משנה ברורה/אורח חיים/שמח
|
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דין המושיט מרשות לרשות
א (א) בתוך עשרה. דלמעלה מעשרה בר"ה הוא מקום פטור כדלעיל בסימן שמ"ה סי"ב (א) ואפילו אם הוציא במזיד מותר להחזירה:
(ב) בשוגג מותר וכו'. אף דעבד איסורא שעשה עקירה ברה"י כדי להוציא לר"ה אפ"ה לא קנסוהו רבנן כיון דבשוגג עשה:
(ג) לאותו חצר. כדי שלא יתקיים מחשבתו שחשב לפנותו משם:
(ד) לחצר אחרת. ואפילו (ב) נתכוין מתחלה להוציאה לר"ה ג"כ אסור להושיטה לחצר אחרת דעכ"פ נתקיים מחשבתו שחשב לפנותו מחצירו וחיישינן דלמא זמנא אחריתא שדי להו (ג) לר"ה וי"א דדוקא כשהיתה כונתו מתחלה לפנותו לאותו חצר אז אסור דנתקיים מחשבתו לגמרי אבל אם כונתו להוציאה לר"ה מותר לפנות לחצר. וכ"ז כשאותו החצר לא היה בדיוטא אחת [בשורה אחת] עם זה החצר אלא זה כנגד זה (ד) אבל אם היה בדיוטא אחת והר"ה נמשכת גם בין החצרות הלא יש בזה איסור דאורייתא להושיט מזו לזו ואפילו הם למעלה מעשרה וכמש"כ לעיל בסוף סימן שמ"ז:
(ה) במזיד אסור. דקנסוהו רבנן משום דעבד איסורא אלא יאחז בידו עד שחשיכה:
(ו) כשהוציאה מבעוד יום. אז קנסוהו רבנן על שהשהה את ידו במזיד באויר ר"ה עד שתחשך:
(ז) להחזירה. ר"ל (ה) לאותו חצר:
(ח) חיוב חטאת. האי לישנא לאו דוקא דהא במזיד מיירי אלא ר"ל (ו) שמא ישכח וישליך מידו ויבוא לידי מלאכה שיש בה חיוב חטאת (ז) להעושים בשגגה משא"כ כשהוציאה מבע"י אפי' אם ישליך לבסוף לא יהיה רק איסורא בעלמא דהא לא עשה עקירה בשבת (ח) ועיין בא"ר שמצדד להקל כהי"א שכן דעת הרבה ראשונים:
(ט) אבל לכרמלית. שאינו אלא שבות דרבנן אפילו אם היה משליך אותם שם להדיא לא אסרו דהוי כעין גזירה לגזירה:
(י) בכל גווני. פי' בין בשוגג (ט) בין במזיד ודוקא לאותו חצר מותר להחזיר (י) אבל לא לחצר אחרת והגר"א בביאורו מסיק לאיסור בכרמלית כמו בר"ה.
המפנה חפצים מזוית לזוית ונמלך עליהן והוציאן פטור מחטאת שלא היתה עקירה משעה ראשונה לכך ונמצא דלא עשה אלא הנחה ולית ביה רק איסורא בעלמא. היה קנה בידו והגביה קצה האחד וקצה השני מונח בארץ וחזר והגביה הקצה השני אפילו כל היום כולו (יא) פטור כיון שלא עקר כל הקנה מהארץ ואם משך החפץ וגררו על הארץ מתחלת ד' לסוף ד' חייב שהמגלגל עוקר הוא [גמרא]:
< הקודם · הבא >