משנה למלך/כלים/יז

משנה למלך ‏ כלים יז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

כל ידות הכלים הרי הם ככלים כו'. ידות הכלים שהם ככלים נפקא לן בריש העור והרוטב מדכתיב גבי תנור לכם לכל שבצרכיכם לרבות את הידות ואע"ג דהאי קרא בכלי חרס כתיב ודין זה דידות הוא בכל הכלים וכמו שמתבאר מדברי רבינו פרק ך' מהלכות אלו וכל הכלים לא גמרי מכלי חרס משום דאיכא למימר מה לכלי חרס שכן אין לו טהרה במקוה כבר כתבו שם ד"ה מעיקרא דדרשינן בת"כ והנוגע בהן לרבות את הידות ולשאר כלים איצטריך. וראיתי להרשב"א בחידושיו ריש פרק העור והרוטב שכתב איכא דקשיא ליה ומי עדיף יד מגבו של חרס ותירצו בתוספות דגזירת הכתוב היא ע"כ. ונראה שהקושיא היא משום דמפשט הסוגיא מוכח דכי דרשינן ידות גבי כלי חרס הוא אף להכניס שאם נטמא ידו נטמא כל הכלי ומש"ה הקשו דמי עדיף יד מגבו דקי"ל דאין כלי חרס מקבלים טומאה מגביהן אבל אם היינו אומרים דמאי דמרבינן ידות הוא להוציא שאם נטמא הכלי ונגעו אוכלין ביד שנטמאו האוכלין ליכא קושיא כלל דהא גבי כלי חרס קי"ל שאם נטמא תוכו נטמא גבו ומטמא אחרים מגבו וכמו שכתב הרשב"א בחידושיו פ"ק דחולין עלה כ"ד אלא ודאי כדכתיבנא ותירצו התוספות דגזירת הכתוב היא דיד עדיף מגבו. עוד כתב בשם הרמב"ן דהכא ביד חלולה כגון שנטמא מאוירו וכשנטמא היד נטמא הכלי עוד כתב דמיירי ביד של עץ או של אבן ומחוברת בו באוירו ע"כ. והנה תירוץ זה האחרון הוא תמוה וכמו שתמה שם הרשב"א דכיון שאין יד האבן והעץ חלולין היאך הם בעצמם מקבלים טומאה וכתב שתירוץ התוספות נראה ביותר ומדברי רבינו יראה לי דלא ס"ל לא כתירוץ התוספות ולא כתירוץ הרמב"ן אלא דס"ל דכי נתרבו ידות לכלי חרס היינו להוציא דוקא שאם נטמא התנור נטמא היד ואוכלין שנגעו ביד נטמאו וזהו שכתב לפיכך האבן היוצאת מן התנור כו' ואם נטמא התנור והכירה נטמאו אבנים אלו ואוכלין ומשקין הנוגעים באבנים אלו נטמאו ע"כ. וכן בריש פ"ך שהביא שם דיני ידות פירש שם דהיינו שאם נטמא הכלי נטמא היד ואוכלין שנגעו ביד נטמאו ובריש פ"א מהלכות טומאת אוכלין שהביא שם דין ידות אוכלים פירש שם דהיינו להכניס ולהוציא וכמו שכתב כל שהוא יד מתטמא ומטמא נראה דס"ל דידות דכלי חרס לא איתרבו אלא להוציא אבל לא להכניס והיינו טעמא משום דלא עדיפי מגבו ומ"ש רבינו בריש פ"ק שכל ידות הכלים הרי היא חשובה כגוף הכלי להתטמא ולטמא ע"כ ולשון זה דמתטמא ומטמא הוא לשון המורגל בכל דבר שמכניס ומוציא וכמו שנתבאר במסכת עוקצין וזה הלשון עצמו נקט רבינו גבי ידות אוכלים מ"מ נראה דהכא אין פירושו אלא להתטמא מחמת הכלי ולטמא האוכלים שנגע בו וכמו שסיים דבריו לפיכך כו'. ואם נפשך לומר שפשט דברי רבינו שכתב להתטמא ולטמא הוא להוציא ולהכניס כמשמעותו בכל המקומות אף אתה אמור דרבינו בפרק זה מיירי בידות דכל הכלים בין דחרס בין בשאר דברים ודוקא בידות דכלי חרס הוא מה שכתבנו דלא איתרבו להכניס אבל בידות דשאר כלים פשיטא דאיתרבו אף להכניס וכמו שכתב רבינו באותו פרק דין י"ג גבי מקל שאם נגעה טומאה במקל נטמא הקורדום והטעם הוא מבואר דרחמנא רבי לידות שיהיו חשובות כגוף הכלי ובכלי חרס דאפילו הכלי עצמו אינו מקבל טומאה מגבו פשיטא דכי אתרבי ליה יד לא הוי אלא להוציא אבל שאר כלים דמקבלים טומאה מגביהם כי איתרבי להו יד הוי להכניס ולהוציא מאחר שחשוב היד כגוף הכלי והשתא אתו דברי רבינו כפשטן דבתחילה כתב דהיד היא חשובה כגוף הכלי להתטמא ולטמא דהיינו להוציא ולהכניס וכשחזר ופרט הדברים פירש אותם כל אחד כפי הראוי דגבי כלי חרס דלא שייך להכניס פירש דהיינו להוציא וגבי שאר כלים דשייך להכניסם פי' דאיתרבו אף להכניס. ודע שמה שכתבנו לדעת רבינו [דלא] איתרבו ידות דכלי חרס להכניס כן כתבו התוספות בסוף פ"ק דחולין עלה כ"ד ד"ה וגבו דלא אמרינן יד להכניס בכלי חרס והביאו ראיות לזה וכן כתבו בפ"ג דנדה עלה כ"ז ד"ה מן ובפ"ו דבכורות עלה ל"ח ד"ה הרי ולפ"ז יש לתמוה על מה שכתב הרשב"א בשם התוס' דגזירת הכתוב היא דמשמע דס"ל דאיתרבו ידות לכלי חרס אף להכניס וזהו הפך מה שכתבו במקומות שכתבנו. וסבור הייתי לומר דלעולם קושטא דמילתא היא דלא איתרבו ידות דכלי חרס להכניס אלא שמתחילת הסוגיא דפרק העור והרוטב משמע דס"ל לתלמודא דאיתרבו ידות אף להכניס וכן נראה מדברי התוספות דבכורות ודנדה שכתבנו דס"ל דמסוגיא זו נראה דבתחילה הוה ס"ל דאיתרבו ידות אף להכניס ועל זה הוקשה להם דהיכי הוה ס"ד למימר הכי וכי עדיפי מגב ותירצו דהוה אמינא דגזירת הכתוב היא אבל לעולם דלפי המסקנא לית לן למשכוני נפשין ולמימר דאיתרבו להכניס ושהיא גזירת הכתוב אלא אמרינן דלא איתרבו אלא להוציא וכפשטא דתוספתא דקאמרה דאין טומאה לכלי חרס אלא מאוירו ובהיסטו ומיירי אף שיש לו יד וכן מאי דכתב רחמנא דאם יש צמיד פתיל עליו שהוא טהור מיירי אף בכלי חרס שיש לו יד משום דלא איתרבו ידות לכלי חרס כ"א להוציא אבל לא להכניס ונ"ל דמשכחת יד לכלי חרס להכניס וכגון שנטמא היד במשקין טמאין ולסברת רבינו שכתב בפ"ז מהלכות אבות הטומאה דמשקין טמאים מטמאים כלי חרס מאחוריהם. שוב ראיתי דהא ליתא שהרי כתב רבינו סוף הלכות אלו דליכא טומאת משקין לידות הכלים וזה פשוט:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

· מעבר לתחילת הדף