מראי מקומות/נדרים/יא/א

מראי מקומות נדרים יא א

ר"ן ד"ה טהור

וכל היכא שמזכיר שם שהוא מורה איסור ושייך בקדשים כגון טמא פגול נותר, ובהני לא שייכא למ"ד פתוחה בתחלתן, דאדרבה אי אמר להו בלמ"ד איכא למימר דלהתירא קמכוין וכו'.

בברכת אברהם מעיר על לשון 'איכא למימר דלהתירא' דלכאורה היה לר"ן לומר דסתם נדרים להחמיר, אלא ע"כ שלשון זו לאו דוקא וכוונת הר"ן דבע"כ להתירא מתכוון. אלא שהקשה שזה שייך דוקא בקרבן, שכשאומר בלמ"ד פירושו 'לא קרבן' אלא חולין, משא"כ כשאומר לפיגול הרי אפשר שמשמעו לא פיגול אלא קרבן שאינו פסול. וביאר הברכ"א דמכל מקום כיון שלענין התפסה לא שנא בין מתפיס בקרבן כשר לפסול, ממילא כשמתפיס בלמ"ד פתוחה פירושו שאינו רוצה כלל שיקרא קרבן, ומ"מ הניח בצ"ע.

שם

אי נמי טעמיה דרבי יהודה דבעי כ"ף משום דבלא כ"ף סבירא ליה דחי אימרא קאמר וכן בשארא. בקרן אורה העיר שאף שבר"ן משמע שבכל ענין שייך לומר שכוונתו בחי קרבן, מכל מקום יש אופן שאין צריך לומר בכ"ף הדמיון וליכא למיחש להכי, והוא כשאומר 'ככר זה עלי קרבן'.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף