משנה/בבא קמא/ד

משנה ‏ בבא קמא ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(א) שור שנגח ארבעה וחמשה שוורים זה אחר זה ישלם לאחרון שבהם. ואם יש בו מותר יחזיר לשלפניו. ואם יש בו מותר יחזיר לשלפני פניו. והאחרון אחרון נשכר דברי רבי מאיר. רבי שמעון אומר שור שוה מאתים שנגח שור שוה מאתים ואין הנבלה יפה כלום זה נוטל מנה וזה נוטל מנה. חזר ונגח שור אחר שוה מאתים האחרון נוטל מנה ושלפניו זה נוטל חמשים זוז וזה נוטל חמשים זוז. חזר ונגח שור אחר שוה מאתים האחרון נוטל מנה. ושלפניו חמשים זוז ושנים הראשונים דינר זהב:

(ב) שור שהוא מועד למינו ואינו מועד לשאינו מינו. מועד לאדם ואינו מועד לבהמה. מועד לקטנים ואינו מועד לגדולים. את שהוא מועד לו משלם נזק שלם ואת שאינו מועד לו משלם חצי נזק. אמרו לפני רבי יהודה הרי שהיה מועד לשבתות ואינו מועד לחול. אמר להם לשבתות משלם נזק שלם לימות החול משלם חצי נזק. אימתי הוא תם. משיחזור בו שלשה ימי שבתות:

(ג) שור של ישראל שנגח שור של הקדש ושל הקדש שנגח לשור של ישראל פטור. שנאמר (שמות כא, לה) שור רעהו ולא שור של הקדש. שור של ישראל שנגח לשור של עוכד כוכבים פטור. ושל עובד כוכבים שנגח לשור של ישראל בין תם בין מועד משלם נזק שלם:

(ד) שור של פקח שנגח שור של חרש שוטה וקטן חייב. ושל חרש שוטה וקטן שנגח שור של פקח פטור. שור של חרש שוטה וקטן שנגח. בית דין מעמידין להן אפוטרופוס. ומעידין להן בפני אפוטרופוס. נתפקח החרש. נשתפה השוטה. והגדיל הקטן. חזר לתמותו דברי רבי מאיר. רבי יוסי אומר הרי הוא בחזקתו. שור האצטדין אינו חייב מיתה שנאמר (שמות כא, כח) כי יגח ולא שיגיחוהו:

(ה) שור שנגח את האדם ומת. מועד משלם כופר. ותם פטור מן הכופר. וזה וזה חייבים מיתה. וכן בבן וכן בבת. נגח עבד או אמה. נותן שלשים סלעים. בין שהוא יפה מנה ובין שאינו יפה אלא דינר אחד:

(ו) שור שהיה מתחכך בכותל ונפל על האדם. נתכוין להרוג את הבהמה והרג את האדם. לעובד כוכבים והרג בן ישראל. לנפלים והרג בן קיימא פטור:

(ז) שור האשה. שור היתומים שור האפוטרופוס. שור המדבר. שור ההקדש. שור הגר שמת ואין לו יורשים הרי אלו חייבים מיתה. רבי יהודה אומר שור המדבר שור ההקדש שור הגר שמת פטורים מן המיתה. לפי שאין להם בעלים:

(ח) שור שהוא יוצא להסקל והקדישו בעליו אינו מוקדש. שחטו. בשרו אסור. ואם עד שלא נגמר דינו הקדישו בעליו מוקדש. ואם שחטו. בשרו מותר:

(ט) מסרו לשומר חנם. ולשואל. לנושא שכר. ולשוכר. נכנסו תחת הבעלים. מועד משלם נזק שלם ותם משלם חצי נזק. קשרו בעליו במוסרה ונעל בפניו כראוי. ויצא והזיק. אחד תם ואחד מועד חייב. דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר תם חייב. ומועד פטור. שנאמר (שמות כא, לו) ולא ישמרנו בעליו ושמור הוא זה. רבי אליעזר אומר אין לו שמירה אלא סכין:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

מעבר לתחילת הדף