משתמש:שבח המצוות/פורטל:תרי"ג מצוות/ביכורים

ביכורים:

שמות כג:טז:

וְחַ֤ג הַקָּצִיר֙ בִּכּוּרֵ֣י מַעֲשֶׂ֔יךָ אֲשֶׁ֥ר תִּזְרַ֖ע בַּשָּׂדֶ֑ה וְחַ֤ג הָֽאָסִף֙ בְּצֵ֣את הַשָּׁנָ֔ה בְּאָסְפְּךָ֥ אֶֽת־מַעֲשֶׂ֖יךָ מִן־הַשָּׂדֶֽה׃:

שמות כג:יט:

רֵאשִׁ֗ית בִּכּוּרֵי֙ אַדְמָ֣תְךָ֔ תָּבִ֕יא בֵּ֖ית יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ לֹֽא־תְבַשֵּׁ֥ל גְּדִ֖י בַּחֲלֵ֥ב אִמּֽוֹ׃ (ס):

ויקרא כג:יז-כב:

מִמּוֹשְׁבֹ֨תֵיכֶ֜ם תָּבִ֣יאּוּ ׀ לֶ֣חֶם תְּנוּפָ֗ה שְׁ֚תַּיִם שְׁנֵ֣י עֶשְׂרֹנִ֔ים סֹ֣לֶת תִּהְיֶ֔ינָה חָמֵ֖ץ תֵּאָפֶ֑ינָה בִּכּוּרִ֖ים לַֽיהוָֽה׃ וְהִקְרַבְתֶּ֣ם עַל־הַלֶּ֗חֶם שִׁבְעַ֨ת כְּבָשִׂ֤ים תְּמִימִם֙ בְּנֵ֣י שָׁנָ֔ה וּפַ֧ר בֶּן־בָּקָ֛ר אֶחָ֖ד וְאֵילִ֣ם שְׁנָ֑יִם יִהְי֤וּ עֹלָה֙ לַֽיהוָ֔ה וּמִנְחָתָם֙ וְנִסְכֵּיהֶ֔ם אִשֵּׁ֥ה רֵֽיחַ־נִיחֹ֖חַ לַיהוָֽה׃ וַעֲשִׂיתֶ֛ם שְׂעִיר־עִזִּ֥ים אֶחָ֖ד לְחַטָּ֑את וּשְׁנֵ֧י כְבָשִׂ֛ים בְּנֵ֥י שָׁנָ֖ה לְזֶ֥בַח שְׁלָמִֽים׃ וְהֵנִ֣יף הַכֹּהֵ֣ן ׀ אֹתָ֡ם עַל֩ לֶ֨חֶם הַבִּכּוּרִ֤ים תְּנוּפָה֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה עַל־שְׁנֵ֖י כְּבָשִׂ֑ים קֹ֛דֶשׁ יִהְי֥וּ…:

במדבר יח:יג:

בִּכּוּרֵ֞י כָּל־אֲשֶׁ֧ר בְּאַרְצָ֛ם אֲשֶׁר־יָבִ֥יאוּ לַיהוָ֖ה לְךָ֣ יִהְיֶ֑ה כָּל־טָה֥וֹר בְּבֵיתְךָ֖ יֹאכֲלֶֽנּוּ׃:

דברים טז:יא:

וְשָׂמַחְתָּ֞ לִפְנֵ֣י ׀ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֗יךָ אַתָּ֨ה וּבִנְךָ֣ וּבִתֶּךָ֮ וְעַבְדְּךָ֣ וַאֲמָתֶךָ֒ וְהַלֵּוִי֙ אֲשֶׁ֣ר בִּשְׁעָרֶ֔יךָ וְהַגֵּ֛ר וְהַיָּת֥וֹם וְהָאַלְמָנָ֖ה אֲשֶׁ֣ר בְּקִרְבֶּ֑ךָ בַּמָּק֗וֹם אֲשֶׁ֤ר יִבְחַר֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ לְשַׁכֵּ֥ן שְׁמ֖וֹ שָֽׁם׃:

דברים כו:א-י:

וְהָיָה֙ כִּֽי־תָב֣וֹא אֶל־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ נֹתֵ֥ן לְךָ֖ נַחֲלָ֑ה וִֽירִשְׁתָּ֖הּ וְיָשַׁ֥בְתָּ בָּֽהּ׃ וְלָקַחְתָּ֞ מֵרֵאשִׁ֣ית ׀ כָּל־פְּרִ֣י הָאֲדָמָ֗ה אֲשֶׁ֨ר תָּבִ֧יא מֵֽאַרְצְךָ֛ אֲשֶׁ֨ר יְהוָ֧ה אֱלֹהֶ֛יךָ נֹתֵ֥ן לָ֖ךְ וְשַׂמְתָּ֣ בַטֶּ֑נֶא וְהָֽלַכְתָּ֙ אֶל־הַמָּק֔וֹם אֲשֶׁ֤ר יִבְחַר֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ לְשַׁכֵּ֥ן שְׁמ֖וֹ שָֽׁם׃ וּבָאתָ֙ אֶל־הַכֹּהֵ֔ן אֲשֶׁ֥ר יִהְיֶ֖ה בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֑ם וְאָמַרְתָּ֣ אֵלָ֗יו הִגַּ֤דְתִּי הַיּוֹם֙ לַיהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ כִּי־בָ֙אתִי֙ אֶל־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֨ר נִשְׁבַּ֧ע יְהוָ֛ה לַאֲבֹתֵ֖ינוּ לָ֥תֶת לָֽנוּ׃…:

דברים כו:יא:

וְשָׂמַחְתָּ֣ בְכָל־הַטּ֗וֹב אֲשֶׁ֧ר נָֽתַן־לְךָ֛ יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ וּלְבֵיתֶ֑ךָ אַתָּה֙ וְהַלֵּוִ֔י וְהַגֵּ֖ר אֲשֶׁ֥ר בְּקִרְבֶּֽךָ׃ (ס):

יחזקאל מד:ל:

וְרֵאשִׁית֩ כָּל־בִּכּ֨וּרֵי כֹ֜ל וְכָל־תְּר֣וּמַת כֹּ֗ל מִכֹּל֙ תְּרוּמ֣וֹתֵיכֶ֔ם לַכֹּהֲנִ֖ים יִֽהְיֶ֑ה וְרֵאשִׁ֤ית עֲרִסֽוֹתֵיכֶם֙ תִּתְּנ֣וּ לַכֹּהֵ֔ן לְהָנִ֥יחַ בְּרָכָ֖ה אֶל־בֵּיתֶֽךָ׃:

נחמיה י:לו:

וּלְהָבִ֞יא אֶת־בִּכּוּרֵ֣י אַדְמָתֵ֗נוּ וּבִכּוּרֵ֛י כָּל־פְּרִ֥י כָל־עֵ֖ץ שָׁנָ֣ה בְשָׁנָ֑ה לְבֵ֖ית יְהוָֽה׃:

תרגום יונתן על שמות כב:כח:

בִּכּוּרֵי פֵּירָךְ וּבִכּוּרֵי חֲמַר נַעֲוָוךְ לָא תַשְׁהֵי עַל זִמָנֵיהוֹן מִן לְאַסְקוּתְהוֹן לַאֲתַר שְׁכִינְתִּי בּוּכְרֵי דִבְרָךְ תַּפְרֵישׁ קֳדָמַי:

מכילתא דרבי ישמעאל כג:יט:א:

ראשית בכורי אדמתך למה נאמרה פרשה זו. לפי שנאמר ולקחת מראשית כל פרי האדמה (דברים כז). אין לי אלא פירות דרך בכורים, משקין מנין. תלמוד לומר תביא בית ה' אלהיך, מכל מקום. (ומה הפרש בין אלו לאלו. אלא אלו מביאין וקורין, ואלו מביאין ואין קורין.) (אשר תביא מארצך) להוציא אריסין וחכירות והגולן והסיקריקון. (אשר ה' (אלהינו) [אלהיך]) להוציא גרים ועבדים. (נותן (לנו) [לך]) להוציא נשים טומטום ואנדרוגינוס. משמע מוציאן שלא יקראו ומוציאן שלא יביאו. תלמוד לומר תביא מכל מקום. ומה הפרש בין אלו לאלו, אלו מביאין וקורין ואלו – מביאין ואין קורין.:

משנה חלה ד:י:

נִתַּאי אִישׁ תְּקוֹעַ הֵבִיא חַלּוֹת מִבֵּיתָר, וְלֹא קִבְּלוּ מִמֶּנּוּ. אַנְשֵׁי אֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּא הֵבִיאוּ חַלּוֹתֵיהֶן מֵאֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּא, וְלֹא קִבְּלוּ מֵהֶם. אַנְשֵׁי הַר צְבוֹעִים הֵבִיאוּ בִכּוּרֵיהֶם קֹדֶם עֲצֶרֶת, וְלֹא קִבְּלוּ מֵהֶם, מִפְּנֵי הַכָּתוּב שֶׁבַּתּוֹרָה (שמות כג), וְחַג הַקָּצִיר בִּכּוּרֵי מַעֲשֶׂיךָ אֲשֶׁר תִּזְרַע בַּשָּׂדֶה::

משנה ביכורים א:ג:

אֵין מְבִיאִין בִּכּוּרִים חוּץ מִשִּׁבְעַת הַמִּינִים. לֹא מִתְּמָרִים שֶׁבֶּהָרִים, וְלֹא מִפֵּרוֹת שֶׁבָּעֲמָקִים, וְלֹא מִזֵּיתֵי שֶׁמֶן שֶׁאֵינָם מִן הַמֻּבְחָר. אֵין מְבִיאִין בִּכּוּרִים קֹדֶם לָעֲצֶרֶת. אַנְשֵׁי הַר צְבוֹעִים הֵבִיאוּ בִכּוּרֵיהֶם קֹדֶם לָעֲצֶרֶת, וְלֹא קִבְּלוּ מֵהֶם, מִפְּנֵי הַכָּתוּב שֶׁבַּתּוֹרָה (שמות כג) וְחַג הַקָּצִיר בִּכּוּרֵי מַעֲשֶׂיךָ אֲשֶׁר תִּזְרַע בַּשָּׂדֶה::

משנה ביכורים ג:א-ז:

כֵּיצַד מַפְרִישִׁין הַבִּכּוּרִים. יוֹרֵד אָדָם בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ וְרוֹאֶה תְּאֵנָה שֶׁבִּכְּרָה, אֶשְׁכּוֹל שֶׁבִּכֵּר, רִמּוֹן שֶׁבִּכֵּר, קוֹשְׁרוֹ בְגֶמִי, וְאוֹמֵר, הֲרֵי אֵלּוּ בִּכּוּרִים. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אַף עַל פִּי כֵן חוֹזֵר וְקוֹרֵא אוֹתָם בִּכּוּרִים מֵאַחַר שֶׁיִּתָּלְשׁוּ מִן הַקַּרְקָע: כֵּיצַד מַעֲלִין אֶת הַבִּכּוּרִים. כָּל הָעֲיָרוֹת שֶׁבַּמַּעֲמָד מִתְכַּנְּסוֹת לָעִיר שֶׁל מַעֲמָד, וְלָנִין בִּרְחוֹבָהּ שֶׁל עִיר, וְלֹא הָיוּ נִכְנָסִין לַבָּתִּים. וְלַמַּשְׁכִּים, הָיָה הַמְמֻנֶּה אוֹמֵר (ירמיה לא), קוּמוּ וְנַעֲלֶה צִיּוֹן אֶל בֵּית ה' אֱלֹהֵינוּ: …:

משנה סוטה ז:ב:

וְאֵלּוּ נֶאֱמָרִין בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ. מִקְרָא בִכּוּרִים, וַחֲלִיצָה, בְּרָכוֹת וּקְלָלוֹת, בִּרְכַּת כֹּהֲנִים, וּבִרְכַּת כֹּהֵן גָּדוֹל, וּפָרָשַׁת הַמֶּלֶךְ, וּפָרָשַׁת עֶגְלָה עֲרוּפָה, וּמְשׁוּחַ מִלְחָמָה בְּשָׁעָה שֶׁמְּדַבֵּר אֶל הָעָם::

תלמוד ירושלמי פאה ט א:ב-ט ב:א:

רבי יוסי בר' יעקב ברבי זבדי בשם רבי אבהו ר' נחמיא בר עוקבן ומטי בה בשם רבי יוחנן הפריש ביכורים מכרי ממורח פטור מתרומה גדולה אמר רבי חגי קומי רבי יוסי מתניתא אמרה כן לעולם הוא נותן משום פיאה ופטור מן המעשר עד שימרח הא אם מירח חייב מה שאין כן בתרומה ולימא אף בביכורים יהא חייב אע"פ שלא מירח ויידא אמרה דא ולמה נקרא שמן ביכורים שהן בכורים לכל וכל הקודם את חבירו חבירו מתחייב בו מתני' דבית שמאי הוא דבית שמאי אומרים הפקר עניים הפקר ואתייא דרבי עקיבה כחניות דבית חנן דתני למה חרבו חניות דבני חנן ג' שנים קודם שחרב ב"ה שהיו מוציאין פירותיהן מן המעשרות דהוויון דרשי' עשר תעשר פרט ללוקח ואכלה פרט למוכר א"ר…:

תלמוד ירושלמי תרומות טז ב:ב:

האומר תרומת הכרי הזה בתוכו ומעשרותיו בתוכו ותרומת מעשר זה בתוכו ר"ש אומר קרא שם וחכמים אומרים עד שיאמר בצפונו או בדרומו ר' אלעזר חסמא אומר האומר תרומת הכרי ממנו עליו קרא שם ר"א בן יעקב אומר האומר עישור מעשר זה עשוי תרומת מעשר עליו קרא שם. המקדים תרומה לביכורים מע"ר לתרומה ומעשר שני לראשון אע"פ שהוא עובר בלא תעשה מה שעשה עשוי שנאמר מלאתך ודמעך לא תאחר ומנין שיקדמו הבכורים לתרומה זה קרוי תרומה וראשית וזה קרוי תרומה וראשית אלא יקדמו הביכורים שהן ביכורים לכל ותרומה לראשון שהוא ראשית ומעשר ראשון לשני שיש בו ראשית::

תלמוד ירושלמי תרומות נו א:ב-ג:

אין עושין תמרים דבש ולא תפוחים יין ולא סיתווניות חומץ ושאר כל הפירות אין משנין אותן מברייתן בתרומה ובמע"ש אלא זיתים וענבים בלבד אין סופגין ארבעים משום ערלה אלא על היוצא מהזיתים ומן הענבים ואין מביאין ביכורים משקין אלא היוצא מן הזיתים ומן הענבים אינו מטמא משום משקה אלא היוצא מן הזיתים ומן הענבים ואין מקריבין על גבי המזבח אלא היוצא מן הזיתים ומן הענבים. עוקצי תאנים והגרוגרות והכלוסים והחרובים של תרומה אסורין לזרים: רבי אילא בשם רבי לעזר כיני מתני' אין מביאין בכורים משקין אלא היוצא מן הזיתים ומן הענבים ואפילו משזכו בהן בעלים והתני דרך ביכורים משקה להביאן מניין שיביא תלמוד לומר תביא משלקטן משעה…:

תלמוד ירושלמי ערלה ח א:ב-ח ב:א:

התרומה ותרומת מעשר של דמאי החלה והביכורין עולין באחד ומאה ומצטרפין זה עם זה וצריך להרים. הערלה וכלאי הכרם עולין באחד ומאתים ומצטרפין זה עם זה ואינו צריך להרים. רבי שמעון אומר אינן מצטרפין. רבי ליעזר אומר מצטרפין בנותן טעם אבל לא לאסור::

תלמוד ירושלמי בכורים א א:א-ב:

משנה יש מביאין בכורין וקורין. מביאין ולא קורין. ויש שאינן מביאין. אלו שאינן מביאין הנוטע בתוך שלו והבריכו בתוך של יחיד או בתוך של רבים. וכן המבריך מתוך של יחיד או מתוך הרבים לתוך שלו. הנוטע בתוך שלו והמבריך בתו שלו ודרך היחיד ודרך הרבים באמצע הרי זה אינו מביא. רבי יהודה אומר מביא. מאיזה טעם אינו מביא משום שנאמר (שמות כג) ראשית בכורי אדמתך תביא עד שיהו כל הגידולים מאדמתך: גמרא יש מביאין כו'. הנוטע בתוך שלו והבריך בתוך של יחיד או לתוך של רבים אפילו מן הזקינה אינו מביא. המבריך מתוך של יחיד או מתוך של רבים לתוך שלו אפילו מן הילדה אינו מביא…:

תלמוד ירושלמי בכורים ב ב:ב:

אין מביאין ביכורים חוץ משבעת המינים ולא מן התמרים שבהרים ולא מן הפירות שבעמקים ולא מזיתי שמן שאינן מן המובחר. אין מביאין ביכורים קודם לעצרת. אנשי הר צביעים הביאו ביכוריהן קודם לעצרת ולא קיבלו מהן מפני הכתוב שבתורה (שמות כ״ג:ט״ז) וחג הקציר בכורי מעשיך אשר תזרע בשדה::

תלמוד ירושלמי בכורים ו א:א-ו ב:א:

אלו מביאין וקורין מן העצרת ועד החג משבעת המינין מן הפירות שבהרים ומן התמרים שבעמקים ומזיתי שמן ומעבר לירדן. רבי יוסי הגלילי אומר אין מביאין בכורים מעבר לירדן שאינה ארץ זבת חלב ודבש: רבי יוסי בשם רבי שמעון בן לקיש. רבי יונה רבי זעירה בשם רבי חנינה ששה עשר מיל חיזור חיזור לציפורין הן הן ארץ זבת חלב ודבש. אמר רבי יונה מאן דמקדר אילין שיגרונייה דבישן מינהון. מאן דמקדר הדא ביקעת גינוסר מינהון. מתיבון לרבי יונה והא כתיב (שמות ג׳:ח׳) ואמר אעלה אתכם מעני מצרים אל ארץ טובה ורחבה אל ארץ זבת חלב ודבש. אמר לון אשר בה זבת חלב ודבש: תני (דברים כ״ו:ט׳) אשר נתתה לי לא שנטלתי לי מעצמי…:

תלמוד ירושלמי בכורים ז ב:ב-ח א:א:

יש במעשר ובביכורים מה שאין [כן] בתרומה שהמעשר והבכורים טעונין הבאת מקום וטעונין וידוי ואסורין לאונן ורבי שמעון מתיר. וחייבים בביעור ורבי שמעון פוטר. ואוסרים בכל שהן מלוכל בירושלים אף לזרים ואף לבהמה ורבי שמעון מתיר הרי אלו במעשר ובבכורים מה שאין [כן] בתרומה: טעונין הבאת מקום דכתיב (דברים י״ב:ה׳-ו׳) והבאתם שמה עולותיכם וזבחיכם ואת מעשרותיכם ואת תרומת ידכם. תרומת ידכם אלו הבכורים. דכתיב (דברים כ״ו:ד׳) ולקח הכהן הטנא מידך. עד כדון מעשר בכורים מניין. כיי דאמר רבי יעקב בר אחא בשם רבי לעזר הקודש הקודש העליון במשמע. וטעונין וידוי דכתיב (שם) וענית ואמרת לפני ה' אלהיך. עד כדון מעשר בכורים מניין…:

תלמוד ירושלמי בכורים ט א:ב-ט ב:א:

יש בתרומה ומעשר מה שאין כן בבכורים שהתרומה והמעשר אוסרין את הגורן ויש להן שיעור ונוהגין בכל הפירות בפני הבית ושלא בפני הבית ובאריסין ובחכירות ובסיקריקין ובגוזלן הרי אלו בתרומה ומעשר מה שאין בבכורים. יש בבכורים מה שאין [כן] בתרומה ומעשר שהבכורים נקנין במחובר לקרקע עושה אדם כל שדהו בכורים וחייב באחריותן וטעונין קרבן ושיר ותנופה ולינה. תרומת המעשר שוה לביכורים בשתי דרכים ולתרומה בשתי דרכים. ניטלת מן הטהורה על הטמאה ושלא מן המוקף כביכורים ואוסר את הגורן ויש לה שיעור כתרומה: ניחא התרומה אוסרת את הגורן [המעשר…:

תלמוד ירושלמי בכורים יא א:ד-ה:

הקרובים מביאין בכורים תאנים וענים והרחוקים מביאין גרוגרות וצימוקים. והשור הולך לפניהן וקרניו מצופות זהב ועטרה של זית בראשו והחליל מכה לפניהן עד שהן מגיעין קרוב לירושלים. הגיעו קרוב לירושלים שלחו לפניהן ועיטרו את בכוריהן. הפחות והסגנים והגזברים יוצאים לקראתן לפי כבוד הנכנסים היו יוצאים. כל בעלי אומניות שבירושלים היו עומדים בפניהם ושואלין בשלומן ואומרים אחינו אנשי מקום פלוני באתם לשלום: עד היכן עד כדי שהוא יכול לתרום מן המובחר. בקש להביא דבילה נאמר אם היתה קעילית מביא אם היתה בוצרית אינו מביא: פשיטא שהוא מקריב שלמים רבי אימי אמר מקריב שלמים רב אמר מקיצין בהן את המזבח…:

תלמוד ירושלמי בכורים יב ב:ד-יג א:א:

אימתי אמרו תוספת הביכורים כביכורים בזמן שהיא באה מן הארץ ואם אינה באה מן הארץ אינה כביכורים. ולמה אמרו הביכורים כניכסי כהן שהוא קונה מהן עבדים וקרקעות ובהמה טמאה ובעל חוב נוטלן בחובו והאשה בכתובתה וספר תורה. רבי יהודה אומר אין נותנים אותן אלא לחבר בטובה. וחכמים אומרים נותנין אותן לאנשי המשמר והן מחלקין ביניהן כקדשי המקדש::

פסחים לו א:יח-לו ב:יב:

תנו רבנן יכול יוצא אדם ידי חובתו בבכורים תלמוד לומר בכל מושבותיכם תאכלו מצות מצה הנאכלת בכל מושבותיכם יצאו בכורים שאין נאכלין בכל מושבותיכם אלא בירושלים דברי רבי יוסי הגלילי רבי עקיבא אומר מצה ומרור מה מרור שאינו בכורים אף מצה שאינה בכורים אי מה מרור שאין במינו בכורים אף מצה שאין במינה בכורים אוציא חיטין ושעורין שיש במינן ביכורים תלמוד לומר מצות מצות ריבה אי מצות מצות ריבה אפילו ביכורים נמי הדר ביה רבי עקיבא דתניא יכול יצא אדם ידי חובתו בביכורים תלמוד לומר בכל מושבתיכם תאכלו מצות מצה הנאכלת בכל מושבות יצאו ביכורים שאינן נאכלין בכל מושבות אלא בירושלים יכול שאני מוציא אף מעשר שני תלמוד לומר מצות…:

יבמות עג ב:ב-ז:

ואסורין לאונן ור"ש מתיר מנא להו דכתיב (דברים יב, יז) לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך ותירושך ויצהרך וגו' ותרומת ידך ואמר מר תרומת ידך אלו בכורים ואיתקש בכורים למעשר מה מעשר אסור לאונן אף בכורים אסור לאונן ור"ש תרומה קרינהו רחמנא מה תרומה מותרת לאונן אף בכורים מותר לאונן וחייבין בביעור ור"ש פוטר מר מקיש ומר לא מקיש ואסור לבער מהן בטומאה ואוכלן בטומאת עצמן לוקה מנלן דתניא ר' שמעון אומר (דברים כו, יד) לא בערתי ממנו בטמא בין שאני טמא והוא טהור בין שאני טהור והוא טמא והיכא מוזהר על אכילתו איני יודע טומאת הגוף בהדיא כתיב ביה (ויקרא כב…:

כתובות קה ב:טז:

אמר ליה דינא דמר לא בעינא קבולי לקביל מר דלא למנען מר מאקרובי בכורים דתניא (מלכים ב ד, מב) ואיש בא מבעל שלישה ויבא לאיש האלהים לחם בכורים עשרים לחם שעורים וכרמל בצקלונו וכי אלישע אוכל בכורים הוה אלא לומר לך כל המביא דורון לתלמיד חכם כאילו מקריב בכורים:

סוטה לב א:ו:

ואלו נאמרין בלשון הקודש מקרא ביכורים וחליצה ברכות וקללות ברכת כהנים וברכת כהן גדול ופרשת המלך ופרשת עגלה ערופה ומשוח מלחמה בשעה שמדבר אל העם:

סוטה לג א:יג:

ואלו נאמרין בלשון הקודש מקרא ביכורים וחליצה כו' עד מקרא ביכורים כיצד (דברים כו, ה) וענית ואמרת לפני ה' אלהיך ולהלן הוא אומר (דברים כז, יד) וענו הלוים ואמרו אל כל איש ישראל מה ענייה האמורה להלן בלשון הקודש אף כאן בלה"ק:

בבא מציעא נה ב:ג:

מתני׳ חמשה חומשין הן אלו הן האוכל תרומה ותרומת מעשר ותרומת מעשר של דמאי והחלה והבכורים מוסיף חומש והפודה נטע רבעי ומעשר שני שלו מוסיף חומש הפודה את הקדשו מוסיף חומש הנהנה שוה פרוטה מן ההקדש מוסיף חומש והגוזל את חבירו שוה פרוטה ונשבע לו מוסיף חומש::

בבא בתרא כו ב:ח:

אמר עולא אילן הסמוך למצר בתוך שש עשרה אמה גזלן הוא ואין מביאין ממנו בכורים:

בבא בתרא פא א:ד-ח:

גמ׳ תנן התם הקונה שני אילנות בתוך של חבירו מביא ואינו קורא ר"מ אומר מביא וקורא אמר רב יהודה אמר שמואל מחייב היה ר"מ אף בלוקח פירות מן השוק ממאי מדקתני משנה יתירא מכדי תנא ליה דיש לו קרקע פשיטא דמביא וקורא אלא ש"מ מחייב היה ר"מ אף בלוקח פירות מן השוק והא כתיב (דברים כו, ב) אשר תביא מארצך ההוא למעוטי חוצה לארץ והא כתיב (שמות כג, יט) אדמתך למעוטי אדמת עכו"ם והכתיב אשר נתתה לי דיהבת לי זוזי וזבני בהו:

מכות יז א:ח-ט:

הנוטל אם על הבנים רבי יהודה אומר לוקה ואינו משלח וחכמים אומרים משלח ואינו לוקה זה הכלל כל מצות לא תעשה שיש בה קום עשה אין חייבין עליה: גמ׳ אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן זו דברי רבי עקיבא סתימתאה אבל חכמים אומרים בכורים הנחה מעכבת בהן קריאה אין מעכבת בהן:

מנחות סא א:טו-סא ב:א:

והבכורים כדברי רבי אליעזר בן יעקב מאי רבי אליעזר בן יעקב דתניא (דברים כו, ד) ולקח הכהן לימד על הבכורים שטעונין תנופה דברי רבי אליעזר בן יעקב מאי טעמא דרבי אליעזר בן יעקב גמר יד יד משלמים כתיב הכא ולקח הכהן הטנא מידך וכתיב התם (ויקרא ז, ל) ידיו תביאנה מה כאן כהן אף להלן כהן ומה להלן בעלים אף כאן בעלים הא כיצד כהן מניח ידו תחת ידי בעלים ומניף:

ערכין יא א:יא-יג:

רב מתנה אמר מהכא (דברים כח, מז) תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב איזו היא עבודה שבשמחה ובטוב לבב הוי אומר זה שירה ואימא דברי תורה דכתיב (תהלים יט, ט) פקודי ה' ישרים משמחי לב משמחי לב איקרי טוב לא איקרי ואימא בכורים דכתיב (דברים כו, יא) ושמחת בכל הטוב טוב איקרי טוב לבב לא איקרי א"ר מתנה מנין לביכורים שטעונין שירה אתיא טוב טוב מהכא:

תמורה ד א:ג-ד:

משום רבי יוסי בר' חנינא אמרו אף המקדים תרומה לביכורים מאי טעמא דרבי יוסי ברבי חנינא אמר קרא (שמות כב, כח) מלאתך ודמעך לא תאחר מלאה אלו ביכורים ודמעך אלו תרומה ואמרה לא תאחר איתמר הקדים תרומה לביכורים ר"א ור' יוסי ברבי חנינא חד אמר לוקה וחד אמר אינו לוקה תסתיים דר' יוסי בר' חנינא הוא דאמר לוקה מדאמר ר' יוסי בר' חנינא אף המקדים תרומה לביכורים (לוקה):

בראשית רבה א:ד:

בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים, שִׁשָּׁה דְבָרִים קָדְמוּ לִבְרִיאַת הָעוֹלָם, יֵשׁ מֵהֶן שֶׁנִּבְרְאוּ, וְיֵשׁ מֵהֶן שֶׁעָלוּ בַּמַּחֲשָׁבָה לְהִבָּרְאוֹת. הַתּוֹרָה וְהַכִּסֵּא הַכָּבוֹד, נִבְרְאוּ. תּוֹרָה מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ח, כב): ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ. כִּסֵּא הַכָּבוֹד מִנַּיִן, דִּכְתִיב (תהלים צג, ב): נָכוֹן כִּסְאֲךָ מֵאָז וגו'. הָאָבוֹת וְיִשְׂרָאֵל וּבֵית הַמִּקְדָּשׁ וּשְׁמוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, עָלוּ בַּמַּחֲשָׁבָה לְהִבָּרְאוֹת, הָאָבוֹת מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (הושע ט, י): כַּעֲנָבִים בַּמִּדְבָּר וגו'…:

מדרש תנחומא, כי תבוא א:א:

הַיּוֹם הַזֶּה ה' אֱלֹהֶיךָ מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: בּוֹאוּ נִשְׁתַּחֲוֶה וְנִכְרָעָה נִבְרְכָה לִפְנֵי ה' עוֹשֵׂנוּ (תהלים צה, ו). וַהֲלֹא כְּרִיעָה בִּכְלַל הִשְׁתַּחֲוָיָה, וְהִשְׁתַּחֲוָיָה בִּכְלַל כְּרִיעָה, וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר, נִשְׁתַּחֲוֶה נִכְרָעָה נִבְרְכָה. אֶלָּא צָפָה מֹשֶׁה בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ וְרָאָה שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ עָתִיד לֵחָרֵב וְהַבִּכּוּרִים עֲתִידִין לִפָּסֵק, עָמַד וְהִתְקִין לְיִשְׂרָאֵל שֶׁיִּהְיוּ מִתְפַּלְּלִין שְׁלֹשָׁה פְּעָמִים בְּכָל יוֹם…:

רש"י על שמות כב:כח:א:

מלאתך. חוֹבָה הַמֻּטֶּלֶת עָלֶיךָ כְּשֶׁתִּתְמַלֵּא תְבוּאָתְךָ לְהִתְבַּשֵּׁל, וְהֵם בִּכּוּרִים::

רש"י על שמות כג:טז:א-ב:

וחג הקציר. הוּא חַג שָׁבוּעוֹת: בכורי מעשיך. שֶׁהוּא זְמַן הֲבָאַת בִּכּוּרִים, שֶׁשְּׁתֵי הַלֶּחֶם הַבָּאִין בַּעֲצֶרֶת הָיוּ מַתִּירִין הֶחָדָשׁ לַמְּנָחוֹת וּלְהָבִיא בִכּוּרִים לַמִּקְדָּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר וּבְיוֹם הַבִּכּוּרִים וְגוֹ' (במדבר כ"ח)::

רש"י על נחמיה י:לו:א:

ובכורי כל פרי כל עץ. בכורי של כל פרי האילן הם מדברי חכמים::

ילקוט שמעוני על התורה שנא:ה:

מלאתך ודמעך לא תאחר. מלאתך אלו הבכורים הנטלים מן המלא. ודמעך זו תרומה. לא תאחר שלא תקדים שני לראשון ולא ראשון לתרומה ולא תרומה לבכורים. אבל איני יודע איזה מהם קודם אם תרומה לבכורים אם בכורים לתרומה. אמרת יקדמו הבכורים שהם קרויים ארבעה שמות ראשית בכורי תרומה ומלאה. לתרומה שאינה קרויה אלא שלש שמות. תקדים תרומה שהיא קרויה שלש שמות ראשית תרומה ודמע למעשר ראשון שאין קרוי אלא שני שמות. יקדים מעשר ראשון שהוא קרוי שני שמות תרומה ומעשר למעשר שני שאינו קרוי אלא שם אחד בלבד. מכאן אמרו כל המקדים תרומה לבכורים ומעשר ראשון לתרומה ומעשר שני לראשון אף על פי שהוא עובר בלא תעשה מה שעשה עשוי::

משנה תורה, הלכות מעשר שני ונטע רבעי יא:יד:

מִי שֶׁאֵין לוֹ אֶלָּא מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בִּלְבַד מִתְוַדֶּה. שֶׁעִקַּר הַוִּדּוּי בַּמַּעֲשֵׂר הוּא. וְכֵן אִם לֹא הָיָה לוֹ אֶלָּא בִּכּוּרִים בִּלְבַד מִתְוַדֶּה שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כו יג) "בִּעַרְתִּי הַקֹּדֶשׁ". הַקֹּדֶשׁ הָרִאשׁוֹן שֶׁהוּא הַבִּכּוּרִים. אֲבָל מִי שֶׁאֵין לוֹ אֶלָּא תְּרוּמָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ אֵינוֹ מִתְוַדֶּה שֶׁאֵין הַתְּרוּמָה טְעוּנָה וִדּוּי אֶלָּא בִּכְלַל שְׁאָר הַמַּתָּנוֹת::

משנה תורה, הלכות ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין א:ה:

וּמַה הֵן הֶחָמֵשׁ שֶׁאֵינָן נֶאֱכָלִין אֶלָּא בִּירוּשָׁלַיִם. חָזֶה וְשׁוֹק שֶׁל שְׁלָמִים. וְהַמּוּרָם מִן הַתּוֹדָה. וְהַמּוּרָם מֵאֵיל נָזִיר. וּבְכוֹר בְּהֵמָה טְהוֹרָה. וְהַבִּכּוּרִים. אֵלּוּ אֵינָן נֶאֱכָלִין אֶלָּא בִּירוּשָׁלַיִם::

משנה תורה, הלכות ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין ב:ג:

אֵין מְבִיאִין לֹא מִתְּמָרִים שֶׁבֶּהָרִים. וְלֹא מִפֵּרוֹת שֶׁבָּעֲמָקִים. וְלֹא מִזֵּיתֵי שֶׁמֶן שֶׁאֵינָן מִן הַמֻּבְחָר. אֶלָּא מִתְּמָרִים שֶׁבָּעֲמָקִים וּמִפֵּרוֹת שֶׁבֶּהָרִים לְפִי שֶׁהֵן מִן הַמֻּבְחָר [וְאִם הֵבִיא שֶׁלֹּא מִן הַמֻּבְחָר] כְּגוֹן תְּמָרִים שֶׁבֶּהָרִים וּתְאֵנִים סוּרוֹת וּמְרֻקָּבוֹת וַעֲנָבִים מְאֻבָּקוֹת וּמְעֻשָּׁנוֹת לֹא נִתְקַדְּשׁוּ::

משנה תורה, הלכות ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין ב:ה:

הַקְּרוֹבִים לִירוּשָׁלַיִם מְבִיאִין תְּאֵנִים וַעֲנָבִים לַחִים. וְהָרְחוֹקִין מְבִיאִין אוֹתָן גְּרוֹגָרוֹת וְצִמּוּקִין::

משנה תורה, הלכות ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין ב:ו:

אֵין מְבִיאִין בִּכּוּרִים קֹדֶם לַעֲצֶרֶת שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כג טז) "וְחַג הַקָּצִיר בִּכּוּרֵי מַעֲשֶׂיךָ". וְאִם הֵבִיא אֵין מְקַבְּלִין מִמֶּנּוּ אֶלָּא יַנִּיחֵם שָׁם עַד שֶׁתָּבוֹא עֲצֶרֶת וְיִקְרָא עֲלֵיהֶן. וְכֵן אֵין מְבִיאִין בִּכּוּרִים אַחַר חֲנֻכָּה. שֶׁהַבִּכּוּרִים שֶׁבִּכְּרוּ אַחַר חֲנֻכָּה הֵן חֲשׁוּבִין מִשָּׁנָה הַבָּאָה. וְיַנִּיחֵם עַד אַחַר עֲצֶרֶת::

משנה תורה, הלכות ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין ב:ט-י:

הַגָּדֵל בְּעָצִיץ אַף עַל פִּי שֶׁהוּא נָקוּב וְהַגָּדֵל בִּסְפִינָה אֵינוֹ מֵבִיא מִמֶּנּוּ כָּל עִקַּר שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יח יג) "בְּאַרְצָם". אֲבָל מֵבִיא מִן הַגָּדֵל בַּגַּג אוֹ בַּחֻרְבָּה: הַנּוֹטֵעַ אִילָן בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ וְהִבְרִיכוֹ לְתוֹךְ שְׂדֵה חֲבֵרוֹ אוֹ לִרְשׁוּת הָרַבִּים. אוֹ שֶׁהָיָה נוֹטֵעַ בִּשְׂדֵה חֲבֵרוֹ אוֹ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְהִבְרִיכוֹ בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ. אוֹ שֶׁהָיָה עִקָּרוֹ בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ וְהִבְרִיךְ קְצָתוֹ בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ וְדֶרֶךְ הָרַבִּים אוֹ דֶּרֶךְ הַיָּחִיד מַפְסֶקֶת בָּאֶמְצַע בֵּין הָעִקָּר וְהַצַּד הַמֻּבְרָךְ…:

משנה תורה, הלכות ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין ב:יב-יג:

הָאֲרִיסִין וְהַחֲכִירִין וּבַעֲלֵי זְרוֹעַ שֶׁאוֹנְסִין אֶת הַבְּעָלִים וְלוֹקְחִין מֵהֶן אַרְצוֹתָם בְּפָחוֹת וְהַגַּזְלָנִין אֵינָן מְבִיאִין בִּכּוּרִים. וַאֲפִלּוּ נִתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כג יט) (שמות לד כו) "בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ": הַקּוֹנֶה אִילָן בְּתוֹךְ שְׂדֵה חֲבֵרוֹ אֵינוֹ מֵבִיא לְפִי שֶׁאֵין לוֹ קַרְקַע. שְׁלֹשָׁה יֵשׁ לוֹ קַרְקַע וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין לוֹ אֶלָּא אִילָנוֹת בִּלְבַד הֲרֵי הוּא כְּמִי שֶׁקָּנָה קַרְקַע. קָנָה אִילָן אֶחָד וְקַרְקָעוֹ הֲרֵי זֶה מֵבִיא::

משנה תורה, הלכות ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין ב:יז-יח:

הַבִּכּוּרִים אֵין לָהֶם שִׁעוּר מִן הַתּוֹרָה אֲבָל מִדִּבְרֵיהֶם צָרִיךְ לְהַפְרִישׁ אֶחָד מִשִּׁשִּׁים. וְהָרוֹצֶה לַעֲשׂוֹת כָּל שָׂדֵהוּ בִּכּוּרִים עוֹשֵׂהוּ: הִפְרִישׁ בִּכּוּרָיו וְחָזַר וְהוֹסִיף עֲלֵיהֶן אוֹ עִטְּרָן הֲרֵי הַתּוֹסֶפֶת כְּבִכּוּרִים. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים כְּשֶׁהֵבִיא מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. אֲבָל אִם הֵבִיא מֵעֵבֶר הַיַּרְדֵּן אוֹ מִסּוּרְיָא אֵינָהּ כְּבִכּוּרִים. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ כְּבִכּוּרִים אֵינָהּ נֶאֱכֶלֶת אֶלָּא בְּטָהֳרָה. וְאֵין מְעַטְּרִין אֶת הַבִּכּוּרִים בְּכָל מָקוֹם אֶלָּא מִשִּׁבְעַת הַמִּינִים::

משנה תורה, הלכות ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין ב:יט:

כֵּיצַד מַפְרִישִׁין הַבִּכּוּרִים. יוֹרֵד אָדָם לְתוֹךְ שָׂדֵהוּ וְרוֹאֶה תְּאֵנָה שֶׁבִּכְּרָה אֶשְׁכּוֹל עֲנָבִים שֶׁבִּכְּרוּ רִמּוֹן שֶׁבִּכֵּר קוֹשְׁרָן בְּגֶמִי וְאוֹמֵר הֲרֵי אֵלּוּ בִּכּוּרִים. וְהֵם נַעֲשִׂים בִּכּוּרִים בִּמְחֻבָּר מִשֶּׁקָּרָא לָהֶן שֵׁם. וְאַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא בָּשְׁלוּ כָּל צָרְכָּן. וּמִשֶּׁיִּגָּמְרוּ וְיִתְלְשֵׁם מִן הַקַּרְקַע אֵינוֹ צָרִיךְ לַחֲזֹר וְלִקְרוֹת לָהֶם שֵׁם. לֹא הִפְרִישָׁן בִּמְחֻבָּר וְלֹא קָרָא לָהֶם שֵׁם וּתְלָשָׁם הֲרֵי זֶה מַפְרִישָׁם אַחַר שֶׁנִּתְלְשׁוּ. וְאִם נִטְמְאוּ הַפֵּרוֹת כֻּלָּן אֵינוֹ מַפְרִישׁ בִּכּוּרִים בְּטֻמְאָה…:

משנה תורה, הלכות ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין ב:כ-כא:

הַמַּפְרִישׁ בִּכּוּרָיו וְנָמַקּוּ אוֹ נִבְזְזוּ אוֹ אָבְדוּ אוֹ שֶׁנִּגְנְבוּ אוֹ שֶׁנִּטְמְאוּ חַיָּב לְהַפְרִישׁ אֲחֵרִים תַּחְתֵּיהֶם שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כג יט) (שמות לד כו) "תָּבִיא בֵּית ה' אֱלֹהֶיךָ" מְלַמֵּד שֶׁהוּא חַיָּב בְּאַחְרָיוּתָן עַד שֶׁיְּבִיאֵם לְהַר הַבַּיִת: הַמַּפְרִישׁ בִּכּוּרָיו לְהַעֲלוֹתָן בְּיָדוֹ לִירוּשָׁלַיִם לֹא יִשְׁלָחֵם בְּיַד שָׁלִיחַ. וְאִם לִקְּטָן מִתְּחִלָּה עַל מְנָת לְשַׁלְּחָם בְּיַד שָׁלִיחַ הֲרֵי זֶה מֻתָּר לְשַׁלְּחָם::

משנה תורה, הלכות ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין ג:א-ד:

הַבִּכּוּרִים נוֹתְנִין [אוֹתָן] לְאַנְשֵׁי מִשְׁמָר וְהֵן מְחַלְּקִים אוֹתָן בֵּינֵיהֶן כְּקָדְשֵׁי הַמִּקְדָּשׁ. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁהֵן קְרוּיִין תְּרוּמָה. וּלְפִיכָךְ זָר שֶׁאָכַל בִּכּוּרִים בְּכָל מָקוֹם חַיָּב מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם. וְהוּא שֶׁיֹּאכְלֵם מֵאַחַר שֶׁנִּכְנְסוּ לְחוֹמַת יְרוּשָׁלַיִם: הָיוּ מִקְצָתָן בִּפְנִים וּמִקְצָתָן בַּחוּץ. זֶה שֶׁבִּפְנִים חַיָּבִין עָלָיו מִיתָה וַהֲרֵי הוּא הֶקְדֵּשׁ לְכָל דְּבָרָיו. וְזֶה שֶׁבַּחוּץ הֲרֵי הוּא חֻלִּין לְכָל דְּבָרָיו: כֹּהֵן שֶׁאָכַל בִּכּוּרִים חוּץ לִירוּשָׁלַיִם מֵאַחַר שֶׁנִּכְנְסוּ לְפָנִים מִן הַחוֹמָה לוֹקֶה מִן…:

משנה תורה, הלכות ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין ג:ה:

אֲכִילַת בִּכּוּרִים כַּאֲכִילַת תְּרוּמָה לְכָל דְּבָרָיו. יֶתֶר בְּבִכּוּרִים שֶׁהֵן אֲסוּרִין לְאוֹנֵן וּטְעוּנִין הֲבָאַת מָקוֹם. וְכֹהֵן טָהוֹר שֶׁאָכַל בִּכּוּרִים טְמֵאִים לוֹקֶה כְּשֵׁם שֶׁלּוֹקֶה יִשְׂרָאֵל טָהוֹר שֶׁאָכַל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁנִּטְמָא מַה שֶּׁאֵין כֵּן בִּתְרוּמָה::

משנה תורה, הלכות ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין ג:ז:

הַבִּכּוּרִים טְעוּנִין כְּלִי שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כו ב) "וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא". וּמִצְוָה מִן הַמֻּבְחָר לְהָבִיא כָּל מִין וּמִין בִּכְלִי בִּפְנֵי עַצְמוֹ. וְאִם הֱבִיאָם בִּכְלִי אֶחָד יָצָא. וְלֹא יְבִיאֵם בְּעִרְבּוּב אֶלָּא שְׂעוֹרִים מִלְּמַטָּה וְחִטִּים עַל גַּבֵּיהֶן וְזֵיתִים עַל גַּבֵּיהֶן וּתְמָרִים עַל גַּבֵּיהֶן וְרִמּוֹנִים עַל גַּבֵּיהֶן וּתְאֵנִים לְמַעְלָה מִן הַכְּלִי. וְיִהְיֶה דָּבָר אֶחָד מַפְסִיק בֵּין מִין וָמִין כְּגוֹן הוּצִין וְחֵלֶף אוֹ עָלִין וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. וּמַקִּיף לַתְּאֵנִים אֶשְׁכּוֹלוֹת שֶׁל עֲנָבִים מִבַּחוּץ::

משנה תורה, הלכות ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין ג:ח:

הֱבִיאָם בִּכְלֵי מַתָּכוֹת נוֹטֵל הַכֹּהֵן הַבִּכּוּרִים וְחוֹזֵר הַכְּלִי לִבְעָלָיו. וְאִם הֱבִיאָם בִּכְלֵי עֲרָבָה וְחֵלֶף וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן הֲרֵי הַבִּכּוּרִים וְהַסַּלִּים לַכֹּהֲנִים. וְאִם נִטְמְאוּ הַבִּכּוּרִים אֵין הַסַּלִּים לַכֹּהֲנִים::

משנה תורה, הלכות ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין ג:י:

מִצְוַת עֲשֵׂה לְהִתְוַדּוֹת בַּמִּקְדָּשׁ עַל הַבִּכּוּרִים בְּשָׁעָה שֶׁמְּבִיאָם. מַתְחִיל וְקוֹרֵא (דברים כו ג) "הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַה' אֱלֹהֶיךָ כִּי בָאתִי אֶל הָאָרֶץ" וְגוֹ' (דברים כו ה) "אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי" עַד שֶׁיִּגְמֹר כָּל הַפָּרָשָׁה עַד (דברים כו י) "אֲשֶׁר נָתַתָּ לִּי ה'". וְאֵין קוֹרִין אוֹתָהּ אֶלָּא בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כו ה) "וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ". בַּלָּשׁוֹן הַזֹּאת::

משנה תורה, הלכות ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין ג:יב-יד:

הַמֵּבִיא אֶת הַבִּכּוּרִים יֵשׁ לוֹ רְשׁוּת לִתְּנֵם לְעַבְדּוֹ וּקְרוֹבוֹ בְּכָל הַדֶּרֶךְ עַד שֶׁמַּגִּיעַ לְהַר הַבַּיִת. הִגִּיעַ לְהַר הַבַּיִת נוֹטֵל הַסַּל עַל כְּתֵפוֹ הוּא בְּעַצְמוֹ. וַאֲפִלּוּ הָיָה מֶלֶךְ גָּדוֹל שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל. וְנִכְנָס עַד שֶׁמַּגִּיעַ לַעֲזָרָה וְקוֹרֵא וְעוֹדֵהוּ הַסַּל עַל כְּתֵפוֹ (דברים כו ג) "הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַה' אֱלֹהֶיךָ" וְגוֹ'. וּמוֹרִיד הַסַּל מֵעַל כְּתֵפוֹ וְאוֹחֲזוֹ בִּשְׂפָתָיו וְהַכֹּהֵן מַנִּיחַ יָדוֹ תַּחְתָּיו וּמֵנִיף וְקוֹרֵא (דברים כו ה) "אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה" וְגוֹ' עַד שֶׁגּוֹמֵר…:

משנה תורה, הלכות ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין ד:יא:

הֵבִיא בִּכּוּרָיו מֵאֶחָד מִן הַמִּינִים וְקָרָא וְחָזַר וְהֵבִיא בִּכּוּרִים מִמִּין אַחֵר אֵינוֹ קוֹרֵא עֲלֵיהֶן שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כו ג) "הִגַּדְתִּי הַיּוֹם" פַּעַם אַחַת בְּשָׁנָה הוּא מַגִּיד וְלֹא שְׁתַּיִם::

משנה תורה, הלכות ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין ד:טו:

אַף עַל פִּי שֶׁהַבִּכּוּרִים וְהַתְּרוּמוֹת אָסוּר לְהֵאָכֵל לְזָרִים וְאַף עַל פִּי שֶׁהַבִּכּוּרִים עוֹלִין בְּאֶחָד וּמֵאָה כִּתְרוּמָה אִם נִתְעָרְבוּ בְּחֻלִּין בִּירוּשָׁלַיִם אֲסוּרִין בְּכָל שֶׁהֵן בְּמִינָם כְּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי. מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְקוֹם אֲכִילָתָן עֲשָׂאוּם כְּדָבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַתִּירִין. וְאַף עַל פִּי שֶׁהַבִּכּוּרִים אֲסוּרִים לְזָרִים אַף בִּירוּשָׁלַיִם הֲרֵי הֵן אוֹסְרִין בְּכָל שֶׁהֵן. אֲפִלּוּ זָרַע הַבִּכּוּרִים אַחַר שֶׁנִּכְנְסוּ לִירוּשָׁלַיִם הֲרֵי הַגִּדּוּלִין אֲסוּרִין וְאוֹסְרִין בְּכָל שֶׁהֵן אִם נִתְעָרְבוּ בִּירוּשָׁלַיִם…:

משנה תורה, הלכות ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין ד:טז:

כֵּיצַד מַעֲלִין אֶת הַבִּכּוּרִים. כָּל הָעֲיָרוֹת שֶׁבַּמַּעֲמָד מִתְכַּנְּסוֹת לְעִירוֹ שֶׁל מַעֲמָד כְּדֵי שֶׁלֹּא יַעֲלוּ יְחִידִים שֶׁנֶּאֱמַר (משלי יד כח) "בְּרָב עָם הַדְרַת מֶלֶךְ". וּבָאִים וְלָנִים בִּרְחוֹבָהּ שֶׁל עִיר. וְלֹא יִכָּנְסוּ לַבָּתִּים מִפְּנֵי אֹהֶל הַטֻּמְאָה. וּבַשַּׁחַר הַמְמֻנֶּה אוֹמֵר (ירמיה לא ה) "קוּמוּ וְנַעֲלֶה צִיּוֹן אֶל ה' אֱלֹהֵינוּ". וְהַשּׁוֹר הוֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם וְקַרְנָיו מְצֻפִּין זָהָב וַעֲטָרָה שֶׁל זַיִת בְּרֹאשׁוֹ לְהוֹדִיעַ שֶׁהַבִּכּוּרִים מִשִּׁבְעַת הַמִּינִין…:

חזקוני, דברים כו:ב:ד-ה:

ושמת בטנא דרך כבוד ולא בחיק ולא בכנף הבגד. והלכת אל המקום על ידו של בעל הבכורים יעשה הכל לקיטה והולכה ולא ע״‎י שליח וכן מנהג אם נתן המלך שדה לעבדו העבד עצמו מביא לו דורון מפירות השדה.:

חזקוני, דברים כו:ג:א-ב:

אשר יהיה בימים ההם ואין לך להשהות בכוריך עד שיהיה שם אחד מקרוביך ליתנם לו. הגדתי היום מודה אני לפניך כי באתי אל הארץ כמו שנשבע ועמד באמונתו ונטלת בה חלקי ועכשיו אני מביא לו דורון מפירותיה להזכיר שהוא נתנה לנו.:

חזקוני, דברים כו:ד:ב:

והניחו לפני מזבח אם אין מזבח אין בכורים.:

רמב"ן על במדבר ה:ט:א:

וכל תרומה לכל קדשי בני ישראל יאמר כי תרומה אשר יקדישו בני ישראל אותה כלומר שירימוה ויקדישוה תהיה לכהן כי בעבור שאין לתרומה שעור אמר הכתוב כי כל אשר יפרישו ממנה תהיה לכהן כאשר יקריבו אותה הבעלים לתתה אליו לא שיטלנה הכהן בזרוע וזהו פשוטו של מקרא וכך אמרו בספרי (נשא ל) רבי עקיבא אומר בא הכתוב ללמדך שאם רצה לעשות כל גרנו תרומה רשאי ובלבד שישייר מקצת ועוד שנו שם בספרי אשר יקריבו לכהן אמר ר' ישמעאל וכי תרומה מקריבין לכהן מה ת"ל אשר יקריבו לכהן לו יהיה לפי שהוא אומר (שמות כג יט) ראשית בכורי אדמתך וגו' אבל לא שמענו מה יעשה בהם ת"ל אשר יקריבו לכהן לו יהיה בא הכתוב ולימד על הבכורים שיהיו נתונין…:

רמב"ן על דברים כו:ב:א:

ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך שתקח מראשית כל הפרי אשר תביא אל הבית מארצך אשר ה' אלהיך נותן לך יצוה שיפריש הפרי בשדה ויקרא עליו שם ויביאנו לביתו וישים אותו בכלי ראוי להוליכו לבית הבחירה ולא נתן הכתוב שיעור בהם אלא אפילו גרגיר אחד מכל המין ההוא פוטר כל השדה כדין תרומה שחטה אחת פוטרת את הכרי::

רמב"ן על דברים כו:ג:ב:

הגדתי היום בפרי הזה שהבאתי הגדתי והודיתי לשם אלהיך שהביאני לארץ אשר נשבע לאבותינו לתת לנו והנה השם מקיים דבריו ואני מודה ומשבח לשמו וטעם הגדתי כמו ספרתי וכן ויגד משה את דברי העם אל ה' (שמות יט ט) ספור או יהיה פירושו הגדתי לך הכהן ולכל העומדים האלה וההגדה הזו היא לה' אלהיך כלומר לשמו כי באתי אל הארץ אשר נשבע לאבותינו כי הוא הביאני אליו לעבדו בארץ::

ספר החינוך צא:א-ד:

מצות הבאת בכורים - להביא בכורים למקדש, והוא הפרי הראשון שמתבשל באילן שחיבין אנו להביאו שם ולתנו לכהן, ולא כל האילנות במצוה זו מן התורה, אלא שבעת המינים בלבד שנשתבחה בהן ארץ ישראל, והם חטה, ושעורה, גפן, ותאנה, ורמון, זיתים ותמרים, שנאמר (שמות כג יט) ראשית בכורי אדמתך תביא וגו' ובא הפרוש שלא נאמר אלא על שבעה פרות אלו. ולפי הדומה כי בדרך זו למדו זכרונם לברכה לומר כך, כי אחר שלא הזכרו כל פרות אחרים חוץ מאלו בתורה בשום מקום וצונו ברוך הוא להביא מארצנו בכורי פרות סתם, באמת יש לדון כי על הפרות שהודיענו בתורה, שהן בארץ ישראל וששבחה בהן, על אותם צונו…:

ספר החינוך רפ:א:

שלא יאכל שום זר תרומה - שלא יאכל שום זר תרומה, שנאמר (ויקרא כב י) וכל זר לא יאכל קדש, ובא הפרוש המקבל (פסחים כג א), שזה הקדש הוא התרומה לבד וכל מה שנקרא תרומה, אבל לא בא להזהיר בכאן על קדשים אחרים, ומה שנקרא תרומה גם כן אלו הבכורים, וכמו שדרשו זכרונם לברכה מן הקבלה (שם לו, ב) ותרומת ידיך (דבוים יב יז) אלו הבכורים.:

ספר החינוך תמט:א-ב:

שלא יאכל כהן בכורים קדם הנחתם בעזרה - שנמנענו (עי' רמבם ספהמ לת קמט) מלאכל בכורים, ועל זה נאמר (דברים יב יז) לא תוכל לאכל וגו' ותרומת ידך, ופרשו בעלי הקבלה (מכות יז, א). ותרומת ידך אלו הבכורים, ונתבאר בסוף מסכת מכות (שם יז א), שאין חיבים עליהן אלא קדם שינחו בעזרה, אבל משהנחו בעזרה אדם פטור עליהם. ולשון ספרי. לא בא הכתוב אלא לאוכל בכורים שלא קרא עליהן שהוא עובר בלא תעשה. ופרוש הענין מפני שלא קרא עליהן מפני שלא הנחו בעזרה, אבל אם הנחו שם, אף על פי שלא קרא עליהן אין בהן חיוב מלקות, וכמו כן (שם) יש בהן לענין חיוב המלקות התנאי שהוא במעשר שני, שאין חיבין על אכילתן עד שיראו פני הבית תחלה…:

ספר החינוך תרו:א-ב:

מצות קריאה על הבכורים - שנצטוינו בהביאנו הבכורים למקדש לקרות עליהם הכתובים אלו הנזכרים בפרשה זו, והן, מארמי אבד אבי עד הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה אשר נתתה לי יי. ועל זה נאמר (דברים כו ה) וענית ואמרת לפני יי אלהיך וגו'. וזאת המצוה יקראו זכרונם לברכה (סוטה לב א) מקרא בכורים. ומצות הבאתן כתבתיו בסדר משפטים במצות הבאת הבכורים (מצוה עב), ונכפלה המצוה להביאן כמו כן בפרשה זו, וכבר נודע כי הרבה מן המצות נכפלות בתורה, וכולן לענין ולצורך גדול. משרשי המצוה. לפי שהאדם מעורר מחשבותיו ומציר בלבבו האמת בכח דברי פיו, על כן…:

רבנו בחיי, שמות כג:יט:א:

ראשית בכורי אדמתך. הבכורים אסורין בהנאה, ודרשו רז"ל שלכך נסמכה מצות בכורים למצות לא תבשל גדי לומר לך מה בשר בחלב אסור בהנאה אף בכורים אסורים בהנאה, ועוד דרשו בו שאין להביא בכורים אלא מן המבושלות לא מן הסמדר.:

רבנו בחיי, דברים כו:א:יא-יב:

וע"ד המדרש ושמת בטנא, עשירים היו מביאין בכורים בקלתות של כסף ושל זהב, ועניים בסלי נצרים של ערבה קלופה, והסלים והבכורים ניתנין לכהנים, שנאמר ולקח הכהן הטנא מידך. וצריך שתתעורר במלת הטנא שהוא במספר הכנוי של אל"ף דל"ת, לענין שארמוז תצטרך אליו. ודרשו עוד בוא וראה כמה פתחון פה יש לעושי מצות יותר ממי שיש לו עסק מלכות, מי שיש לו עסק מלכות פעמים נותן כמה ממון עד שמגיעין אותו אצל המלך, ספק עושה שאלתו ספק אינו עושה, אבל הקב"ה אינו כן, אדם יורד לתוך שדהו רואה תאנה שבכרה אשכול שבכר מניחו בסל ובא ועומד באמצע העזרה ואומר השקיפה ממעון קדשך וגו'…:

אברבנאל על תורה, דברים כו:א:א:

והיה כי תבא אל הארץ וגומר עד ובאת אל הכהן אשר יהיה וגו'. אחרי שזכר בפרשה של מעלה שיזכרו רשעת עמלק ואשר הרע עמהם כדי להשיב גמולו בראשו. זכר כאן שגם כן יזכרו הטובות שקבלו המה מהשם יתברך כעל כל אשר גמלם ורב טוב לבית ישראל. ולהודות לשמו עליו יביאו לבית מקדשו הבכורים כמו שיזכור. וכדי להבדיל בין האור ובין החשך ראה מסדר הסדרים בתורת האלהים לעשות התחלת הסדר מהמצוה הזאת להבדילה מפרשת עמלק. ור"א כתב בטעם הסמיכות שלפי שכתוב בענין עמלק והיה בהניח ה' אלהיך לך זכר כאן מצות שהם קודם המנוחה מהמלחמות והם הבאת הבכורים והמעשר וכתיבת התורה על האבנים ובנין המזבח הברכה והקללה על שני ההרים והמצוה הזאת כבר נזכרה…:

עקידת יצחק צח:א:יב-יג:

לפי שעקר קבלת האלהות אשר דברנו ממנו אשר בו ישתרר האדם על הנמצאות ועל יתר האומות הוא במה שיכיר האדם שממנו באות כל הטובות כלם ושכחו ועוצם ידו לא עשו את המיל בשום פנים כי זה בכלל מה שאמרנו באומרו ללכת בכל דרכיו והמחשבה בחלוף זה הוא פריקת עול ומורא שמים מעליו אשר ימשכו לו כל הרעות המתרגשות על דרך העונש כנזכר (א) לזה הזהיר ואמר אחר שתבא אל הארץ ואחר שתירש אותה ימים ושנים רבים ונושנתם בה השמר לך פן יהיה עם לבבך דבר בליעל לאמר כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה לפי שכבר ישכח מפי זרעך או זרע זרעך את כל מעשה ה' הגדול אשר עשה לך עד הביאך שמה על כן אתה צריך לעשות מעשה ולקחת עמך דברים המזכירים תמיד כי לה'…:

ספורנו על שמות לד:כו:א:

ראשית בכורי אדמתך תביא ובזה תשיג ההצלחה כפירות, כאמרו וראשית כל בכורי כל תתנו לכהן, להניח ברכה אל ביתך::

ספורנו על דברים כו:ג:א-ב:

אל הכהן אשר יהיה בימים ההם אעפ שלא יהיה גדול בחכמה לא תחדל מלדבר עמו בכבוד באמרך ה' אלהיך אעפ שזה לא יאמר זולתי לאנשי השם כמו למלכים ולנביאים מכל מקום בהיותך מביא אליו את הבכורים כמביא דורון לאל יתעלה שהוא בעל הקרקע ראוי שתדבר עמו בזה דרך כבוד: הגדתי היום הודעתי לכל מתוך מעשי אלה כמו כי הגדת היום כי אין לך שרים ועבדים::

כלי יקר על דברים כו:א:א:

והיה כי תבוא אל הארץ וגו'. לא מצינו לשון וירשתה וישבת בה כי אם כאן ובפר' המלך, לפי שאחר ישיבה וירושה ישמן ישראל ויבעט וישאלו להם עניני שררות ככל הגוים, כך בפר' ביכורים היתה הכוונה להכניע רום לבבם אשר אחר ירושה וישיבה ישיאם לבם לומר כי להם הארץ ובחרבם ירשוה וישכחו את ה', זה"ש והיה כי תבוא אל הארץ אשר ה' אלהיך נותן לך נחלה כי באמת לא בתורת ירושה אתה בא אל הארץ כי בית והון נחלת אבות אבל מה' הארץ נתונה לך במתנה על מנת להחזיר אליו גמולו ולשמור כל מצותיו, ולבבך לא כן ידמה אלא וירשתה. שתחזיק בה כיורש כאילו היא ירושה לך מאבותיך, וישבת בה…:

אור החיים על דברים כו:ב:א-ב:

מראשית. פירוש שאם בכרו הרבה כאחת אינו חיב להביא כל ראשית אלא אשר יחפוץ מהם, ומה שאמרו זל (ביכורים פא מו) שאין להביא אלא מז' המינים נלמד הדבר בגזרה שוה נאמר כאן ארץ וגו', (מנחות פד:) ואומרו כל פרי פירוש כל הפירות ששבחתי לך בהם ה א רץ: אשר ה' אלהיך נותן לך. פירוש לפי ששייר ה' לו חלק בארץ והוא שנת השמיטה (ויקרא כה ד') דכתיב ובשנה השביעית וגו' שבת לה', לזה בא דברו הטוב שאינו מצוה אלא על זמן הנתינה לך שהם ו' שנים אבל שנת השמיטה אין בה הבאת ביכורים לפי שאינם שלו אלא מופקרת לכל::

אור החיים על דברים כו:ה:א:

(א-יא) וענית ואמרת. אמר וענית יש מפרשים לשון התחלה וכמו (איוב ג׳:ב׳) ויען איוב, ואפשר שהוא עוני כאדם פחות שקבל טובה גדולה ממלך שמעני עצמו לפניו בלב נשבר כמו כן הוא יכניע עצמו לפני ה', ויאמר ארמי אובד אבי כי אבינו היה אובד ותועה וגולה במצרים במתי מעט וגו', ויוציאנו ה' ממצרים ויביאנו וגו', וכנגד מאמר זה שיש בו עילוי וחשיבות אמר ואמרת, וכיוצא בזה אמרו רבותינו זל (פסחים קטז.) בענין הגדת פסח מתחיל בגנות ומסיים בשבח::

העמק דבר על דברים כו:ב:א:

מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך. אריכות לשון הוא. ואלו כתיב מראשית כל פרי האדמה אשר ה׳ אלהיך וגו׳ או מראשית תבואת ארצך היה מובן הענין. אלא ללמדנו על משמעות ראשית שיש בו שני פירושים. הא׳ מובחר שבאותו דבר. כמו ראשית שמנים ימשחו. והב׳ תחלת הדבר. וע״ס שמות י״ב ב׳ ולעיל י״ח ד׳. וכאן מתפרש בשתי ההוראות יחד. ופירושו מראשית כל פרי האדמה המובחר אשר בפרי. ומראשית אשר תביא מארצך משמעו תחלת הבאה מארצך. ומתפרש האי מקרא כמו שהיה נכתב מראשית כל פרי האדמה. מראשית אשר תביא וגו׳::

העמק דבר על דברים כו:ג:א:

אל הכהן אשר יהיה בימים ההם. פרש״י אין לך אלא כהן שבימיך. ותמה ע״ז הרמב״ן ז״ל מה זה שייך מצות בכורים לחשיבות הכה״ג. ונראה לבאר עפ״י לשון הכתוב דבסמוך הגדתי היום לה׳ אלהיך. ולשון אלהיך אינו מדויק. והרי אלהינו מיבעי. אלא ע״כ הכונה באשר בזכות בכורים באה ברכה בשפע. וכדאי׳ בתנחומא פ׳ תבוא דמש״ה הזהיר הכתוב על הבאת בכורים משבעת המינים. כדי שיתברך שבעת המינים. ודומה לקרבן שמרבה ברכה כמו שביארנו בכ״מ. אמנם הקרבן בא לריח ניחוח על המזבח. משא״כ בכורים הבא לכהנים וממון בעלים הן. ומכ״מ ה״ז דומה לקרבן. באשר המה ת״ח נהנים מפירותיו. ואכילתם דומה לאכילת מזבח…:

הכתב והקבלה, במדבר יח:יג:א:

בכורי כל אשר בארצם. ממלת כל יראה דבכורים נוהג בכל מיני פירות שבא"י, אמנם רז"ל למדונו (בכורים פ"א מ"ב) שאין כל הפירות מחוייבים בבכורים אלא שבעת המינים בלבד שנשתבחה בהן א"י; ויראה דלדעתם אין מלת אשר כאן מלת הטעם, אבל הוא שם דבר, משם אשרי שענינו המשובח והמהולל (ע"ד המבואר למעלה בוידע ה' את אשר לו), וטעמו בכורי כל המאושר בארצכם ר"ל כל פרי המשובח בארצם והם שבעת המינים (דיא ערסטען אללער פאָרציגליכען פריכטע אין איהרעם לאנדע), ובזה הכתב מתאים עם המקובל. ודע שבמנחות (ד' פ"ד) מבואר דבמנחות משתעי קרא דילן, יעו"ש. וברמב"ם (פ"ב מבכורים ה"ז) בכורי כל אשר בארצם, אחד הנוטע ואחד העומד מאליו…:

הכתב והקבלה, דברים יב:ו:א:

ותרומת ידכם. אלו הבכורים (רש"י מרבותינו בספרי ובתלמוד), וכן פי' תרומת ידכם (לעיל פ"ו ופי"א), ואמרו שנאמר ולקח הכהן הטנא מידך ע"ש וכ' הרמב"ם (במצוה קמ"ט) שלא הניח בזה הפסוק דבר שהוא טעון הבאת מקום, ואולם התרומה היא ידוע שאינה טעונה הבאת מקום, ואיך יזהיר מלאכול אותה בשעריך אלא ודאי בכורים הוא. והרמב"ן ע"ד הפשט אמר כל שאדם מרים מנכסיו להקדישו לגבוה נקרא תרומה, ואמר תרומת ידכם מה שתרימו מרצונכם מן הבא בידכם, שלא נטעה בתרומת כהנים. ולדעתי הנכון כדעת רז"ל דבבכורים קרא משתעי, והיא נקרא תרומת יד, ואין מלת יד הנאמר כאן על יד האדם שעושים בו מלאכה (האנד), אבל הוא שם דבר על הודי', לשון תודה והלל…:

הכתב והקבלה, דברים יב:יז:ב:

לאכל בשעריך. לרבותינו בספרי ובמכות (ד' י"ז) הלאוין המבוארים במקרא זה חלוקים הם בתנאיהם, כי מעשר דגן ותירוש ויצהר דקרא הוא אזהרה על מע"ש מן המינים הללו שלא לאכלם חוץ לירושלים אחר שראו פני הבית כלומר אחר שהגיעו לפנים מחומת ירושלים, ובמלת ובכורות כלולים בו שני אזהרות, האחד לזר שלא לאכול בכור תמים בשום מקום בין לפני זריקת דמים בין לאחר זריקה, והב' לכהן שלא לאכלו חוץ לירושלים, ובמלות: בקרך וצאנך: כלולים שני לאוין הא' שלא לאכול מבשר חטאת ואשם ואפילו הכהנים חוץ לעזרה (חוץ לקלעים), והב' שלא לאכול קדשים חוץ לחומה…:

העמק דבר על שמות כג:יט:א:

ראשית בכורי אדמתך וגו׳. סגולה לברכת השנה בתבואת השדה הוא להביא בכורים. ואז הוא זמן להמשיך שפע ברכה ע״י תפלה כמו שכתוב ריש פ׳ תבוא::

פרי צדיק, כי תבוא ב:א:

והיה כי תבוא וגו' יש להבין לשון והיה שלא מצינו שיהי' נאמר אצל מצוה רק כשרוצה לומר הבטחה יתכן לשון והיה באופן זה יבטיח כן כמו והי' עקב תשמעון וגו' ושמר וגו' אבל במצוה לא שייך לשון והיה. ואם על האמור וירשת וישבת בה גם בפ' כי תצא כתיב ונתנו ה' אלהיך בידך ומ"מ לא כתיב והי' כי תצא רק כי תצא וגו' משום דקאי על מצות יפ"ת וכן כאן הול"ל כי תבא וגו' ולקחת מראשית וגו'. אך לשון והיה קאי על סיום הפרשה שנא' ושמחת בכל הטוב וגו' שע"י שיביא הביכורים שהוא הראשית לה' יזכה לשמחה. ומה שאמר בכל הטוב דאי' (תענית ט"ו…:

פרי צדיק, כי תבוא ד:א:

בגמ' (כתובות ק"ו.) כל המביא דורן לת"ח כאלו הקריב ביכורים. וכבר אמרנו שבשבת כל אחד בבחי' ת"ח ומרומז בגמ' (שבת קי"ט.) מי עדיפת לן מינה שסעודת שבת הוא במעלה עליונה מסעודת ת"ח ובוודאי יש לו שייכות לענין ביכורים. דהנה ענין הבאת הביכורים לבהמ"ק הוא דאז מופיע בלבו שורש המקור מהצמיחות ראשית פרי האדמה להביאם לבית ה'. והיינו שמבטל עצמו עם כל הכוחות שלו להשורש להשי"ת וכמו שנא' והשתחוית לפני ה' אלהיך והשתחוי' ידוע שהוא בפישוט ידים ורגלים היינו ביטול כל הכוחות שלו להשורש. ועי"ז מגיעין להתדבקות השורש למעלה מתפיסת שכל האדם וכמו שא' ז"ל ע"פ והחכמה מאין תמצא במי שמשים עצמו…:

פרי צדיק, כי תבוא ז:ב:

והנה ענין הבאת ביכורים הוא כידוע שכל חיי הבלו של אדם הוא טורח להרבות הון ובעת שיוצא לפועל הריוח ממעשה ידיו יכול לומר בלבו שכוחו ועוצם ידו עשה לו החיל הזה ונעשה משוקע בהבלי העוה"ז והשגחת השי"ת נשכח מלבו ח"ו. וע"ז בא מצות השי"ת ולקחת מראשית פרי האדמה אשר תביא מארצך שבזמן שישראל היו יושבים על אדמתם הי' זה עיקר הרוחת העושר ממעשה ידיהם בעת שהוציא הארץ פירותיו. ואז דייקא בתכלית השיקוע בארציות הי' המצוה להניח את הכל ולבטל א"ע מכל וכל ולילך עם ראשית פירותיו לירושלים ושם אומר הוידוי הזאת להכהן הגדתי היום לה' אלהיך כי באתי אל הארץ אשר נשבע ה' לאבותינו…:

מלבי"ם על דברים כו:א:א:

[א] והיה כי תבוא. בפ' ערלה (ויקרא יט כג) ובפ' נסכים (במדבר טו ב) כתיב כי תבואו ולא נאמר והיה, ובספרי עשה מצוה האמורה בענין שבשכרה תכנוס לארץ, ודרשו כאילו אמר הכתוב מפני מה תבוא אל הארץ בשביל שעתידים אתם לקיים מצות הביכורים, ובנוסחא הישנה אין והיה אלא מיד, אין הפי' שתכף בבואם אל הארץ נתחייבו בביכורים שהרי נאמר וירשתה וישבת, שהוא אחר הכבוש והחלוק, אלא פירושו דלא כערלה שלא נתחייבו בהנטוע כבר, ולא כחלה שלא נתחייבו רק מהעיסה שלשו, אבל הביכורים נתחייבו מכל שנתבכר בידם אף ממה שמצאו זרוע ונטוע, וגם יש לפרש אחרי שמצות הביכורים נכתבה סמוך לפ' עמלק ושם כתיב והיה בהניח…:

מלבי"ם על דברים כו:ב:ז:

אשר יבחר ה' . בספרי זה שילה ובית עולמים, פי' אבל לא נוב וגבעון, כי שילה נבחר ע"י יהושע וכל הזקנים ועמהם כל קהל ישראל כמ"ש (יהושע יח א) ויקהלו כל עדת ב"י שילה וישכינו שם את אהל מועד, ובפ' משפטים ותשא כתיב תביא בית ה', ושילה נקרא בית ה' דכתיב ותביאהו בית ה' שלו (ש"א א' כ"ד) מפני שהיה בנין אבנים, ומה שנאמר ויטש משכן שלו (תהילים ע״ח:ס׳) מפני שהגג היה מיריעות שעשה משה, משו"ה נקרא ג"כ משכן, וכ"ש שהבהמ"ק שבירושלים שנקרא מקום אשר יבחר ובית ה', אבל נוב וגבעון לא נקראו מקום אשר יבחר ה' רק במה גדולה, וגם לא בית ה' כי לא היו שם רק הקרשים והיריעות מאהל מועד שהיה במדבר::

מלבי"ם על דברים כו:ה:כג-כד:

ועתה הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה אשר נתתה לי ה'. שכ"ז שהיו עושים רצונו של מקום היה גידול הפירות ובפרט הביכורים לפי מעשה כל איש ואיש שבגדלם וטובם היה נראה מתנת ה' שנתן לפי מעשיו והיה ע"ד שנאמר ביצחק ויזרע יצחק וגו' וימצא מאה שערים (בראשית כו יב) כתרגומו מאה בדשערוהי. פי' שהזרעים היו גדולים מאה פעמים כשעור הרגיל. ואחרי שהארץ היא מתנת ה' לכן ראוי לי שהבאתי את ראשית פרי האדמה שהיא אשר נתתה לי ה' וראוי שאביא הביכורים לבית ה': ה) כי כל זמן שהיו עושים רצונו ש"מ היו עיני ה' בהארץ והיה ניכר בהביכורים מעלת הארץ גם מעשה המביא כי היו גידולם ותכונתם בהפלגה רבה וגם הכהן היה במעלה גדולה…:

שפת אמת, במדבר, שבועות יח:ו:

וביום הביכורים. כמו שיש ביכורים ליחיד ובכחם הי' בא התחדשות אל האדם כמ"ש שם היום הזה ה' כו' מצוך לעשות כו' ע"ש פ' תבוא. כמו כן בשתי הלחם היו מביאין התחדשות אל הציבור. דהנה בפ' שמע כתיב אשר אנכי מצוך היום. ובפ' והי' אם שמוע אנכי מצוה אתכם היום. ואיתא בספרי אזהרה ליחיד אזהרה לציבור. פי' שבכל יום מתחדש התעוררות משמים לכל פרט ולכלל ישראל. וכפי עבודת היחיד והציבור זוכין להתדבק בהתחדשות הנעשה בכל יום. והכלל צריך לפרט ופרט לכלל. וכפי מה שאדם בפרט מקבל בפ' ראשונה זוכה בפ' שני' לקבל מהתחדשות הכלל. ולכן יש ביכורים ליחיד ולציבור. וזה ההתחדשות הבא מלמעלה צריך האדם לייגע עצמו בתורה ומצות שיוכל להתדבק בו…:

שפת אמת, דברים, כי תבוא ד:ב:

במדרש תנחומא כי מרע"ה ראה שלא יהי' מצות ביכורים בגלות תיקן ג' תפלות בכל יום. ופי' מו"ז ז"ל כי מצות ביכורים היא ליתן את הראשית מהכל להש"י וכן התפלות בשינוי הזמנים ערב ובוקר וצהרים כו'. כי הכל תלוי בהראשית כמ"ש ז"ל טוב אחרית ד' כשהוא מראשיתו טוב. וכן מראשית השנה נידון מה יהי' בסופה אינו דווקא בר"ה רק כל שינוי ודבר חדש נמשך הכל אחר הראשית. וכל דבר בראשיתו צריך שמירה. כי בתחילת שבא הדבר מן השורש אל האדם עומד לחסרון. וגם כי כל המקבל צריך שמירה שלא יבא לידי גבהות לכן כל מי שיש בו בחי' ראש צריך שמירה. והעצה היא קבלת מלכותו ית' להתדבק בו ולהחזיר אליו הראשית לזכור כי הכל שלו…:

שפת אמת, דברים, כי תבוא ה:ב:

היום הזה ה"א מצוך. ברש"י ובמד' תנחומא להיות בכל יום חדשים כו'. פרשנו כבר שהתחדשות הימים הוא לפי עבודת האדם. והענין שיש ג' בחי' עולם שנה נפש והם תלוין זה בזה. וכפי מה שמתפשט כח הנשמה בגוף בא התחדשות החיות בנפש האדם וכמו כן מתחדש הזמן ובכלל הבריאה ג"כ. ומצות ביכורים הי' על זה התחדשות ובמקום זה תיקנו תפלות כו'. והמצוה להזכיר יצ"מ היא ג"כ כנ"ל שכמו שבנ"י לא באו למקומם הראוי עד שירדו למצרים וביררו כל אותן המקומות. וכמו כן נמצא דברים אלו לכל פרטי הבריאה וכענין ג"ש ערלה באילן. ולכן ע"י מצות ביכורים והסיפור ביצ"מ יכול לפדות הפירות מסט"א להיות חל עליו הקדושה. ונסמכה פרשת ביכורים למחית עמלק…:

שפת אמת, דברים, כי תבוא ז:ג:

מצות ביכורים הי' הכנה לר"ה כי הוא מעצרת עד החג ומסתמא רוב ביכורים הי' קודם ר"ה שאחר הסוף מפירות השנה היו מחזירין הראשית להשי"ת והוא התדבקות אחרית הדבר בראשיתו. לכן הביכורים נק' ראשית ואחז"ל בראשית ברא בשביל מצות ביכורים ע"ש. כי זה קיום העולם מה שמעוררין תמיד ראשית הכח שבא מהש"י. ולכן הי' המצוה אחר שבאו לא"י יזכרו הראשית שהש"י הוציאנו ממצרים ועשה לנו ניסים עד שהביאנו לא"י שהוא תכלית התיקון. ועתה הנה הבאתי כו'. ועתה לשון תשובה שבוודאי אחר השגת האמת צריכין לשוב בתשובה כי עיקר התשובה היא התדבקות בראשית. ושורש הראשית ניתן לבנ"י כמ"ש שנק' ראשית תבואתו והיינו שיש להם הכח להתדבק תמיד בראשית…:

שפת אמת, דברים, כי תבוא ט:ב:

בקיצור. עיקר חביבות מצות ביכורים הראשונים שהביאו בנ"י בכניסתם לארץ כמ"ש כבר טעם סמיכות הפרשה אחר מחיות עמלק שהוא ראשית גוים שהפריד עצמו משורש החיים. ובנ"י מיד שנכנסו לארץ ישראל נחלתם. הביאו ביכורים להתדבק בשורש העליון. ואחר מחיות עמלק יכולין להביא אלה הביכורים כראוי. ובכל שנה ע"י מצות הביכורים נתעורר כח ביכורים הראשונים כנ"ל. וז"ש במד' שראה שביכורים עתידין לפסוק תיקן סדר תפלה היינו להתעורר כח הראשית הנ"ל. ובכל יום מתחדש זה הכח כמ"ש מחדש בטובו בכל יום מ"ב. וזה ההתחדשות הוא לבנ"י כמ"ש החודש הזה לכם…:

שפת אמת, דברים, כי תבוא י:ב:

מצות ביכורים חשובה מאוד אשר הפסוק פורט כל מעשה ולקחת מראשית כמ"ש חז"ל אדם רואה כו' כורך גמי אח"כ ושמת בטנא כו' והלכת כו' לתת שכר על כל דבר ודבר. כי חיות הכל ע"י נקודה הראשית ויש לכל אחיזה בנקודה זו. שכולם נבראו רק לצוות לזה להיות הכנה לזה הראשית. וכחן של ישראל לדבוק תמיד באותו ראשית כמ"ש במ"ד בפ' ונתנך ה"א עליון שהם תמיד צפין למעלה כמו השמן. לכן נק' ראשית תבואתו כלומר שהראשית דבוק בהם. ובכח אחיזה בזה הראשית יכולין למחות זכר עמלק דכ' ראשית גוים עמלק שהוא היפוך הביכורים כמ"ש במ"א לכן סמכו הכתוב ענין לו…:

שפת אמת, דברים, כי תבוא יב:ד:

במדרש תנחומא לכו נרננה צפה מרע"ה שביכורים עתידין להיבטל ותיקן שלש תפלות כו'. דכ' והשתחוית לפני ה'. וכנראה שזה הי' כנתינת שכר שע"י הביכורים זכה כ"א להיות מוכן להשתחות לפני ה'. וכעין זה מצאתי באוה"ח לפי דרש שלו ע"ש. כן י"ל לפי פשוטו שע"י הביכורים שמסרו הראשית לה' באו להכנעה האמיתית מה שעתה צריכין ליגע בהרבה יגיעות בשר ג"פ ביום נשתחוה נכרעה נברכה וכולי האי ואולי נזכה להכנעה אמיתית. ובבהמ"ק ע"י ביכורים פ"א בשנה נתבטל כל האדם אליו ית'. ונראה שמצות ביכורים הי' הכנה לראש השנה כי רובן הביאו מסתמא קודם ר"ה. וכ' מראשית כמ"ש שם מראשית השנה…:

שפת אמת, דברים, כי תבוא יג:ב:

בענין מצות ביכורים ואח"כ מעשר עני ואח"כ היום הזה כו' מצוך ודרשו חז"ל המביא ביכורים עושה יום הזה כו'. הגם כי כ' אצל מעשר עני השקיפה כו'. ופרשנו כי הכל תלוי בהראשית לכן סמוך לי' כי תכלה לעשר שטוב אחרית דבר הוא מראשיתו. והנה מצות ביכורים הוא להתדבק בכח הראשית כמ"ש ראשית בכורי אדמתך תביא כו'. וכ' בזוה"ק שכפי שמירת הראשית אין מתערב אח"כ פסולת לכן כ' אח"כ ל"ת גדי בחלב אמו. שכשבנ"י קבלו התורה שהוא יום הביכורים הי' חירות רק שע"י החטא בא תערובת טו"ר וכפי מה שמתדבקין בכח הראשית מתברר התערובות. וע"י הבאת הביכורים לבהמ"ק מתעורר גם בשמים ראשיתן של ישראל. כדאי' בשביל בנ"י שנק' ראשית…:

שפת אמת, דברים, כי תבוא יד:ב:

במדרש תנחומא בפסוק בואו נשתחוה ונכרעה נברכה כו' ראה מרע"ה שבהמ"ק עתיד ליחרב וביכורים עתידין לפסוק תיקן ג' תפלות שתפלה חביבה לפני הקב"ה שמרע"ה אחר שגזר עליו שלא יכנוס התפלל כו'. כי בזמן המקדש הי' לבנ"י התדבקות אל השורש והיו ממשיכין ממנו תמיד התחדשות החיות. ומצות הביכורים הי' מביא ברכה לכל הפירות כדכ' ושמחת בכל הטוב. שע"י המצוה היו מקבלין בנ"י הטוב הנשפע להם מהשי"ת בשמחה. כי כל הדבוק אל השורש מביא שמחה. דכ' לישרי לב שמחה דאלקים עשה האדם ישר וכשמקבלין כל הדברים בלי השתנות מביא שמחה. וחז"ל דרשו בכל הטוב שביכורים צריכין שירה ע"ש. שזה כל השירה התדבקות הדברים בשורשן בלי השתנות…:

שפת אמת, דברים, כי תבוא כה:ב:

המשך מצות ביכורים למחיות עמלק דכ' ראשית גוים ע' ואחריתו עדי אובד כמ"ש בפרוח רשעים כ' עשב כו' להשמידם ע"ע. כי עמלק היא חלק הסט"א מוץ ותבן שנתערב ע"י החטא כמ"ש ארורה האדמה כו' בעצבון תאכלנה כו' וקוץ ודרדר תצמיח רמז מלחמה לה' בעמלק מדר דר על דרדר הנ"ל. שלעולם צריכין מלחמה להעביר הפסולת ותערובות מחלק הסט"א לכן עשו הי' בכור ויצא ראשונה כמו הקש שגדל מקודם. ואח"כ בא האוכל ונאבד מעשו הבכורה כמ"ש ויבז. ויעקב בזכותו זכה אל הבכורה כמ"ש בני בכורי ישראל. וע"י מצות הביכורים שמביאין הראשית לבהמ"ק מוציאין הפירות מארור לברוך. ולכן כ' אח"כ ושמחת בכל הטוב היפך ממ"ש בעצבון תאכלנה…:

שפת אמת, דברים, כי תבוא ל:ב:

במדרש תנחומא היום הזה ה"א מצוך. ראה מרע"ה שבהמ"ק עתיד לחרב וביכורים יתבטלו תיקן ג' תפלות ע"ש. דהקב"ה מחדש בכל יום מ"ב. וזה ההתחדשות מתלבש בטבע והטבע מסתיר זאת הנקודה כמ"ש אין כל חדש ת' השמש שאינו במילואו והתגלות תחת השמש. אבל בנ"י הם כלים לעורר ולקבל זה התחדשות. ולכן היום הזה ה"א מצוך לעשות לתקן ולגמור זה התחדשות כמ"ש אתם עדי נאום ה'. וע"י מצות הביכורים שכ' בי' תרומת ידך זו תנופה הרימו זאת הנקודה והוציאו מכח אל הפועל. ונק' ביכורים וראשית וכמו כן בנ"י נק' ראשית תבואתו שמוציאין מכח אל הפועל זאת הראשית. וע"ז אמרו צדיקים מקיימים העולם שנברא בעשרה מאמרות…:

שם משמואל, כי תבוא א:ב:

בתנחומא צפה משה ברוה"ק וראה שבהמ"ק עתיד ליחרב והבכורים עתידין ליפסק עמד והתקין לישראל שיהיו מתפללין ג' פעמים בכל יום, להבין הדברים דהנה במדרש בראשית (פרשה א' סי' ד') אן ראשית אלא בכורים בשביל בכורים יע"ש, ולהבין דבריהם דהנה בזוה"ק יתרו (ע"ט:) על פסוק הגדתי היום לה' אלקיך וז"ל אינון בעיין לאחזאה ולאודאה דבניני דחסד עילאה זכאן לכל האי ושריין בארעא ועאלין לההיא ארעא ועביד עמהון כל אינון טבאין ובג"כ הוו אמרי מלין אלין לכהן כו' משום דאתי מסטרא דחסד עכ"ל, וע"כ נאמר ויתן לנו לשון מתנה, והנה זה הוא עיקר הכוונה בבריאת שמים וארץ להיות האדם מודה להשי"ת שבראו מצד החסד וכו' כמ"ש כ"ז הרמב"ן ז"ל בסוף…:

שם משמואל, כי תבוא ד:ו:

ולפי האמור יש לפרש מה דאסור להקדים תרומה לביכורים, כי בעוד שתשוקת האדם מונחת בתאוות הגופניות לגמרי בלתי אפשר שיבטל חכמתו ובינתו ודעתו להש"י, אלא שתחילה יש לאדם להשתדל מאוד לקבוע בנפשו חשוקה להקדושה, ואח"כ יתן את כל הון ביתו היינו חכמתו ובינתו ודעתו באהבה ואז רק אז אפשר להשיג הארה אלקית חכמה בינה ודעת דהקדושה, אבל כל עוד שאין בו תשוקה אלקית אי אפשר להגיע לחכמה בינה ודעת דהקדושה, וע"כ ביכורים צריך שיקדימו לתרומה לרמז כנ"ל, שאם אין בו תשוקה אלקית אין בו כלום, וזהו שנרגש משרע"ה על הפסקת ביכורים יותר מהפסקת תו"מ שבטלו משגלינו מארצינו, כי זהו היתד שהכל תלוי בו…:

שם משמואל, כי תבוא ה:ד:

ויש לומר עוד שמצות ביכורים ללמד על הכלל כולו יצאה, שלכל דבר שאדם משתוקק להשיגו צריך ליתן הראשית להש"י, ובזה תובן סמיכות הפרשיות מצות האבנים וכתיבת התורה וזביחת שלמים ואכלת שם ושמחת וכו' כי ישראל עוד מימי האבות היו גולין ממקום למקום והיתה השתוקקות שלהם לבוא לארץ, עצומה מאד, והי' יכול להתערב בזה ענין רצון מנוחה גשמית לאכול מפרי' ולשביע מטובה שזה לבד תהי' התכלית אצלם, לזה באה המצוה להחזיר הכל להש"י ולהורות שכל זה איננה התכלית רק כמאמר הכתוב (תהלים ק"ה מ"ד) ויתן להם ארצות גוים ועמל לאומים יירשו בעבור ישמרו חקיו ותורותיו ינצורו::

שם משמואל, כי תבוא ו:ב:

סמיכות פרשת ביכורים אחר מצות מחיית עמלק, דהנה מצות ביכורים בפשיטות יש לומר דאדם אחר עבודתו בשדה כל ימות השנה והוא רואה את פרי מעשיו שהוציאה השדה תאנה שבכרה וכו' וכפי הטבע היא חביבה על האדם ואפי' פרי חדש שאיננו מדישתו ובן גרנו נמי חביב ומברכין עליהם שהחיינו, מה גם פרי שדהו שעמל בה כאמרם ז"ל ב"מ (ל"ח.) רוצה אדם בקב שלו מתשעה קבין של חבירו תשוקתו עליהם ביותר, והוא לוקח את תשוקתו זאת הטבעית ומחזירה לשמים אל המקום אשר הי' שם אהלה בתחילה כי כל התשוקות שבעולם שורשן תשוקה אלקית אלא שנפלה למטה בחמדת העולם כידוע…:

שם משמואל, כי תבוא ו:טז:

ונראה שסגולת מצוה זו להמשיך אחרי' כל קנין האדם וכל השתדלותו של כל השנה שיהי' נוכח ה' דרכו לקיים בכל דרכיך דעהו בכל לב ונפש ובכל חלק האדם כמשפט הראשית שהכל נמשך אחריו, וע"כ הוא רק פעם אחת בשנה::

שם משמואל, כי תבוא ז:כט:

ונראה שעל עיקר זה באה מצוות ביכורים, שכל ימות השנה אדם עובד את שדהו ואת כרמו שנראה לכאורה השתקעות בגשמיות והתרחקות מהשירש, וכאשר ביכרו הפירות והוא מביא ביכורים לבהמ"ק בגודל אהבה ודביקות בשירות ובהשתחואה מורה שאחרית המעשים של ישראל היא לדבקה בו ית"ש, ומורה על ענין ישראל שאחרית שלהם הוא השי"ת מקור החיים כנ"ל, ומזה באה התחדשות החיים וזוכין מחדש לא"י בגשמיות וברוחניות וחוזר חלילה, ושע"כ היא נחלה שאין לה הפסק כנ"ל, א"כ במה שאמר הכתוב כאן אשר ה' אלקיך נותן לך נחלה, בזה האיר את טעם המצוה::

שם משמואל, כי תבוא ח:ה:

ונראה שלקדושה העליונה זו רומזת מצות ביכורים וע"כ יש בביכורים קדושה עליונה וגדולה יותר מכל תרומות ומעשרות, שידוע שכל אלו הם חלקי הקדושה הנבררים מתוך הטבל שהי' מעורב חולין וקודש, וקדושה העליונה נבררת בביכורים ולתכלית מצות ביכורים ניתנה בו קדושה עליונה ומובן שלולא מצות ביכורים לא היתה ניתנה בו קדושה העליונה וממילא לא הי' אפשר לתבואה לבוא לידי נקיון לעולם, ולא הי' אפשר לבוא לידי תרומות ומעשרות שהם אי אפשר לחול בלתי נקיון מהפסולת, כבזוה"ק הנ"ל ולית לה רשו לארמא וכו', וא"כ כל ענין תרומות ומעשרות שבאין אחר נקיון התבואה כולם נצרכין למצות ביכורים…:

שם משמואל, כי תבוא יא:ח:

ולפי האמור יובן מה שהתרגש משה כאשר צפה שהביכורים עתידין ליפסק יותר מפסיקת כל הקרבנות, שהרי יחסר לישראל סגולה זו לעוררם להביאם לקבלת עומ"ש שהוא יסוד הכל, וכשחסר ומתמוטט ח"ו היסוד מתמוטט כל הבנין::

במדבר רבה ח:ו:

וְכָל תְּרוּמָה (במדבר ה, ט), מַגִּיד הַכָּתוּב עַל הַתְּרוּמָה שֶׁהִיא נוֹהֶגֶת בַּכֹּל. (במדבר ה, ט): לְכָל קָדְשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל, רִבָּה קָדָשִׁים אֲחֵרִים סְתוּמִין שֶׁאֵין מְפֹרָשִׁין בָּעִנְיָן הַזֶּה שֶׁהֵם לַכֹּהֲנִים וְאֵין בָּהֶם לַשֵּׁם כְּלוּם, כְּשֵׁם שֶׁאָמוּר (במדבר ה, ח): הַמּוּשָׁב, עַל גֶּזֶל הַגֵּר, וְאֶתְמְהָה, מָה אֲנִי מַרְבֶּה הַחַלָּה וְהַחֳרָמִים וְהָעוֹרוֹת וְהַבְּכוֹרוֹת, פִּדְיוֹן הַבֵּן וּפִדְיוֹן פֶּטֶר חֲמוֹר. (במדבר ה, ט): אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ, רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר וְכִי תְּרוּמָה מַקְרִיבִין…:

ספרי דברים רצז:א-י:

והיה כי תבוא אל הארץ (אין "והיה" אלא מיד. כי תבוא אל הארץ). עשה מצוה האמורה בענין, שבשכרה תכנס לארץ. אשר ה' א-להיך [נותן לך. רש"א, פרט לעבר הירדן, שנטלו מעצמם]. וירשתה וישבתה בה. (מה שתירש - תכבש ותשב.) [בשכר שתירש, תשב]. ולקחת מראשית כל פרי האדמה. יכול כל הפירות כולם חייבים בביכורים? ת"ל מראשית, ולא כל ראשית. ועדין איני יודע איזה מין חייב ואיזה מין פטור? הריני דן - נאמר (הכא) [הבא] בכורי צבור, ונאמר (הכא) [הבא] בכורי יחיד; מה בכורי צבור שנאמר להלן, מז' המינים; אף בכורי יחיד משבעת המינים. (ומה) [אי מה] להלן חטים ושעורים, אף כאן חטים ושעורים…: