משביר בר/פרשת בראשית
|
< הקודם · הבא > |
| הוקלד חלקית, אתם מוזמנים לתרום ולהשלים את הדף/הפסקה | |||
| נא לא להסיר תבנית זו לפני השלמת ההקלדה | |||
פרשת בראשית
במדרש רבה פרשה ג' שאל ר' שמעון בר יהוצדק את ר' שמואל בר נחמן, בשביל ששמעתי עליך שאתה בעל הגדה, מהיכן נבראת האורה. א"ל מלמד שנתעטף הקב"ה וכו'.
וי"ל עפ"י פירש"י בחומש ב' פרושים על פסוק בראשית, ע"ש. והנה לדרש רבותינו בעלי הגדה, בראשית בשביל ישראל וכו', יש לומר דשמים וארץ קדמו לאור. ולפי פירש"י כפשוטו, אור קדמה לשמים וארץ.
ואיתא במסכת חגיגה פרק אין דורשין, למקצה השמים עד קצה שמים אתה שואל, ואי אתה שואל מה לפנים ומה לאחור. והא"ש[1], מאחר ששמעתי שאתה בעל הגדה, שפיר יש לי לשאול ממך מהיכן נבראת האורה, דיש לומר שמים וארץ קדמו לאור. משא"כ לפי פשוטו איני יכולני לשאול, כיון דהאור נברא קודם שמים וארץ אסור לי לשאול.
ובדרך אחר י"ל עפ"י מ"ש רש"י בפסוק יהיה מאורות ברקיע, שנבראו ביום ראשון ונתלו ברביעי, דכתיב את השמים לרבות תולדותיהם דהיינו חמה ולבנה. ולפי זה אין מקום לשאול מהיכא נבראת האורה, דהא מן השמים נברא. אכן לפי דרש בפסוק וירא אלקים את האור כי טוב, שהביא רש"י בשם בעלי הגדה דאור הראשון נגנז לצדיקים לעתיד לבוא דחמה ולבנה נבראו ברביעי ונתלו ברביעי, שפיר יכולני לשאול מהיכן נבראת האורה, אור הראשון דהיה קודם שמים וארץ.
וזה שהשיב מלמד וכו', דזולת דברי הגדה י"ל עוטה מתחלה האור כשלמה סביב חלל העולם, ואח"כ נוטה שמים, כמ"ש רש"י בתהילים וק"ל.
ועפ"י הנ"ל מיושב קושיות מהרש"א בחידושי אגדות דמקשה בחגיגה ל"ל לפי האמת למקצה השמים למה לפנים ת"ל הכל מן למיום אשר ברא אדם, ומן לימים ראשונים וכו', עיין שם. ולפי דרש בעלי הגדה אתי שפיר, דהנה יש לומר דהאור וכמה דברים נבראו ביום ראשון קודם בריאת שמים וארץ, ואשמעינן מקצה השמים ועד קצה השמים דאין שואלין לכל הדברים שנבראו קודם בריאת שמים וארץ, ומיושב בזה קושיית מהרש"א.
ובדרך אחר י"ל הנ"ל, מצורף הך דקאמר במדרש הנ"ל סמוך לו פרשה ג', ר' שמעון פתח שמחה לאיש במענה פיו, ['לאיש'] זה הקב"ה שנקרא איש מלחמה, 'במענה פיו' ויאמר אלקים יהי אור, 'ודבר בעתו מה טוב' וירא אלקים את האור כי טוב וגו'. פירוש, דהוקשה לו איך שמח, כיון דידע כבר אותו השעה שיעמדו רשעים בעולם, כדכתיב וירא אלקים את האור כי טוב ויבדל וגו', וכפירש"י בחומש (מכאן מוכח נגד דעת המין ששאל על פסוק ויתעצב אל לבו אם יודע העתידות למה שמח מתחלה), וע"ז מתרץ דבר בעתו מה טוב, בשעת חדוה חדוה, ובשעת אבלא אבלא, כדעת ר' אבהו לאותו המין וק"ל.
במדרש לא זזה שכינה מישראל בשבתות וימים טובים, ואפילו בשבת של חול, והוא תמוה. ועיין בפרשת דרכים שמתרץ בשני אופנים. ולי נראה בדרך פשוט, דקי"ל דצריך להוסיף מחול על הקודש מן התורה, ולפי זה יש לומר דהכי פירושו, ואפילו בשבת של חול דהיינו מה שמוסיפין מחול, דהוה אמינא דאינו קדושה כל כך כמו קדושת שבת, וקמ"ל דאעפ"כ לא זזה שכינה בשבת של חול, וזה פשוט.
>>>
- ↑ =והשתא אתי שפיר