מראי מקומות/יורה דעה/שמ

מראי מקומות יורה דעה שמ

חיוב קריעה הוא על הקרובים שחייבים להתאבל עליהם

כ"כ הטוש"ע בסעיף א, ויש להוסיף דכן מבואר מדברי המנהיג בהל' אבל סי' קנה ד"ה תספורת, שכתב דאין צריך לקרוע על אבי אביו ובן בנו.

אם קריעה דאורייתא

הב"י בסעיף א, הביא מהרמב"ן דהיא דרבנן, ולא הביא חולק, ובסמוך גבי תינוק שמת בתוך ל' יום, אכתוב דבדעת הטוש"ע נראה דהיא דרבנן, אמנם המנהיג בהל' אבל סי' קנה ד"ה תספורת, כתב דהיא דאורייתא.

אם קורעים על תינוק שמת בתוך ל' יום

הטוש"ע בסעיף א, כתבו דצריך לקרוע רק על מי שמתאבלים עליו, ובסי' שעד,ח, כתבו דאין מתאבלים על תינוק פחות מל' יום, ע"כ, ולפי זה גם אין קורעים עליו, והב"י בסי' שעד שם, כתב דהטעם דאין מתאבלים עליו משום דספק אבילות להקל, ויש להעיר דהמנהיג בהל' אבל סי' קנה ד"ה על, כתב דצריך לקרוע עליו, ע"כ, והיינו מחמת דאזיל המנהיג לטעמיה דס"ל דקריעה דאורייתא כדהבאתי לעיל בסמוך, ועל כן ס"ל דספיקה להחמיר, ומסתימת הטוש"ע נראה דס"ל דקריעה דרבנן.

הקורע בבגד למטה אם יצא ידי קריעה

הרמ"א בסעיף ב, כתב די"א דמהני ונהגו העולם להקל בקריעה שהיא על מי שאינו מתאבל עליו, ע"כ, דהיינו כגון שעומד בשעת יציאת נשמה, ובדרכ"מ אות א, הביא דהמנהג כתוב במהר"י ווייל ובאגודה ובכל בו ובסמ"ק, ע"כ, ויש להעיר דאין נראה לסמוך על מנהג זה דהא מבואר בטור דהטור והרמב"ן והרמב"ם כולהו סברי דלא יצא, והב"י לא מצא חולק בזה, ואף סמ"ק כתב דמסברא נראה דלא יצא, כמו שהביא הב"י, וכן מהר"י ווייל כתב דאינו יודע טעם למנהג, כמבואר בדרכ"מ, וכן המנהיג בהל' אבל סי' קנה ד"ה תספורת, כתב דלא יצא, ואף החילוק שחילק הרמ"א בין מי שמתאבל עליו למי שאינו מתאבל עליו, לא נהיר דלא מצינו גבי קריעה קולא במי שאינו מתאבל יותר ממי שמתאבל עליו, ואף הב"י הביא דבזמנו לא נהגו לקרוע למטה כלל, ונמצא זה המנהג נגד דעת כל הראשונים ויש לנו לבטלו, והכי נקטינן ודלא כהרמ"א.

חייב לקרוע על מת שמת לקרוביו ועל חמיו וחמותו ולא על שאר קרובי אשתו

כ"כ הטוש"ע בסעיף ד, וכן הביא הב"י מהראשונים, ויש להוסיף דכ"כ המנהיג בהל' אבל סי' קנה ד"ה תספורת.

חיוב קריעה על אדם כשר אם לא היה בשעת יציאת נשמה

הטור והב"י בסעיף ו, הביאו בזה מחלוקת, דהטור והרא"ש והרמב"ן ורבינו ירוחם והרמב"ם כולהו ס"ל דצריך לקרוע, וראבי"ה ס"ל דאין צריך לקרוע, והר"ן הביא בזה מחלוקת ולא הכריע, ובהגהות והערות הביאו את דברי הר"ן בחידושיו שכתב דלראב"ד חייב ולרא"ה פטור, והא דאיתא להדיא במו"ק כה., דחיובי מחייב למיקרע, כתב הר"ן דלרא"ה הוא לאו דוקא חיוב, ע"כ, וזה דלא כהגר"א שכתב בביאורו דמאן דס"ל דאין צריך לקרוע לא גריס הכי במו"ק, ויש להעיר דהריטב"א במו"ק כה. ד"ה כי נח נפשיה, הביא את המחלוקת הזו, ולבסוף בד"ה ועל אדם כשר, כתב דצריכים לקרוע עליו התלמידים ושאר בני אדם, והוסיף דמ"מ אדם כשר היינו דיש עמו קצת תורה אע"פ שלא הגיע להיות תלמיד כי מי שאינו בן תורה אי אפשר להיותו כשר באמת, ע"כ, ובשאילתות בשאילתא לה, כתב כלשון הגמ' דחיובי מחייב למיקרע, ומשמע קצת דהכי ס"ל, והגהות מימוניות בהל' אבל יא אות ב, כתבו דנראה להר"ם דצריך לקרוע, ע"כ, וכ"כ המנהיג בהל' אבל סי' קנה ד"ה תספורת, דצריך לקרוע, ונמצא בידינו דראבי"ה והרא"ה ס"ל דאין חיוב למיקרע, ומאידך לשון הש"ס, והרמב"ם והרא"ש והרמב"ן והטור ורבינו ירוחם והראב"ד והריטב"א והר"מ והמנהיג ומשמעות לשון השאילתות, כולהו סברי דצריך לקרוע, ונתחזקו דברי הב"י והשו"ע דס"ל דצריך לקרוע, ונמצא דהמנהג שהביא הרמ"א להקל ולא לקרוע אין לו על מה לסמוך, וצריך לקרוע, אלא א"כ נסמוך על מה שאכתוב לקמן בסמוך דאפשר דבזמנינו השתנה הדין מדינא דגמרא.

קריעה בהלוויה בזמנינו

נחלקו השו"ע והרמ"א בסעיף ו, אם צריך לקרוע על כל אדם כשר בשעת ההלוויה, דהשו"ע מחייב אף אם אינו ת"ח, חוץ מת"ח שפטורים מקריעה זו, ומ"מ נראה דבזמנינו אף הנוהגים כפי השו"ע בכל דבריו לא נוהגים כן, ובסעיף ז, כתב השו"ע דצריך לקרוע על כל מי ששואלים אותו דבר הלכה בכל מקום ואומרה, ואפי' אם אינו נמצא שם אלא רק שומע שמועה עד ל' יום, והרמ"א כתב דאין צריך אלא על חכם שהוא רבו או שיודעין משמועותיו שחדש דהיינו רבו, ע"כ, והקשה הש"ך דאין נוהגים כן והניח בצ"ע אם יש להם על מה לסמוך, ע"כ, ובאו"ח בסי' תקסא,ב, כתבו הטוש"ע שצריך לקרוע הרואה את ביהמ"ק, ע"כ, ואין נוהגין כן המון העם, ואפשר קצת ליישב המנהג להקל בקריעה, מדאמרינן בסנהדרין ס., דבזה"ז אין צריך לקרוע על השומע ברכת ה' מגוי, אע"ג דמדינא צריך, כיון דא"כ נתמלא הבגד כולו קרעים, וא"כ חזינן דדין קריעה לא אומרים בו יקוב הדין את ההר, אלא אם הוא קשה לפי דרך העולם פטורים ממנו, וא"כ י"ל דשאני בזמנינו דאין המנהג כלל ללבוש בגד עם קרע ואפי' אם הקרע תפור או שלול, ואף אין אנו משתמשים בבלאות הבגדים לתפור עמם בגדים אחרים, וא"כ נמצא דהקורע בגדו הרי הוא כמשמידו לחלוטין, וא"כ שייך קצת לומר כעין דברי הגמ' דא"כ נמצינו מפסידים כמה וכמה בגדים, ולכך אנו פטורים מדין קריעה, וצ"ע. ויש שסוברים שהגרים בירושלים אין צריכים לקרוע כשרואים את ביהמ"ק, אע"ג דלא ראו את ביהמ"ק ל' יום, ולפי הנ"ל מיושב דבר זה דעל הגרים בירושלים ודאי שייך לומר דא"כ נתמלא כל הבגד כולו קרעים.

אם לכתחילה צריך לקרוע את אפרקסותו

הטור והב"י בסעיף י, הביאו בזה מחלוקת, ויש להעיר דמדברי סמ"ק שהביא הב"י להלן בסמוך מבואר דס"ל דאינו צריך לקרוע, וכן משמע מדברי סמ"ג שהביא הב"י להלן בסמוך, וכ"כ המנהיג בהל' אבל סי' קנה ד"ה תספורת, דאינו צריך לקרוע.

אם צריך לקרוע את הגלימה

הב"י בסעיף י, הביא איזה בגדים צריך לקרוע, ויש להעיר דסמ"ק במצוה צו, כתב דנוהגים שלא לקרוע בגלימה.

על שאר המתים חוץ מאביו ואמו האם אין צריך להבדיל קמי שפה או צריך להבדיל ואם לא הבדיל לא יצא

הב"י בסעיף יב, הביא דזה פלוגתא דתנאי, וכתב דפסקו הפוסקים דאין צריך ודלא כהמרדכי שפסק דצריך ומעכב, והדרכ"מ והרמ"א כתב דנוהגים להבדיל כהמרדכי, ע"כ, ויש להעיר דהטור כאן, והרי"ף במו"ק לה, והרא"ש במו"ק ג,מג, והרמב"ם בהל' אבילות ח,ב, כתבו דאין צריך, והמנהיג בהל' אבל סי' קנה ד"ה תספורת, כתב דצריך ומעכב, אמנם בהמשך שם כתב דאין צריך, וצ"ע.

על כל המתים יכול לקרוע בכלי אבל על אביו ואמו קורע ביד

כן הביא הב"י והשו"ע בסעיף יד, מהש"ס והפוסקים, ותמה על הטור למה השמיט דבר זה, ויש להוסיף דהמנהיג בהל' אבל סי' קנה ד"ה תספורת, כתב להלכה דבר זה.

על שאר המתים חוץ מאביו ואמו, האם מותר לשלול בתוך שבעה

הטוש"ע בסעיף טו, כתבו דאסור, והב"י הביא דהכי איתא להדיא במו"ק כב:, ויש להעיר דכ"כ הרי"ף במו"ק לה, והרא"ש במו"ק ג,מג, והרמב"ם בהל' אבל ט,א, ומאידך המנהיג בהל' אבל סי' קנה ד"ה תספורת, כתב דעל כולם שולל לאלתר ממתי שהחזיר פניו מאחורי המטה חוץ מאביו ואמו, וכ"כ המנהיג בהמשך שם דבשאר קרובים שרי לשלול בתוך ז', כאבא שאול, ע"כ.

על שאר המתים חוץ מאביו ואמו, האם מותר לאחות בתוך ל'

הטוש"ע בסעיף טו, כתבו דאסור, והב"י הביא דהכי איתא להדיא במו"ק כב:, ויש להעיר דכ"כ הרי"ף במו"ק לה, והרא"ש במו"ק ג,מג, והרמב"ם בהל' אבל ט,א, אמנם המנהיג בהל' אבל סי' קנה ד"ה תספורת, כתב דשרי לאחות בתוך ל' לכולי עלמא, ע"כ, וצ"ע.

חליצת כתף בזמנינו

הטוש"ע בסעיף טז, הביאו דצריך לחלוץ על אב ואם, ואדם מכובד אין צריך לחלוץ, ע"כ, והדרכ"מ הביא מהכל בו בשם סמ"ק דהאידנא אין נוהגים, ע"כ, וציינו דהאגודה במו"ק סי' לח, כתב דהטעם כי אנן גרים בין הגויים, ע"כ, ויש להוסיף טעם דכיון שכמעט שאין אנו מגלים גופנו האחד בפני חבירו, ממילא הרי כולנו כגדול ומכובד שאינו חייב בחליצה כיון שאינו לפי כבודו, משא"כ בזמן האמוראים שכל עיר היתה יושבת על נהר כדי שיוכלו לשתות ולכבס בו, וכולם היו רוחצים בו תדיר וגם היו מתרחצים בבית המרחץ יחד תדיר, משא"כ בזמנינו שלא נותר כעין זה אלא במקוואות ולזמן קצר בלבד, אלא שלפי"ז אותם שאינם שומרי תורה שמגלים גופם ברה"ר, יתחייבו בחליצת כתף, ועוד י"ל ע"פ מה שכתבתי בסי' שפו, גבי עטיפת הראש.

אין חולצים בשעת שמועה

כ"כ המנהיג בהל' אבל סי' קנה ד"ה תספורת.

אם קורעים על שמועה רחוקה

עי' במה שכתבו בזה הטוש"ע והב"י בסי' תב,ד, ובמה שאכתוב שם.

מי שלא היה לו חלוק לקרוע ונזדמן לו לאחר זמן, עד מתי קורע על אביו ואמו

הטור והב"י בסעיף יח, הביאו בזה מחלוקת, ויש להעיר דהנימוק"י במו"ק מג ד"ה לא יגע, כתב דעד י"ב חודש קורע, ומאידך האשכול בהל' מו"ק ד"ה וכתב בעל (לאחר דף ריו.), הביא להלכה את דברי בה"ג שקורע לעולם.

קרע שקרע על אביו או אמו האם מותר להפוך צד העליון של הבגד למטה ולאחות את הקרע

הב"י בסעיף יט, הביא בזה מחלוקת, ויש להעיר דהמנהיג בהל' אבל סי' קנה ד"ה תספורת, כתב דאסור.

לאחר שבעה אפשר להוסיף על הקרע

כ"כ הטוש"ע בסעיף כא, וכן הביא הב"י מהראשונים, ויש להוסיף דכ"כ המנהיג בהל' אבל סי' קנה ד"ה תספורת.

מת אביו וקרע ואחר כך מת בנו האם יכול להוסיף על קרע אביו

הב"י בסעיף כב-כג, הביא בזה מחלוקת, ויש להעיר דהמנהיג בהל' אבל סי' קנה ד"ה תספורת, כתב דאינו יכול להוסיף.

אמרו לו מת אחיך וקרע והיה סבור שהוא ראובן ונמצא שהוא שמעון

הב"י בסעיף כד, הביא מחלוקת אם אמרו לו שמת לו מת סתם והיה סבור שהוא אביו ונמצא שהוא בנו, אם יצא ידי קריעה, ויש להעיר דבה"ג בהל' אבל בעמוד רנג, כתב דאם אמרו לו מת אחיך והיה סבור שהוא ראובן ונמצא שהוא שמעון יצא ידי קריעה, ע"כ, ומבואר דס"ל בנידון הנ"ל דיצא.

אמרו לו מתה אחותך שרה ונתאבל עליה ולאחר מכן אמרו לו שאחותו אחרת מתה

מדברי הטוש"ע והב"י בסעיף כד, מבואר דגבי קריעה בכה"ג אם עבר כדי דיבור עד ששמע שטעה ליכא פלוגתא ולכו"ע לא יצא, ע"כ, ונראה דה"ה לאבילות, וכ"כ האשכול בהל' מו"ק ד"ה שאלו (לאחר דף ריו.), דאמור רבנן דצריך לחזור ולהתאבל.

אם קורעים ביו"ט שני

הב"י בסעיף לא, הביא מכמה ראשונים דאין לקרוע, ויש להעיר דהמנהיג בהל' אבל סי' קנה ד"ה תספורת, כתב דקורע כיון דקריעה דאורייתא ודחיא יו"ט שני ואפי' יו"ט שני של ר"ה, והנימוק"י במו"ק כח ד"ה וכתב הרי"ף, כתב דיש להסתפק גבי קריעה אי שרי או לא.

אם קורעים בחול המועד

הב"י בסעיף לא, הביא בזה מחלוקת ולא האריך, ועי' במה שכתבו בזה הב"י והדרכ"מ באו"ח סי' תקמז,ו-ט, ובמה שהוספתי שם.

אם יש חיוב קריעה אם אין אבילות שבעה

הב"י בסעיף לב, הביא דפליגי הרמב"ן והגאונים בשמע שמועה קרובה ברגל בגוונא שאחר הרגל נעשית רחוקה דאין נוהג בה שבעה, האם לא יקרע ברגל כי אין בה שבעה או שיקרע ברגל כיון דראוי להיות בה שבעה מן הדין ורק מחמת הרגל אין בה שבעה, ע"כ, ויש להעיר דמחלוקת זו מונחת על ב' יסודות ושניהם תלויים במחלוקות, כי הצד לקרוע הוא רק אי נימא שיש קריעה במועד ודבר זה תלי בפלוגתא שהזכרתי לעיל בסמוך, והצד שלא לקרוע הוא רק אי נימא דאין קורעים על שמועה רחוקה בשאר קרובים שאינם אביו ואמו, ודבר זה תלי בפלוגתא שאכתוב בסי' תב,ד.

האומר לחבירו השאילני חלוקך שאלך ואבקר את אבא או אמא שהם חולים, ומתו וקרע, האם מאחה את הקרע

הב"י בסעיף לד, הביא בזה מחלוקת, ויש להעיר דהמנהיג בהל' אבל סי' קנה ד"ה תספורת, כתב שמאחה.

השואל מחבירו חלוק ולא אמר שהולך לבקר החולה, דאמרי' דאסור לו לקורעו, מ"מ מותר לו לחלוץ

כ"כ המנהיג בהל' אבל סי' קנה ד"ה תספורת.

השומע ברכת ה' בכינוי מישראל חייב לקרוע

כ"כ הטוש"ע בסעיף לז, וכן הביא הב"י מכמה ראשונים, ויש להוסיף דכ"כ המנהיג בהל' אבל סי' קנה ד"ה תספורת.

בזרוע היינו שאינו יכול להציל

כן הביא הב"י בסעיף לז, מרש"י, ויש להוסיף דכ"כ המנהיג בהל' אבל סי' קנה ד"ה תספורת.

הרואה ס"ת שנקרע או נאבד בזרוע האם חייב לקרוע

הב"י בסעיף לז בד"ה ומ"ש שרואה, נטה דדוקע בנשרף חייב לקרוע ולא בשאר איבודים, והב"ח והש"ך חלקו עליו וסברי דה"ה לשאר איבודים, ויש להעיר דהאשכול בהל' ס"ת ד"ה וגרסי' (סד:), הביא להלכה בשם הנגיד דאפי' בשאר איבודים חייב לקרוע, ע"כ, וכדאיים הם האשכול והנגיד להכריע בזה, והכי נקטינן דחייב לקרוע.

· הבא >מעבר לתחילת הדף