשון פרישות והבדלה כמו קדושים תהיו כלומר קדש עצמך במותר לך. ומצאו חכמים סמך גדול על זה מן התורה שנתנה חלוק בין ארוסה ונשואה לענין דינם דארוסה בסקילה ונשואה בחנק נמצא שאין דינם שוה לכל דבר רק לאיסור'. [הלכ' קדושין סימן כ"א]

ד] ביאורים נוספים.

קדמונים פירוש התפילות לרבינו יהודה ב"ר יקר בבלי מסכת כתובות פרק בתולה נשאת דף ז' עמוד ב'

ועוד לכך רמז אסור עריות בשעה שמקדשה, לפי שהנושא אשה מוחלין לו כל עונותיו [ירושלמי בכורים פ"ג ה"ד] מדכתוב מחלת בת ישמעאל. [הוספה – שמעתי מכ"ק מורי ורבי האדמו"ר מסדיגורה בעל ה'עקבי אבירים' זצוקללה"ה דהנה יש מתרעמים על עניין הנהגת 'יום הולדת' כיום שמחה באמרם 'יום הולדת – את פרעה' ומה לנו לקחת לעצמינו מנהגי הגויים ולעשות כמותם, אך מכאן יש להביא ראיה דלא כמותם דהרי רואים כאן דילפינן מ'מחלת בת ישמעאל' [וכיוצ"ב 'ממלא שבוע זאת' דלבן –שבע ברכות] אע"פ שהם גויים הרי דכיון דסוף סוף נכתב בתורה יש לנו לנהוג כן. ודפח"ח.]

- ואנו אומרים בענין זה ואסר לנו את העריות שלא לגלותם כי אם המותרות, אף אתה אל תגלה את חרפתינו ותכפר עונותינו. וגם לכך קורין בעריות ביום הכפורים לומר רבון העולמים הזהרתנו שלא לגלות ערוה גם אתה לא תגלה אותנו ביום הכפורים ותכפר על כל פשעינו ותסלח לכל עונתינו.

ה] המשך.

קדמונים פירוש התפילות לרבינו יהודה ב"ר יקר בבלי מסכת כתובות פרק בתולה נשאת דף ז' עמוד ב'

ומה שהזכיר איסור הארוסות עם הנשואות לפי דאמרי' במכילתא [מסכתא בא פ"ה] ר' נתן אומר גן נעול אלו הנשואות, מעין חתום אלו הארוסות.

ו] ביאור 'חופה וקידושין'

קדמונים פירוש התפילות לרבינו יהודה ב"ר יקר בבלי מסכת כתובות פרק בתולה נשאת דף ז'

ומן הדין היה לנו לומר על ידי קדושין וחופה אלא ר"ל ע"י חופה שגומרת אחר קדושין. ויש מפרשין שלפיכך (אינו) אומר חופה ואחר כך קדושין רמז למה שעשה הק' קודם שנתן את התורה לישראל הכניסן לחופה היינו ענני כבוד ואחר כך נתן להם את התורה שהיא כקדושין שנתקדש שמו על עמו ישראל.

                                             [- ויעויין לקמן עוד ביאורים נפלאים ומתוקים בזה.]

ז] שמחת חתן וכלה.

קדמונים פירוש התפילות לרבינו יהודה ב"ר יקר בבלי מסכת כתובות פרק בתולה נשאת דף ז' עמוד ב'

ויש (לשמוח) [לשמחו] בתופין ולרקוד בחלילין כדאמ' בפרקי דרבי אליעזר [פי"ב] עשר חופות עשה הקב"ה לאדם בגן עדן, והיו המלאכים מתופפים בתופים ומרקדין בנקבים, שנא' תפיך ונקביך ביום הבראך.

ח] מנהגי ברכות חתנים.

קדמונים פירוש התפילות לרבינו יהודה ב"ר יקר בבלי מסכת כתובות פרק בתולה נשאת דף ז' עמוד ב'

והחזן צריך שיברך ברכת חתנים כדא' תמן והקב"ה כחזן. מה דרכו של חזן עומד ומברך לכלה בתוך חופתה כך הקב"ה עמד ומברך [וברך] לאדם ולעזרו. שנא' ויברך אותם אלהים.

ט] טעם החופה וענייניה.

קדמונים פירוש התפילות לרבינו יהודה ב"ר יקר בבלי מסכת כתובות פרק בתולה נשאת דף ז' עמוד ב'

ויש לתמוה, מנין לנו שום שרש בעולם למה אנו עושין חופה ומה ראו חכמים לעשות חופה לא לגמר ולא לקנות כרב הונא דאמ' חופה קונה [קידושין ג']. ויש לומר דחופה היא רמז לצל ענני כבוד שעשה הקב"ה לישראל קודם מתן תורה ואחר כך קדשם מיד בהר סיני בתורה ומצות. ולכך אומ' על [ידי] החופה תחלה. ולכך עושין ברכת ארוסין תחלה לפי שמתן תורה ומצות הן העיקר.

    סדר החופה ושבע ברכות עם ביאורים נפלאים מגדולי הראשונים ז"ל.

נוהגין לעשות החופה תחת השמים לסימן ברכה. מוליכין את החתן תחת החופה ומעמידים אותו כשפניו למזרח, ומעמידין את הכלה לימין החתן.

כשהחתן מגיע לחופה, מנגנים:

בָּרוּךְ הַבָּא. מִי אַדִּיר עַל הַכֹּל, מִי בָּרוּךְ עַל הַכֹּל, מִי גָּדוֹל עַל הַכֹּל, מִי דָּגוּל עַל הַכֹּל, הוּא יְבָרֵךְ אֶת הֶחָתָן וְאֶת הַכַּלָּה.

כשהכלה מגיעה סמוך לחופה פוסעים המחותנים לקראתה פסיעה אחת או שתים.

הכלה מקיפה סביב החתן כנהוג, ומנגנים:

בְּרוּכָה הַבָּאָה. מִי בָּן שִׂחַ שׁוֹשַׁן חוֹחִים, אַהֲבַת כַּלָּה מְשׂוֹשׂ דּוֹדִים. הוּא יְבָרֵךְ אֶת הֶחָתָן וְאֶת הַכַּלָּה.

מסדר הקידושין מצדד את עצמו ופניו למזרח, מברך על היין והחתן והכלה מכוונים לצאת בברכת הגפן:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן:

החתן צריך לכוון לצאת בברכת האירוסין:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו, וְצִוָּנוּ עַל הָעֲרָיוֹת, וְאָסַר לָנוּ אֶת הָאֲרוּסוֹת. וְהִתִּיר לָנוּ אֶת הַנְּשׂוּאוֹת לָנוּ, עַל יְדֵי חֻפָּה וְקִדּוּשִׁין. בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, מְקַדֵּשׁ עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל עַל יְדֵי חֻפָּה וְקִדּוּשִׁין:

ושותה המברך, ושותין מעט החתן והכלה. ואחר כך מקדש החתן את הכלה בטבעת לפני עדים כשרים ואומר: הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת לִי, בְּטַבַּעַת זוֹ, כְּדַת מֹשֶׁה וְיִשְׂרָאֵל:

קוראים הכתובה, ואחר כך מוסרים הכתובה לכלה, ומברכים על כוס שניה ואומר אלו שבע ברכות:

סדר שבע ברכות

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן:

בשבע ברכות שלאחר ברכת המזון מתחילים כאן:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁהַכֹּל בָּרָא לִכְבוֹדוֹ:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, יוֹצֵר הָאָדָם:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם דְמוּת תַּבְנִיתוֹ, וְהִתְקִין לוֹ מִמֶּנּוּ בִּנְיַן עֲדֵי עַד. בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה יוֹצֵר הָאָדָם:

שׂוֹשׂ תָּשִׂישׂ וְתָגֵל הָעֲקָרָה, בְּקִבּוּץ בָּנֶיהָ לְתוֹכָהּ בִּמְהֵרָה בְּשִׂמְחָה. בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה מְשַׂמֵּחַ צִיּוֹן בְּבָנֶיהָ:

שַׂמֵּחַ תְּשַׂמַּח רֵעִים אֲהוּבִים כְּשַׂמֵּחֲךָ יְצִירְךָ בְּגַן עֵדֶן מִקֶּדֶם. בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה מְשַׂמֵּחַ חָתָן וְכַלָּה:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר בָּרָא שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה, חָתָן וְכַלָּה, גִּילָה רִנָּה, דִּיצָה וְחֶדְוָה, אַהֲבָה וְאַחְוָה, שָׁלוֹם וְרֵעוּת, מְהֵרָה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ יִשָּׁמַע בְּעָרֵי יְהוּדָה וּבְחוּצוֹת יְרוּשָׁלַיִם, קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה, קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה, קוֹל מִצְהֲלוֹת חֲתָנִים מֵחֻפָּתָם, וּנְעָרִים מִמִּשְׁתֵּה נְגִינָתָם, בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה מְשַׂמֵּחַ הֶחָתָן עִם הַכַּלָּה:

י'] ביאורי השבע ברכות – שהכל ברא.

קדמונים פירוש התפילות לרבינו יהודה ב"ר יקר בבלי מסכת כתובות פרק בתולה נשאת דף ז' עמוד ב'

בא"י אמ"ה שהכל ברא לכבודו. על אסיפת העם הוא מברך כך. וכתוב בורא את הכל, ורמז כי ב' את שכינתו שנקראת כל שהוא בשמים ובארץ לכבודו וזהו כי כל בשמים ובארץ. וכתוב כל הנקרא בשמי לכבודי בראתיו.

י"א] יוצר האדם.

קדמונים פירוש התפילות לרבינו יהודה ב"ר יקר בבלי מסכת כתובות פרק בתולה נשאת דף ז' עמוד ב'

ולפי דכתוב מיד יצרתיו אף עשיתיו מברכין מיד, בא"י אמ"ה יוצר האדם יש מפרשים דמהדר לכל אדם. [א.ה. היינו לאו דווקא על החתן וכלה. וצריך לןמר דתיקנו לברך דווקא כאן משום דע"י הנישואין נקרא עליהם שם אדם וכדאיתא בגמ' [יבמות ס"ג.] 'א"ר אלעזר כל אדם שאין לו אשה אינו אדם שנאמר זכר ונקבה בראם ויקרא את שמם אדם' א"נ משום דע"י הנישואין יוכשר הבאת עוד בני אדם וקיום מציאותו, ופשוט.]

י"ב] אשר יצר.

קדמונים פירוש התפילות לרבינו יהודה ב"ר יקר בבלי מסכת כתובות פרק בתולה נשאת דף ז' עמוד ב'

והדר מברך אשר יצר את האדם בצלמו בצלם דמות תבניתו, ויש מפרשין לפי דשתי יצירות היו זכר ונקבה בראם. ואפי' למאן דאמ' זנב היה ועשה ממנה חוה הא נמי קרי שתי יצירות. או כדאמר' בתנחומא [תזריע א'], שתי יודי"ן גבי אדם, יצירה בעולם הזה ויצירה לעולם הבא. פי' תחיית המתים. בא"י אמ"ה אשר יצר את האדם בצלמו. דכתוב נעשה אדם בצלמנו. ועוד כתוב כי בצלם אלהים עשה את האדם, ומפרש המברך בצלם שאמרתי לא צלם ממש שאין לבורא לא צורה ולא גולם, אלא דמיון תבניתו אנו עושים בדבור בעלמא שיש לו דמות תבנית בעבור שיהא חמור [המור'] לכל אדם להרוג את חבירו ולהרע לו. כדדרשינן בסנהדרין [מ"ו ע"ב] כי קללת אלהים תלוי משל לשני בני אדם האחד מלך ואחד נתפס ללסטיא כו' ועוד שיש יקר בעיני כל אדם לכבד את חבירו כיון שהוא בדמות הבורא. וזהו דכתוב בתורת כהנים ואהבת לרעך כמוך, זהו כלל גדול בתורה. ור' עקיבא אומר כי בצלם אלהים עשה את האדם. כלל גדול יותר ממנו. וזהו שאמ' במדרש תלים אשרי האיש, אשריהם הצדיקים שהם מדמים את הצורה ליוצרה ואת הנטיעה לנוטעה. דכתוב שמש ומגן ה' והנה כבוד ה' וקולו כקול מים רבים. וכבר כתבנוה למעלה. והתקין [לו] ממנו תקנה עשה לו. אם זכה עזר ואם לא זכה כנגדו אינה תקנה אלא קלקלה. בנין עדי עד, דאמרינן בעירובין [י"ח ע"א] עשה אשה כבנין רחבה מלמטה קצרה מלמעלה. כלומר יתקיים בנין זה לעולם. וזהו ויבן ואומר עדי עד אפשר תחיה כל ימי [ימיו]. ועוד ר"ל לא היתה אותה תקנה לאדם הראשון בלבד כי לכל אדם. עדי עד, כמו לדור ודור, ולא תמצא אדם שלם בצלעותיו. בא"י יוצר האדם.

י"ג] שוש תשיש.

קדמונים פירוש התפילות לרבינו יהודה ב"ר יקר בבלי מסכת ברכות פרק מאימתי דף ו' עמוד ב'

שוש תשיש ותגיל עקרה. שוש תשיש אתה [ה'] החתן, להקב"ה מדבר, [א.ה. ולפי"ז הוא לשון בקשה ותפילה] ע"ש שוש אשיש בה', וכתוב כחתן יכהן פאר וככלה תעדה כליה [א.ה. לכאו' הכוונה שבפסוק זה מבואר שהשי"ת משיש את החתן והכלה כי כן כתוב בהאי פסוקא (ישעיה ס"א י') 'שׂ֧וֹשׂ אָשִׂ֣ישׂ בַּֽיהֹוָ֗ה תָּגֵ֤ל נַפְשִׁי֙ בֵּֽאלֹהַ֔י כִּ֤י הִלְבִּישַׁ֙נִי֙ בִּגְדֵי־יֶ֔שַׁע מְעִ֥יל צְדָקָ֖ה יְעָטָ֑נִי כֶּֽחָתָן֙ יְכַהֵ֣ן פְּאֵ֔ר וְכַכַּלָּ֖ה תַּעְדֶּ֥ה כֵלֶֽיהָ' והיינו שסוף הפסוק 'כחתן' וגו' עולה גם על הרישא ד'שוש אשיש' וא"כ הקב"ה משמח כביכול החתן וכלה, ולכן נקט כאן לשון זה לעניין התפילה שישמח את כנסת ישראל הנקראת כלה משום שמצינו לשון זה גבייהו.] - ותגל [תשמח את] העקרה, היא הכלה, ע"ש רני עקרה לא ילדה [שעולה הפסוק על כנסת ישראל], [או יש] לומ' שוש תשיש, ותגל הכל מהדר אעקרה [א.ה. ולפי"ז הוא לשון הבטחה ושבח על הנבואות של הגאולה וכאומר 'עוד עתידים ישראל לשוש',] בקבוץ בניה לתוכה דכתוב ברני עקרה וברחמים גדולים 'אקבצך'. בשמחה על שם [הכתוב לעניין הגאולה בישעיה נ"ד א'] 'פצחי רנה וצהלי'.

י"ד] טעם וביאור שינוי הלשונות בב' הברכות.

כאן אומר גבי ירושלים שוש אשיש וגבי רעים אהובים אומר שמח תשמח כדאמ' בתנחומא, [א.ה. לא מצאתי בתנחומא שלפנינו ואפשר שבישן ישנו.] לפי שנאמר בירושלים שמחו את ירושלים וגילו בה כל מאהביה וכתוב נמי ובני ציון גילו ושמחו בה' אלהיכם, וכל זה שמחה כפולה. אבל כנסת ישראל אמרה שוש אשיש ושישה גדולה משמחה, [יעויין במהרש"א סוכה מ"ז: במעשה דשמחה וששון דשמחה היא פנימית וששון חיצונית.] מה ראה ישעי' שאמר בה' ולא אמר באלהים לפי שכל השמחות היתה צרה אחריה, מפני שהם באות על ידי בשר ודם [לפיכך כתב בשמחה [שי"ן] שמיחה.- א.ה. צ"ע] אבל שישה זו אין אחריה צרה לפי שהיא באה על ידי ה', שכל מקום שהוא אומר ה' מדת רחמים. וברכה זו שאמרנו על שם אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי וכתוב פצחו רננו יחדו חרבות ירושלים כי נחם ה' עמו גאל ירושלים. בא"י משמח ציון בבניה. כדאמ' בתנחומא ובמה עתיד הקב"ה לנחמה בקיבוץ בניך בתוכה לשמחה.

ט"ו] שמח תשמח.

קדמונים פירוש התפילות לרבינו יהודה ב"ר יקר בבלי מסכת כתובות פרק בתולה נשאת דף ז' עמוד ב'

שמח תשמח רעים אהובים. אלו השושבינים ויתנה למרעהו מתרגמינין שושבינה. כדאמ' בפרקי דרבי אליעזר [פי"ח] כמו רעים המשמרים את החופות גבי אדם הראשון. כשמחך יצירך בגן עדן מקדם כאשר שמחת יציר שלך וזהו אדם ששמחו הקב"ה עם השושבינים כדאמ' בבראשית רבה אמר רב יהודה ב"ר סימון מיכאל וגבריאל היו להם שושבינים. אמר ר' שמלאי מצינו בהקב"ה שהוא מברך חתנים ומקשט כלות. ויש אומרים שיש באגדה שהיה הקב"ה מוליכה לפניה ומיכאל וגבריאל אחד לימין ואחד לשמאל. דאמ' בפרקי דר' אליעזר [פי"ב] והיו מלאכי השרת הולכים לפניו כמו רעים המשמרים את החופות, שנ' כי מלאכיו יצוה לך ואין דרך זו אלא דרך חתנים והקב"ה כחזן, מה דרכו של חזן עומד ומברך לכלה בתוך חופתה כך הקב"ה עמד וברך לאדם ולעזרו, שנאמר ויברך אותם אלהים. ומכך נהגו העולם לעשות חזן ביום חופתו לכבוד המקום שעשה עצמו כחזן לכבוד החתן. בא"י משמח חתן עם הכלה. כל אלו סמוכות לחברתה, ויותר הארכנו בחתימה ובפתיחה במקום אחר.

ט"ז] אשר ברא.

קדמונים פירוש התפילות לרבינו יהודה ב"ר יקר בבלי מסכת כתובות פרק בתולה נשאת דף ז' עמוד ב'

בא"י אמ"ה אשר ברא ששון ושמחה חתן וכלה. אגב דשייכא בריאה בחתן וכלה אמר לשון בריאה בששון ושמחה. והן נהרות למעלה כדאמ' בהיכלות, נהרי שמחה נהרי ששון נהרי גילה נהרי אהבה נהרי רעות נהרי רצון משתפכין ויוצאין לפניו מלפני כסא הכבוד. ולכך נהגו העולם לשפוך היין (לפניה) של ברכה [לפניהם]. ועוד כדאמר בכתובות [י"ז ע"ב] שחבית היו מביאים לפניו כשהיתה בתולה. ונהרות אלו שאומרין בהיכלות הן לשמוח חתנים וכלות. וזהו אשר ברא ששון ושמחה לשמח בריאה של חתן וכלה.

י"ז] אשר ברא.

קדמונים פירוש התפילות לרבינו יהודה ב"ר יקר בבלי מסכת כתובות פרק בתולה נשאת דף ז' עמוד ב'

וזהו דכתיב נחם כל חרבותיה ששון ושמחה ימצא בה. והעיקר על שם שדבר למעלה בשמחת ירושלים, וכתוב כי אם שישו וגילו עדי עד אשר אני בורא כי הנני בורא [את] ירושלים [גילה] ועמה משוש, וגלתי בירושלים וששתי בעמי. וזהו דכתוב בריאה שמצינו בשמחה ובששון. והוא הדין לכל מיני שמחה, ואז יהיה הקב"ה כחתן וירושלים ככלה. ובריאה ר"ל ששון ושמחה ממש כענין בריאה [א.ה. אפשר הכוונה כעין בריאת העולם כי לעת"ל יהיה תיקון השלם כקודם החטא. א"נ שיורגש בחוש הששון ושמחה ויראה כאילו נברא במציאות.] ועל שם שהזכיר שמחת חתן וכלה אמר מהרה ה' אלהינו ישמע בערי יהודה ובחוצת ירושלים קול ששון וקול שמחה קול חתן קול כלה.

י"ח] רמזים ביאורים ונוסחאות.

קדמונים פירוש התפילות לרבינו יהודה ב"ר יקר בבלי מסכת כתובות פרק בתולה נשאת דף ז' עמוד ב'

לא כתב ישמיע כי אם ישמע, לפי דאמ' במכילתא [תנחומא בשלח כ"ח] שמחה לישראל שמחה לפניו שנאמר וגלתי בירושלים וששתי בעמי, וכתיב כמשוש חתן על כלה ישיש עליך אלהיך. וזהו דאמר' בהיכלות נהרי שמחה וששון משתפכין לפניו, וזהו שמחה לישראל שמחה לפניו. גילה רנה דיצה וחדוה אהבה אחוה ושלום ורעות וכן יש בהיכלות שהבאנו גילה אהבה ורעות. ויש כאן עשר פעמים עניני השמחה אצל חתן וכלה על שם עשר ספירות המסכימות בשמחתם. ועוד לכך נתכוון לחבר עשרה מיני שמחה על שם עשרה מיני שמחה שעתיד הקב"ה לחדש לעתיד. כדא' בשמות רבה [ט"ו כ"א] וחדשות אני מגיד וכי יש חדשות לעתיד לבא אלא מוצאין אנו עשרה דברים עתיד הקב"ה לחדש לעולם הבא להאיר עולמו. מוציא מים חיים מירושלים, והאילנות יעשו פירות כל חודש. ויבנו [כל] ערים חרבות. ויבנה ירושלים באבני ספיר. ופרה ודוב תרעינה, וכרת ברית עם ישראל ועם החיות (והחיות) [והעופות] והרמשים ואין עוד בכי ויללה. ואין עוד מת דכתוב ובלע המות לנצח. ואין עוד אנחה ויגון, אלא הכל שמחים. דכתוב ובאו ציון ברנה. ולכך יש כאן עשר מיני שמחה. וכן בהפטרה של רני עקרה ככתוב בפסיקתא [פסיקתא דר"כ קמ"א ב'] פצחי רנה וצהלי, עשרה שמות נקראו לשמחה, גילה עלסה שמחה עליצה פציחה רנה צהלה חדוה הרעה. ויש דמפק' הרעה ומעיילי דיצה ולפניו תדוץ דאבה. מקריתא [מקריתעא] בחדא חפיתא הרעה היינו רעות ומתחלפין הם במקצת בין אותם של כאן שאנו אומרים ובין אותם דפסיקתא. שהרי אנו אומרים רעות ודיצה ואינו מונה שם כי אם אחת מהן. גם מונה שם עלסה ועליצה ואין אנו אומרים אותם. ונתננו קצת טעם לדברים וכתבתים לי במקום אחר ולא כתבתים כאן.

י"ט] המשך.

קדמונים פירוש התפילות לרבינו יהודה ב"ר יקר בבלי מסכת כתובות פרק בתולה נשאת דף ז' עמוד ב'

והעיקר כדאמר בפסיקתא [שם קמ"ז ב'] לובש הקב"ה עשרה לבושים כנגד עשרה פעמים שנקראת כנסת ישראל כלה, והוא החתן. וזהו דכתוב כמשוש חתן על כלה ישיש עליך אלהיך. מהרה ה' אלהינו ישמע בערי יהודה ובחוצות ירושלים קול ששון קול שמחה קול חתן וקול כלה, פסוק הוא בירמיה. ואין אומרים מערי מפני שאותו פסוק בקללה. קול מצהלות חתנים מחופתם [ע"ש פצחי רנה וצהלי ונערים ממשתה נגינתם] ממשתה, על שם [דכתיב וזקנים משער שבתו בחורים מנגנתם ואומ' עדיין תחזור ירוש' לקדמותה וי"א קול מצהלות חתנים] דאמ' אין חופה בלא סעודה ונערים מנגינתם.

כ'] המשך.

קדמונים פירוש התפילות לרבינו יהודה ב"ר יקר בבלי מסכת כתובות פרק בתולה נשאת דף ז' עמוד ב'

ונערים מנגינתם. ותימה הוא לאלה שני המנהגים, דכיון דכתוב ובחורים מנגינתם איך אנו אומרים ונערים. ולעיל מיניה כתוב ונערים בעץ כשלו ועל אותו פסוק (אין) [איך] אנו אומרים ונערים מנגינתם ותימה הוא לאלה שני המנהגים. ונראה בעיני לפי דכתוב ובחורים טחון נשאו ואמ' באיכה רבתי [ה' י"ד] לשון נקייה הוא דכת' ויהי טוחן בבית האסורין ר"ל, מעין תטחן לאחר אשתי, לפי שהיו מביאין את הבחורים וכו' והיו עושין המון גדול כעין ריחים ולעתיד לא יעשה על הבחורים המון וכו' אלא המון של חופתם, ויהיה בכשרות. ונערים בעץ כשלו שעושין עליהם המון בע"ז שלהם שמביאים אותם לידי שמד ומכריחים אותם לנגן בבית ע"ז שלהם, לפי שקול נערים ערב. ולעתיד יעשו הנערים המון לנגן בחופות החתנים. על כן אנו אומרים ונערים מנגינתם. ועוד יש לפרש ונערים ממשתה נגינתם אלו הצדיקים המשוררים לשמח את החתנים דאמ' במגילת רות [רות רבה ד' י'] וכה תדבקין עם נערותי אלו הם הצדיקים שקרוים נערים דכתוב התשחק בו כצפור ותקשרנו לנערותיך. וכן ושתית מאשר ישאבון הנערים זה שמחת בית השואבה ששואבין ברוח הקודש.

כ"א] חמשה קולות.

קדמונים פירוש התפילות לרבינו יהודה ב"ר יקר בבלי מסכת כתובות פרק בתולה נשאת דף ז' עמוד ב'

ויש כאן חמשה קולות קול ששון קול שמחה קול חתן קול כלה קול מצהלות חפות חתנים. ופסוק הוא וקול חמשי זה אינו שם, אבל קול חמישי שיש שם [קול] (הוא) קול הודו לה' כי טוב ומפרש מאחר דחתן וכלה באמצע הקולות וקול אומרי' הודו לה' סמוך לו יש לומר שחייבין לומר חמשה קולות לחתן וכלה שהרי הקב"ה הנזכר שם הוא החתן על כנסת ישראל דכתוב ומשוש חתן על כלה ישיש עליך אלהיך והיינו דאמ' בברכות [ה' ע"ב] והמשמחן זוכה לתורה, שנתנה בחמשה קולות. [א.ה. כלומר דגם במתן תורה שהיתה דוגמת חופת נישואין בין ישראל להקב"ה והתורה היתה הקידושין בינינו כידוע, הרי היו חמשה קולות וא"כ גם המשמח חתן וכלה שהם משל לנישואי הקב"ה וכנס"י יש לומר שיזכה בתורה כיון שכל שמחת חו"כ נלמדת משם].

[עד כאן פירושי ר"י בר יקר ולקמן נביא בס"ד מפירושי שאר ראשונים כמלאכים על סדר ה'שבע ברכות'.]

כ"ב] משתה שבעה ימים.

קדמונים פירוש התפילות לרבינו יהודה ב"ר יקר בבלי מסכת כתובות פרק בתולה נשאת דף ז' עמוד ב'

ואחר שנעשים החופה ועושים סעודה שבעה ימים כדאמר בפרקי דר' אליעזר כשנשא יעקב את לאה עשה משתה שבעת ימים, דכתוב מלא שבוע זאת.

[הוספה – יעויין לעיל אות ד' וה"ה כאן.]

כ"ג] ביאור נוסח 'שהשמחה במעונו'.

אומרים בברכת המזון, שהשמחה במעונו, ר"ל, השמחה שאנו משמחין חתן וכלה לא מאתנו השמחה כי השמחה במעונו, כלומר שאין לפניו עצבות. ולפניו רקיע ששמו מעון, ושם נהרי ששון נהרי שמחה. ומצות הזוג שלנו הוא גם על זה שאמר הקב"ה לשבת כנסת ישראל היא בן זוגך והוא צדיק יסוד עולם ומשם באות כל הרוחות וכל הנשמות ולכך עיקר בשבת על שם שנתן לשבת בן זוג. וכן הוא בבראשית רבה [י"א ט'] אמרה השבת לכל יש בן זוג ולי אין בן זוג. אמר לה הקב"ה כנסת ישראל בן זוגך. ולכך הרגילו העולם לעשות נשואין בשבת אחר שנתבטל ב"ד שהיו דנים על טענת דמים ובתולים ולזכור אותה השמחה הגדולה שהיה במעון שלו נברך שמך על השמחה שהיה במעונו. וגם באדם וחוה נטל הקב"ה כוס של ברכה וברכן. [א.ה. נראה הפירוש שהתם הרי ג"כ היה בשבת או עכ"פ סמוך לה ןלכך יש לנו ג"כ לנהוג כן.]

כ"ד] גודל עניין שמחת חתן וכלה.

קדמונים פירוש התפילות לרבינו יהודה ב"ר יקר בבלי מסכת כתובות פרק האשה שנתארמלה דף י"ז עמוד א'

ואמרי' בכתובות מבטלין תלמוד תורה להוצאת המת ולהכנסת כלה. ואפי' לא יצא עם המת עד בית הקברות יש לו שכר גדול, כדאמרי' בפרקי ר' אליעזר [פי"ז] גמילות חסד לאבלים מניין אנו למדים מאיזבל, שהיה ביתה סמוך לשוק וכל מת שהיה עובר היתה יוצאה מתוך ביתה ומצלצלת בכפי ידיה ומקלסת בפיה ומהלכת עשר צעדות. ונתנבא עליה אליהו הנביא זכור לטוב והכלבים יאכלו את איזבל בחלק יזרעאל, והאיברים שהיו גומלי חסדים לא שלטו הכלבים בהם שנא' וילכו לקוברה ולא מצאו בה כי אם הגולגולת והרגלים וכפות הידים והענין הזה כמו כן על חתן וכלה. אפי' לא ילך כנגדם כי אם קצת מן הדרך כגון עשר צעדות והוא הדין אפי' פחות.

כ"ה] המשך.

טור אבן העזר סי' ס"ה

מצוה גדולה לשמח חתן וכלה, ולרקד בפניה ולומר שהיא נאה וחסודה ואפילו אינה נאה. ואמרו על רבי יהודה ב"ר אילעאי שהיה נוטל בד של הדס ומרקד לפני הכלה ואומר כלה נאה וחסודה.

כ"ו] מנהגי חופה ונישואין.

ספר האסופות בבלי מסכת כתובות פרק בתולה נשאת דף ז' עמוד ב'

הכנסת כלה לחפה ביום ששי בעלות השחר מוליכין החתן והכלה לבית חתנות וכן מנהג בכל זה המלכות, ויש אומ' שהולכה זו היא מצוה מן המובחר ויש או' שעיקר הכנסת כלה הוא בעת הברכה, ואנו נוהגין בשניהם כמו שנ' [קהלת ז'] טוב אשר תאחוז בזה וגם מזה אל תנח ידיך. ומה שמשכימין להכניס כלה לחופה וגם עושים כן במצות מילה משום דכת' [בראשית כ"ב] וישכם אברהם בבקר וגו', דזריזין מקדימין למצוות. וכשמכניסין החתן והכלה בהשכמה לבית חתנות משליכין חטין על החתן ועל הכלה והוא על שם [תהלים קמ"ז] חלב חטין ישביעך,

[הוספה: י"ל בס"ד הטעם למה זורקין דווקא חיטים, דהרי ידוע מה דאי' בגמ' ברכות ה. דהמשמח חתן זוכה לתורה וחיטה בגי' כ"ב כנגד אותיות התוה"ק ויש להוסיף דאי' בגמ' ברכות דף מ' ע"א 'ר"י אומר חטה היתה [עץ הדעת] שאין התינוק יודע לקרות אבא ואמא עד שיטעום טעם דגן'. והרי מבואר בגמ' שהאשה כיבתה נרו של עולם בחעה"ד ושפכה דמו של אדה"ר ואיבדה חלתו של עולם כדאי' ברש"י שבת ל"ב ע"א וז"ל: ונשים נצטוו על כך כדאמרינן בבראשית רבה היא איבדה חלתו של עולם שעל ידה נטרד אדה"ר שנתרם כחלה וכבתה נרו של עולם ושפכה דמו, לפיכך עתה בנישואין שמתקנים את החטא ע"י שמירת הג' מצוות - נדה חלה והדלקת הנר לכך זורקים חיטין דווקא לרמז להם שישימו כוונתם בנישואיהם לתקן חעה"ד. ועוד יש להוסיף נופך מן הגמ' הנ"ל על הביאור הראשון דהרי מבואר דלכך היה עה"ד חיטה דסגולתו להמשיך הדעת וממילא מכיון דזוכים לתורה יש לשמחם ע"י חיטים שסגולתם להמשיך הדעת, ודו"ק.]

ועוד כדא' בפר' שלשה שאכלו [ברכות נ' ע"ב] ממשיכין יין בצנורות לקראת חתן וכלה [א.ה. בזה יש ג"כ להסביר ע"ד הנ"ל דהרי י"א דעה"ד גפן היה [וכידוע דברי התו"ח על הקידוש בשבת וכל סדר הדברים שהוא לתקן חעה"ד ולתקן עולם כמו לעת"ל] ועוד שיין רומז ג"כ לתורה כמ"ש 'לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי' ולכך ממשיכין יין להזכיר ב' העניינים הללו.]

ומזרקין לפניהם קליות [א.ה. קליות רמז לעושר שזוכים כשעושים רצונו של מקום וכדאי' בגמ' תענית כ"ג ע"א ת"ר {ויקרא כו-ד} ונתתי גשמיכם בעתם לא שכורה ולא צמאה אלא בינונית שכל זמן שהגשמים מרובין מטשטשין את הארץ ואינה מוציאה פירות דבר אחר בעתם בלילי רביעיות ובלילי שבתות שכן מצינו בימי שמעון בן שטח שירדו להם גשמים בלילי רביעיות ובלילי שבתות עד שנעשו חטים ככליות. לכך זורקין קליות לשון נופל על לשון לרמז להם שאם יעשו רצון ה' לא יהיו להם דאגות פרנסה.] ואגוזים, [א.ה. י"ל בזה ג"כ ע"ד המבואר בפוסקים שלא לאכול בירח האיתנים אגוזים דבגי' 'חטא' והרי חתן מוחלים לו כל עוונותיו לכך זורקים לפניהם אגוזים להזכירם שלא יקלקלו ויחטאו עוד.] בימות החמה אבל לא בימות הגשמים אבל לא חתיכות [...] ולא גלוסקאות, ויש או' במוצאי שבת מן הנשואין ולכך מקרבין החתן והכלה בכסאות ומוליכין אותם יחד לכילה, וזו היא הכנסה של מצוה. ומבטלין תלמוד תורה להכנסת כלה לחופה. [מכת"י סימן שצ"ב]

כ"ז] המשך.

ספר האסופות בבלי מסכת כתובות פרק בתולה נשאת דף ז' עמוד ב'

מה שהחתנים מתעטפים בציצת ביום חתונתם אסמכתא מהא דכת' [דברים כ"ב] גדילים תעשה לך וסמיך לך כי יקח איש אשה.

כ"ח] המשך.

ספר האסופות בבלי מסכת כתובות פרק בתולה נשאת דף ז' עמוד ב'

מה שנוהגים לשבר כלי זכוכית בעשיית הברכה בבית חתונה כרב אשי דתבר זוגיתא חיוורתא [ברכות ל"א ע"א], ונהגו כולם בשוה, כדי שלא לבייש את מי שאין לו, ורב אשי עשאו עבור צער ששיבר כלי זכוכית שהיה חשוב בעיניו כדי להזכיר בעולם הזה חורבנה של ירושלם, אבל לעתיד אז ימלא שחוק פינו ולשונינו רנה. [מכת"י סימן שצ"ב]

כ"ט] המשך.

ספר האסופות בבלי מסכת כתובות פרק בתולה נשאת דף ז' עמוד ב'

מה שנותנין הצעיף על ראש הכלה ומכסין פניה ביום שמכניסין אותה לחפה מביאין ראייה מן רבקה אמנו כשראתה את יצחק יוצא ובא לקראתה ותקח הצעיף ותתכס, ולכך נהגו עדיין בנות ישר' לעשות כן, וגם מזה הטעם מכסין גם פניה בליל שבת לנשואין. ולרבי' גרשום ב"ר יעקב מבונא נרא' הטעם שלכך הנהיגו לעשות כן כדי להרחיק כל אדם מן הרהורי עבירה ועונש. [הוספה – הנה יש נוהגים לעשות 'מצוה טאנץ' גם בליל שבת ואז ג"כ מכסין הכלה ולפי הנ"ל יובן היטב דאז שייך ביותר הטעם האחרון הנ"ל.]

ל'] נוסח שאומר הקהל אחר הש"ב.

ספר האסופות בבלי מסכת כתובות פרק בתולה נשאת דף ז' עמוד ב'

מאי מברך באימ"ה (אקב"ו) שהכל ברא לכבודו וכו' עד ב"א ה' משמח חתן עם הכלה. והקהל או' ישמח חתן עם כלה וכלה תשמח בחתן בבנים ובבנות, בעושר ובנכסים, בבנים עוסקי תורה ומקיימי מצוות בישר'. וכל מה שיכולין לברך החתן וכלה ולשמחם עושים, שכל המשמחם ומברכם זוכה לחמשה קולות, קול ששון קול שמחה וגו', ומנהג לשבור הכוס ולשפוך היין לארץ.

ל"א] סדר הקניין.

ספר האסופות בבלי מסכת כתובות פרק בתולה נשאת דף ז' עמוד ב'

ובין ברכת ארוסין לברכת נשואין מביאין שני עדים לפניהם ויקנה החתן לכלה בסודר העדים כל הכתוב בכתובה, וחותמין העדים על הקניין הזה. אבל אין צריך לחתום עדים על קדושי' לפי שהכל ראו ושמעו בקדושין, ואם לא קנו העדים בו ביום יהיו זריזים ונזכרים להקנות לה קודם שלא ישכבו ושלא ילינו בלא כתובה, והם חייבים לחתום בעצמם משום דאינהו שליחות דידה קעבדי, וקיימא לן כרב [ב"מ מ"ז ע"א] דא' קניין בכליו של קונה, לפיכך מקנה החתן בסודר העדים,

ל"ב] מנהגים.

ספר האסופות בבלי מסכת כתובות פרק בתולה נשאת דף ז' עמוד ב'

ומשוררי' לפניו בחפה כמו שאמרו [ברכות ו' ע"ב] המשמח חתן וכלה זוכה לה' קולות. מנהג והלכה הוא כשבאין ב' נשואין ביחד אין עושין שתי ברכות ביחד ולא במקום אחד לפי שאין מערבין שמחה בשמחה, בין לבתולה בין לאלמנה, ומזמרין ישמח חתן לבחור שנשא בתולה ולא כשנושא אלמנה. [מכת"י סימן שצ"ב]

ל"ג] שבע ברכות בשעת אירוסין.

מחזור ויטרי בבלי מסכת כתובות פרק בתולה נשאת דף ז' עמוד ב'

וששאל אם אומר שבע ברכות בשעת אירוסין. ראיתי במקום גאונים שאין אומרים אותם בשעת אירוסין. וטעם לא שאלתי. כי מפורש הוא. ששנינו בכתובות מברכין ברכת חתנים בבית חתנים. ר' יהודה אומר אף בבית האירוסין מברכין אותה. ור' יהודה לא אמר אלא ביהודה הואיל ומתייחד עמה. כדמפרש אביי. ואעפ"י כן חלוקין עליו חביריו. והלכה כמרובין. וכן נוהגין בכל מקום. [סימן תס"ט תשובות מרש"י]

ל"ד] דינים שונים בחופה וקידושין.

מחזור ויטרי בבלי מסכת כתובות פרק בתולה נשאת דף ז' עמוד ב'

מעשה בחתן אחד שעשה ארוסין ונשואין ביחד. שלאחר שקדש הביאו לו כוס של יין לברך עליו ברכת אירוסין. ובירך המברך בורא פרי הגפן. וברכת אירוסין ושתה. והביאו לו כוס אחר לברך ברכת נשואין. שכח ולא אמר בורא פרי הגפן והחזירו ר'. ושאלנו לר' מה טעם. שהרי בירך מתחילה בורא פרי הגפן עם ברכת אירוסין. ואעפ"י שכוס שני אינו אלא של נישואין יכול לפטור עצמו בברכה אחת של בורא פרי הגפן אעפ"י ששתה כוס ראשון דאירוסין הואיל ולא אמר בינתיים על הגפן ועל פרי הגפן. מידי דהוה אשותה בסעודה. שאפי' הוא שתה עשרה כוסות אינו מברך אלא בכוס ראשון. והשיב לנו ר' שאני סועד דקבע סעודתיה אבל האי לא קבע דברכת אירוסין לחוד וברכת נישואין לחוד. ובנישואין הוא דתקון רבנן שבע ברכות. ובלא בורא פרי הגפן אינו אלא שש. לפיכך חייב לברך בורא פרי הגפן בכוס נישואין. דאירוסין לחוד ונישואין לחוד. שמנהג זה שנהגו לעשות אירוסין ונישואין ביחד לפי שאינם רוצים לעשות סעודה לאירוסין. שאם עושין אירוסין קודם לנישואין יהא גנאי לחתן ולקרוביו אם לא ירבו בסעודה כל היום. ולפיכך יש בני אדם שעושין אירוסין ונישואין ביחד ונפטר בסעודה אחת. וכך אמר לנו ר' שלאחר ששתה המברך בכוס ראשון דאירוסין צריך לברך אחריו על הגפן ועל פרי הגפן. אלא מפני הטורח ותמיהת בני אדם נמנעו מלעשות כן.

ל"ה] המשך.

מחזור ויטרי בבלי מסכת כתובות פרק בתולה נשאת דף ז' עמוד ב'

ושאלו לר' במקום שעושין אירוסין ונישואין יחד מהו לברך ברכת אירוסין וברכת נישואין יחד. והשיב ר' כי הרוצה לעשות כן אומ' לו שתה מה שנשאר בכוס. וימזוג כוס שני לברכת נישואין לפי שאין אומרי' שתי קדושות על כוס אחד. דאין עושין מצות חבילות חבילות. ואין לומר דהני לאו שתי קדושות הן. דהא גבי קידוש וברכת המזון הא דקאמרינן בערבי פסחים אין אומרים שתי קדושות על כוס אחד. והא דאמר בערבי פסחים. [ק"ה ע"ב] ש"מ תמני. כו'. ש"מ אומ' שתי קדושות על כוס אחד. הני מילי בדלא איפשר שאין לו אלא כוס אחד בלבד. כך השיב ר'. ת'. ור"ת השיב על זה דלא יתכן לעשותו בכוס אחד חדא שנתקנו בשתי מקומות זה בבית האירוסין וזה בבית הנישואין. ועוד זה אסור במועד וזה מותר במועד. וזה בסקילה וזה בחנק. ועוד אמרי' במסכת סופרים [פי"ט הי"א] דאין עושין ברכת אירוסין ונישואין בכוס אחד. לפי שאין אומרי' שתי קדושות על כוס אחד. תם. ת'. [סימן תס"ט תשובות מרש"י]

ל"ו] מנהגי חופה.

מחזור ויטרי בבלי מסכת כתובות פרק בתולה נשאת דף ז' עמוד ב'

ואם בא לארוס ולכנוס בבת אחת. אפילו קידש על ידי שליח יחזור ויקדש. ועל מעשה עצמו תאמר ברכת אירוסין וישתה ויקדש לה. והשאר ישפוך. וימזוג בו עוד ויברך עליו ז' ברכות ישתה וישקה. וישפוך. ומטיח הכוס של זכוכית בכותל ושוברו. משום דכת' בכל עצב יהיה מותר. ועוד כת' עבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה. במקום גילה שם תהא רעדה וזורקין עליהם חטים לסימן ברכה. פרו ורבו בהצלחת כל טוב. וחלב חטים ישביעך. ומה שנהגו לתת אפר בראש חתנים. שנאמר אם אשכחך ירושלם כו'. אם לא אעלה את ירושלם על ראש שמחתי. וזהו שכת' לשום לאבלי ציון לתת להם פאר תחת אפר. ומושיבין אותם בכילה ומשוררים לפניהם קול ששון וקול שמחה. ישמח חתן בכלה [א.ה. היינו הברכה המוזכרת בראשונים הנ"ל]. עתה יזכה לחמשה קולות. [סימן ת"ע]

ל"ז] המשך.

מחזור ויטרי בבלי מסכת כתובות פרק בתולה נשאת דף ז' עמוד ב'

ברכת אירוסין. ומכוין פניו כלפי מזרח נגד צד ירושלם. שכל תפילות שאנו מתפללים. אנו מביטין אל היכל ה'. כי כן מצינו בדניאל. וכוין פתיחן לה בעליתה נגד ירושלים. לבד משאר כל הברכות שאין אנו קפידין להביט שם. לכך צריך לכוין פניו כלפי מזרח בברכת חתנים.

ל"ח] רמזים בכתובה.

מחזור ויטרי בבלי מסכת כתובות פרק בתולה נשאת דף י' עמוד ב'

ומה שאמרו חכמים נותנין לבתולה מאתים ולאלמנה מנה. סמכו על מקרא דכת' והאלמנה אשר תהיה אלמנה מכהן יקחו ומצי למיכתב והאלמנה אשר תהיה מכהן יקחו. אמאי כת' אלמנה ודאי למדרש הכי והאלמנה אשר תהיה כתובתה אל מנה. כמו עם מנה. מכהן. מקצת כהן יקחו. כמו כהן הדיוט. ולבתולה מאתים. דכת' כסף ישקל כמהר הבתולות והכי קאמר קרא כסף ישקל כמה ר'. הבתולות. ולכך חסר כמהר בלא וי"ו למדרש הכי.

ל"ט] מנהגי חתן כל שבעה.

כל ימי החופה אין החתן הולך לבית הכנסת ועומדין ומתפללין עמו ערבית ושחרית לפני כילת חתנים. ולעניין עשרה לקדושה ותפילה חתנים מן המניין כדא' בפ"ק דכתובות. ובשבת שחרית לאחר שהשלים הסדר עם הציבור הולך לבית הכנסת ושושבינין אחריו. ומתעטף בציצית ויושב בצד הארון והשושבינים יושבין להם סביבותיו. ולאחר שקראו פסוקי זמרה עומד שליח ציבור ומתפלל. והא לך יוצר לשבת שלחופה לכבוד החתן ושושבינין. [עד כאן ממחז"ו סימן תע"ז]. (העתקנו בס"ד לתועלת הלומדים את כל היוצרות מסימן תע"ח ואילך בסוף הקונטרס, [חלק הנספחים - מעמוד 60 ואילך] עיי"ש ותמצא נחת.)

מ'] חשיבות מצות שמחת חו"כ.

מדרשים, אוצר המדרשים מדרשי רבי אליעזר ספר ארחות חיים

(אות כ"ה) בני, הוי זהיר בהכנסת כלה לחופה, ולשמח החתן שכל המשמחו כאלו קבל תורה מהר סיני שנאמר ויתן אל משה ככלותו וגו' ככלתו כתיב, ודאי יום שניתן תורה כיום שנכנסת כלה לחופה.

מ"א] חתן וכלה צריכין שימור.

מדרשים, אוצר המדרשים חופת אליהו רבה

ארבעה צריכין שימור בשעתן: חולה חיה חתן וכלה, וי"א גם אבל ותלמיד חכם בלילה.

וכן בגמ' [ברכות נ"ד:] ויש אומרים אף תלמידי חכמים בלילה: מקנאתו מתגרה בהם: [בת"ח וחתן כלה] (רש"י ד"ה חתן וכלה ותלמידי חכמים).

ןצריך להבין אם מתגרה בהם בהם מחמת קינאה א"כ למה צריכים שימור דוקא בלילה, ואולי א"ל שיום מרמז לחסד ולילה לדינים ולכן ביום ששורה חסד אין כח ביד המזיקים להזיק אבל בלילה שמרמז לדין יש ח"ו כח ביד המזיקין להזיקו ולכן צריך שמירה.

מ"ב] מעשה נפלא בזה.

מדרשים, אוצר המדרשים מדרש עשרת הדברות מדרש עשרת הדברות

מעשה באדם אחד שהיה מוליד בנים והם מתים, ועמד בתפלה ואמר לפניו, רבש"ע! אם תזכני לראות בן שקורא בתורה ואכניסו לחופה, אזמין לחופתו כל התלמידים והעניים והיתומים שיהיו בעיר. ונעתר לו הקב"ה ובא שאלתו לפניו ונולד לו בן, וקרא את שמו מתניה כי מתת אלהים הוא, ולמדו תורה הרבה. בא לחופה, זימן לחופתו כל התלמידים והעניים והיתומים שהיו בעיר, ומלא ששה בתים של ת"ח. שלח הקב"ה את מלאך המות, עשה עצמו כעני ואמר להחתן, עשה עמי חסד ותן לי מקום בין התלמידים. ענה החתן, מה שהיה לי להזמין כבר זימנתי. ובקש שלש פעמים ולא רצה להזמינו, דחק ונכנס לחופתו, פגע בו החתן ונדמה לו כאדם לבוש בגדים צואים. ענה החתן ואמר לו, לא דייך שדחקת אותי ונכנסת לחופה, אלא שנכנסת בבגדים צואים! הלך בבושת פנים. ואח"כ נכנס החתן לשמוח בחופתו עם הכלה, ומתוך שהיו שמחים דחק העני בדלת, עמד החתן וראה אותו, התחיל כועס עליו ואמר עד מתי אתה מעיז פניך? והלא כבר הברחתיך מן הסעודה ועכשיו אתה באת לכאן, לך מכאן! באותה שעה הלך מלאך המות ובא לעמוד אצל החתן לפני מטתו כעמוד אש מן הארץ עד לרקיע. ענה החתן ואמר לו מי אתה, אמר לו אני מלאך המות ובאתי ליטול נשמתך, ענתה הכלה ואמרה, רבש"ע! תעשה תורתך פלסתר שכתבת בתורתך כי יקח איש אשה חדשה לא יצא בצבא, ולא יעבור עליו לכל דבר, נקי יהיה לביתו שנה אחת ושמח את אשתו אשר לקח, ועכשיו לא חדש ולא שבת ולא יום אחד. רבש"ע, תן לי הריון ממנו שלא אצא כזונה. באותה שעה שמע הקב"ה בתפלתה וגער במלאך המות והוציאה את בעלה מן המיתה. ומה היה מעשיה שזכתה לכך? אמה היתה שואבת מים בכל יום ומספקת לתינוקות של בית הספר, ואשה זקנה היתה, והיתה בתה (הכלה) תופסת במטה ונותנת ביד אמה ומשענת אותה, והבת היתה סובלת המים ואומרת לאמה, אמי! אל תניחי המצוה. אם אינך יכולה לעשותה, אני אעשה ויקרא על שמך. וכן עשתה כל ימיה. ובעבור המצוה הצילה את בעלה מן המיתה. וע"ז נאמר, אשת חיל מי ימצא ורחוק מפנינים מכרה, לא תירא לביתה משלג כי כל ביתה לבוש שנים - אין שלג אלא מלאך המות שחציו אש וחציו שלג. זה מעשה של רבי מתניה.

מ"ג] מנהגי חופה מספר תשב"ץ.

ראשונים, תשבץ קטן דיני חתן סימן תסא

מה שפורסין צניף על ראש חתן וכלה בשעת הברכה לפי שגם זה נקרא כניסת חופה. כי חופה לשון כסוי. וי"א על שם ותקח הצעיף ותתכס דרבקה:

מ"ד] המשך.

ראשונים, תשבץ קטן דיני חתן סימן תסב

מה שנותנין הבגדים לכלה [א.ה. כנראה שכן היה המנהג בזמנם] להראותה שמקיים מצות ציצית דכתיב גדילים תעשה לך וסמיך ליה כי יקח איש אשה. ונ"ל שמכאן סמכו בזה המלכות של אשכנז שלא להתעטף בציצית עד לאחר הנשואין:

מ"ה] המשך.

ראשונים, תשבץ קטן דיני חתן סימן תסג

הא דחתן מברך להתעטף בציצית על טלית של הקדש [א.ה. כנראה שכן היה המנהג שחתן מתעטף בשל ביהכנ"ס.] והלא טלית שאולה פטורה מן הציצית כל ל' יום. ופי' הר' שמרי"ל בן הר' ברוך זצ"ל כיון שנתנו אותו ההקדש הרי הוא כמתנה על מנת להחזיר ושמה מתנה.

מ"ו] המשך.

ראשונים, תשבץ קטן דיני חתן סימן תסד

מה שהחתנים נודרים מפות לספר תורה. ראיה ממסכת עירובין דאיתא שם בפרק הדר (דף סד) פתח אידך ואמר המחזיק בנכסי הגר מה יעשה ויתקיימו בידו יקנה בהן ספר תורה כי תהו בהו אינשי שבא לו ממון בלא עמל ויגיעה וישלוט בו עין הרע אפילו בממון שלו. בשביל זה יש לו לקנות דבר מצוה. ואמר רב ששת אף בעל בנכסי אשתו כמו כן יש לו לעשות ממנו דבר מצוה. [א.ה. עוי"ל בס"ד כי המשמח חתן זוכה לתורה וכ"ש החתן עצמו.]

מ"ז] טעמים ורמזים מספר תשב"ץ קטן.

ראשונים, תשבץ קטן דיני חתן סימן תסד

הר"ם ז"ל [א.ה. הרמב"ם ז"ל] אומר כי מה שאומר החתן הרי את מקודשת לי כדת משה וישראל. לפי שמצינו בהרבה מקומות שאירס הקדוש ברוך הוא לישראל בתורה וכל אותן אירוסין ונישואין וכתובה אנו עושים והיכא נקראת התורה אירוסין דכתיב תורה צוה לנו משה מורשה וארז"ל א"ת מורשה אלא מאורשה הרי התורה הושוה בהרבה מקומות לכלה. לכך מתחיל החתן בה' הרי את מקודשת כנגד ה' חומשי תורה וכנגד ה' דברים שנתינת טבעת מביא. לנשואין. לגטין. לחליצה. ליבום. למיאון. ולפי שהתורה מתחלת בב' לפיכך הכתובה מתחלה בב'. וכמו שהיו במתן תורה ז' קולות דכתיב הבו לה' וגו' קול ה' על המים וגו' כנגדן תקנו ז' ברכות. וכמו שיש בעשרת הדברות י"ד אזכרות כך יש בשבע ברכות. וכמו שהיו נ' ימים מיציאת מצרים עד מתן תורה כך נתן הקדוש ברוך הוא נ' שערי בינה. וכמו כן הכתובה נ' שקלים דכתיב כסף ישקול כמוהר הבתולות. ואמרו רבותינו ז"ל זהו נ' שקלים:

מ"ח] המשך.

ראשונים, תשבץ קטן דיני חתן סימן תסה

וכמו שהתענו בו ישראל כמו כן החתן מתענה. ובמתן תורה היו נשואין דכתיב אהבת כלולותיך. עשרה פעמים נקראו ישראל כלה לפני המקום שבע פעמים בשיר השירים ושלשה פעמים בס"א. כנגד עשרת הדברות. וכנגדן מקבצין עשרה לברכת חתנים שנאמר ויקח בועז עשרה אנשים. וכמו שנאמר ויכתבם על שני לוחות אבנים ויתנם (בידו) [אלי] כך החתן חותם ונותן הכתובה מידו. וכמו שהיו ישראל במצרים שנים עשר חדש משעה שנאמר ושאלה אשה משכנתה כמו כן נותנין לאשה שנים עשר חדש לפרנס את עצמה בתכשיטיה. ומה שאנו שופכין כוס של ברכה על פני הבית סימן טוב שישפיע להם הקדוש ברוך הוא ברכה שנאמר והריקותי לכם ברכה עד בלי די עד שיבלו שפתותיו מלומר די. חת"ן בגימטריא ח"ן נשי"ם לפיכך יש לו חן לפי שדומה למלך. חת"ן ע"ל הכל"ה בגימטריא התורה לומר כל המשמח חתן וכלה כאלו עסק בתורה. כדאמרינן בכתובות (דף יז) מבטלין ת"ת להוצאת המת ולהכנסת כלה לחופה. פרי"ה ורבי"ה בגימטריא חתן וכלה. זכר בגימטריא ברכ"ה נקב"ה בגימטריא קלל"ה. ארו"ר המ"ן בגימטריא ברו"ך מרדכ"י. בתול"ה בגימטריא אפרסמו"ן. לומר שיש לשלוח לכלה בשמים. בחו"ר היר"א בלשון אשכנז. לומר לאיזה בחור אנו חייבים לשמח ולעשות כל מה שאמרנו להירא את דבר ה' אבל בחור עם הארץ ואינו ירא את דבר ה' אסור. וכל הנהנה מסעודת תלמיד חכם וחבר כאלו נהנה מזיו השכינה שנאמר ויבא אהרן וכל זקני ישראל וגו'. ואין אדם עולה לגדולה אלא א"כ מוחלין לו את כל עונותיו. ובמדרש יש ג' מוחלין להם עונותיהם מלך נשיא חתן. מלך דכתיב בן שנה במלכו פירוש כבן שנה בלא עון. נשיא דכתיב מפני שיבה וגו' וסמיך ליה וכי יגור אתכם גר וגר שנתגייר כקטן שנולד דמי. חתן דכתיב וילך עשו אל ישמעאל ויקח את מחלת וכי מחלת שמה והלא בשמת שמה שנאמר ואת בשמת בת ישמעאל אלא מלמד שנמחלו לה עונותיה.

מ"ט] המשך.

ראשונים, תשבץ קטן דיני חתן סימן תסה

בג"ן בגימטריא כל"ה. כל המשמח חתן וכלה יבא בגן עדן. חת"ן בגימטריא שחקי"ם לומר כל המשחק לפני חתן וכלה זוכה ליהנות ממן שמשחקים ברקיע שחקים. חתן נוטריקון ח' חורין ת' תלמיד חכם נ' נשיא. מלמד שנעשה חורין ממלאך המות ואינו צריך לעמוד מפני תלמיד חכם ולא מפני נשיא. ודומה למלך ונשיא מה מלך ונשיא אינם הולכים יחידים אף חתן לא ילך יחידי. וג' אותיות מלך וג' אותיות חתן מה מלך חיילין מקיפין אותו אף חתן שושביניו מקיפין אותו. מה מלך שולחין לו מנות אף חתן שולחין לו מנות. מה שאנו נוהגין למסור כלה לחתן ג' פעמים נגד כי יקח איש אשה ובא אליה ושנאה. וכי יקח איש אשה ובעלה. וכי יקח איש אשה חדשה. רמז ג' מסירות.

נ'] המשך.

ראשונים, תשבץ קטן דיני חתן סימן תסה

בן י"ח לחופה דכתיב והו"א כחתן יוצא מחופתו והו"א בגימטריא י"ח. חת"ן ע"ל כל"ה בגימטריא תרי"ג וגימטריא מש"ה רבינו. כשמשה רבינו קבל התורה היתה הכלה והחתן זה הקדוש ברוך הוא. וזהו שיסד הפייטן בקבלת כלה כתובת חתן. ומה שאנו נוהגים להושיב החתן והכלה על הספסל במוצאי שבת רמז מיבמות בפרק בית שמאי (דף ק) דאמרינן התם הוה עובדא בנרש ואותביה רבה אבי כורסיה. פי' ספסל. ומה שזורקין נרות דולקות רמז למתן תורה שנאמר ויהי קולות וברקים. נקוט האי כללא בידך כל המנהגים של חתן ושל כלה אנו למדין ממתן תורה שה' היה מראה עצמו כחתן נגד כלה שהם ישראל. הטבע"ת בגימטריא הקדושין. והיו תואמי"ם בגימטריא חתן וכלה. ונקה שלשה במסורת. ג' מוחלין להם עונותיהם חתן נשיא חולה. חתן דכתיב ונקה האיש מעון. נשיא דכתיב אשר שלח ידו במשיח ה' ונקה. חולה דכתיב. על משענתו ונקה. הר"ם ז"ל. וכל המשמח חתן וכלה יזכה לראות בשמחת לויתן שנאמר לויתן זה יצרת לשחק בו:

נ"א] זוכה לתורה.

אבודרהם בבלי מסכת כתובות פרק בתולה נשאת דף ז' עמוד ב'

הטעם בזה, דהמשמח חתן זול"ת] כי המחזיק יד החתן ומשמחו, שעוסק במצות פריה ורביה, שממנו יצאו מקיימי התורה, וזו היא כונת הנשואין, להוליד בנים, ולגדלם לתלמוד תורה. ועל כן יש בנישואין ה' קולות, כנגד ה' קולות שניתנה בהם תורה. ולכן זוכה לתורה, מידה כנגד מידה.

 נ"ב] דין חתן בקריאת שמע.

ראשונים, תשבץ קטן דיני חתן סימן תסו

אומר [דעתי] שחתן אינו פטור מק"ש בזמן הזה. ובדורות הראשונים שהיו מכוונים בק"ש לכך היה חתן פטור לפי שהיה טרוד ולא היה יכול לכוין. אבל עכשיו בלאו הכי אין אנו יכולים לכוון. לפיכך הוא חייב לקרות:

נ"ג] לתת מתנות לחתן בשבת.

אחרונים, ערוך השולחן סימן שו סעיף יז

ויש מי שתמה על מה שנותנין מתנות להחתן בשבת (שם), אבל באמת אין איסור בזה, דמקרי דבר מצוה, שהרי מצוה לשמח חתן וכלה. וגם הוה צורך היום, דאחרי שהמנהג בשבת הראשון אחר הנשואין לעשות משתה, והיא זמן שמחה להחתן והכלה, ובוודאי מותר לשמחם במתנות. וכן המנהג ליתן להכלה אז מתנות, ואין בזה דררא דאיסורא כלל, ומנהג ישראל תורה היא (כן נראה לעניות דעתי).

נ"ד] ניגון בחופה בשבת ע"י נכרי.

אחרונים, ערוך השולחן סימן שלח סעיף י

ויש מהקדמונים שהתירו לומר לאינו יהודי לנגן בשבת בכלי שיר בחופות, דהוה שבות דשבות ובמקום מצות שמחת חתן וכלה לא גזור רבנן. וכתב רבינו הרמ"א בסעיף ב': דאפילו לומר לאינו יהודי לתקן הכלי שיר – מותר, מפני כבוד חתן וכלה, אבל בלאו הכי – אסור. ומיהו בזמן הזה נהגו להקל, מטעם שיתבאר בסימן שאחר זה לענין טיפוח וריקוד" עכ"ל. וזה ודאי תמוה להתיר אמירה לעכו"ם באיסור דאורייתא (מג"א סק"ד), ואפשר שהולך לשיטתו בסימן רע"ו שהתיר לומר לאינו יהודי להדליק לו נר לכבוד סעודת שבת, וכבר נתבאר בשם דאין הלכה כן. וגם בזמנינו לא שמענו היתר זה, אפילו לומר לאינו יהודי לנגן בכלי בשבת לכבוד חתן וכלה, ובכל המדינות נוהגים איסור בזה, וקל וחומר לומר לו לתקן כלי שיר. ואם האינו יהודי בא מעצמו לנגן בכלי - אין צריך למחות בידו (שם), אבל לא לומר לו לנגן. ואפילו בערב שבת לא יאמר לו שיבא בשבת לנגן בכלי, וכן המנהג הפשוט ואין לשנות. (ומ"ש מטעם שיתבאר בסימן של"ט, וזהו מפני שאין אנו בקיאין בתקון כלי שיר ע"ש, זהו לענין טיפוח וריקוד אבל לא לנגן ממש, וחלילה להתיר בזה)

נ"ה] לקדש אשה בשבת.

אחרונים, ערוך השולחן סימן שלט סעיף יד

והנה לדינא ודאי קיימא לן כרוב הפוסקים, [דאין לקדש בשבת] וגם ר"ת עצמו כתב בתשובה שאין מקדשין אלא מדוחק גדול, ואפילו קידשה מבעוד יום - אסור לכונסה לחופה בשבת (ר"ן שם). ומכל מקום כתב רבינו הרמ"א וזה לשונו: "ויש מתירין לקדש היכא שאין לו אשה ובנים, ואפשר דהוא הדין הכניסה לחופה שרי. ואף על גב דלא קיימא לן הכי, מכל מקום סומכין על זה בשעת הדחק כי גדול כבוד הבריות, כמו שרגילין שלפעמים לא היו יכולין להשוות עם הנדוניא ביום ו' עד הלילה, דעושין החופה והקידושין בליל שבת, הואיל וכבר הוכנו לסעודה ולנשואין, והוי ביוש לכלה ולחתן אם לא יכנוס אז. ומכל מקום לכתחלה יש ליזהר שלא יבא לידי כך" עכ"ל. ואצל רבינו הרמ"א עצמו היתה מעשה כזו בקראקא כשהיה אב"ד בשם, ביתומה שנמשך כשני שעות בלילה וסידר בעצמו הקידושין והחופה כמ"ש בתשובה, ולעזה עליו כל המדינה, והאריך שם לבאר דגדול כבוד הבריות וצער חתן וכלה. ושמענו שמן מעשה זו עשו תקון בקראקא שלא לעשות שום חופה בערב שבת, ותקון יפה הוא, דכמה קילקולים יש על ידי זה, ובאים לידי חילול שבת, ובפרט בימי החורף שהימים קצרים, ובכל מקום שאפשר להנהיג כן שכרם מרובה מן השמים. ועל כל פנים גם כשאי אפשר להנהיג כן, החיוב על כל יראי אלקים לראות להקדים החופה כל מה שאפשר.

נ"ו] דיני ומנהגי שבע ברכות מס' ארחות חיים. 

ארחות חיים בבלי מסכת כתובות פרק בתולה נשאת דף ז' עמוד ב'

והם שבע ברכות עם ברכת היין. ושמענו בשם הגאונים ז"ל שהיו מברכין ברכת חתנים לעולם על ההדס ואז באמת הם שבעה. [הלכ' קדושין סימן כ"א]

נ"ז] המשך – מתי לברך.

ארחות חיים בבלי מסכת כתובות פרק בתולה נשאת דף ז' עמוד ב'

כתב הרמב"ם ז"ל [פ"ג מה"א ה' כ"ג] שאם קדש ולא בירך שלא יברך (על) אחר הקדושין שזו ברכה לבטלה מה שנעשה כבר נעשה. והר"י מקורביל ז"ל כתב שאין לו לברך עד אחר הקדושין שמא יחזרו בהם. וברכה זו פוטרת החתן מלברך לקדש. והר"ף ז"ל כתב כי רבינו יחיאל היה מנהיג את החתן לברך לקדש על פי הירושלמי דברכות ע"כ ועכשו נהגו שלא לברך עד אחר הקידושין וטעם הדבר שאלו היה החתן מקדש מברך אותה היה דין שיברך אותה קודם שיקדש אבל מאחר שלא נהגו לברך אותה החתן עצמו כדי שלא לבייש שאינו בקי בה ומברך אותה אחר בשבילו אין האחר מברך עד אחר הקדושין דילמא הדרי בהו ויבוא לידי ברכה לבטלה.

נ"ח] המשך - נוסח וביאור הברכת אירוסין.

ארחות חיים בבלי מסכת כתובות פרק בתולה נשאת דף ז' עמוד ב'

קודם הקדושין צריך לברך ברכת אירוסין. וזאת נוסחתה. בא"י אמ"ה אקב"ו על העריות ואסר לנו את הארוסות והתיר לנו את הנשואות. על ידי חופה וקדושין בא"י מקדש ישראל על ידי חופה וקדושין. וי"א על ידי חופה בקידושין. פי' שנעשו כבר. ויש אומרים דאין לחתום על ידי חופה וקדושין אלא מקדש ישראל בלבד דבלאו הכי מקודשין הם לכך היה רגיל ר' לחתום מקדש ישראל ותו לא. [וכן נמי כתב הריא"ף והרמב"ם ז"ל וכן המנהג בכל גלילות קטלוניא] וכן נמי כתב ר' האיי גאון ז"ל וז"ל גמרא היא בהדיא מקדש ישראל. וכן חותמין בשתי ישיבות מימי חכמים הראשונים עד עכשו ותוספתא זו שאתם מוסיפין גריעותא היא שאין קדושת ישראל תלויה בכך וראוי לכם לחזור להלכה ולמנהגנו בהסכמת הכל. עכ"ל וכן נמי כתב הרמב"ן ז"ל. והרשב"א ז"ל כתב ומצאתי בהלכות רבינו הגדול פי' הריא"ף ז"ל בא"י מקדש ישראל על ידי חופה וקדושין. ובכתב ידו נמחק על ידי חופה וקדושין וכן עיקר. עכ"ל. [הלכ' קדושין סימן כ"א]

ראשונים, כל בו סימן עה

וכתב בעל העטור ש'על ידי חופה בקדושין' יש לומר, שהקדושין קודמין.

נ"ט] המשך – חתן דומה למלך.

ארחות חיים בבלי מסכת כתובות פרק בתולה נשאת דף ז' עמוד ב'

ומביאין החתן והכלה בהלולין על כן נקרא הילולא כתוב בפירקי דר' אליעזר החתן דומה למלך מה המלך הכל מקלסין אותו כך החתן. מה המלך אינו יוצא לשוק לבדו כך החתן. מה המלך שמחה ומשתה לפניו כך החתן כל שבעת ימי המשתה. מה המלך לובש בגדי כבוד כך החתן. מה המלך מאירות פניו כאור החמה כך החתן פניו מאירות שנא' והוא כחתן יוצא מחופתו ע"כ על כן נהגו בכל מקומותינו שעומדין העם על רגליהם בשעה שהוא מהלך בדרך וכשמברכין לו ברכת אירוסין ונשואין וכשעולה לקרות בתורה ועולין עמו אוהביו ומיודעיו והכל לפי המנהג.

ס'] טעמים ומנהגים.

ארחות חיים בבלי מסכת כתובות פרק בתולה נשאת דף ז' עמוד ב'

ואמרו ז"ל כל הנושא אשה כאלו עמד ביום מתן תורה שכך שנינו כל השרוי בלא אשה כאלו שרוי בלא תורה. שנא' האם אין עזרתי בי ותושיה נדחה ממני. ועוד שאינו עוסק בפריה ורביה ואין לו בנים שיעסקו בתורה וביו' שקבלו את התורה היו כולן חתנים וקבלו התורה שנקראת כלה. והקב"ה ומשה היו שושבינין ובתרגום של ארעא דישראל אומר בענין אחר מלאכיא שושבין. ומשה מנגן על כן נהגו להיות לכל חתן שושבינין זקנים חכמים. ונהגו ג"כ להדליק לפניהם כשיצאו מבית הכנסת ארבע נרות כנגד החתן והכלה והשושבינין וכל זה להרבות בשמחה. גם נהגו בהרבה מקומות בשעת ברכת אירוסין ונשואין להשים מפה לבנה על גבי מפה שחורה על ראש שניהם זכר לאבילות ירושלם כדכתיב אם לא אעלה את ירושלם על ראש שמחתי. [הלכ' קדושין סימן כ"א]

ס"א] ביאורי שבע ברכות – שוש תשיש.

ארחות חיים בבלי מסכת כתובות פרק בתולה נשאת דף ז' עמוד ב'

שוש תשיש תקנוה ז"ל לפי שאנו צריכים להיות מעלים ירושלם על ראש שמחתינו. כמו שכתוב תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי וגו'. שמח תשמח ברכה לחתן ולכלה שהם רעים אהובים ואנו מתפללין לשם שישמחם כמו ששמח אדם הראשון ששמחו בגן עדן והראהו הטוב הצפון לו בגן עדן מקדם כמו שכתוב ויטע י"י אלהים גן בעדן מקדם. אשר ברא ששון ושמחה לשם כל ישראל תקנוה. ולפי שהסדר מתחיל (אשר) [מאשר] יצר פותחין בה בברוך וחתם בברוך כדרך כל ברכה של ראשי סדרי ברכות ושוש תשיש ושמח תשמח מפני שהם ברכות הסמוכות לחברתה לא פתח בה בברוך כסדר כל הברכות הסמוכות.

ס"ב] אשר ברא.

ארחות חיים בבלי מסכת כתובות פרק בתולה נשאת דף ז' עמוד ב'

ואשר ברא פותחין בה בברוך וחותמין בברוך לפי שמברכין אותה בפני עצמה כי ליכא פנים חדשות. והיינו דאיצטרך לחזור בה ענין ירושלם ומענין שאר ברכות (אלא) [אבל] שהכל ברא לכבודו אינו מן הסדר אלא שתקנוה ז"ל לאסיפת העם הנאספין לגמול חסד של מקום שגמל לאדם הראשון שנעשה שושבינו ונתעסק בו. והיה בדין לברך אותה בשעת האסיפה אבל אחר שיש כוס ראוי להסדירן על הכוס כמו שעושין לברכת האור, ולבשמים במוצאי שבת. ולפי שהיא מטבע קצר וכולה הודאה אחת היא לא חתימי ביה בברוך. וכן יוצר האדם שתקנוה ז"ל ליצירה ראשונה של אדם הראשון אינה מסדר ברכת הזווג שהרי עדין באותה יצירה לא נבראת הנקבה. ומתוך שאנו מברכין על היצירה השניה שבה היתה יצירת הנקבה והיא אשר יצר את האדם בצלמו תקנו לברך אף על הראשונה שהיא היתה העיקר. ופי' יוצר האדם בעבור המחשבה. ואשר יצר את האדם בצלמו להבין ולהשכיל. בצלם דמות תבניתו פי' שנתן לו ממשלה דמלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיע. והתקין לו ממנו בנין עדי עד פי' הנפש השכלית שנחצבת מגלגל תשיעי ועומדת לעד בקיומה שלא תכלה. וי"מ והתקין לו ממנו בנין עדי עד. על חוה כי מאיש לוקחה זאת. וממנו שב אל האדם. פי' מגופו ומצלעותיו. ומה שאנו חותמין תחלה משמח חתן וכלה ולבסוף משמח החתן עם הכלה. לפי שבתחלה אנו מתפללין בעד החתן והכלה שישמחם השם כל ימיהם ויצליחם בעושר ונכסים וכבוד לפיכך אין לשון עם נופל בה שמלת עם מורה דבוק כמו שמחת איש עם אשתו בהיותם לבשר אחד. וחותמין בה משמח חתן וכלה שמורה בה שמחת הצלחה בעושר ונכסים או זה עם זה או זה בלא זה.

ס"ג] המשך.

ארחות חיים בבלי מסכת כתובות פרק בתולה נשאת דף ז' עמוד ב'

ובברכת אשר ברא חותמין בה משמח חתן עם הכלה שאנו מברכין השם אשר ברא שמחת חתן וכלה על ידי חתונתם ולפיכך ראוי לחתום בה בלשון עם שר"ל שישמחם על ידי חתונתם שמחת איש ואשתו בדבוק והוא מענין שאר כל הברכות. מעין שהכל ברא כי שהכל ברא יש בה רמז שלא יעשה זווג כי אם לקיום המין לכבוד השם וזהו אשר ברא ששון ושמחה ר"ל לכבודו כי כבוד השם בשמחת הנפש כדי שתהיה מוכנת לקבל מהודו כי היגון סותם מקורי הנפש והיא מחיצה מפסקת בינה לבין אלהיה שאין ראוי לאדם שיכעוס רק שיקבל גזירות השם מאהבה שכל מי שנותן מחשבת היגון בלבו קרוב לכפור בשם ית' הלא תראה שאין השכינה שורה לא מתוך עצבות אלא מתוך דבר שמחה וזהו כבודו ית'. ואחר כך חתן וכלה כנגד יצירת אדם וחוה. ואחר כך גילה ורנה כנגד רני עקרה היא ירושלם. וזהו שוש תשיש. ואחר כך שלום ורעות כנגד שמח תשמח רעים. והוא על דרך הפסוק למען אחי וריעי אדברה נא שלום בך. פי' בסבת רעים אהובים שהם מזדווגים אתפלל בשלומך ירושלים. ומסיים משמח חתן עם הכלה כמו שביארנו. וזאת הברכה היא הודאה לשם על הפלא הגדול שנראה בענין הזווג ששני ברואים שהם רחוקים בטבעם ובתולדתם ישים השם אהבה ביניהם עד מאד מה שאין כן בענין אחר. [הלכ' קדושין סימן כ"א]

ס"ד] נוסח הברכה באלמן ואלמנה.

ארחות חיים בבלי מסכת כתובות פרק בתולה נשאת דף ז' עמוד ב'

נוסח ברכת אלמון ואלמנה. בא"י אמ"ה בפה"ג. בא"י אמ"ה המעטירכם עטרת שמחה כעטרת בועז בבית לחם אשר ברכו אותו כל קהל ישראל והעדים העידו עליו עדות נאמנה ככתוב ויאמרו כל העם אשר בשער וגו' בא"י מצליח איש ואשה. והמנהג עכשו לברך להם ז' ברכות אפי' לאלמון שנשא אלמנה. וכן נראה דעת הרמב"ם ז"ל שלא הביא כלל נוסח ברכה זו. והרשב"א ז"ל כתב בתשובה זו לא שמעתי מעולם ולא ראיתי לאחד מן המחברים שכתב כן ומוגשים כל יום בארצנו לפני הגדולים אשר היו לפנינו. שמברכין להם שבע ברכות. ולא שמעתי מי שמיחה בדבר כלל. ואין מניחין פשטן של דברי הגמרא ומעשים בכל יום ותופשין דברים שלא ידענו להם שורש וענף ולא נודע מי בעל דברים אלו. עכ"ל. [הלכ' קדושין סימן כ"א]

ס"ה] לחזור ולקדש בעצמו.

ארחות חיים בבלי מסכת כתובות פרק בתולה נשאת דף ז' עמוד ב'

וכתב הרמנ"ע [א.ה. הרמב"ם נוחו עדן] אדם שקדש ארוסתו על ידי שליח אין לו לקדש אותה פעם אחרת בשעת חופה כדי שלא להוציא לעז על קדושין ראשונים ואתי למשרי אשת איש לעלמא שהעולם יסברו שקדושין על ידי שליח אינן כלום. והגיה עליו הר"ף ז"ל [אולי הרבינו פרץ] מיהו היכא דקידושין ראשונים היו בלא מנין [עשרה] יכול לקדש פעם אחרת בשעת נשואין כדי לברך ברכת אירוסין בעשרה. עכ"ל. [הלכ' קדושין סימן כ"א]

ס"ו] דיני כתובה.

ארחות חיים בבלי מסכת כתובות פרק אף על פי דף נ"ז עמוד א'

אמרו רז"ל אסור לאדם לשהות עם אשתו בלא כתובה אפי' שעה אחת. על כן יש מקומות שחותמין לה כתובה תכף אחר ברכת נשואין. ויש מקום שחותמין אותה בין ברכת אירוסין לברכת נשואין. והמנהג ההוא טוב ויפה. ומנהגות חתימת הכתובה חלוקין יש מקומות שאחרי חתימת החתן חותמין העדים ואחריהם השושבינים ושאר הקהל. ויש מקומות שחותמין השושבינים ואחריהן העדים. ויש מקומות שהעדים חותמין באחרונה וכותבין עד והכל לפי המנהג. ואחר כך לוקח החתן הכתובה ונותנה ביד הכלה. ושמעתי שהמנהג הזה מפני רוב ספקות הנולדות בקדושין שאם לא יועילו הקדושין הראשונים יועילו אלו שיהיו בשטר שכך כתוב בה הוי לי לאינתו כדת משה וישראל. כתב ה"ר יצחק נשיא ז"ל כי מהטעם הזה נהגו בגלילות פרובינצא לברך ברכת חתנים בשעת נתינת הכתובה. ע"כ. ונראה שעושין כן לפי שמנהגם שאין חותמין אותה אלא לאחר כמה ימים. והמקומות שאין חותמין אותה אלא לאחר כמה ימים אין מתיחדין עמה. והבעל המנהל כתב כי מאחר דקיימא לן דעידי מסירה כרתי אם קנו מידו לשעבד לה כתובה מועיל כמו כתובה וקנין במסירה דסתם קנין לכתיבה עומד. ע"כ. [הלכ' כתובות סימן א']

ס"ז] חתן וכלה רומז לקוב"ה ושכינתיה.

זוהר, תיקוני הזוהר תקונא עשיראה דף כו עמוד א

אוֹלְפִין רָזָא, דְּאִינוּן ח' חוּטִין לְכָל סְטַר, לָקֳבֵל אַרְבַּע אַנְפִּין וְאַרְבַּע גַּדְפִין דְּכָל חַיָּה, וּבְחֻשְׁבַּן זְעֵיר דַּחֲנוֹךְ אָ"ז אִיהוּ שד"י, אָז יָשִׁיר בְּכָל אֲתַר, וְאָמְרוּ מָארֵי מַתְנִיתִין, כָּל מָאן דְּפָחִית לָא יִפְחוֹת מִשֶּׁבַע, וְכָל מָאן דְּאוֹסִיף לָא יוֹסִיף עַל י"ג, וְאִינוּן שֶׁבַע לָקֳבֵל שֶׁבַע יְמֵי בְרֵאשִׁית, דִּרְמִיזִין לְשֶׁבַע שְׁמָהָן אבגית"ץ וכו', וַעֲלַיְיהוּ אִתְּמַר (ישעיה ו ב) שְׁרָפִים עוֹמְדִים מִמַּעַל לוֹ שֵׁשׁ כְּנָפַיִם שֵׁשׁ כְּנָפַיִם לְאֶחָד, דִּבְהוֹן פָּרְחַת צְלוֹתָא לְעֵילָא, וְאִנּוּן תַּמָּן מ"ב, לָקֳבֵל מ"ב אַזְכָּרוֹת דְּאִינוּן בִּתְפִלִּין דְּיָד וּתְפִלִּין דְּרֵישָׁא, וַעֲלַיְיהוּ אִתְּמַר (דברים כח י) וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם יְיָ' וכו'.וְאִינוּן תַּכְשִׁיטִין דְּכַלָּה, תְּפִלִּין דְּרֵישָׁא עֲטֶרֶת זָהָב בְּרֵישָׁא דְכַלָּה, וּתְפִלִּין דְּיָד טַבַּעַת דִּדְרוֹעָא, הָא כַלָּה מִתְתַּקְנָא בְתַכְשִׁיטִין דִּילָהּ, צָרִיךְ לִקְרֹא לְחָתָן דִּילָהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שם ו ד) שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, וְהָא אִינוּן בְּחוּפָּה, צְרִיכִין עַמָּא קַדִּישָׁא לְמֵיקַם בַּעֲמִידָה קֳדָמֵיהוֹן, עִם חַזָּן, לְבָרְכָא לוֹן בְּשֶׁבַע בִּרְכָאָן, וּלְקַדְשָׁא הֶחָתָן לְכַלָּה בְּקַדְמֵיתָא בְקִדּוּשִׁין, וּבְעָמְדָם עַמָּא קַדִּישָׁא וְחַזָּן לְבָרְכָא לוֹן, חֵיוָון קַדִּישִׁין דַּהֲווֹ מְנַגְּנִין בְּגַדְפַיְיהוּ תְּרַפֶּינָה כַנְפֵיהֶן.

[א.ה. אפשר דמכאן מקור נאמן ונפלא למנהג בני אשכנז דאחר הנישואין מתחילין להתעטף בטלית ויש מוסיפין גם תפילין דר"ת דהרי מבואר בזוה"ק הנ"ל דכל עניין התעטפות בטלית והנחת תפילין הוא מכוון ורומז לנישואין כביכול של החתן וכלה העליונים שהם קוב"ה ושכינתיה. וממילא כשם שבכל ענייני נישואין עושים דוגמת מתן תורה כמובא לעיל הרבה פעמים כי שם היה מעמד הנישואין כביכול בינינו להקב"ה כך גם בזה מוסיפין הטלית גדול ותפילין דר"ת דוקא בזמן הנישואין כי אז מתגלים האורות של הזיווג העליון הנ"ל בתחתונים אצל כל יחיד בנישואיו, ודו"ק]

ס"ח] נוסחאות לש"ב.

רבינו יהונתן מלוניל בבלי מסכת כתובות פרק בתולה נשאת דף ח' עמוד א'

אומרים ונערים מנגינתם ולא אמרי' ובחורים מנגינתם לפי שמנגינת נערים לא נפיק חורבא לעולם אבל בנגינת בחורים נפק חורבא לעלמא כדכת' [איכה ה'] זקנים משער שבתו בחורים מנגינתם מה טעם זקנים משער שבתו משום דבחורים מנגינתם היו מנבלים פיהם בפריצות.

ס"ט] מנהגי חופה.

רבינו יהונתן מלוניל בבלי מסכת כתובות פרק בתולה נשאת דף ח' עמוד א'

מאימתי, שמחת החופה התחילה וראוי לברך שהשמחה במעונו. מכי רמו שערי באסינתא, שורין שעורין בעריבה במים להטיל שכר לצרכי סעודת חופה ויש אומרים לשם החתן והכלה זורעין שעורים לפניהם לומר פרו ורבו ויצמחו כשעורים הללו.

ע'] מקור מנהג החיטין.

ראב"ן בבלי מסכת כתובות פרק האשה שנתארמלה דף ט"ו עמוד ב'

רבי יוחנן בן ברוקה אומר אף חילוק קליות ראיה שהיא ניסת בתולה שכך היו נוהגין. ונראה לי דמכאן נהגו בזה המלכות לחלק חטה לבחורים ולתינוקות וזורקין על ראש חתן וכלה בשעה שמקבל הכלה מיד אביה.

ע"א] מקור מנהג הושבת קתידרא.

ראב"ן בבלי מסכת כתובות פרק האשה שנתארמלה דף ט"ו עמוד ב'

והא דנהגינן לאותובי חתן וכלה על שני קתידראות בשילהי הלולא בליל מוצאי שבת, נראה לי דמעובדא דנרש נהגו דההוא עובדא דהוה בנרש [יבמות ק"י.] דאיקדש כשהיא קטנה וגדלה ואותבוה אבי כורסיה אתא גברא אחרינא חטפה מיניה ולא אצרכא גט מבתרא אמר רב פפא בנרש מינסב נסבי והדר מותבי אבי כורסי.

ע"ב] מנהג הדלקה ומקורו.

ראב"ן בבלי מסכת כתובות פרק האשה שנתארמלה דף ט"ו עמוד ב'

ומה שנהגו לחלק נירות ולהדליקן אז, משום שמחה כדאמרינן [סנהדרין ל"ב:] אור הנר בברור חיל משתה שם.

ע"ג] כלה ומת.

ראב"ן בבלי מסכת כתובות פרק האשה שנתארמלה דף י"ז עמוד א'

ת"ר מבטלין ת"ת להכנסת כלה ולהוצאת המת, וגבי הוצאת המת אמרינן בד"א כשאין שם כל צורכו אבל יש שם כל צורכו אין מבטלין וכמה כל צורכו ששים ריבוא, אבל להכנסת כלה ליכא שיעורא אלא הכל מבטלין. מעבירין את המת מלפני הכלה. מכאן אבל וחתן בבית הכנסת בשבת, שיוצאין חתן ושושביניו תחילה. [מו"ק]

ע"ד] השייכות של טלית לחתן.

נהוג שחתן מזמן החתונה מתעטף בציצית ואצל בני עדות המזרח פורסים טלית בחופה לברכת שהחיינו, וחשבתי רמז יפה בס"ד ענין טלית לחתונה כי חז"ל אומרים איש ואישה זכו שכינה בינהם, והגמ' אומרת בירושלמי מסכת ברכות פ"א תני בשם רמ' וראיתם אותה [את הציצית] אין כתיב כאן אלא וראיתם אותו מגיד שכל המקיים מצות ציצית כאלו מקבל פני שכינה ומאיפה אנו יודעים שאותו הכונה לשכינה אלא במס' מנחות דף מ"ג איתא ורשב"י אומר כל הזריז במצוה זו זוכה ומקבל פני שכינה כתיב הכא וראיתם אותו וכתיב התם את ה' אלקיך תירא ואותו תעבוד אומר שם רש"י וראיתם אותו וכתיב התם אותו תעבוד מה להלן שכינה אף כאן שכינה. [א.ה. עוד אפשר לבאר לבאר בס"ד ע"פ מה שכתב בספר הק' 'אמרי יוסף' ( ) שמקובלים אנו מרבותינו שבשעה שאדם מעוטף בטלית א"א להכיר עליו שום חטא וזה"פ בד' מש"ר יעו' ברש"י [דברים א' י"ג ד"ה 'ידועים לשבטיכם'] שאם בא מעוטף 'איני יודע מה הוא' ואוסיף בעז"ה עוד פרט קטן השנוי לשונות בין הירושלמי לבבלי בירושלמי אומר ר"מ כל המקיים ז"א שכל אחד יכול לזכות לזה בס"ד ובבלי אומר רשב"י כל הריז וכו' שכ"א צריך לזרז עצמו ולא סתם לקיים ואולי שאם כל אחד יקיים יוכל להגיע במשך הזמן גם לזריז ולזכות גם לדברי הרשב"י.

ע"ה] בגמ' ברכות בחיוב לשמח חתן והשכר ע"ז.

בגמ' - [ברכות ה.] כל הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו. בפשטות הפי' הא שמשמחו בדברים כדמצינו לקמן (בזה הדף) אגרא דבי הילולי מילי וכדפי' רש"י שם לשמח החתן בדברים. ושם בהמשך - ואם משמחו [בדברים] מה שכרו אמר ריב"ל זוכה לתורה. הכונה י"ל דזוכה לתורה, דתורה נקנית באחד מהקנינים בביטוי שפתיים (כדאיתא במס' אבות פ"ו) ז"א בדיבור, והשכר הוי מדה כנגד מידה. [ואולי י"ל הכוונה שישמח בד"ת דראוי ליקרא דברים ע"ד ירו' סוף ברכות 'כל פטטיא' וכו' ופיקודי ה' משמחי לב.]

עוד שם - אמר ריב"ל זוכה לתורה שנתנה בחמשה קולות.

שמעתי ממו"ר כ"ק אדמו"ר מפיטסבורג זצוקללה"ה דאין הכונה לתורה סתם רק לאותה המדרגה של תורה שניתנה בחמשה קולות בעת נתינתה מסיני עם אותה חביבות ודביקות, וזהו הסיבה שלא מסתפקים לשמח את החתן קצת רק מרבים לשמחו ביותר ולא חוששים לביטול תורה כי אדרבה ביטולה זהו קיומה ואין זה הפסד אלא ריוח שהרי לדרגה זו לא היה יכול להגיע בדרך אחרת אלא ע"י שמחת חתן וכלה.

ע"ו] ביאור המשך הגמ'.

וקול שופר וגו' ויהי קול שופר וגו'.

בתורה נכתב שוםר בלא וא"ו וראיתי בכתבי מו"ר כ"ק אדמו"ר מפיטסבורג זצוקללה"ה טעם הדבר שנכתב בלי וא"ו, כי השופר הזה היה קרן שמאל מאילו של יצחק שהוא יותר קטן מקרן ימין כמבואר בילקוט שמעוני, ומוסיף שם בלשונו הקוה"ט, וא"ל דמהאי טעמא [נכתב] בפ' בהר שופר מלא כי יובל רומז על הגאולה שתהי' בקרן ימין: ועפי"ז אמרתי לפרש מה שאנו אומרים בתפלה תקע בשופר גדול לחרותנו נוקט לשון גדול כי זה יהיה מקרן ימין שהוא גדול משמאל.

רבי אבהו אמר כאילו הקריב תודה שנאמר מביאים תודה בית ה'.

איתא במדרש שוחר טוב עה"פ בתהלים (מה, ב) נקדמה פניו בתודה גדול התודה מן הקרבנות שנאמר בזמירות נריע לו. וכן יונה אומר (יונה ג, י) ואני בקול תודה אזבחה לך, ע"כ עיי"ש. בזה יובן הגמ' פה שאומרת כאילו הקריב תודה שהוא גדול מהקרבנות שע"י שמחת חתן אפשר להגיע לדרגה הגבוה ביותר.

רבי נחמן בר יצחק אמר כאילו בנה אחת מחורבות ירושלים.

שמעתי לפרש למה דוקא כאילו בנה אחת מחורבות ירושלים, מאי איכפת ליה שיבנה בית חדש בירושלים? רק דהכונה היא לרמז ללכת על דרך הסלולה לנו מקדם על דרך אבותינו ורבותינו.

כאילו בנה אחת מחורבות ירושלים.

וצל"ע הלשון אחת, דלכאורה היה די באמרו כאילו בנה חורבה בירושלים? ושמעתי מפי ממו"ר כ"ק אדמו"ר מפיטסבורג זצוקללה"ה דבנישואין אומרים שהשמחה במעונו, והכונה על בית מעון של השכינה הק', שע"י שמחת נישואין יש שמחת ביהמ"ק דזה מקרב את הגאולה, כדאמרינן בגמ' (,,,,) אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף ולכן הוי כאילו בנה אחת מחורבות ירושלים, ועפי"ז הכונה בלשון אחת היא בנין ביהמ"ק וק"ל, ויה"ר מלפני אבינו שבשמים שנזכה בקרוב ממש לבקשתינו של ותחזנה ינינו בשובך לציון ברחמים אמן ואמן

ע"ז] חידוש מרעק"א על חתן בקר"ש.

חתן פטור מקר"ש לילה הראשונה ועד מוצאי שבת ראשונה אם לא עשה מעשה

ע"י לקמן, דיש מחלוקת בחתן אם רצה לקרות בלילה הראשונה אי קורא ת"ק סבר קורא רשב"ג סובר אין קורא לא כל הרוצה ליטול את השם יטול ועי' בתוס' רע"ק מזקיני הגרע"א בהגהותיו על המשניות פרק זה מ"ח שאומר דאפשר שבלילה ב' אף אם לא עשה מעשה רשאי לקרות דלא מיחזי כיוהרה דמאן דחזא סבר דעבד מעשה.

ע"ט] דינים שונים מהשו"ע ונו"כ הנוהגים בחתן - תחנון.

שלחן ערוך אורח חיים הלכות נפילת אפים סימן קל"א סעיף ד'

נָהֲגוּ שֶׁלֹּא לִפֹּל עַל פְּנֵיהֶם. לֹא בְּבֵית הָאָבֵל וְלֹא בְּבֵית הֶחָתָן וְלֹא בְּבֵית הַכְּנֶסֶת בְּיוֹם מִילָה וְלֹא כְּשֶׁיֵּשׁ שָׁם חָתָן. הגה וְדַוְקָא שֶׁהַמִּילָה אוֹ הֶחָתָן בְּאוֹתוֹ בֵּית הַכְּנֶסֶת, [וכו'] אֵין אוֹמְרִים תַּחֲנוּן כָּל- הַיּוֹם כְּשֶׁמִּתְפַּלְּלִין אֵצֶל הֶחָתָן (הגהות מיימוני פרק ה מהלכות תפלה) וְלֹא מִקְרֵי חָתָן אֶלָּא בַּיוֹם שֶׁנִּכְנָס לְחֻפָּה:

פ'] המשך.

משנה ברורה שלחן ערוך אורח חיים הלכות נפילת אפים סימן קל"א סעיף ד' סעיף קטן כ"ו

שֶׁנִּכְנָס לְחֻפָּה. וּבִזְמַנֵּנוּ נוֹהֲגִין שֶׁאֵין נוֹפְלִין כָּל שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה, וַאֲפִלּוּ אִם יוֹם שְׁבִיעִי הוּא יוֹם שְׁמִינִי שֶׁל הַחֻפָּה אִם מִתְפַּלְּלִין קֹדֶם שֶׁהָיָה הַחֻפָּה, כְּגוֹן אִם הָיָה הַחֻפָּה מְעַט קֹדֶם לָעֶרֶב בְּיוֹם רִאשׁוֹן, אֵין אוֹמְרִים תַּחֲנוּן עַד יוֹם רִאשׁוֹן הַבָּא מְעַט קֹדֶם לָעֶרֶב. וְדַוְקָא אִם הָיָה הֶחָתָן בָּחוּר אוֹ הַכַּלָּה בְּתוּלָה, אֲבָל אַלְמָן שֶׁנָּשָׂא אַלְמָנָה אֵין זֶה נוֹהֵג רַק שְׁלוֹשָׁה יָמִים, וְכֵן הַדִּין בִּוְהוּא רַחוּם. וְלָכֵן טוֹב לִזָּהֵר שֶׁלֹּא יִכָּנֵס הֶחָתָן לְבֵית הַכְּנֶסֶת כָּל שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה, שֶׁנִּמְנָעִין לוֹמַר תַּחֲנוּן בַּעֲבוּרוֹ:

פ"א] ניגון בשבת ע"י גוי.

שלחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן של"ח סעיף ב'

יֵשׁ מַתִּירִין לוֹמַר לְאֵינוֹ יְהוּדִי לְנַגֵּן בִּכְלֵי שִׁיר בְּחֻפּוֹת. הגה וַאֲפִלּוּ לוֹמַר לְאֵינוֹ יְהוּדִי לְתַקֵּן הַכְּלֵי שִׁיר שָׁרֵי מִשּׁוּם כְּבוֹד חָתָן וְכַלָּה, אֲבָל בְּלָאו הָכִי אָסוּר (מרדכי פרק משילין), וּמִיהוּ, בַּזְּמַן הַזֶּה נָהֲגוּ לְהָקֵל מִטַּעַם שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן שֶׁאַחַר זֶה לְעִנְיַן טִפּוּחַ וְרִקּוּד:

פ"ב] המשך.

משנה ברורה שלחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן של"ח סעיף ב' סעיף קטן ח'

לוֹמַר וְכוּ'. דְּאִסּוּר הַשְּׁמָעַת קוֹל בִּכְלֵי שִׁיר אֵינוֹ אֶלָּא אִסּוּר דְּרַבָּנָן, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יְתַקֵּן כְּלֵי שִׁיר, וַאֲמִירָה לְאֵינוֹ יְהוּדִי גַּם כֵּן אֵינוֹ אֶלָּא אִסּוּר דְּרַבָּנָן, וְהָוֵי שְׁבוּת דִּשְׁבוּת, וּבִמְקוֹם מִצְוָה הִיא, דְּאֵין שִׂמְחַת חָתָן וְכַלָּה אֶלָּא בִּכְלֵי שִׁיר, וְשָׁרֵי, וְכַנַּ"ל בְּסִימָן שז סָעִיף ה, עַיֵּן שָׁם. וְיֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁנָּהֲגוּ לְהַחְמִיר בָּזֶה, אִם לֹא שֶׁהֱכִינוּם לָזֶה מֵעֶרֶב שַׁבָּת וְלֹא יֹאמַר לוֹ בְּשַׁבָּת כְּלוּם, אוֹ שֶׁבָּא מֵעַצְמוֹ לְנַגֵּן [כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה]:

פ"ג] המשך.

משנה ברורה שלחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן של"ח סעיף ב' סעיף קטן ט'

לוֹמַר לְאֵינוֹ יְהוּדִי לְתַקֵּן. סְבִירָא לְהוּ דְּשִׂמְחַת חָתָן וְכַלָּה עָדִיף יוֹתֵר מִשְּׁאָר סְתָם דְּבַר מִצְוָה, וְעַל כֵּן מֻתָּר הָאֲמִירָה אֲפִלּוּ בְּתִקּוּן הַכְּלֵי שִׁיר דְּהוּא מְלָאכָה דְּאוֹרַיְתָא [וּבְבֵאוּר הַגְּרָ"א כָּתַב דְּדֵעָה זוֹ סָבְרָה כְּדַעַת הַמַּתִּירִין לְעֵיל בְּרע"ו סָעִיף ב בְּכָל מְלָאכָה דְּאוֹרַיְתָא עַל יְדֵי אֵינוֹ יְהוּדִי לְצֹרֶךְ מִצְוָה, וְאִם כֵּן לְדִידָן דְּסוֹבְרִין לַהֲלָכָה כְּדַעַת רֹב הַפּוֹסְקִים שֶׁאוֹסְרִין, גַּם בָּזֶה אָסוּר]: ...וְעַיֵּן בְּמָגֵן אַבְרָהָם שֶׁהִסְכִּים דְּעַל כָּל פָּנִים אָסוּר לוֹמַר לְאֵינוֹ יְהוּדִי לְתַקֵּן הַכְּלֵי שִׁיר וַאֲפִלּוּ מִשּׁוּם כְּבוֹד חָתָן וְכַלָּה:

פ"ד] המשך – ביעור חמץ.

שלחן ערוך אורח חיים הלכות פסח סימן תמ"ד סעיף ז'

הַהוֹלֵךְ בְּיוֹם י"ד לִדְבַר מִצְוָה, כְּגוֹן לָמוּל אֶת בְּנוֹ אוֹ לֶאֱכֹל סְעוּדַת אֵרוּסִין בְּבֵית חָמִיו, וְנִזְכַּר שֶׁיֶּשׁ לוֹ חָמֵץ בְּבֵיתוֹ, אִם יָכוֹל לַחֲזֹר לְבֵיתוֹ וּלְבַעֵר וְלַחֲזֹר לְמִצְוָתוֹ יַחֲזֹר וִיבַעֵר, וְאִם לָאו יְבַטְּלֶנּוּ בְּלִבּוֹ.

פ"ה] המשך.

משנה ברורה שלחן ערוך אורח חיים הלכות פסח סימן תמ"ד סעיף ז' סעיף קטן כ"ד

סְעוּדַת אֵרוּסִין. וְהוּא הַדִּין סְעוּדָה שֶׁעוֹשִׂין בְּשָׁעָה שֶׁהַכַּלָּה מְקַבֶּלֶת סִבְלוֹנוֹת. וְכָתְבוּ הָאַחֲרוֹנִים, דְּהוּא הַדִּין בִּזְמַנֵּנוּ כְּשֶׁעוֹשִׂין סְעוּדָה בִּשְׁעַת כְּתִיבַת הַתְּנָאִים, גַּם כֵּן מִקְּרֵי סְעוּדַת מִצְוָה: בְּבֵית חָמִיו. מַשְׁמַע דְּדַוְקָא בֶּחָתָן עַצְמוֹ מַיְרֵי, וְיֵשׁ שֶׁמְּקִלִּין גַּם כֵּן בְּאַחֵר אִם קָרוּי לִסְעוּדַת אֵרוּסִין:

פ"ו] המשך – בין המצרים.

שלחן ערוך אורח חיים הלכות תשעה באב ושאר תעניות סימן תקנ"א סעיף א'

וּמִי שֶׁיֶּשׁ לוֹ נִשּׂוּאִין בְּשַׁבָּת נַחֲמוּ, מֻתָּר לִלְבּשׁ בִּגְדֵי שַׁבָּת בְּשַׁבָּת שֶׁל חֲזוֹן (מהרי"ל):

משנה ברורה שלחן ערוך אורח חיים הלכות תשעה באב ושאר תעניות סימן תקנ"א סעיף א' סעיף קטן ח'

מֻתָּר לִלְבּשׁ וְכוּ'. וְאַף אֲבִי הַחָתָן וְהַכַּלָּה לוֹבְשִׁין בֶּגֶד עֶלְיוֹן שֶׁל שַׁבָּת לִכְבוֹד חָתָן וְכַלָּה: בִּגְדֵי שַׁבָּת. וּמִכָּל מָקוֹם בְּגָדִים חֲדָשִׁים אָסוּר: בְּשַׁבָּת שֶׁל חֲזוֹן. וַאֲפִלּוּ חָל תִּשְׁעָה בְּאָב בְּשַׁבָּת, אֲבָל לַאֲבִי הֶחָתָן אֵין לְהַתִּיר בְּאֹפֶן זֶה לִלְבּשׁ שׁוּם בֶּגֶד שֶׁל שַׁבָּת:

פ"ז] המשך.

שלחן ערוך אורח חיים הלכות תשעה באב ושאר תעניות סימן תקנ"ח סעיף א'

בְּתִשְׁעָה בְּאָב לְעֵת עֶרֶב הִצִּיתוּ אֵשׁ בַּהֵיכָל וְנִשְׂרַף עַד שְׁקִיעַת הַחַמָּה בְּיוֹם עֲשִׂירִי, וּמִפְּנֵי כָּךְ מִנְהַג כָּשֵׁר שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל בָּשָׂר וְשֶׁלֹּא לִשְׁתּוֹת יַיִן בְּלֵיל עֲשִׂירִי וְיוֹם עֲשִׂירִי: הגה וְיֵשׁ מַחְמִירִין עַד חֲצוֹת הַיּוֹם וְלֹא יוֹתֵר (הגהות מימוני). אִם חָל תִּשְׁעָה בְּאָב בְּשַׁבָּת וְנִדְחֶה לְיוֹם רִאשׁוֹן, מֻתָּר לֶאֱכֹל בָּשָׂר וְלִשְׁתּוֹת יַיִן יוֹם שֵׁנִי, אֲבָל בַּלַּיְלָה אָסוּר מִפְּנֵי אֲבֵלוּת שֶׁל יוֹם (מהרי"ל):

משנה ברורה שלחן ערוך אורח חיים הלכות תשעה באב ושאר תעניות סימן תקנ"ח סעיף א' סעיף קטן ב'

שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל בָּשָׂר. וּפָשׁוּט דְּבִסְעוּדַת מִצְוָה מֻתָּרִים כָּל הַקְּרוּאִים לֶאֱכֹל בָּשָׂר וַאֲפִלּוּ אֵינֶנּוּ קְרוֹבוֹ, דִּפְשִׁיטָא דְּלַיְלָה הַזּוֹ קִלָּא מֵרֹאשׁ חֹדֶשׁ אָב, דְּמֵרֹאשׁ חֹדֶשׁ אָב יֵשׁ קְצָת אֲבֵלוּת מִדִּינָא דִּגְמָרָא שֶׁמְּמַעֲטִין בְּשִׂמְחָה וּמַשָּׂא וּמַתָּן, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בָּזֶה שֶׁמֻּתָּר מִדִּינָא בַּכֹּל. אַךְ הַסְּעוּדָּה שֶׁעוֹשִׂין בַּלַּיְלָה שֶׁלִּפְנֵי הַחֲתֻנָּה, בְּמָקוֹם שֶׁאֵין מְשַׁלְּחִין בְּאוֹתוֹ פַּעַם סִבְלוֹנוֹת לֹא מִקְּרֵי סְעוּדַת מִצְוָה, וְלָכֵן אֵין לֶאֱכֹל בָּשָׂר, וּמִכָּל שֶׁכֵּן שֶׁלֹּא יִהְיֶה שָׁם כְּלֵי שִׁיר, עַד אַחַר חֲצוֹת יוֹם עֲשִׂירִי [לְפִי מַה שֶּׁכָּתַב הַרַמָ"א לְקַמֵּהּ]. וּבְסֵפֶר אֵלִיָּה רַבָּה כָּתַב בְּשֵׁם זְקֵנוֹ מַהֲרַ"שׁ זַ"ל שֶׁזֶּהוּ רַק לִשְׁאָר אֲנָשִׁים, אֲבָל לְחָתָן וְכַלָּה וַאֲבִיהֶם וְאִמָּם מֻתָּר לֶאֱכֹל בָּשָׂר:

פ"ח] המשך – ישיבת סוכה.

שלחן ערוך אורח חיים הלכות סוכה סימן תר"מ סעיף ו'

חָתָן וְשׁוֹשְׁבִינָיו וְכָל בְּנֵי הַחֻפָּה פְּטוּרִים מִן הַסֻּכָּה כָּל שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה. (וּסְעוּדַת בְּרִית מִילָה וְכֵן הַסְּעוּדָּה שֶׁאוֹכְלִין אֵצֶל הַיּוֹלֶדֶת, חַיָּבִין בְּסֻכָּה) (מהרי"ק שורש קעט):

שערי תשובה שלחן ערוך אורח חיים הלכות סוכה סימן תר"מ סעיף ו'

פְּטוּרִים. עַיֵּן בַּאֵר הֵיטֵב. וְעַיֵּן בְּגִנַּת וְרָדִים כְּלָל ד סִימָן יג דְּבִזְמַנֵּנוּ הַשּׁוֹשְׁבִינִים וְכָל בְּנֵי חֻפָּה חַיָּבִים, שֶׁאֵין דֶּרֶךְ לִסְעוֹד עִם הֶחָתָן וְהַכַּלָּה בְּתוֹךְ הַסֻּכָּה אֶלָּא אֵלּוּ אוֹכְלִים לְבַדָּם כוּ', עַיֵּן שָׁם, וּמִכָּל שֶׁכֵּן דְהַרֹא"שׁ אֲפִלּוּ בְּחָתָן גּוּפֵהּ מְחַיֵּב, וְאִם כֵּן בַּקְּרוּאִים יֵשׁ לוֹמַר דְּמוֹדִים לְהַרֹא"שׁ, עַיֵּן שָׁם. וְעַיֵּן בְּחַיִּים שָׁאַל חֵלֶק ב סִימָן לה שֶׁכָּתַב גַּם כֵּן דִּקְרוּאִים שֶׁאֵינָם רַק מְזֻמָּנִים לִסְעוּדַת הַיּוֹם לָאו בְּנֵי חֻפָּה מִקְּרֵי, וְהֵבִיא דִּבְרֵי גִּנַּת וְרָדִים וְכָתַב שֶׁהָעִקָּר כִּדְבָרָיו וְכֵן כִּמְדֻמֶּה קָרוֹב לְוַדַּאי שֶׁמִּנְהַג יְרוּשָׁלַיִם תִּוֹבָ"ב שֶׁהֶחָתָן וּבְנֵי חֻפָּה קוֹבְעִים סְעוּדָּתָן בַּסֻּכָּה, עַיֵּן שָׁם:

באר היטב שלחן ערוך אורח חיים הלכות סוכה סימן תר"מ סעיף ו'

פטורים. ואם בלא טרחה יכולים לקיים מצות סוכה חייבים:

משנה ברורה שלחן ערוך אורח חיים הלכות סוכה סימן תר"מ סעיף ו' סעיף קטן ל"ב

חָתָן וְכוּ'. דְּאֵין שִׂמְחָה אֶלָּא בְּחֻפָּה, וְחֻפָּה נִקְרָא מָקוֹם הַמּוּכָן לִישִׁיבַת חָתָן וְכַלָּה (הַרֹא"שׁ), וְאֵין יְכוֹלִין לֶאֱכֹל בַּסֻּכָּה וְלִשְׂמֹחַ בַּחֻפָּה, דְּאֵין שִׂמְחָה אֶלָּא בִּמְקוֹם סְעוּדָה. וּמַיְרֵי שֶׁנָּשָׂא עֶרֶב הָרֶגֶל אוֹ קֹדֶם, דְּאֵין נוֹשְׂאִין נָשִׁים בַּמּוֹעֵד, כְּדִלְעֵיל בְּסִימָן תקמו: פְּטוּרִים מִן הַסֻּכָּה וְכוּ'. וְיֵשׁ מְחַיְּבִין אוֹתוֹ, דִּסְבִירָא לֵהּ דְּאֶפְשָׁר לֶאֱכֹל בַּסֻּכָּה וְלִשְׂמֹחַ בַּחֻפָּה, וְעַל כֵּן הִסְכִּימוּ אַחֲרוֹנִים דְּרָאוּי לְחָתָן לְהַחְמִיר עַל עַצְמוֹ וְלֵישֵׁב בַּסֻּכָּה וְלֹא לְבָרֵךְ, וְכֵן הַשּׁוֹשְׁבִינִים כְּשֶׁאוֹכְלִין אֵצֶל הֶחָתָן וּמְשַׂמְּחִין אוֹתוֹ בְּתוֹךְ שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה וְיוֹשְׁבִין שָׁם בַּסֻּכָּה אֵין צָרִיךְ לְבָרֵךְ, אֲבָל כְּשֶׁאוֹכְלִין בְּבֵיתָם חַיָּבִין בְּסֻכָּה וּצְרִיכִין לְבָרֵךְ:

פ"ט] טעם החילוק דין דחתן ממילה.

משנה ברורה שלחן ערוך אורח חיים הלכות סוכה סימן תר"מ סעיף ו' סעיף קטן ל"ד

וּסְעוּדַת בְּרִית מִילָה וְכוּ'. הַיְנוּ, אֲפִלּוּ אִם צַר לָהֶם הַמָּקוֹם לָשֶׁבֶת שָׁם וְאִי אֶפְשָׁר לָהֶם לִשְׂמֹחַ שָׁם כָּל כָּךְ, מִכָּל מָקוֹם חַיָּבִין בְּסֻכָּה, דְּאַף עַל גַּב דִּסְעוּדַת מִצְוָה הִיא, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב בְּיוֹרֶה דֵּעָה סִימָן רסה סָעִיף יב, מִכָּל מָקוֹם לֹא דָּמֵי לִסְעוּדַת חָתָן, שֶׁהִיא מִצְוָה גְּדוֹלָה לְשַׂמֵּחַ חָתָן וְכַלָּה וְנִקְרֵאת סְעוּדַת מִצְוָה בְּכָל מָקוֹם, אֲבָל זֶה אֵינָהּ מִצְוָה כָּל כָּךְ, וְאִם כֵּן דַּי לָהֶם בַּעֲשָׂרָה אֲנָשִׁים [מָגֵן אַבְרָהָם]. וּמִכָּל מָקוֹם בִּשְׁמִינִי עֲצֶרֶת אִם רוֹצִים יְכוֹלִים לֶאֱכֹל בַּבַּיִת בִּסְעוּדַת בְּרִית מִילָה [אֵלִיָּה רַבָּה וְדֶרֶךְ הַחַיִּים]:

[א.ה. לכאו' בתורה מצינו יותר מקור לסעודת מילה מאשר לסעודת חו"כ שהרי בתוס' וכן בטור הביאו בשם המדרש וז"ל הטור ביו"ד סי' רס"ו: כתב עוד הר"ד אבודרה"ם נהגו לעשות סעודה ביום המילה ויש סמך מהמדרש שאומר ויעש אברהם משתה גדול ביום הגמל את יצחק ביום ה"ג מל את יצחק שעשה משתה ביום הח'. משא"כ במנישואין לא מצינו להדיא סעודה אלא גבי נישואי יעקב שהביא לבן את אנשי העיר לרמות את יעקב ומיהו יש לומר דילפינן ממדרשי חז"ל גבי נישואי אדה"ר וחוה דאיתא שם שהקב"ה היה משמחו ומלאכי השרת מרקדין לפניו וצולין לו בשר ומסננין לו יין ואילו בשעה שנימול אברהם כתיב רק וכרות עמו ול"כ שבאו גם מלאה"ש וכן ביצחק ל"כ שבא הקב"ה ומלה"ש ומינייהו ילפינן איזהו חשוב ומצוה יותר ולא מקרוצי חומר, ועכ"פ טעמא בעי ונראה בס"ד דשמחת נישואין הייתה קיימת גם לולא חטא אדה"ר ואדרבא ביתר שאת ועוז וכנ"ל משא"כ מצות מילה הוצרכנו לה רק משעת החטא ואילך כדאי' בסנהדרין ל"ח ב' רַבִּי יִצְחָק אָמַר, מוֹשֵׁךְ בְּעָרְלָתוֹ הָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר (הושע ו, ז) "וְהֵמָּה כְּאָדָם עָבְרוּ בְּרִית", וּכְתִיב "אֶת בְּרִיתִי הֵפַר". והיינו כי נולד מהול. וממילא השמחה פחותה כי אדרבא אשרי מי שלא חטא והלוואי לא הוצרכנו לזה. ודו"ק.]

צ'] ביאורי ורמזי ברכת אירוסין ונישואין מספר ה'רוקח'.

הרוקח סידור הרוקח בבלי מסכת ברכות פרק מאימתי דף ו' עמוד ב'

ברוך אתה ה' אמ"ה אקב"ו על העריות ל"ב תיבות נגד ל"ב אלהים בבראשית עד יום השישי, לומר כל מה שברא ברא לצורך אדם וחוה.

הרוקח סידור הרוקח בבלי מסכת ברכות פרק מאימתי דף ו' עמוד ב'

אומ' בורא פרי הגפן לפי שכתוב ויברך אתם אלקים [ ובמדרש איתא] בכוס.

צ"א] המשך – מהמגיה.

הרוקח סידור הרוקח בבלי מסכת ברכות פרק מאימתי דף ו' עמוד ב'

[הערת המגיה של הרוקח: ברכת אירוסין נראה לי לפרש כך: אקב"ו על העריות כי בקדושין אלו נעשית ערוה כערות שאר. ולהודיע כי משעת אירוסין נעשית ערוה לכל זולתו, דלא תימא עד שעת נשואין שאז הותרה לו אז נעשית ערוה ליאסר לכל זולתו, אבל בזמן שאכתי עומד' באיסור פנויה לו כדפ"ה בהלכה זו בפרק קמא דכתובות, לא רכיב עליה איסור ערוה, קמ"ל "על העריות", דמעת זו נעשית ערוה לזולתו. ואח"כ אומר ואסר לנו את הארוסות דלא תימ' הואיל ונעשית ערוה בקדושין אלו א"כ תותר לו לגמרי, קמ"ל ואסר לנו את הארוסות. והדר פריש עד אימתי, עד שעת נשואין, היינו אומרם והתיר לנו הנשואות ומפרש היינו חופה שאחר קדושין, היינו אומרם על ידי חופה בקדושין ברוך אתה ה' מקדש עמו פירוש כל זולתו והבעל עצמו, על ידי חופה מקדש הבעל שקודם החופה נאסר לו כהקדש, וכל זולתו נאסר עליה על ידי קדושין. ולפי זה הגירסא טובה בו"ו "ו"קדושין ולא בב' רפא, כי אח' חוזר על בעל דהיינו חופה, וא' על כל ישראל כל זולתו דהיינו קדושין, ו"עמו" כולל אותו וכל זולתו דרך כלל, כי לו ולהם נעשית כקדש בקדושין אלה.

צ"ב] המשך – מהמגיה.

הרוקח סידור הרוקח בבלי מסכת ברכות פרק מאימתי דף ו' עמוד ב'

עוד נ"ל וצונו על העריות כי בסבת שאסר עריות באה סבת קדושין, שיתחבר אדם לבת איש אחר שצריך לעשות בה קדושין שהם כמו קנין, כי הרוצה לקרב לו דבר של אדם אחר צריך לקנות בדמים, כל שכן למיקרב באדם זולתו, מה שלא היה צריך אם היה אפשר לו לידבק באחותו, כי היא והוא כגוף אחד הוה דמי, ולא היה צריך קנין דהיינו קדושין, זהו פי' "וצונו על העריות" מלדבק בשאר בשר כי אם בנכרית, "ואסר לנו את הארוסות" פי' שאפילו הנכרית פי' בת זולתינו שאינה שאר, אסר בארוסין לבדם עד שיהיה חופה. ושמא תאמר חופה תועיל בלא קדושין דהיא עיקר, לכך אומ' וקדושין פי' ובלבד שקדמו קדושין לחופה. כך נראה לי הצעיר שבתאי לק"ד, בשנת הקס"ג ליצירה.]

צ"ג] ביאורי ורמזי ש"ב.

הרוקח סידור הרוקח בבלי מסכת ברכות פרק מאימתי דף ו' עמוד ב'

שהכל ברא לכבודו ט' תיבות, נגד ח' תיבות בפסוק כל הנקרא בשמי והקריאה הרי ט', לפי שהציבור מתאספים שם לומר שהכל ברא לכבודו. יוצר האדם ח' תיבות, נגד ח' תיבות ויצר ה' אלהים (ויקרא שמם אדם) [עד היצירה], לכך מסיימין יוצר האדם. שוש תשיש י"ד תיבות, נגד שמחו [את] ירושלים י"ג תי' והקריאה הרי י"ד. שמח תשמח ט"ו תיבות, נגד ויטע ה' גן ו' תיבות וט' גן בלא עדן בבראשית הרי ט"ו. אשר ברא ששון נ' תיבות, נגד נ' שערי בינה וכולם נמסרו לאדם חוץ מאחד וזהו ותחסרהו מעט מאלהים, ונ' אותיות בשבטים. ובו' ה' קולות חתן ה' קולות לפני מתן תורה, ויזכה לשמוע ה' קולות ואשמע את קול כנפיהם כקול מים וגו'.

הרוקח סידור הרוקח בבלי מסכת ברכות פרק מאימתי דף ו' עמוד ב'

בורא פרי הגפן לפי שכתי' ויברך אותם אלקים ויאמר להם אלקים פרו ורבו, מלמד שפשט [יד] ימינו וברכם על הכוס.

הרוקח סידור הרוקח בבלי מסכת ברכות פרק מאימתי דף ו' עמוד ב'

יוצר לשון שמגבל, לשון יוצר חרס, כך גיבל עפר האדם. אשר יצר את האדם בצלמו הוא פרצוף כפני אדם שבכסא. בצלם דמות תבניתו מהלך בקומה זקופה, ופרצוף חשוב שיש לנו על הכל.

הרוקח סידור הרוקח בבלי מסכת ברכות פרק מאימתי דף ו' עמוד ב'

אשר ברא ששון א', ושמחה ב', חתן ג', וכלה ד', גילה ה', רנה ו', דיצה ז', חדוה ח', ואהבה ט', ואחוה י', ושלום י"א, וריעות י"ב, ששון י"ג, שמחה י"ד, חתן ט"ו, וכלה י"ו, מצהלת י"ז, נגינתם י"ח, משמח י"ט, כנגד י"ט קול: ויהי קולות א', וקול שופר ב', ויהי קול השופר ג', רואים את הקולות ד', את קול השופר ה', את הקול מדבר אליו ו', קול דברים אתם ז', זולתי קול ח', קולו ליסרך ט', והערפל קול י', כשמעכם את הקול י"א, קולו שמענו י"ב, לשמוע את קול י"ג, שמע קול י"ד, לשמע את קולו ט"ו, השמע עם קול ט"ז, יעננו בקול י"ז, הקול קול יעקב י"ח י"ט, ועוד בן י"ח שנים לחופה. ועו' ד' פסוקים בירמיה קול ששון קול שמחה קול חתן קול כלה, הרי י"ו קול וא' קול תודה, וא' קול משחקים, לומר כל המשמח חתן וכלה זוכה לי"ח קול תורה, ויהיה עם צדיקים שבי"ח אלף עולמות וי"ח אלף שנאנים,

הרוקח סידור הרוקח בבלי מסכת ברכות פרק מאימתי דף ו' עמוד ב'

[המשמח חתן זוכה לחמשה קולות כלומר שיזכה לשמוע ה' קולות של: ] (יחזקאל א' כ"ד) ואשמע את קול כנפיהם כקול מים רבים כקול שדי קול המולה כקול מחנה.

צ"ד] גודל מצות נישואין – מס' 'בן איש חי'.

אחרונים, בן איש חי שנה ראשונה פרשת שופטים הקדמה

"כִּי תִקְרַב אֶל עִיר לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ וְקָרָאתָ אֵלֶיהָ לְשָׁלוֹם" (דברים כ, י).

נ"ל בס"ד דהאדם נקרא עיר קטנה ואנשים בה מעט וכמ"ש בקהלת, והדבר ידוע שיצה"ר יתגרה וילחם באדם באיסור עריות יותר מכל איסורים, ואפילו חכם וצדיק שעוסק בתורה ימים ולילות אינו יכול להכניע היצה"ר אלא עד שישא אשה, פוק חזי מ"ש בגמרא כשבא רב המנונא לפני רב הונא וראה דלא פריס סודרא ושאלו מ"ט, וא"ל משום דלא נסיבנא ואהדרנהו רב הונא לאפיה מיניה, וא"ל חזי דלא חזית לאפאי עד דנסבת, ואמרו בגמרא משום דסבר רב הונא כל מי שלא נשא אשה יהיה בהרהורי עבירה כל ימיו, ולכן הרוצה להלחם ביצרו אינו יכול לו עד שישא אשה, וז"ש כי תקרב אל עיר הוא הגוף שלך שנקרא בשם עיר, להלחם עם היצה"ר עליה ר"ל בשבילה שלא יחריבנה היצה"ר, אז תחלת הכל צריך שתקרא אליה לשלום היא מצות הנשואין, שיהיה לה עזר במצוה זו יותר מכל המצות, דידוע מ"ש רז"ל כל השרוי בלא אשה שרוי בלא שלום, שנאמר וידעת כי שלום אהליך וכו' וכנז' בגמרא דיבמות דף ס"ב, ובזה פרשתי בס"ד אין שלום בעצמי מפני חטאתי לשון חסרון כי איש בלא אשה הוא פלג גופא נמצא חסר חצי גוף:

צ"ה] ממתי יכול לישא אשה.

אחרונים, בן איש חי שנה ראשונה פרשת שופטים הלכה א

כל הקודם לישא אשה תיכף ומיד אחר שנעשה בר מצוה ה"ז משובח, דאמרו בגמרא אר"ח האי דעדיפנא מחבראי משום דנסיבנא בשיתסר, ואי נסיבנא בארביסר הוה אמינא גירא בעינא דשטנא, על כן כל אדם יהיה בדבר זה זריז ונשכר אך קודם ארביסר שלא בא לשנים דגדלות, לאו יאות לישא אשה, ואם יש לו איזה סיבה הכרחית להקדים בזה, עיין למהריט"א ז"ל בשמחת יום טוב כיצד יתנהג בענין הכתובה:

צ"ו] כוונת חתן לצאת יד"ח הברכה.

אחרונים, בן איש חי שנה ראשונה פרשת שופטים הלכה ב

כמו דמברכין ברכת הנהנין על כל דבר הנאה קודם שנהנה, כן מברכין על הנאה של האשה קודם אירוסין, לכך תקנו חז"ל ברכת אירוסין, ומשורת הדין אם מקדשה ע"י עצמו הוא יברך, ואם ע"י שליח יברך השליח במקומו, אך נהגו בכ"מ שאין החתן מברך אלא מסדר הקידושין הוא מברך כדי שלא יתבייש מי שאינו יודע לברך, נמצא הברכה דמברך האחר, הוא כדי להוציא את החתן ידי חובה דעליו מוטלת הברכה, לכן יזהר המברך לכוין להוציא החתן י"ח, וגם החתן יתן דעתו היטב על הברכה ויתכוין לצאת י"ח, וטוב להזהיר גם להכלה שתכוין דעתה ותשמע הברכה ויתכוין המברך גם עליה, ועיין בית שמואל סי' ל"ד סעק"ב ונודע ביהודה מ"ב באה"ע סי' א' ועוד אחרונים מ"ש בזה, ולדעת הרמב"ם אם לא כוין המברך להוציא י"ח ולא כוין החתן לצאת י"ח הוי ברכה לבטלה, ואף על גב דהרב באר שבע ז"ל דף קי"א כתב טעם אחר משום דהוי ברכת שבח והודאה על קדושתן של ישראל ע"ש, ועיין בכנה"ג ולפי האי טעמא אם לא כוין החתן לית לן בה, מ"מ צריך לחוש לדעת הפוסקים דכתבו טעם הראשון, ומה גם דלדעת אבי התעודה הרמב"ם ז"ל מוכרח לכוין:

צ"ז] כוונת הכלה בקידושין.

אחרונים, בן איש חי שנה ראשונה פרשת שופטים הלכה ה

וצריך להזהיר את הכלה שתראה פני החתן המקדש אותה, [א.ה. לכאו' קשה למה לי והרי אי' בגמ' גיטין כ"ג ע"א] 'מתקיף לה רב יוסף היאך סומא מותר באשתו היאך בני אדם מותרים בנשותיהם בלילה אלא בטביעות עינא דקלא הכא נמי בטביעות עינא דקלא' וא"כ ה"נ יהיה די במה ששומעתו אומר 'הרי את' וכו' וצ"ל דדוקא בסומא הקילו משא"כ היכא דאפשר צריך לכתחי' לראות ג"כ וצ"ע.] ותשים לבה בעת נתינת הכסף לידה ותקבלנו לשם קדושין, כי יש כלות שהם ביישנות הרבה ובשעת הקדושין כמעט קרובים הם להתעלף, ואין הכלה שמה לבה על מה שאומר לה החתן בשעת הקדושין ועל מסירת הכסף לידה, לכך צריך להזהירם בזה:

צ"ח] סדר הקידושין.

אחרונים, בן איש חי שנה ראשונה פרשת שופטים הלכה ו

יאמר תחלה הרי את מקודשת לי בזה כדת משה וישראל, ואח"כ יתן לה כסף הקדושין, אבל לא יתן לה כסף הקידושין ואח"כ יאמר דברים הנז', משום דהוי כמקדש במלוה. ומ"ש כדת משה וישראל הכונה הוא משום דכל המקדש אדעתא דרבנן מקדש, דהיינו על דעת שהנהיגו חז"ל בישראל הוא מקדשה, שיהיו הקדושין קיימין לפי דברי חז"ל ויהיו בטלים לפי דברי חז"ל ע"י גיטין שהסדירו חז"ל:

צ"ט] המשך –מנהגים בזה.

אחרונים, בן איש חי שנה ראשונה פרשת שופטים הלכה ז

יתן כסף הקידושין בימין דידיה לימין שלה, ונהגו פה עירנו בגדאד יע"א כשמקדש בכסף או זהב שכורכין יד הכלה במטפחת משי, ומקבלת כסף הקדושין בידה בהיותה כרוכה וטעם מנהג זה הוא לסימן טוב שתקבל כסף קדושיה ביקרא, ע"ד שאמרו בטעם המפה על השלחן בשבת כשמסדרין עליו פת לחם משנה, וכדי שלא תהיה נראית כענייה המקבלת צדקה בידה, ועיין כרם שלמה אשכנזי בחלק אה"ע בשו"ת שבסוף הספר סי' פ"ו, מה שהקפיד בזה לכתחלה משום חציצה ובסה"ק מקבציאל כתבתי בענין זה:

ק'] המשך.

אחרונים, בן איש חי שנה ראשונה פרשת שופטים הלכה ח

יש נוהגין לקדש בשלש מטבעות של זהב וכסף ונחושת, ונראה מצוה מן המובחר לקדש בטבעת כסף, ויש רמז נכון בטבעת כמ"ש בסה"ק מקבציאל ע"פ מ"ש רבינו האר"י ז"ל בשער טעמי המצות פרשת כי תצא, דע"י הקדושין שהאדם מקדש לאשתו נמשך אליה חד רוחא מכח רוחו של בעל, והוא בבחי' אור מקיף מן רוחא דיליה, אח"כ בא עליה ביאה גמורה ויהיב בה חד רוחא בסוד אור פנימי בגווה מכח רוחא דיליה, ולכן צריך להקדים הקדושין דאין הרוח הפנימי נכנס בה עד שיכנס אור המקיף וכו', ע"כ ע"ש, ולפ"ז בטבעת שהיא מקפת על האצבע יש בה רמז נכון לאור המקיף הניתן לה ע"י קדושין, ולכך הטבעת היא מצוה מן המובחר. ומנהגינו לחקוק על הטבעת צורת ה והוא מנהג יפה, ופה עירנו בימים אלו נתפשט יותר המנהג הזה לקדש בטבעת, אך עדיין יש רבים שמקדשים בכסף וזהב שנותנו לידה, וכשמקדש בטבעת אין נוהגים לכרוך היד במטפחת וגם מצד זה נמצא שיש עדיפות בטבעת:

ק"א] המשך.

אחרונים, בן איש חי שנה ראשונה פרשת שופטים הלכה ט

כשמקדש בטבעת, כפי הנראה מדברי התקונים כפי הסוד דראוי לשים הטבעת בשלישית הנקראת אמה, אך פה עירנו נוהגים לשום הטבעת באצבע הסמוך לגודל הנקרא אצבע בסתם, ובמ"א אמרתי טעם גם על זה ע"פ הסוד, ובספר קמח סולת מפורש טעם לזה משום כי במזמור השמים מספרים כבוד אל, ששם נזכרה חופת החתן דכתיב והוא כחתן יוצא מחופתו, יש חמשה פסוקים אשר תיבה שניה שלהם היא שם הוי"ה, והם פסוק תורת ה' תמימה וכו', עדות ה' נאמנה וגו', פקודי ה' ישרים וכו', מצות ה' ברה וכו', יראת ה' טהורה וכו', וכשמתחיל תיבות אלו מן הגודל יבא השם ב"ה על אצבע הסמוכה לגודל, וידוע כי במצות הקדושין יהיה יחוד השם והוא הטבעת עצמה כנגד יו"ד, ויד החתן שתופשה בחמש אצבעותיו כנגד ה"א ראשונה, ואצבע הכלה כנגד וא"ו, והיד שלה שפושטת לקבל הקידושין כנגד ה"א אחרונה, וכמ"ש מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מה', ולכן כיון שנעשה בזה יחוד שם הוי"ה, לכך יניח באצבע הסמוך לגודל שהיא כנגד שם הוי"ה ע"ש, ושמעתי שגם בעה"ק ירושלים ת"ו נוהגין לשים הטבעת באצבע הסמוך לגודל:

ק"ב] המשך – שבירת הכוס. 

אחרונים, בן איש חי שנה ראשונה פרשת שופטים הלכה יא

אחר הקידושין שובר החתן כוס א' לזכרון ירושלים, דכתיב אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני וכו' אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי, וטוב כששובר הכוס יאמר בלחש אעלה את ירושלים על ראש שמחתי, ופה עירנו נוהגים ששובר החתן כוס קטן חדש מאלו הכוסות ששותין בהם קהוו"א, והם חרס מצופה אבר נקי וטוב שקורין פרפור"י, ולא נהגו לשבר כוס זכוכית שקורין בלו"ר, ויתכן מחמת שהוא ביוקר עשר ידות ויותר על כוס זה של פרפור"י או יתכן דחוששין לתקלה מפני שברים קטנים שלו הנתזים על הארץ, כי הכוס שוברו בגבהו של כותל, ונעשה שברים קטנים ונופלים לקרקע, והרמ"א ז"ל בד"מ סי' תק"ס כתב החתן משבר כוס שמברכין עליו ברכת אירוסין, ולכן נהגו לברך ברכת אירוסין על כוס של חרס, נמצא נקיט הרב כוס של חרס ולא נקיט זכוכית וגם בדבריו יש לתלות שני טעמים הנז', והגאון מש"ז בסי' תק"ס הביא מאבן השהם דצריך זכוכית, וכתב טעם לזה בשם מהרימ"ט ז"ל דרומזים בזה בזכוכית שיש לו תקנה אחר שנשבר שיחזרו ויתקנו אותו, משא"כ חרס ועיין מועד לכל חי סי' יו"ד אות צ"ו, ואיך שיהיה מנהג עירנו בכלי חרס הוא מפורש בדברי מור"ם ז"ל הנז' ואין לשנות,

ק"ג] המשך – טלית בחופה.

אחרונים, בן איש חי שנה ראשונה פרשת שופטים הלכה יב

ובעה"ק ירושלים תוב"ב המנהג שהחתן לובש טלית מצוייצת כהלכתה בברכת אירוסין, ואח"כ קודם ברכות הנשואין משליכין את הטלית גם על ראש הכלה ויהיה פרוס על החתן וכלתו יחד, וזהו חופה דידהו, ופה עירנו בגדא"ד יע"א המנהג לפרוס וילון כנגד הכלה בשעת ז' ברכות של הנשואין שמברכין אחר ברכת אירוסין, וזה הוילון קורין אותו בערבי כידי"ר, ופרוס במחיצה כנגד הכלה בינה ובין החתן והמברך, ואין נוהגים ללבוש טלית, ואפשר הטעם דלא נהגו בטלית מפני כי פה עירנו עושים החופה וז' ברכות אחר ערבית בשקיעת החמה, או אחר שקיעתה, או עד חשיכה ממש, ואין ראוי ללבוש טלית אותו זמן, וזה הוילון הוא סימן החופה אצלינו, דכל דברים שעושין בשעת החופה אינם אלא לסימן שהם עושין דבר שנראה ממנו שמיחדה להכניסה לביתו ומפרישה להיות לו לאשה גמורה, ואצלינו פריסת הוילון שקורין בערבי כידי"ר הוא הסימן לדבר זה וקודם כמה שנים בטלנו זה הוילון, ועשינו במקומו ד' עמודים שפרוס עליהם בגד כאוהל הפרוס על ד' קונדסין, ומעמידין החתן והכלה ביחד תחתיו, ואח"כ נתקלקל זה המנהג וחזרנו להזהירם לעשות וילון כמנהג הקודם:

ק"ד] תענית יום החופה.

אחרונים, בן איש חי שנה ראשונה פרשת שופטים הלכה יג

נוהגין שהחתן מתענה יום שנכנס בו לחופה, מפני כי הנושא אשה נמחלים עונותיו וצריך שיהיה עם זה זכות התענית ג"כ, ועוד כדי שע"י התענית יהיה לו שברון לב לקבלת התשובה יותר, ופה עירנו רבים נוהגים בכך, ודוקא החתן אבל הכלות לא נהגו בכך, ולא נזדמן שום כלה מתענה קודם החופה כלל:

ק"ה] דין חתן כל שבעה.

אחרונים, בן איש חי שנה ראשונה פרשת שופטים הלכה טז

החתן בכל ז' ימי המשתה לא יעשה מלאכה אפילו בדבר האבד, ולא ישא ויתן בשוק, ולא יצא יחידי בשוק, מפני שהחתן דומה למלך מה מלך אינו עושה מלאכה ואינו יוצא יחידי כן החתן, אלא אוכל ושותה ושמח עם כלתו בין אם הוא בחור בין אם הוא אלמן שנשא בתולה, ואין האשה יכולה למחול על שמחתה, אבל שותפו של החתן יכול לעשות מלאכה או סחורה ולתת חלק להחתן, דשנייא דא מאבל ב"מ.

ק"ו] שמחת חתן.

אחרונים, בן איש חי שנה ראשונה פרשת שופטים הלכה יח

מצוה גדולה לשמח חתן וכלה ולעשות להם מילי דבדיחות שישמחו, ושכר המשמחם עצום מאוד, ורק יזהר שלא ישמחם בליצנות וכל איסור קל אפילו מדרבנן,

ק"ז] כלי זמר בשבת.

אחרונים, בן איש חי שנה ראשונה פרשת שופטים הלכה יח

ופה עירנו בזמן עט"ר הרה"ג מו"ר זקיני רבינו משה חיים זלה"ה רצו הקהל לבטל כלי זמר בשמחת חתן וכלה, ולא רצה הרב מו"ז זלה"ה להסכים בזה. וביום שבת אסור להביא גויים שינגנו בכלי זמר, וכמה אחרונים קראו תגר בזה, ופה עירנו היה מנהג מקדם קדמתא כשיצא החתן מבית הכנסת בשחרית לילך לביתו ילכו גויים לפניו בכלי זמר, וגם בביתו היו מנגנים כחצי שעה, ותהילות לאל יתברך קודם כמה שנים נתבטל מנהג זה לגמרי, ולא יזכר ולא יפקד עוד:

ק"ח] דין שנה ראשונה.

אחרונים, בן איש חי שנה ראשונה פרשת שופטים הלכה יט

במה שנשאל הרדב"ז ז"ל אם מותר החתן בתוך שנתו לצאת לסחורה למדינה אחרת, כיון דאמר קרא נקי יהיה לביתו שנה אחת ושמח את אשתו, הבאתי בסה"ק רב פעלים להקת הפוסקים בדבר זה, והעלתי דאם הולך לסחורה בשביל פרנסתו לית כאן איסורא משום האי קרא:

ק"ט] מנהגי ק"ק 'בגדד' בחופה.

אחרונים, בן איש חי שנה שניה פרשת אחרי מות הלכה ג

פה עירנו בגדאד יע"א יש להם מנהג קדמון שמביאים עם הכלה כשתלך מבית אביה לבית בעלה בליל הראשונה של החופה, תרנגול ותרנגולת שחוטין ומבושלים, ומקפידים לבשלם עם הראש שלהם, כי עיקר הסימן טוב שלהם הוא בזה, ואני אמרתי שזה המנהג נתקן מזמן קדמון שהיה מנהגם להוליך עם החתן וכלה תרנגול ותרנגולת חיים, סימן לפו"ר, ויצא מזה תקלה שנחרב טור מלכא ונהרגו כמה נפשות כדאיתא בגיטין דף נ"ז, ויתכן אחר מאורע ההוא בטלו המנהג להוליך חיים והיו מוליכין שחוטים ומבושלים, ואיך שיהי' מנהג זה ישנו בעירנו, וכיון שהם מקפידים לבשלם עם הראשים שלהם, צריך להזהירם שיהיו נוקבים קודם מליחה את עצם הגלגולת ושרי:

ק"י] תיקוני עניין הנישואין.

ספרי חסידות, דגל מחנה אפרים ספר שמות פרשת בא

ביום הכפורים נתגלה חמשה פעמים אור ונכנס יין שהיא אימא עילאה ויצא סוד ונעשה מן רז אור לכן אומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד בקול רם, ולכן אצל שמחת חתן וכלה הוא גם כן אל יתערב זר בשמחתו, כי [שהש"ר ג, יא] צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה, היינו חתן שדומה למלך, ומתחלה היה רק פלג גוף וכשנשא אשה נקרא מלך שלם, בעטרה שעטרה לו אמו, היינו שהחתן נעשה בחינת אימא עילאה שמוחלין לו כל עונותיו [שוח"ט שמואל יז] ולכל הנלוים אליו, והיא עטרה שעטרה לו אמו, על דרך תבא אמו ותקנח את בנה, ואימתי הוא בימי חתונתו, ויש בזה סוד עמוק כי ביום הכפורים שהוא סוד אימא עילאה יש בו חמשה תפלות ובחתן יש בו חמשה קולות קול ששון וגו' והוא בחינה יותר גדולה מיום הכפורים והבן, ולכן גם כן אל יתערב זר בשמחתו כי נעשה מן זר אור והבן כל זה כי הדברים עתיקין.

ע"

ספרי חסידות, דגל מחנה אפרים ספר שמות פרשת יתרו

וישמע יתרו כהן מדין חותן משה [יח, א]. יש לומר בזה בדרך רמז מה שחנני ה' ברחמיו וברוב חסדיו, על פי מאמר רז"ל [אבות פ"ו, מ"א] העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה וכו', ומגלין לו רזי תורה ונעשה כמעין המתגבר וכנהר שאינו פוסק, וענין מגלין לו רזי תורה נזכר גם כן בזוהר [שמות צט.] עיין שם על דרך אין אשה מגלית מסתורי לבה אלא לבעלה, כי מי שלומד תורה לשמה נעשה התורה לו לבחינת אשה והוא נעשה לה לבעל, על דרך [במדבר ז, א] ויהי ביום כלות משה כלת כתיב, וכן הוא בכל דור ודור, ראשי ועיני הדור הם בחינת משה כמו שנזכר בגמרא [שבת קא:] משה שפיר קאמרת, שקרא אחד לחבירו משה שהוא הדעת, ומי שיש לו בחינת דעת הוא נקרא משה.

קי"א] מוסר – האי עלמא כבי הילולא דמי.

ספרי חסידות, דגל מחנה אפרים ספר שמות פרשת תרומה

ויקחו לי תרומה [כה, ב]. ופירש רש"י לי לשמי, יש לומר בזה על דרך משל בענין החתונה כי כל ענין החתונה וכל ההכנות וצרכי החתונה הוא רק לשמח חתן וכלה, ויש כמה אנשים שתופסים הטפל שבאים רק לאכול ולשתות ומשליכים העיקר, וכן כל האי עלמא לבי הלולא דמיא [עירובין נד.], והכל מה שברא הקב"ה בעולמו הוא לתכלית המכוון כדי לייחד חתן וכלה, ויש כמה אנשים שרוצים לאכול ולשתות ולילך אחר התענוגים ומשליכים העיקר, אבל החכם עיניו בראשו והוא מסתכל ועושה תמיד רק לייחד חתן וכלה שהוא יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה ומשליך כל תענוגי עולם הזה אחר גוו, וזהו יש לומר שמרומז בפסוק ויקחו לי לשמי, תרומה, לשון הפרשה, והיינו שמפריש עצמו מן הטפל והסניפין רק שמחזיק בעיקר שהוא לייחד תמיד קודשא בריך הוא ושכינתיה, וזהו ויקחו לי, היינו אותי, לשמי, היינו אל השכינה שהוא שם של הקב"ה קנג כמו שכתוב [לעיל כ, כא] בכל מקום אשר אזכיר את שמי ותרגומו די אשרי שכינתי וכו', היינו שעוסקים לקרב אותי אל השכינה הקדושה ולייחדם ביחוד גמור ואמת. והבן.

[הוספה: א.ה. בעניין מאחז"ל האי עלמא כבי הילולא דמיא שמעתי כמה פירושים נפלאים ואכתבם בתוספת נופך בס"ד, א' - האי עלמא כבי הילולא היינו מקום שעושים שם שמחת נישואין וכמו שבמקום כזה היום פלוני שמח ולמחר ילך וחבירו יבוא בלא שום שייכות להראשון כך גם האי עלמא כמאחז"ל גלגל הוא שחוזר בעולם. ב' - הרי בבית חתנות אין ניכר אם הוא נישואים ראשונים או שניים כי אפשר לעשות כל פעולות השמחה וכלי זמר באופן השוה, כך גם האי עלמא אפי' אם אדם חטא אך אם עושה תשובה הקב"ה שמח בו ומסובבו בחסדים ורחמים כמו אילו לא חטא מעולם. ג - ישנם מקומות שהסדר בבית חתנות הוא, שמשלמים סכום גדול בעד המקום המפואר וכן המאכלים והכלי זמר, אך מכיון ששילמו יכולים בעלי השמחה לאכול ולשתות ולשמוח כאוות נפשם ולפתוח שולחנות בכל שטחי האולם וכן לקחת לביתם כל מה שישאר מן השמחה מאכלים וקישוטי כלה וכל כיו"ב. כן הוא גם האי עלמא שמשלמים מחיר גדול וכבד כשמגיעים לכאן לעולם השפל רחוק ממחצב הנשמות תחת כסה"כ אך כשאדם מגיע לכאן אם הוא חכם ומבין מדעתו יבין שביכולתו לסגל לעצמו ולחטוף מצוות בלא סוף ושיעור ואין מי שיכול למנוע בעדו, ודו"ק.]

נשלם בעזר יוצר אורים, חלק הליקוטים, אבואה בתודה שערים, ואבקש לפניו חינונים, ואל תיטשינו לנצחים, וכן תעזרנו גם בחלק הנספחים.

חלק הנספחים.

בעזר השי"ת הנני להעתיק לפני שוחרי התורה, צמאי הדעת,

מספר נספחים [מתוך תוכנת 'אוצר החכמה'] להרחיב את האפיקים, ולהעשיר את הידיעות, ישוטטו רבים ותרבה הדעת.

[א.ה. לשלימות המלאכה ולחיבת הקודש אציגה פה הפיוטים הנקראים בפי רבינו ה'מחזור ויטרי' המביאם בספרו - 'יוצרות לשבת של חופה לכבוד החתן ושושבינין ומשמע מדבריו בסוף סימן תע"ז (הובאו לעיל אות ) שהמנהג בזמנו היה לאמרם.]

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

   תם ונשלם בסייעתא דשמיא מהדורה ראשונה [לניסיון] של קונטרס 'ראשית הגז' שבח לקל בורא עולם.