מראי מקומות/נדה/יג/א
מראי מקומות
נדה יג א
אם היה נשוי מותר[עריכה | עריכת קוד מקור]
הטור (או"ח סימן ג) כתב שאף אם היה נשו יאסור, ופירש הבית יוסף שהוא מידת חסידות. ובט"ז הקשה שבאבן העזר (סומן כג) לא משמע כן. ולכן ביאר דעת הטור בסוגיין באופן אחר וזה לשונו: וצריך לומר דהטור מפרש מה שאמרו בגמרא נשוי מותר, פירוש, דוקא שהוא באותו שעה מצוי עם אשתו באופן שיש לו פת בסלו. ויש קצת הוכחה לזה מיתור לשון 'אם היה נשוי' ולא קאמר 'נשוי מותר', דזה פשוט דכל שהיה פעם אחת נשוי לא הותר לעולם אף אם הוא בלא אשה ימים רבים, אלא ודאי קמ"ל דצריך שיהיה לו אשה באותה שעה, ועל זה מורה לשון 'אם היה נשוי' כלומר באותו פעם. וזהו מדוקדק גם כן ממש בגמרא רב יהודה נשוי הוה, דלשון 'הוה' מורה כאילו אינו פשוט עד שיצטרך לומר שהיה כן, וזה פשוט דרב יהודה לא היה שרוי בלא אשה, אלא הכי קאמר באותה שעה היה נשוי שהיה מצוי אצל אשתו. וכיון שכן יש לפסוק להחמיר מי הוא שקרוי מצוי אצל אשתו כל כך שיהיה בכל ההיתר, דלפעמים שאדם הולך מאשתו איזה זמן, רב או מעט. ועל כן כלל הטור להחמיר בכל נשוי, כמו שהחמיר בשאר תירוצים שבגמרא כגון מחמת ביעתותא מחמת שלא נתברר לנו שיעור ביעתותא כמו שכתב בית יוסף. ואם כן דינא אמר רבינו וספר היראה ולא ממדת חסידות כפירוש הבית יוסף ושולחן ערוך, כן נראה לי, עכ"ל.