מראי מקומות/תמיד/כט/ב

מראי מקומות תמיד כט ב

גמרא

פרוכת עוביה טפח כו'

המפרש פירש דהיינו הפרוכות שבאמה טרקסין בין ההיכל לקדש הקדשים. וכ"כ הרא"ש והוסיף והביא דעת יש מפרשים שפרוכת זו היא התלויה בפתחו של היכל. וכתב דלפירוש זה יקשה מדוע עושין שתים בכל שנה. ובמפרש הקשה דאי עובי כל פרוכת טפח נמצא שבתוך אמה טרקסין לא נותר כי אם ג' [או ד'] טפחים, וכיצד עבר ביניהם כהן גדול ביום הכיפורים, ומכח קושיא זו הכריע ד'נראה לי כמו שפירשתי'. וכתב הרש"ש דהדברים סתומים שלא מצאנו בדבריו פירוש אחר, ואולי כוונתו להפירוש שכתב רש"י בחולין (צ: ד"ה ארכה]]) מפי השמועה שפרוכת זו היתה בפתח העולם, ונחסר פה ע"י המעתיקים, עכ"ד.

ומשמונים ושתים ריבוא נעשית

המפרש פירש נערות שלא באו עדיין לכלל נדות מתעסקות בה שרוצים לעסוק בה בטהרה. ואף שבגירסא שלפנינו איתא שמונים ושתים ריבוא בדפו"י הגירסא משמונים ושתים ריבוא ריבות, וכגי' הב"ח שמונים ושתים ריבוא נערות נעשית. והרא"ש גרס שמונים ושתים ריבות, והיינו שמונים ושתים בלבד ולא שמונים ושתים ריבוא. וכ"כ רבינו גרשום בחולין (צ:]]) כלומר פ"ב בתולות ארגוה. ובמלאכת שלמה הביא דברי הר"מ דילונזאנו שכתב שפירוש זה לא נהיר, דאם כן היה לו לומר 'ופ"ב ריבות עושות אותה'.

עוד הביא הרא"ש אית דגרסי ושמונים ושתים ריבוא, והיינו כגי' דידן, ופירוש הרא"ש דהוציאו על עשייתה שמונים ושתים ריבוא דינרי זהב.

והנה לגירסת הב"ח שהיתה נעשית על ידי שמונים ושתים ריבוא ריבות, הוא מספר עצום ומופלא. וראה לעיל (ד"ה פרוכת]]) דדעת הראשונים שהגוזמא היתה במנין הכהנים הנצרכים להטבילה, אך לדעת הגר"א הגוזמא במנין זה של שמונים ושתים ריבוא נעשית. ולפ"ד א"ש גם גירסת הב"ח דמשמונים ושתים ריבוא ריבות נעשית, והיינו גוזמא.

ושתים עושין בכל שנה

ראה לעיל ד"ה פרוכת מה שהוכיח הרא"ש מהא דעבדו שתים בכל שנה דהיינו שתי הפרוכות שבין ההיכל לקדש הקדשים, ולא בפתחו של אולם.

ובטעם שהוצרכו להחליפם כתב הרא"ש שהיו משחירין מחמת עשן הקטורת. וראה מפרש (ד"ה ושתים]]) בסו"ד כתב 'שהיו מתעסקין בכל שנה', והרש"ש הגיה שהיו מתיישנין בכל שנה. ולדברי הרא"ש היה נראה לגרוס 'מתעשנין בכל שנה'.

ושלש מאות כהנים מטבילין אותה

בטעם הטבילה כתב המפרש שאי אפשר לאורגן בטהרה שלא תהא נדה אחת מן הנשין האורגות בה ושמא פירסה נדה ולא אדעתה. והרא"ש כתב שהטבילוה אם נטמאת. ותמה מדאמרינן ביצה יד:]]}} שוילון מקבל טומאה כיון שהשמש מתחמם בו, וטעם זה לא שייך בפרוכת [שהרי אסור להתחמם בה], ואם כן מדוע מקבלת טומאה. ולכן ביאר טעם הטבילה משום דכלים הנגמרים בטהרה צריכים טבילה לקודש (חגיגה כ:]]). אך הקשה על זה מדאמרינן א' פרוכת שנטמאת באב הטומאה וא' פרוכת שנטמאת בולד הטומאה מטבילין אותה בחוץ, הרי דאיירינן בנטמאת. ויישב באופ"א שהוא משום שהיתה הפרוכת עשויה כאהל כדדרשינן מקרא ד'וסכות על הארון' שהיתה מקופלת טפח ע"ג הארון. ולכך מקבלת טומאה מדין אהל. אלא שתמה הרא"ש דאין בכך טעם לכך שמקבלת טומאה אף מולד הטומאה. ועי' תוס' ביצה שם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף