משנה ברורה/אורח חיים/תקעד
|
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
שנותנין בתענית חומרי המקום שיצא ושהלך לשם
(א) שקבלו עליהם. בני עירו שכיון שדעתו לחזור צריך (א) מדינא לקבל עליו חומרי מקום שיצא משם. ומיירי שהיה במקום שמתענין (ב) בשעת קבלת התענית דאל"כ ודאי לא חלה עליו גזירת קהל שלו כיון שלא היה אז שם. [ודוקא שהתענית הוא בשביל תשובה או על כל צרה שלא תבא (ג) אבל אם התענית נקבע על גזירה שעברה כמו כ' סיון בפולין וכדומה אז א"צ קבלה כלל דת"צ חשיב ויש לו דין ההולך ממקום למקום שנותנין עליו חומרי מקום שיצא משם אם דעתו לחזור] ואם קבל בעצמו התענית עליו אז אפילו אם אין דעתו לחזור צריך להתענות [אחרונים]:
(ב) יתענה עמהם. אף שאכל היום (ד) קודם שבא לעיר מ"מ משלים עמהן ואינו אוכל [א"ר]:
(ג) אפילו דעתו לחזור. משום דצריך להשתתף עם הצבור בצרתם וע"כ אפילו בצנעא אסור לאכול. וכשמתענים על צרה שעברה כבר אפשר דמותר לאכול בצנעא אם דעתו לחזור [מ"א] והא"ר מצדד להחמיר אף בזה ע"ש:
(ד) מותר לאכול וכו'. דוקא בשדעתו לחזור (ה) אבל אם אין דעתו לחזור אסור כיון שכבר בא לתוכה חל עליו חובת המקום ואם לא בא לתוכה והוא עדיין חוץ לתחום העיר מותר אפילו אין דעתו לחזור למקומו הראשון (ו) ויש מקילין בחזר ויצא חוץ לתחום אף כשכבר בא לתוכה:
(ה) צריך לקבל וכו' וצריך להשלימו. עיין בט"ז שדעתו דאפילו לא קבל עליו בפירוש כיון שהיה שם בשעת קבלת הצבור ממילא חל עליו התענית אף שדעתו לחזור ואסור לאכול אפילו חוץ לתחום העיר וכן מצדד בא"ר:
(ו) אוכל הרבה. אלא צריך להפסיק (ז) באותה סעודה מיד כשנזכר ואפילו לא קבל התענית עליו [מ"א]:
(ז) אסור לנהוג עידונין בעצמו. היינו אפילו במה שמקילינן לאכול חוץ לתחום מ"מ אל יתעדן באכילתו דאם יבא לעיר יהיה פניו צהובין [מ"א] ויש אחרונים שפירשו כפשטיה שלא ינהג עידונין בשאר דברים וכנ"ל בסימן תקס"ח סי"ב:
(ח) להרעיב וכו'. דהיינו שיאכל בצמצום:
(ט) ואסור לשמש וכו'. דצריך האדם לנהוג צער בעצמו:
(י) מטתו. ועיין לעיל סימן ר"מ סי"ב ובמ"ב שם:
(יא) חוץ מליל טבילה. המ"א אוסר אף בליל טבילה אכן בנהר שלום ובבגדי ישע הסכימו שנוכל לסמוך להקל כדעת השו"ע ובפרט אם אינו שנת רעבון אלא (ח) שאר צרות בודאי יש לסמוך להקל בליל טבילה ועיין בשע"ת:
(יב) מותר. עד שתתעבר [ב"י] (ט) ואם יש לו בנים מחללי שבת וכונתו רק כדי שיוליד בנים כשרים מסתברא דדינו כחשוכי בנים:
(יג) הפורש מן הצבור. דוקא (י) דבר שיוכל באולי להועיל הן בתפלה הן בתענית הן בממון:
< הקודם · הבא >