מראי מקומות/שבת/קלז/ב

מראי מקומות שבת קלז ב

מל ולא פרע כאילו לא מל, עי' תוס' דקשה הלא בלא זה הוי ציצין ציצין המעכבין דרוב העטרה מכוסה, וקזה הלא לא ניתנה פריעה לא"א יבמות עא:, וכי אצלו לא היה דין ציצין המעכבין? עי"ש תוס' ועי' מנחת חינוך מצוה ב' ואולי עור הפריעה נהפך ל'חפצא' של ערלה רק לאחר שנצטוו על הפריעה ולפני זה הוי חלק מהעטרה, ומה שא"א מל, אפ"ל שזה היה בשביל שלא יחזור העור ויכסה ולא מדין פריעה דהלא כמו שלא מל קודם שנצטווה כדי שיהיה 'חפצא' של ערלה כך לא היה פורע קודם שנצטווה.

כאילו לא מל, וקשה א"כ למה צרעת במילה נחשב בעידניה, הא עדיין מחוסר פריעה? עי' מהרצ"ח, ויכלנו לתרץ שאיירי בצרעת עמוקה שמגעת לעור הפריעה אמנם בלא זה תי' אמת דהמילה גם כשעושה לבדה חשיבא מצוה כמבוא לעיל קלג. 'ולימע להו אנא עבידתא פלגיתא דמצוה וכו', עי"ש.

אשר קידש ידיד מבטן, מיהו? עי' רש"י ותוס', וקשה היכן מצינו שאברהם אבינו נתקדש מבטן? עי' ר"ן.

צוה להציל ידידות שארינו משחת, צוה בחיריק או צירי? עי' מהרש"א, ש"ך יו"ד רסה' והגהות יעב"ץ כאן ופתחי תשובה שם.

למול את הגרים וכו', וקשה היכן ציונו למול וכן למה שונה הברכה מ-על המילה? עי' תוס' פסחים ז: דבר שמואל שם, מהרש"א דבר אברהם ח"ב כה' א'.

האם החיוב למול או להטיף? עי' מה שציינו לעיל קלה. ועי' כאן במאירי.

פרק תולין

ונותנין לתלויה בשבת, הטעם שאינו בורר או מרקד לדעת ר"א? עי' לקמן קלח. ברשב"א ריטב"א ותורי"ד.

אבל נותנין לתלויה ביו"ט, וקשה הלא בביצה יד: מבואר שאין לברור בכלי המיוחד לברירה ביו"ט? עי' רשב"א כאן, ועי' מגיד משנה הל' יו"ט ג' טז', ובאור הלכה סי' תק"י סעיף ב' וסעיף ד'.

פקק החלון וכו', האם איירי בגג או בחלון? עי' רש"י לעיל קכה: בסוף העמוד, ושם גירסת הר"ן, והמהרש"ל, ועי' רש"י כאן, ותוס' שם, ועי' אבני או"ח רכא'.

שיטת רבי יהודה, עי' ביצה כח: טעמו, ואי נפסק להלכה עי' באה"ל תקט' א', וקשה לשיטתו שנימא מתוך וכו', ותותר כל מלאכה ביו"ט? עי' פנ"י ביצה יב. ובחי' חת"ס כאן.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף