מראי מקומות/יורה דעה/שצ

מראי מקומות יורה דעה שצ

מת אביו או אמו ובא הרגל, האם הרגל מתיר לו לגלח

הטור והב"י והרמ"א בסעיף ד, הביאו דלא מהני הרגל, והב"י הביא מחלוקת כשחל הרגל לאחר ל' יום האם מהני הרגל להתיר, ויש להעיר דהמנהיג בהל' אבל סי' קנה ד"ה תספורת, כתב דלא מהני הרגל, ומסתימת דבריו מבואר דאף בחל לאחר ל' יום לא מהני.

מת אביו או אמו, עד מתי אסור להסתפר

הב"י בסעיף ד, הביא מהרמב"ם שכתב דצריך לגדל שיער עד שיגערו בו או עד שיהיה לו הרבה שיער, ע"כ, ויש להעיר דמדברי המנהיג בהל' אבל סי' קנה ד"ה תספורת, מבואר דהכי איתא בירושלמי. ובדין גערה נראה דפשוט דאבל היודע שגערו בו חביריו מחמת שרוצים שעל ידי הגערה יהיה מותר בתספורת, ולא מחמת שראוי לגערה מצדם, אינו כלום, וצריך להמתין עד כדי שיהא ראוי לגערה ע"י מי שחושב שהטעם שאינו מסתפר היא אינה מחמת ההלכה שאוסרתו, אלא מחמת שהוא רמי אנפשיה להצטער, שכן היה הדרך בעבר לצער עצמו על מתיו ולכן הוצרכה התורה לאסור לשרוט ולקרוח על מת, וכשיעבור שיעור גערה זה יסתפר, ושיעור זה תלוי לפי כל מקום לגופו ורואים כמה השיעור שנוהגים הוא וחביריו להסתפר בדרך כלל, ומוסיפים על זה לפי אותו שיעור, וזהו שיעור גערה, דהיינו שאם דרכם להתייפות ממש ולהסתפר אחת לשבוע א"כ לאחר ל' יום כבר יהיה ראוי לגערה אבל אם אינם מקפידים להסתפר אלא עד שיראו מגודלי שער ממש א"כ יארך לפי"ז שיעור הגערה, וכן תלוי שיעור הגערה אם דרך אותו מקום להיות מצערים עצמם על מתם, דא"כ יארך יותר שיעור הגערה כיון שאין סיבה שחביריו יגערו בו כיון שזה נהוג באותו מקום, ולכך תלו חז"ל שיעור תספורת בגערה ולא נתנו סכום זמן, כיון שהאבל צריך לכבד את מתו כפי מה שראוי באותו מקום ובאותו זמן, והן אמנם שהרמ"א כתב דשיעור גערה יש בו פלוגתא ונוהגין ג' חדשים, ע"כ, מ"מ אין מנהגינו בזמנינו להחמיר כ"כ, דכיון דבזמנינו מקפידים האנשים להסתפר במהרה, לכן גם באבילות לא שייך להחמיר כל כך, ומאחר שאין אנו נוהגים כהרמ"א בזה וחזרנו לנהוג כדין גערה כתבתי מהו גדר גערה, והכי היא פשטא דמילתא, אבל סמ"ק במצוה צו אות שעו, כתב דשיעור גערה היא ל' יום אחר ל' יום, ע"כ, וקשה דהא חז"ל תלו את זה בגערה וא"כ תלוי מתי הסתפר אותו אדם לפני כן, ונראה דכוונתו דלאחר ל' מותר אף בלא גערה.

גערה תוך ל' אי מהניא

רעק"א בגיליון השו"ע בסעיף ד, כתב דפשיטא דלא מהני דהא לא גרע משאר אבל דאסור כל ל' אף אם גוערים בו, ע"כ, אמנם נראה דמהניא מיהת דלאחר ל' לא יצטרך גערה.

אם אשה מותרת בתספורת לאחר ז'

הטור והב"י בסעיף ה, הביאו בזה מחלוקת, והב"י והשו"ע התיר כהרי"ף והרמב"ם, והדרכ"מ והרמ"א אסר כיון דשאר הראשונים פליגי ואע"ג דהלכה כהמיקל באבל הכא שאני דרבים חלוקים בזה, ויש להעיר דהאשכול בהל' מו"ק ד"ה תניא (לאחר דף ריו.), הביא להלכה כהרי"ף דמותרת, ומבואר מדבריו דאף רבינו אפרים תלמיד הרי"ף סבר דשרי, ונמצא דנתחזק פסק השו"ע.

אם מותר ליטול צפרניו בשינוי בתוך ז'

הטור בסעיף ז, הביא בזה מחלוקת, ויש להעיר דהמנהיג בהל' אבל סי' קנה ד"ה תספורת כיצד, וסמ"ק במצוה צו אות שס, כתבו דשרי.

אם מותר ליטול צפרניו בלא שינוי לאחר ז'

הטור והב"י בסעיף ז, הביאו בזה מחלוקת, ויש להעיר דסמ"ק במצוה צו אות שס, כתב דשרי, ומאידך מדברי המנהיג בהל' אבל סי' קנה ד"ה תספורת כיצד, מבואר דאסור.

מהו שינוי גבי נטילת צפרניים

הטוש"ע בסעיף ז, כתבו דהיינו בידיו או בשיניו, ויש להעיר דסמ"ק במצוה צו אות שס, כתב דשינוי מיקרי בשיניו או זה אחר זה, ע"כ, ושמא כוונתו שנוטלם כל אחד בזמן אחר ולא ברציפות, וצ"ע.

< הקודם · הבא >

מעבר לתחילת הדף