מראי מקומות/שבת/כד/ב

מראי מקומות שבת כד ב

ורבנן הוא דתקוני משום סכנה

רש"י פירש שבימות החול לא היו באים לבית הכנסת לתפילת ערבית, ולכן רק בשבת שהיו מתפללין בבית הכנסת חשו לאותן המאחרין לבוא ושוהין בבית הכנסת ולכך האריכו את תפילת הציבור.
המהר"ם בנעט והשפת אמת מקשים לפי זה מדוע לא תיקנו לומר כן אף ביום טוב שחל ביום חול שהרי יו"ט הרי הוא כשבת לענין עסקם במלאכה.
השפת אמת מיישב, שדוקא בשבת שהקדימו לקבל את השבת היו רוב הציבור ממהרין והיה מקום לחוש לסכנה עבור המעט שאיחרו, מה שאין כן ביום טוב שאין מקדימין לבוא, שוב באו כל העם משחשיכה ואין מקום לחוש. אמנם ציין לדברי התוספות בתענית (ב:) שהביאו בשם הירושלמי שביום טוב בערבית לא היו כל העם בבית הכנסת. ועוד ציין לדברי הרא"ש שביום טוב אחרון דווקא הגיעו לפי שלא עשו מלאכה בחול המועד.
ויש שכתבו (ראה מאור ישראל ויוסף דעת) לאידך גיסא, שביום טוב היו הכל באים מוקדם לפי שלא הרבו בהכנות מבעוד יום כיון שיכולים לעשותם לאחר התפילה.
רבינו פרחיה פירש שבליל יום טוב לא באו לבית הכנסת לפי שהיו טרודים בשמחת יום טוב, וכ"כ בשולחן ערוך הגר"ז (סימן רס"ח סי"ד במוסגר), והיינו כי בשבת שאסורים במלאכה הקדימו להכין כל צורכם מערב שבת משא"כ בשמחת יום טוב
ובעיקר השאלה יש שכתבו שחשש מזיקין שייך רק בליל שבת ובליל רביעי כמבואר בפסחים (קיז:), וכ"כ מחזור ויטרי (סימן קה) בשם רש"י [וכ"כ הריטב"א ושא"ר] ולפי זה לא הוצרך רש"י לומר שבימות החול לא באו לבית הכנסת אלא משום ימי רביעי, ולפי זה י"ל שביום טוב לא תקנו משום יום טוב שחל ביום רביעי, וכ"כ בפירוש רבינו יהונתן, וכ"כ בביאור דברי רש"י בלקט עני. וע"ע אבודרהם (הלכות מעריב של שבת עמוד קמט).

ובעיקר ביאורו של רש"י שבימות החול היו מתפללין בבית, תמה באילת השחר מהמבואר (ראה שו"ע או"ח סימן רלו, תוספות ברכות ב., וד:) שתקנו לומר ברכת יראו עינינו למאחרים לבוא, ולדעת רש"י כלל לא היו מאחרין לבוא כיון שלא היו מתפללים בבית הכנסת.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף