משנה ברורה/אורח חיים/תרסד
| < הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
א (א) רבה. נוהגים (א) ישראל להיות נעורים בליל ערבה. וכבר נדפס הסדר:
(ב) כמו ביו"ט. לפי שבחג נידונין על המים והוא גמר החתימה ואומרים למנצח מזמור השמים מספרים ושארי מזמורים וקדושת מוסף נעריצך כמו ביו"ט:
(ג) וא"א נשמת וכו'. אלא ישתבח דבאמת הוא חול:
(ד) כמו ביו"ט. ר"ל בניגון של יו"ט:
(ה) של חול. ויש מסירין מעצמן אפילו הכיס של מעות. ומה שגובין מעות אתרוג מפני שרוב הקהל מתאספין בהו"ר ויש ריוח לצדקה מזה [פמ"ג]:
(ו) קודם אנא אזון חין. ויותר טוב לאומרו קודם החריז הבט לברית [אחרונים]:
(ז) כמו ביוה"כ. לפי שבחג נידונין על המים (ב) וכל חיי האדם תלויין במים והכל הולך אחר החיתום:
(ח) קודם עלות השחר. וטוב (ג) יותר לטבול מבערב כדי ללמוד כל הלילה בקדושה. ואודות הזיווג הוא כמו בליל שבועות. ובליל טבילה ישמש ועיין מה שכתבנו לעיל בסימן ר"מ במשנה ברורה סק"ז וביאור הלכה שם:
(ט) הקיטל כמו ביוה"כ. שאז הוא גמר החתימה ובמדינתינו (ד) נהגו ללבוש בגדי שבת לבד הש"ץ לובש הקיטל:
(י) ומקיפים ז' פעמים. כמו במקדש שהיו מקיפין המזבח בזה היום ז"פ:
ב (יא) ונוטלים ערבה ביום זה. זכר למקדש שנטילת ערבה היה שם (ה) הלכה למשה מסיני וכן היתה מצותה בכל יום משבעת הימים (ו) היו מביאין ערבות וזוקפין אותן הכהנים על צדדי המזבח ואח"כ באין העם ונוטלין אותן משם ומנענעין אותן. ולהכי לא תקנו לנוטלה כל ז' כמו בלולב דלולב אית ליה עיקר מן התורה דיום ראשון הוא מן התורה אף בגבולין עבדינן ליה זכר למקדש ערבה דלית לה עיקר מן התורה בגבולין די שנעבוד לה זכר למקדש יום אחד [גמרא] וקבעו יום ז' לערבה יותר מיום אחר (ז) כיון שבמקדש היה ג"כ יותר קדושה ביום זה שהרי היו מקיפין ז"פ ביום זה:
(יב) ואין מברכין עליה. שהוא רק (ח) מנהג נביאים שהנהיגו את העם לעשות כן ולא בתורת תקנה (ט) ולא שייך לברך ולומר וציונו:
(יג) כמו שהיה המנהג וכו'. שהיו (י) שלוחי ב"ד מביאין להן:
ג (יד) שאף ביום זה וכו'. ר"ל כמו בימים הקודמים שאין נוטלין הערבה שלא הוקבע ערבה רק ליום זה:
(טו) ולא נהגו וכו'. גם בערבה. וטעם הדבר דבגמרא אית פלוגתא אם מקיפין בלולב או בערבה ודעה הראשונה ס"ל כמ"ד דמקיפין בלולב ומנהג העולם הוא כדי לצאת כל הדיעות שגם מ"ד בלולב אין פוסל אם מקיף בערבה וכן מ"ד בערבה אין פוסל אם מקיף בלולב [ב"י] ועיין לקמיה בס"ז בהג"ה והסכימו האחרונים דאם אין לולב בעיר יקיפו בהו"ר בערבה:
ד (טז) ההושענות יפים. וטוב לכתחלה (יא) שיהיה עכ"פ ג' בדין ובשם האר"י כתבו ה' בדין:
(יז) כשיעור אורך וכו'. דהיינו ג"ט דלא מצינו שהקילו בה אלא בפרט זה דעלה אחד וכו'.
י"א דערבה של הושענא רבה יש ליטול הבדים בלתי קשורים אבל הרמ"ז חלק עליו וכתב דצריך לקשרם וכן מנהגינו:
(יח) וכל הפוסל בערבה שבלולב וכו'. וע"כ יש ליזהר שלא יהיה גזול ולא יבש והנה עכ"פ אם לא היה יבש אלא כמוש בודאי כשר. ומ"מ נ"ל דלכתחלה יותר טוב שיהיה לחין וראיה ממה דאיתא שם במשנה דף מ"ה דהיו מניחין אותן בגיגיות של זהב כדי שלא יכמושו והוא משום הידור מצוה:
(יט) על הקרקע או על הכלי. ובשם האר"י ז"ל כתבו דדוקא על הקרקע יחבוט ה' חבטות (יב) וטוב לחבוט תחלה על הקרקע ה' חבטות ואח"כ על הכלים להסיר העלין (יג) וא"צ להסיר כל העלין:
ה (כ) שלא יאגוד דבר אחר עמה. כדי (יד) שיהא ניכר שהוא לשם מצוה. ומש"כ אין לחוש דלא (טו) חיישינן לחציצה:
ו (כא) ויש אומרים שיוצא בה. היינו היכא דהגביה אותה פעם שני לשם ערבה דיש היכר בזה שהוא לשם מצוה. ודע דאפילו (טז) לדעה ראשונה דאינו יוצא בערבה שבלולב זהו דוקא כל זמן שהיא אגודה בלולב עם שאר מינים אבל אם התיר אגדו של לולב לאחר נטילה ונטל הערבה בפני עצמה פשיטא שיוצא בה:
ז (כב) ואחר הנענוע הראשון וכו'. הטעם (יז) דהא קי"ל דשלא בזמנו של המצוה אינו עובר על בל תוסיף עד שיכוין להוסיף על המצוה והכא כיון שעברה מצותו הוי שלא בזמנו והוא הלא לא כיון להוסיף על מצות לולב כ"א בשביל לקיחת הערבה:
(כג) טעות הוא בעיני. הוא אזיל (יח) לשיטתו דפסק לעיל בסימן תרנ"א סט"ו דבערבה והדס מוסיף בה כל מה שירצה:
(כד) להכיר שהיא חובה. וכמש"כ בס"ה (יט) שמטעם זה אינה ניטלת אלא בפ"ע:
(כה) ובשעת הקפה וכו'. טעם המנהג היה כדי לצאת כל הדיעות דיש אומרים דמקיפים בלולב וי"א דמקיפים בערבה וכנ"ל בס"ג:
(כו) ויותר טוב שלא ליטלה עם הלולב. כדי שיקיים בשלימות מצות נטילת ערבה וכנ"ל בסעיף ה' וגם האר"י ז"ל הזהיר מאוד שלא לחבר הערבה עם הלולב:
(כז) דלאחר שהקיף יסיר הלולב מידו. ר"ל דלא כמו שאוחזין הלולב עם הערבה עד שעת החבטה ובזמנינו המנהג כמו שכתב הרמ"א שאין נוטלין הערבה עם הלולב כלל:
ח (כח) שהושענא שבלולב. וה"ה ערבה (כ) של הושענא אין לזלזל בה [ברכ"י בשם סדר היום]:
(כט) ועיין לעיל סימן כ"א. ר"ל מה דמבואר שם בס"א בהג"ה:
ט (ל) התנה עליה. עיין במ"א שמפקפק דלאו לכו"ע מהני תנאה אמנם הא"ר מתרץ דברי השו"ע וכן בבה"ל ביארנו דלכו"ע מהני בזה תנאי עי"ש באורך:
(לא) מעיקרא. עיין בביאור הלכה:
י (לב) אפילו ברשות העכו"ם. משום דסתם עכו"ם הקרקעות שלהם גזולים מאחרים ואינו מועיל רשותם לזה ונמצא כשקוצץ הישראל הוא הגוזל אלא יקצוץ עכו"ם ויתנם לישראל וה"ה (כא) כשקוצץ ישראל ונותן לחבירו שרי וכמו שכתבנו בסי' תרמ"ט ס"א במשנה ברורה סקי"א ועיין בט"ז שכתב דבזה"ז לא אמרינן דסתמן גזולים הם ועיין לעיל בסימן תרל"ז ס"ג בהג"ה ובמשנה ברורה וביאור הלכה ובסימן תרמ"ט ס"א בהג"ה ומשנה ברורה וביאור הלכה כי הכל שייך לענינינו:
יא (לג) והביאו כשרה. היינו אפילו צוה לו ישראל לקוץ בשבילו ובודאי עשה בזה עבירה אפ"ה (כב) אין לאסרו לצאת בה אח"כ משום מצוה הבאה בעבירה [דאחר כלות (כג) העבירה ליכא משום מצוה הבאה בעבירה] [מ"א בשם הרשב"א] ויש מאחרונים שמפקפקין בזה (כד) דע"כ לא מצינו ברשב"א שהתיר בזה אלא כשציוהו בע"ש סתם שיהיו מזומנת לו במו"ש והיה יכול לקצצה מבע"י ולכך אמרינן דבמלאכתו הוא עוסק אבל כשציוהו לקצוץ בשבת לא מוכח משם להקל ביש לו אחרת:
(לד) יש להחמיר. אפילו (כה) לא ציוהו לקוצצו בשבת רק אמר שתהא מזומנת לו למוצאי שבת:
< הקודם · הבא >